חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

יוון – נקודת ארכימדס לשינוי

נושאים דעות, כלכלה ותקציב ב 12.07.15 0:04

ניסיון לפענח תהליכים אבולוציוניים מוצפנים בעולם הגלובלי ה"נֶאו-ליברלי". תהליכים אלה משנים תבניות ומהויות. הניתוח על רקע "מקרה – המבחן היווני". יוון היא ערש התרבות המערבית.

מאת: דוד סנדובסקי

נצחונו של אלכסיס ציפראס – ראש ממשלת יוון מטעם מפלגת השמאל החדש "סיריזה" – קולוסלי. המשאל היה על המשך והעמקת תוכנית הצנע הדרסטית חסרת התוחלת, שכופה "האיחוד האירופאי" על יוון. האסימון מתחיל ליפול באירופה ובארה"ב והלך הרוח משתנה לפתרון חיובי, גישורי, בפשרה לפי ההצעות החדשות של יוון. ליוון אין לכאורה מה להפסיד ותושביה יכולים להתקיים בכפרים ובאיים ולהתפרנס מתיירות, חקלאות ודייג עד יעבור זעם. בסופו של דבר, יימצא הסדר עם האיחוד האירופאי שישים דגש על פיתוח יזמות של עסקים קטנים כתחליף לעבודת רוב האוכלוסיה במגזר הציבורי. ובנוסף, תימצא הדרך לקונסולידציה ולמורטוריום של חובות יוון.

כפיית הצנע הקיצוני, הדרסטי וחסר הרחמים על יוון מאז 2010 – היא פועל יוצא של אכזריות קשה לתפיסה של שיטת הנאו-ליברליזם הליברטני הגלובלי בגישת "למען יראו וייראו". תבנית זאת הלכה והתעצבה בתהליכיות אבולוציונית מאז 1945. מכלכלת שוק ליברלית ושפויה הפכה השיטה לנאו-ליברליזם דורסני. דבר זה מפרק חברות אנושיות במדינות לאום ומזרים את משאבי הפלנטה לקבוצות תאגידיות ומשפחתיות שהולכות ומצטמצמות. הכל תוך כדי היעזרות בתהליכי הון-שלטון משתכללים של שימוש במנהיגי המדינות למען קידום האינטרסים של התאגידים הגלובליים ושל הגישות הנאו-ליברליות בכלכלה. ההון מתרכז בראש הפירמידות בשפיץ הולך ומתכווץ בראשי הפירמידות. עיקר ההון שהפך סיבובי-ספקולטיבי יותר ויותר. ההון עובר מעשירון עליון לאלפיון ואל מיליונון עליונים בפלנטה. שיטה חזירית זו קובעת את סדר היום העולמי הכלכלי, הפוליטי והחברתי כמו גם התרבותי, הצבאי והטרוריסטי.

הסדרי שיטת הליברליזם הכלכלי לפני שהפך ל"נאו-ליברלי" עוצבו על ידי ה"מערב המפותח" בסגנון OECD, שמקורו בהזרמת משאבי עתק לפיתוח ולשיקום אירופה בתוכנית מרשל האמריקאית בעקבות מלחמת העולם השניה. כן הוזרמו משאבי עתק לשיקום ולפיתוח יפן. התהליך בוצע תוך כדי אבולוציות דינמיות של התאמות למציאות המשתנה. זאת, תוך כדי טישטוש שיוצר דיסאוריינטציה. נוצרת תודעה מטושטשת וכוזבת, שיש לפענח את צפניה.

מי שמובילה כיום את תבנית ה"נאו-ליברליזם" במתכונתו העכשווית היא אנגלה מרקל, בהיותה קנצלרית ותיקה ומנוסה, תלמידת הקנצלר הלמוט קוהל. מרקל היא מנהיגה פוליטית-עולמית שעומדת בראש מדינה, שהיא בעלת המשק היצרני האמיתי המוביל באירופה. זאת בשל רקעה התרבותי-יצרני. כל זאת נעשה במימשק עם הבירוקרטיות של קרן המטבע הבינלאומית, האיחוד האירופאי וגוש היורו בתוך האיחוד האירופאי (בגוש היורו לא חברות כל חברות האיגוד). גורם משפיע ומעצב-דרך נוסף הוא "פורום דאבוס".

מנתחי השיטה, כשליה ומגרעותיה הרבות הם, בין היתר, הפרופסורים האמריקאים היהודים חתני פרס נובל לכלכלה: פול קרוגמן וג'וזף שטיגליץ, וכן הפרופסורים האירופאים תומס פיקאטי הצרפתי וגבריאל זוקמן הבריטי-יהודי. העיתון "דר שפיגל" הגרמני תוקף בהקשר זה את התנהלות הקאנצלרית בהקשר היווני.

