חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

האם מצרים היא שוק לגז טבעי מקפריסין ומישראל?

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 26.07.15 1:05

אמנון פורטוגלי מגיב לנייר מדיניות שפורסם לאחרונה בנושא האנרגיה ומשק הגז במצרים, ועל האפשרויות, ההזדמנויות והסיכונים הכרוכים ביצוא גז טבעי מישראל וקפריסין למצרים

נייר מדיניות של קרן מרשל שפורסם לאחרונה הוא ניתוח נרחב ומעודכן לתחילת מאי 2015, על תחום האנרגיה ומשק הגז במצרים, ועל האפשרויות, ההזדמנויות והסיכונים הכרוכים ביצוא גז טבעי מישראל וקפריסין למצרים. המחבר, ניקוס צאפרוס, טוען כי בעשור הקרוב, למרות השקעות חדשות גדולות בחיפושי גז במצרים, מאמצים בחיסכון באנרגיה, וצמצום בסובסידיות, יהיה מחסור משמעותי באספקת גז לשוק המצרי. המחבר מציין גם כי יבוא של גז טבעי למצרים שיעבור תהליך הנזלה בשני מפעלי LNG הפועלים כיום בתת-תפוקה, לצורך ייצוא לשווקים באירופה, יכול להוסיף לכדאיות המסחרית של יבוא גז מישראל. הוא מספק ניתוח מפורט של התנאים הטכניים והפיננסיים שיש לענות להם כדי שיבוא כזה יהיה כדאי מבחינה כלכלית.

ניקוס צאפרוס הוא נשיא ואנליסט ראשי ב'אנליטיקה' enalytica – חברה שהוא הקים כמייסד שותף ב-2014, כדי לשנות את הדרך בה תעשיית האנרגיה מוצאת ומשתמשת באינפורמציה. לפני כן הוא היה עם PFC Energy  בה תחומי העיסוק שלו כללו ניהול תחום היעוץ בתחום הגז הגלובלי Global gas, וניהול המחקר של החברה בתחום הגז הגלובלי. כדאי לקרוא נייר מדיניות זה, ולהלן, בתרגום חופשי מספר קטעים מהדוח על הביקוש לגז במצרים ואפשרויות ייצוא של גז טבעי מישראל למצרים. הוספתי מספר הערות לנייר מדיניות זה בהקשר לאפשרויות יצוא הגז מישראל למצרים.

על העתיד של הגז המצרי (עמ' 17 בדו"ח)

הגידול בביקוש לגז במצרים נתמך ע"יn מספר התפתחויות בסיסיות חזקות fundamentals: דמוגרפיה, רמת חיים גדלה, וחדירה נוספת של גז טבעי יחסית לנפט. בטווח הקצר, עלית המחירים כתוצאה מהרפורמה בסובסידיות תאיט את הגידול בביקושים לגז אבל הנסיון הבינלאומי הורה שהביקוש יכול להמשיך ולגדול למרות המחירים הגבוהים יותר. בטווח הבינוני, למקורות אלטרנטיביים לייצור חשמל תהייה השפעה גדולה יותר, אבל המתחרים הגדולים לגז – פחם ואנרגיה גרעינית –  עומדים בפני מכשולים רבים לפני שניתן חהייה לממש אותם. על בסיס התנאים השוררים כיום רק משבר פוליטי או מחסור פתאומי באספקת גז יפגע בצורה מהותית בגידול בביקוש לגז.

מצרים מבורכת במשאבי גז גדולים המאפשרים פיתוח מקומי. אבל תנאים לא מושכים האטו את ההשקעות והביאו להקטנה בייצור הגז. הממשלה מציעה היום מחירים גבוהים יותר לתאגידים זרים כדי להפיק גז אבל הטבות אלו נתנות על בסיס כל מקרה לגופו, עם הרבה זמן לניהול משא ומתן עליהם והם אינם ידועים מראש למשקיעים חדשים. יתרה מזה, השדות הקיימים עומדים בפני ירידה תלול בקצב ההפקה. המשמעות היא שמצרים תזדקק לבצע מספר פרוייקטים גדולים בכל שנה ולהשקיע כ- 12 מיליארד דולר כל שנתיים עד שלש שנים Egypt would need a $12-billion-level investment every two to three years merely to hold production flat  רק כדי לקיים קצב הפקה יציב. במצב הנוכחי, קשה לראות איך הייצור יחזור למסלול גידול לפני 2020. נקודת מבט זו תואמת את האימרות והמעשים של הממשל המצרי עצמו.

