חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הסכמים על-לאומיים להוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק – מאמר שני בסדרה

נושאים איכות השלטון, בריאות ואיכות סביבה, דעות, כלכלה ותקציב, מדיני-בטחוני, פוליטי ב 19.05.15 1:05

אמנון פורטוגלי, בהמשך לסדרת מאמריו שפורסמו כאן לפני כשנה, מדגיש מחדש את הסכנות לעצמאותה הממשית של ישראל נוכח מערכת הסכמי הסחר המתגבשת. מערכת הנוטלת מהמדינות את השליטה בכלכלותיהן ובתחומי החברה והסביבה, ונותנת לתאגידים הרב-לאומיים כח לנטרל ולבטל חקיקה ורגולציה שהתקבלו בהליכים דמוקרטיים

2. תמצית

הסכמים על-לאומיים להוציא את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק - מאמר ראשון בסדרה

אמנון פורטוגלי, בהמשך לסדרת מאמריו שפורסמו כאן לפני כשנה, מדגיש מחדש את הסכנות לעצמאותה הממשית של ישראל נוכח מערכת הסכמי הסחר המתגבשת. מערכת הנוטלת מהמדינות את השליטה בכלכלותיהן ובתחומי החברה והסביבה, ונותנת לתאגידים הרב-לאומיים כח לנטרל ולבטל חקיקה ורגולציה שהתקבלו בהליכים דמוקרטיים

לקריאה נוספת

שני הסכמי הסחר הבינלאומיים שעכשיו דנים בהם: 'השותפות הטרנס-פסיפית'  TPP  ו'שותפות סחר והשקעות טרנסאטלנטית' – TTIP, משקפים את כוחם העולה של תאגידים רב-לאומיים על ממשלות ומדינות. הסכם הסחר הטרנס-פאסיפי (TPP) כולל 12 מדינות המהוות 40% מהכלכלה העולמית: אוסטרליה, ארה"ב, קנדה, יפן, מקסיקו, פרו, וייטנאם, מלזיה, ברוניי, צ'ילה, ניו זילנד וסינגפור. הסכם הסחר הטרנס אטלנטי TTIP  בין ארה"ב והאיחוד האירופי, עתיד להיות הסכם הסחר הגדול מעולם ויכסה יותר ממחצית מהתוצר הכלכלי העולמי ולמעלה משליש מהסחר הגלובלי.

לאחר שהתאגידים הגדולים השתלטו למעשה על הליכי החקיקה והממשל בתוך המדינה ('Dollarocracy' 'Republic’ Lost', 'Who Stole the American Dream'   'דוח הועדה לבחינת יחסי הון-שלטון'  New scientist  the capitalist network that runs the world) אנו עדים לתהליך ההמשכי, למעבר משליטה של התאגידים על בתי המחוקקים והממשלות, למצב בו התאגידים הרב-לאומיים הופכים לשליטים גלובליים על-לאומיים. המאפיין העיקרי של שני ההסכמים הוא העברה מסיבית של כוח והשפעה מהמדינה לתאגידים הגדולים הרב-לאומיים, וביסוסם כשליטים גלובליים על-לאומיים.  ההסכמים האלו נותנים לתאגידים זכות וטו על מדיניות ציבורית לאומית, ולמעשה מוציאים את הדמוקרטיה אל מחוץ לחוק.

אם זה נראה מוגזם, אני מצטט ממאמר עדכני (13 למאי) של פרופ' שטיגליץ בעל פרס נובל לכלכלה:

The Secret Corporate Takeover

"The United States and the world are engaged in a great debate about new trade agreements. Such pacts used to be called “free-trade agreements”; in fact, they were managed trade agreements, tailored to corporate interests, largely in the US and the European Union…..These agreements go well beyond trade, governing investment and intellectual property as well, imposing fundamental changes to countries’ legal, judicial, and regulatory frameworks, without input or accountability through democratic institutions.”

ניתן לזהות שתי בעיות מהותיות בהסכמים אלו: (1) זכות תביעה לתאגידים כנגד מדינות שתתברר בפני טריבונל פרטי אקס-טריטוריאלי, בסודיות, ללא זכות ערעור וללא קריטריונים ברורים, ולא במערכת המשפט המקומית הרגילה.  (2) הרחבה מסיבית  של העילות לתביעה:  שינוי התפיסה  של הפקעה, כך שתכלול 'הפקעה עקיפה', קרי כל פעולה שננקטת על ידי ממשלות שעלולה לפגוע ברווחים כולל רווחים צפויים של תאגידים;  והרחבה וחיזוק משמעותי של תחומי הקנין הרוחני כמו פטנטים, וזכויות יוצרים.

הסכמי הסחר וההשקעות האלו תוכננו במיוחד כדי לתת לתאגידים את מה שהם רוצים: פירוק כל ההגנות החברתיות, הצרכניות, והסביבתיות, ופיצויי עתק לכל אלו המפרים את מה שמוגדר כ'זכויות תאגידיות'. אלא ש'זכויות' אלו של התאגידים הם החובות של האזרחים.  הסכמים האלו הם בעלי אופי אנטי-דמוקרטי, סוג של חוקת-על גלובלית שנועדה לבודד מדיניות כלכלית מפוליטיקה דמוקרטית של הרוב, ומתוכננת לתת לתאגידים הרב-לאומיים כח לנטרל ולבטל הליכים דמוקרטיים.

לפי הסכמים אלו, החקיקה הקיימת בשני צידי האוקיינוסים תצטרך להתאים לנורמות הסחר החופשי שהוקמו על ידי ובעבור תאגידי ענק בארה"ב ובאיחוד האירופי. אי עמידה בדרישות אלו תענש ע"י סנקציות סחר או פיצויים של מאות מיליוני דולר לתאגידים.