התהליך של יצירת כלכלת שוק גלובלית הובל והונהג בדומיננטיות בתחילתו על ידי The Threelateral-Committee (ארה"ב, אירופה ששוקמה בתוכנית מרשל, ויפן ששוקמה גם היא בסיוע אמריקאי). זה התרחש לאורך זמן לאחר מלחמת העולם השניה. תקופה זאת הביאה שגשוג אדיר על ידי יצירת שיתופי פעולה מאוזנים בין המיגזרים הממשלתי-הציבורי-והעסקי. הם היו יותר יצרניים ופחות שירותיים. היה זה תור זהב אנושי על הפלנטה שנמשך כ-25 שנים ברוח כנסי בילדברג.

מאז משבר הנפט ורצח הנשיא הסוציאליסטי איינדה בצ'ילה (שהאמריקאים לא שבעו ממנו נחת) – עבר העולם משברים כלכליים מחזוריים קשים. נסיבות אלה הביאו באופן תהליכי לשידרוג המודל – מכלכלת שוק "ליברלית" ל"נאו-ליברלית". לא מדובר בשינוי טרמינולוגי גרידא אלא בשינוי דרסטי ומהותי, שהוא בגדר אבולוציה-מוטציונית.

בבסיס השינוי: מעבר לכלכלת שירותים ופיננסים שבה מועסק הרוב הארי של האוכלוסיות. זאת מהונדסת על ידי תאגידי-על גלובליים ל"ייעוץ אירגוני" כמו: "מקנזי" האמריקאית. הכל על חשבון פגיעה דרסטית ביצרנות המקומית במדינות המערב ארה"ב-אירופה-יפן. הייצור הועבר למדינות מתפתחות כמו: סין, ברזיל, הודו, דרום-אפריקה, תורכיה, תאילנד, אינדונזיה, מאלזיה ועוד (גם ישראל השתלבה בתהליך תוך פגיעה מתמשכת בתעשיות ובתשתיות יצרניות). הדבר הביא להצטברות הון הולכת וגדלה בראשי הפירמידות. זה קרה הן במדינות ובגושים האיזוריים כמו "האיחוד האירופאי" והן ברובד הגלובלי. הפירמידות הלכו והוצרו. ההון הצטבר באופן בלתי שוויוני יותר ויותר וחלקו הגדול מצוי ב"מקלטי-מס". ההון מתרכז בידי משפחות ותאגידים פיננסיים גלובליים אדירים.

תהליכי הפרטת יוון ב"צנע הכפוי" של "משולש החילוץ": האיחוד האירופאי – בנק היורו וקרן המטבע הבינלאומית הביאו להשתלטות תאגידי חוץ על משאבי יוון. חלק ענק ממשאבי המדינה רוכז בידי קונצרן-על של "בולאריס", ששולט גם בתקשורת המופרטת. זה כולל את הרס רשות השידור היוונית. הדבר מבוסס על עיצוב תודעות ותובנות כוזבות בקרב אוכלוסיית יוון. העם היווני הוכיח במשאל עם תובנות שגברו על ניסיונות הטשטוש הכוזבני. זאת לאחר שלמדו על בשרם שהצנע הכפוי רק מחמיר את הבעיות ולא פותר אותן.

הצטברות ההון בידי מעטים נעשית על חשבון העמים במדינות הלאום הריבוניות, המתרוקנות ומוחלשות מעוצמותיהן הכלכליות כמו גם מביטחונן ומחוסנן הלאומיים. זה כולל צמצומי תקציבים, כמו בישראל, לרווחה, חינוך, בריאות, תרבות, דיור וסביבה.

מעמדות הביניים הולכים ונשחקים, החברות האזרחיות נחלשות וכך נשחקות הדמוקרטיות. כפועל יוצא מתחזקות משפחות תאגידיות רבות עוצמה וחסרות מודעות חברתית. שחקנים עוצמתיים אלה משפיעים מאחורי הקלעים על המנהיגים, יותר מאשר העמים הריבוניים. המנהיגות אמורה להיות נאמנה של העמים (ארועי "הגז הטבעי" בישראל מדגימים זאת).

כדי ליצור "תודעה כוזבת" ולהסיח את תשומת לב ההמונים, מוכרים להם את "אופיום הדת הלאומנית והמשיחית". התהליכים של החלשת המדינות מביאים לפיצולי מדינות כמו בבלקן, שבו פוצלה יוגוסלביה לכשמונה יחידות מדיניות. התהליך מתקיים גם בסוריה-עירק-לוב כיום. וכן גם באירופה, לדוגמא: וולונים-פלנדרים בבלגיה; קטלונים-בסקים בספרד; סקוטים-וולשים בבריטניה; קורסיקאים בצרפת. הדבר קורה גם בקוויבק בקנדה..