מכיון שלמצרים יחסר גז היא תשען על ייבוא גז כדי לענות לצרכים שלה. בטווח הקצר, מצרים תתמקד ביבוא LNG  לא בגלל שהוא הכדאי ביותר אלא בגלל הוא פשוט יותר לביצוע מבחינה מסחרית, ואינו כרוך בסיכונים הנלווים להשקעות בצינורות חדשים. בעתיד, יתכן ויתפתח מסחר בגז בצינורות בין ישראל קפריסין ומצרים. הטיעון המסחרי לייצוא גז דרך מצרים re-export  הוא חזק מההצדקה לאספקת גז לשוק המצרי עצמו. אבל שני המקרים עומדים בפני אתגרים משפטיים, פוליטיים ומסחריים. כללית, ברור שמצרים תזדקק ליבוא גז לפחות עד אמצע שנות ה-2020. וכנראה למשך זמן ארוך יותר. מצרים אכן מהווה שוק פוטנציאלי משמעותי לייצוא גז מישראל ומקפריסין אבל יהייה צורך להתגבר על סיכונים משמעותיים ואי-ודאויות כדי שההשקעות הנדרשות לתשתיות אכן תבואנה.

נתן לסכם את הסיכונים בייצוא גז למצרים ע"י השאלות הבאות:

  • האם הגז הישראלי יוכל להתחרות בשוק המצרי בו רוב הצרכנים משלמים פחות מ-5 דולר ליחידת חום (MMBtu) גם אחרי העלאות המחירים של יולי 2014?
  • האם הצרכנים המצריים ימשיכו לקנות גז מישראל או מקפריסין אם גז מקומי מצרי יהייה זמין וזול יותר?.
  • אם תהיה האטה בביקושים במצריים, האם ההסכמים יכובדו?
  • איך ינהלו סיכונים אחרים כמו בטחון, Security שערי חליפין, שינוי במשטר?
  • האם מצרים תאפשר/תרשה ייצוא גז במקרה והתעשייה המקומית ותחנות הכח לייצור חשמל יסגרו עקב מחסור בגז?
  • האם מצריים תרשה ייצוא Re-export רק אם השוק המקומי יקבל גם הוא הספקת גז ובאילו תנאים?
  • אילו ערבויות יוכלו להבטיח למשקיעים שההשקעות שלהם לא יסבלו את אותן תוצאות כמו הצנורות ומפעלי ההנזלה שכרגע מושבתים במצרים?.
  • אם התוכנית להעביר גז למצרים היא להפוך את כיוון הזרימה בצנור המושבת, שאינו פעיל בין מצרים וישראל, האם השותפים לחוזה יוכלו לפתור את האתגרים הטכניים והמשפטיים הכרוכים בכך?
  • איך ישפיעו חוזי היצוא החדשים על החוזים הישנים? יוניון פנוסה נמצאת בהליכי בוררות עם שותפיה המצריים, אבל השלטונות המצרים אמרו שהבוררות חייבת להפתר לפני שהייצוא יוכל להתחיל מחדש.
  • האם אפשר בכלל להגיע להסכמים?

הצלחה תהייה תלויה לא רק בהקטנה משמעותית mitigating  של סיכונים כאלה, אלא גם בחלוקת סיכונים נכונה והוגנת בין הצדדים להסכמים.  מכיון שפיתוח שדות הגז יהייה החלק הארי של ההשקעות, 7-10 מיליארד דולר, בהשוואה ל 1-3 מיליארד דולר בשביל הצנרת.  מוכרי הגז בישראל ובקפריסין יהיו חייבים להרגיש בטוחים בהחזר ההשקעה שלהם.  בשלב זה תאגידי הגז נראים כמעוניינים למכור את הגז קרוב ככל האפשר לפי הבאר ובמחירים ידועים או שניתן להעריך אותם. גישה זו תתן וודאות למוכרים אבל תעביר את הסיכון המסחרי לקונים, שככל הנראה ישקיעו בהקמת צינור הגז. הקונים ירכשו גז מישראל ומקפריסין וימכרו אותו או במצרים במקרה של דולפינוס. או לייצוא כגז טבעי נוזלי, במקרה של בריטיש גז / יניון פנוסה. הקונים ירצו להבטיח שמרווח המחירprice spread  יהייה רחב מספיק להצדיק את ההשקעה בצינור.

במקרה של רי-אקספורט זה כנראה יהייה המצב, אבל למכירה בשוק המצרי המקומי, הגז מישראל או מקפריסין ימכר כנראה בהפסד אם המחירים יהיו נמוכים. האפשרות viability של מכירת גז לשוק המצרי תלויה בעיקר במדיניות המחירים price regime  העתידית במצרים. כדי לנהל סיכונים אלו על הצדדים לבדוק מספר אסטרטגיות להקטנת סיכונים mitigation שבהן השתמשו בהצלחה במקומות אחרים. הלוואות מהמגזר הציבורי, מענקים, או ערבויות יעזרו לפיזור הסיכונים ולהבטחת ההשקעות. דרך אחרת תהייה לחברות המעורבות בשלבים השונים של ייצור הגז והמכירה לצרכנים הסופיים, להשקיע בפיתוח שדות הגז  בשלבים הראשונים upstream  ובצנרת הנחוצה ולהביא את הגז  לחוף.  אפשר לחשוב envisage  ולפתח שיטות שונות של חלוקת רווחים. אלו הן אופציות שתאפשרנה לכל צד בהסכם לקחת על כתפיו חלק מהסיכון, ולאפשר את קידום הפרוייקט.

