בלב המחלוקת בין יוון למדינות האיחוד האירופי עומד הויכוח הכלכלי הקלאסי בין הימין לשמאל בשאלה מהי הדרך האפקטיבית להתמודד עם משבר כלכלי? מצד אחד מוצעים צעדי צנע (קיצוצים), הפרטות וצמצום הגנות על עובדים (מה שמכונה "הגברת גמישות בשוק העבודה") ומהצד השני צעדים מרחיבים מבית מדרשו של קיינס
מאת: מאור מילגרום
בעוד גרמניה, קרן המטבע הבינלאומית והבנק האירופי מתעקשים על מדיניות צנע, כלכלנים רבים (בהם זוכי פרס הנובל פול קרוגמן וג'וסף שטיגליץ) מזהירים שזו תהיה בכייה לדורות וקוראים לאימוץ מדיניות פיסקאלית מרחיבה – הגדלת ההוצאות הממשלתיות כדי להגדיל ביקושים, להגביר צריכה ולסייע לכלכלה להתאושש.
מההסכם שהושג השבוע עולה כי אירופה לא ויתרה על דרישת הצנע, דרישה שהתקבלה בידי ממשלת השמאל ביוון לאחר מסע לחצים ממושך. כדי לבחון אם הדרישות צפויות לסייע ליוון להיחלץ מהמשבר העמוק בו נמצאת, בחרתי להביא מאמר מרתק שכתב הכלכלן הניאו-ליברל מילטון פרידמן בשנת 1997, שנתיים לפני שהונפק מטבע האירו. פרידמן, הידוע בספקנותו באשר להצלחת גוש האירו, טען במאמר שכותרתו "?The Euro: Monetary Unity To Political Disunity" שהבחירה של האיחוד האירופי לאמץ מטבע משותף עשויה להוביל לקריסת האיחוד.
הבסיס למאמר של פרידמן מעניין מאוד: הוא מזכיר לנו שהאיחוד האירופי הוא פרויקט פוליטי בבסיסו, שנועד למנוע מלחמות עתידיות על ידי יצירת זהות אינטרסים בין מדינות אירופה ובראשן גרמניה וצרפת. המשטר הכלכלי המשותף, המתבטא ביצירת שוק משותף והנפקת מטבע אחיד, הם אמצעים להשגת מטרה זו. האתגר המרכזי של איחוד כזה, קובע פרידמן, טמון במשברים כלכליים. ובפרט, במקרים בהם פוגע המשבר באופן שונה בכל מדינה. היכולת של כל מדינה להתמודד עם המשבר הוא שיקבע את האיתנות של האיחוד הפוליטי. כיוון שפערים גדולים בין מצבן הכלכלי של מדינות שונות יגרמו למתיחות רבה ולמחלוקות לגבי מדיניות האיחוד הרצויה, סופם שיובילו לפירוק האיחוד (ממש תרחיש דמיוני, לא?). ולדעת פרידמן, בהקשר זה של התאוששות ממשברים סוגית המטבע המשותף היא מכרעת.
Tags: ג'ון מיינרד קיינס, המכון לרפורמות מבניות, יוון, ימין, מילטון-פרידמן, ניאו ליברליזם, שמאל