התהליכים שתוארו במאמר יוצרים משברים חברתיים משולבים כרוניים באופיים. אלה באים לידי ביטוי בחיזוק נגדי של ה"מגזר השלישי"-ה"רשת החברתית" ו"האזרחית". זה קורה בגושים האזוריים ובעולם הגלובלי. הדבר מסתייע בשימוש ביכולות רשתות הסייבר. מתפתחות תנועות רשת פדרטיביות אנטי-גלובליסטיות השואפות לשלב שיקולים חברתיים ואנושיים בכלכלה (הכל לפי תחזיותיו של הסוציולוג-העתידן אלווין טופלר האמריקאי כבר בסוף שנות השישים ואילך, שספריו תורגמו לעברית).

תנועות "סיריזה" בראשות אלכסיס ציפראס, שהיא מפלגת השלטון הנוכחית ביוון (כמו גם: "פוֹדוֹמוס" הספרדית בראשות איגלוסיס, שכנראה תגיע לשלטון בסתיו 2015), הן דוגמאות לתנועות רשתיות (תרתי משמע: בסייבר ובפועל) מורכבות מפדרציות של תנועות חברתיות, שנוצרו בסיטואציות של מחאות חברתיות שונות. תנועות אלה מייצגות את העמים הריבוניים מהשורשים. מנהיגיהן כריזמטיים ובעלי יכולות אינטליגנציה רגשית וחברתית המאפשרות להם להנהיג את התנועות המשולבות המורכבות למרות כל האנרכיה האירגונית הכרוכות בתהליך הפעלת תנועות כאלה. מדובר בסוג חדש של מפלגות פוליטיות, שיש סיכוי שלא תהיינה נגועות במארת יחסי "הון-שלטון". זאת כאשר נציגים שייבחרו מטעמם לפרלמנטים ולממשלות לא יהפכו ללוביסטים של אינטרסים של תאגידי-על מקומיים-אזוריים-גלובליים שלהם יש אינטרסים מנוגדים מאלה של העמים הריבוניים.

במקביל לתהליכים בעולם המערבי במודל שתואר במאמר זה, הולך ומתעצם באופן תהליכי גוש נגדי. גוש זה הוא יצרני יותר באופן יחסי. הוא קורא תיגר על תבנית השיטה והמהות של הכלכלה ה"נאו-ליברלית". במהותה כלכלה זו היא פיננסית מבוססת על הון ושירותים. מכלכלה זו נגזרת גם מדיניות. הגוש הנגדי המדובר נוצר עקב העברת היצרנות מהמערב למדינות המתפתחות. אלה הפכו בשל כך למפותחות תוך הצברי הון הולכים וגדלים. גוש זה כולל את מדינות ה-Brics (ברזיל, רוסיה, הודו, סין), בצירוף דרום אפריקה ואולי גם תורכיה, אינדונזיה ואחרות בעתיד.

המנהיג המדיני המנוסה והדומיננטי של גוש מתהווה זה הוא ולדימיר פוטין (דובר הגרמנית) הפועל בסימביוזה אוקסימורונית עם אנגלה מרקל (דוברת הרוסית השוטפת כי גדלה במזרח גרמניה).

גם בגוש זה יש כשלי שוק ומשברים. זאת עקב התפתחות כלכלת הון אדיר במקביל ליצרנות. דבר זה משבש את האיזונים הכלכליים. מדובר בעיקר בסין ובברזיל. ברוסיה מושפע המצב מעיצומים כלכליים בשל אוקראינה.

מדינות התרבויות העתיקות באגן המזרחי של הים התיכון – יוון בראשית ציפראס ומצרים בראשות סיסי (הלוחם באיסלם הפונדמנטליסטי הדעא"שי) – עשויות להצטרף לגוש זה. אין לשלול שיתופי פעולה גם עם איראן שהיא אומת התרבות הפרסית העתיקה. זאת, לאחר ההסדר הגרעיני ופתיחת אפשרות לפעילות כלכלית אדירה בשוק האיראני. תורכיה היא מצטרפת פוטנציאלית.

דגשים במדיניות ברק אובמה משבשים את האיזון החדש בין שני הגושים הגלובליים המתהווים. דוגמא לכך היא העלאת "אוקראינה" לראש סדר היום האירופאי והגלובלי, תוך חידוש עימותי המלחמה הקרה כתחליף לשיתופי פעולה.

ארה"ב מנהלת גם פעילויות לא אפקטיביות בשלב זה נגד דעא"ש. ה"אביב הערבי" ועליית מורסי במצרים – היו תהליכים שהביאו ל"הפצעת" דעא"ש בהמשכם. במקביל מתקיימת ההסדרה הגרעינית מול איראן שמקדמים מרקל וג'ון קרי. אלה פועלים בעיקר מתוך מוטיבציה לצרף שווקים חדשים לגלובליזציה.

יש הרואים בתהליכים כאמור לעיל סיטואציה שוברת איזון בנוסח טרום מלחמת העולם השניה. אני, בניגוד לכך, רואה בתהליך הזדמנות אופטימית לאיתחול מחדש. ויצירת הזדמנויות חדשות.

 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.