יבוא גז נוזלי מיצואנים שונים יהייה ככל הנראה הפתרון המצרי קצר הטווח לבעית אספקת הגז לשוק המקומי יהוא גז טבעי נוזלי LNG    הוא פשוט ומהיר מאשר קוי צינורות חדשים גם אם הגז הנוזלי יקר יותר מגז בצנורות. יבוא גז בצנורות מישראל או מקפריסין יהייה בכמות גדולה יותר ויתן מספיק גז כדי לסגור את הפער האספקה במצרים לטווח הבינוני ויאפשר למצרים לחזור ולייצא גז. אבל כל הצדדים המעורבים יצטרכו לעבוד קשה כדי לנהל מספר סיכונים מסחריים, פוליטיים, ומשפטיים ולמצוא את הנוסחה שתאזן בצורה נכונה סיכונים וסיכויים. באופן כללי, חשוב שמצרים תשים אסטרטגית אנרגיה ברורה ויציבה coherent & stable   שתתן תנאים שניתן להעריך אותם למשקיעים.

יש מקום למספר הערות לנייר מדיניות זה בקשר לאפשרויות יצוא גז טבעי מישראל למצרים.

  1. הדוח מציין את לוח הזמנים, חלון ההזדמנויות, לייצוא גז טבעי למצרים,  חלון שלפי הדוח יסגר בשנים 2020 – 2025, ואולי מאוחר יותר. עם זאת הדוח אינו דן כלל במשך הזמן שידרש לפיתוח שדות הגז  בישראל או בקפריסין כך שתקום האפשרות לייצא גז משדות גז  אלו למצרים.  במקרה של שדה הגז לוייתן, ההערכה העדכנית של נובל אנרג'י שנמסרה לצוות קנדל בדיונים על מתווה הגז, ב- 15 לאפריל 2015,  מדברת על 4-5 שנים. כלומר, ייצוא גז משדה לוויתן בישראל למצרים יוכל להתחיל ב-2020 כאשר במצרים לא יהייה יותר צורך בגז מישראל. המשמעות היא שלמצרים יהייה צורך בגז ישראלי לתקופה מוגבלת של מספר שנים או בכלל לא. לפי נייר המדיניות, גם ההערכות של קבוצת דלק לפיתוח שדה אפרודיטה בקפריסין דומות. באפרודיטה מדובר על השקעה של כ-3.5 עד 4.5 מיליארד דולר, לא כולל את ההשקעה בהנחת צינור למצרים, שתאפשר הפקת כ-8 BCM לשנה, כאשר הגז יתחיל לזרום ב-2019 – 2020.
  2. הדוח כותב שמחיר של 7 דולר ליחידת גז בצורת LNG  היה נכון כאשר מחיר הנפט היה סביב 100 דולר לחבית, ומציין שבמחירי הנפט הנוכחיים מחיר זה יהייה "פחות אטרקטיבי". זו לשון המעטה מירבית. לפי נתוני הדוח עצמו הובלת הגז משדות הנפט בישראל ובקפריסין למצרים תוסיף בין 0.5 ל-1 דולר למחיר הגז.  אם נוסיף את עלויות ההנזלה, ההובלה, והגיזוז החוזר נקבל שבמחירי הגז הנהוגים כיום באירופה, מחיר הגז הישראלי לייצוא צריך להיות בין 3 ל-5 דולר ליחידת חום. גם ההסכמים המוקדמים שנחתמו עם בריטיש גז ויוניון פנוסה, לפני הצניחה במחירי הנפט והגז, בהם מחירי הגז היו צמודים למחירי הנפט, תומכים במחירי גז לייצוא מישראל למצרים סביב 4 דולר ליחידת גז. נמוך בהרבה מהמחיר של 5.4 – 5.8 דולר ליחידת גז השורר בשוק המקומי הישראלי.
  3. הדוח אינו דן כלל באפשרות לייבוא גז נוזלי במחירים מסובסדים מקטאר ומדינות מפרץ אחרות. עודד ערן ציין אפשרות כזו ביחס לירדן במאמר מתחילת יולי. "הנכונות של קטר או כל גורם חיצוני לסבסד את הפער במחיר עלולה להביא לעיכוב, ואולי בעתיד אף להכשלת העסקה עם ישראל." אציין שמצרים תחת הנשיא א-סיסי, קיבלה הלוואות ומענקים ממדינות המפרץ בהיקף הנאמד בכ-20 מיליארד דולר, שאיפשרו את החזר החובות לתאגידי הגז ורכישת גז נוזלי לצרכים שוטפים.
  4. מטבע הדברים, הדו"ח אינו מציין את ההתפתחויות בתחום הגז במצריים בשלשת החודשים האחרונים מאי-יולי 2015.  לדוגמה ההודעה של חברת ENI האיטלקית מה-20 ליולי על גילוי שדה גז עם כ- 15 BCM גז. עוד יותר חשוב הוא שהשדה החדש יפיק גז בתוך כחודשיים.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר

נערך על ידי דורון
תגיות: , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.