מים המלח ועד ברלין, שלטון ההון מכה בעבודה המאורגנת

ק. טוכולסקי מוצא קווי דמיון בין הניסיונות של ממשלות בישראל ובגרמניה להלחם בעבודה המאורגנת באמצעות הגבלת זכות השביתה

אני לא יודע כמה ישראלים מודעים לכך שבימים אלו יש בגרמניה סכסוך עבודה של אחד האיגודים החזקים , איגוד נהגי הקטרים (GDL) לבין חברת הרכבת הגרמנית הממשלתית. במסגרת הסכסוך הספיקו נהגי הרכבות להשבית מספר פעמים או לשבש את תנועת הרכבות וממשלת גרמניה שכבר לא רגילה בעידן הפאקס תאצ'ריזום (עידן השלום הנאו ליבראלי ע"ש תאצ'ר) לשביתות מסוג זה, שוקלת בימים אלו להגביל את זכות השביתה. אנו כישראלים מורגלים בממשלות ימין שמאיימות לפחות כי תפעלנה להגבלת זכות השביתה, אבל בגרמניה יש עכשיו ממשלת אחדות. העובדה שממשלה זו על חבריה הס"ד שוקלת לכפות בוררות חובה על איגודים בתחום השירותים התחבורה והתשתיות (נשמע מוכר?) מראה כמה חמורה ההתקפה העולמית על העבודה המאורגנת. מים המלח ועד ברלין, מהניסיון הנואל של חברת כימיקלים לישראל לפטר עובדים מאורגנים ולשלוח אותם הביתה בשביל להחליפם בעובדי קבלן ועד הניסיון הנואל של ממשלת גרמניה לשבור איגודים באמצעות בוררות חובה, ניתן להבחין במלחמה של ממשלות כנגד העבודה המאורגנת.
לא סתם בוחרות ממשלות לתקוף את העבודה המאורגנת, העבודה המאורגנת היא בסיס כוחו של המעמד העובד, של תנועת העבודה העולמית של השמאל הסוציאליסטי. לא המאבק נגד הכיבוש או המאבק לזכויות בעלי חיים ואפילו לא המאבק לטהרנות פוסט מודרניסטית, כפי שיכול לפעמים לחשוב צרכן תקשורת בישראל. בבסיס המאבק על השליטה במשאבים בין מיעוט קטן של טייקונים השולטים בעולם באמצעות תאגידים ריאליים ופיננסיים ושליטה בתקשורת ההמונים ובין שאר האנושות, נמצאים האיגודים המקצועיים הכלי הבסיסי שעליו נבנו הישגי תנועת הפועלים והעובדים בעולם כולו. האיגודים היו הבסיס למפלגות הפועלים והעובדים, למאבקי הפועלים והעובדים, להתאגדויות קואופרטיביות של פועלים ועובדים. לא סתם רוצה שלטון ההון בישראל ובעולם לשבור את האיגודים. ללא איגודים חזקים אין מי שיאבק כנגד שלטון ההון במגרש המרכזי, מגרש השליטה על המשאבים. יש לי הרבה כבוד לאנשי ארגוני החברה האזרחית, בכל תחום שהוא. למאבקים בבתי המשפט ובאקדמיה, לקרבות הרחוב של הרשתות החברתיות והמדיה הדיגיטלית. ללא עבודה מאורגנת מודעת ולוחמת, אין לנו סיכוי בשום מאבק.
כימיקלים לישראל רוצה להחליף עובדים מאוגדים ומאורגנים שזוכים לשכר ראוי בעובדי קבלן. זה מה שמסתתר מאחורי ההתייעלות המוצעת בידי ההנהלה. לא הגיעו מכונות חדשות שיחליפו עובדים, לא הולכים לסגור אגף מסוים או חברת בת. כל מה שרוצים זה להחליף עובד שעולה X בעובד שעולה Y. את ההפרש ינצלו למקסום נוסף של הרווחים. במדינה נורמאלית, הינו מצפים שהממשלה תודיע לחברה (שלמרות שמה המטה שלה כבר עבר להולנד) שאין העסקה של עובדי קבלן, או שבקרוב תהיה הלאמה. אבל אין יותר מדי מדינות נורמאליות בעולם, בטח לא מחוץ לצפון אירופה. לממשלת ישראל הנוכחית נוח שההנהלה תשבור את העובדים, כי היא לא רוצה וועדים חזקים. מה שממשלת ישראל רוצה זה לשבור את העבודה המאורגנת באמצעות כפיית בוררות חובה על וועדים חזקים במגזר הציבורי, חיסול הוועדים החזקים במגזר הפרטי זה בונוס. אותו דבר בגרמניה, שם עוד ירשם לדיראון עולם פועלה של השותפה הזוטרה בקואליציה, המפלגה הסוציאליסטית הגרמנית כשותפה לשבירת העבודה המאורגנת.
לממשלות בישראל וגרמניה יש גם תקשורת ששותפה להסתה, לא משנה אם בעיתוני אקסל שפרינגר בגרמניה, או בכל העיתונים בישראל מישראל היום ועד הדה מרקר, יש גיוס כללי נגד העבודה המאורגנת, הסתה פרועה נגד עובדים שמרוויחים כמו שצריך ופריטה על נימי הקנאה של האדם. אם לא נעמוד נגד ההתקפה ואף נשיב מלחמה, תוכה העבודה המאורגנת. אסור לתת לכך יד.

 

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , ,

Leave a Reply