הדיונים על ההסכמים האלו מתנהלים בדלתיים סגורות, בחשאיות, ללא שקיפות, ולמעשה רק האינטרסים של התאגידים הגדולים מיוצגים בהם. המשרד האמריקאי האחראי למשא ומתן מסרב לחשוף את עמדתו ואת טיוטות המסמכים גם לחברי הקונגרס האמריקאי, אף שלוביסטים של תאגידים הם שותפים בתהליך כתיבת הטיוטות.  נוסח ההסכם ישוחרר רק ארבע שנים לאחר שייחתם, הכל כדי להבטיח שההסכם יהייה ללא כל ביקורת ציבורית ממשית.

אלא שלאחרונה נסדק מעטה הסודיות. לפי פרקים של מסמכי העבודה של הסכם TPP  שדלפו ופורסמו ב'ויקיליקס', ב'ניו יורק טיימס', וב- 'האפינגטון פוסט'  אפשר לקרוא כיצד כיצד התאגידים הגדולים ורבי עוצמה זוממים להקשות עוד יותר על חייהם של מיליוני אנשים ברחבי העולם, ושהם מהווים מצע להגברה מסיבית של כוחם של התאגידים הרב לאומיים.

למרות הפוטנציאל ההרסני בהסכמי הסחר והסכמי ההשקעות הבינלאומיים שישראל צד להם, על  מדיניות הממשלה, אפשרויות החקיקה בכנסת, וחשיפה לסיכונים פיננסיים אדירים, ההסכמים אינם מפוקחים ע"י הכנסת ואינם עומדים לדיון ציבורי.

3. הבעייתיות בהסכמי הסחר

הסכמי הסחר סובלים ממספר רעות חולות מהותיות, אציין חלק מהן:

  • ההסכמים מקבעים ומרחיבים את מנגנון 'יישוב סכסוכי משקיע-מדינה', Investor-State Dispute Settlement. מנגנון זה הנמצא כיום במספר הסכמי סחר אחרים, מנוצל ומשמש כבר עכשיו לחיסול תקנות המגינות על אנשים ועל כדור הארץ.  תאגידי ענק יוכלו לתבוע ישירות את הממשלות בפני טריבונל חשאי, פרטי אקס-טריטוריאלי, תוך שהם מתחמקים ממערכת המשפט המקומית הרגילה ועוקפים את בתי המחוקקים. הם יוכלו לדרוש פיצויי עתק על רווחים שאבדו ואף על רווחים צפויים בגלל תקנות עבודה מחמירות, חקיקה סביבתית, רגולציה של תרופות ומזון וכו'. אחת הבעיות המהותיות היא שאין כל ביקורת שיפוטית על הטריבונל על ידי בית משפט עצמאי. ההחלטות שלו הן סופיות ומחייבות את המדינות, גם אם הם טועים מבחינה משפטית, וכוללים קנסות ענק שיכולים להביא לפשיטת רגל של המדינות הנתבעות. ניתן לבטל פסקי דין רק מטעמים פרוצדורליים מוגבלים מאוד.
  • ההסכמים מרחיבים מסיבית ומחזקים בצורה משמעותית את תחומי הקנין הרוחני כמו פטנטים, וזכויות יוצרים ובכך מגדילים את מחסומי הסחר, אלא שעכשיו מחסומים אלו הם בבעלות תאגידית. הם מעגנים את הדוקטרינה של "הפקעה עקיפה" באמצעות הרחבת ההגדרה של הפקעה, מהגישה הנוכחית של החרמת רכוש פיזי, לכל פעולה שננקטה על ידי ממשלות שעלולה לפגוע ברווחים כולל רווחים צפויים של תאגידים.
  • הסכמי הסחר מעניקים זכויות משפטיות יוצאות דופן לתאגידים, בכלל זה את היכולת לגבור על תקנות וחקיקות לאומיות, ושוחקים את זכותן הבסיסית של מדינות לחוקק חוקים משלהם.

ההסכמים מאפשרים לתאגידים לתבוע מדינה על רגולציה שנעשתה ברמת השלטון המקומי, לתבוע ממשלה פדרלית על חקיקה של המחוזות province או מדינות State ,  גם אם הרגולציה או החקיקה נעשו לפני חתימת הסכמי הסחר.

אלו הם הסכמים להוציא את הדמוקרטיה הלאומית אל מחוץ לחוק.  

  • ההסכמים מפרים את העיקרון של 'שוויון בפני החוק'. תאגידים זרים מקבלים זכויות תביעה שאין לתאגידים ולייזמים מקומיים, לאזרחים, ולקהילות. רק תאגידים יכולים לתבוע ממשלות בהסדרי ISDS, אבל לא ניתן לתבוע תאגידים לדוגמה, כאשר הם פוגעים בזכויות אדם, או מזהמים את הסביבה.  בנוסף, הסכמי הסחר וההשקעות מעניקים למשקיעים זרים זכויות הגנה על קניין שהן רחבות יותר וגדולות מאלו המעוגנות בחוקות לאומיות. לדוגמא, החוק הגרמני אינו דורש פיצוי על הפקעות "דה-פקטו", המכונות גם 'הפקעות עקיפות' או 'רגולציה', בעוד שבהסכמי הסחר תמיד יש לתת בגינן פיצוי.

התאגידים/המשקיעים הזרים אינם נדרשים לעשות דבר בתמורה. אין להם מחויבות למדינה והם יכולים להמשיך בפעילותם מתי ובמקום שהם רוצים. מהמשקיעים נדרש מעט, אם בכלל, התחייבויות חברתיות או סביבתיות.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.