חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המותר והאסור בהגבלת חופש הביטוי ותיקצובו הממשלתי

נושאים זכויות אדם, עלו ברשת ב 16.06.15 0:44

מאמר זה מסביר את המותר והאסור בנוגע להגבלת חופש הביטוי לאור סערת שרת התרבות מירי רגב, שהודיעה שלא תתקצב יצירות אמנות המבקרות את ישראל

מאת: משה גורלי

ללא תוכן

מה מותר ומה אסור לשרים רגב ובנט לעשות בנוגע להגבלת חופש הביטוי ותקצובו הממשלתי, ומדוע

האמנות, כמו הפוליטיקה, מזמנת את מבחניה מימין ומשמאל, ולפעמים מהימין והשמאל הקיצוניים יותר. בימים אלה הפציעו בשיח הציבורי, בזו אחר זו, שתי יצירות שמציגות את הצד האנושי של מחבלים עם דם על הידיים: ההצגה "הזמן המקביל" והסרט הדוקומנטרי "על סף הפחד". הראשונה עוסקת במחבל פלסטיני שרצח חייל, השנייה במחבל יהודי שרצח ראש ממשלה.

הרתיעה האינסטינקטיבית משתי היצירות מעוררת שתי שאלות: הראשונה נוגעת לחופש הביטוי והשנייה למימון ותקצוב ציבוריים. אבל לפני שמסתעפים, כדאי כבר עכשיו לציין את השורה התחתונה: שתי היצירות מחייבות התייחסות זהה. אם אתה מכשיר את הראשונה, היושר האינטלקטואלי מחייב לצדד גם בשנייה.

מבחני חופש הביטוי, לפחות לפי המסורת שהנחיל בג"ץ, אינם פוסלים את שתי היצירות. כל עוד הימין "החדש" לא איכלס את בית-המשפט העליון בשופטים האוחזים בדעה אחרת, חל המבחן שטבע אגרנט בפסק הדין "קול העם" והנחיל אהרן ברק לאורך ולרוחב חזיתות חופש הביטוי: הסכנה הקרובה לוודאית. רק סכנה כזו תביס את חופש הביטוי; סכנה לבטחון המדינה, לסדר הציבורי, להסתה לאלימות. המבחן הזה אינו מבחן של תוכן, כפי שהדגיש ברק בפסק הדין שאישר את מחזהו של יצחק לאור "אפרים הולך לצבא". המחזה, שהמשיל את חיילי צה"ל לקלגסים נאצים, נפסל בצנזורה ואושר בבג"ץ. מסלול דומה עבר סרטו של מוחמד בכרי "ג'נין, ג'נין". המחזה והסרט הסעירו רוחות ורגשות, אבל בג"ץ סימן גבולות רחבים של חופש ביטוי.

איני מתווכח כמובן עם התחושות של אורטל תמם או נעה רוטמן, אבל במונחי סכנה קרובה לוודאית, אין לשתי היצירות שהן יוצאות נגדן ממה לחשוש ככל שמדובר במבחן בג"ץ

התוכן היחיד שהמשפט יכול לפעול נגדו הוא "גזענות", שמאפשרת התערבות של המשפט הפלילי. ולמרות זאת, היועץ המשפטי והפרקליטות מפעילים שיקול דעת רחב. למשל, כזה שפוטר מספסל הנאשמים רבנים מהימין הקיצוני. או פסק הדין של בית-המשפט העליון שאיפשר למאיר כהנא להיבחר לכנסת. על הסובלנות הנאורה הזו משלמת החברה הישראלית מחיר כבד של זיהום והרעלה, נזקים שלידם שתי היצירות הנוכחיות הן אפילו לא שריטה בכנף. איני מתווכח כמובן עם התחושות של אורטל תמם או נעה רוטמן, אבל במונחי סכנה קרובה לוודאית, אין לשתי היצירות שהן יוצאות נגדן ממה לחשוש ככל שמדובר במבחן בג"ץ.

ועכשיו אנחנו מגיעים לשאלת התקצוב. כל תמיכה ממשלתית חייבת לעבור דרך קריטריונים שאמורים להיות אובייקטיביים, שוויוניים, שקופים, וככל הניתן, גם כמותיים ומדידים.

להמשך קריאה ב"העין השביעית"

נערך על ידי דליה
תגיות: , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.