חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

השסעים בישראל – תדמית מול מציאות

נושאים בחירות 2015, פוליטי ב 6.05.15 1:05

פרסום נוסף למאמר. הניתוח התקשורתי של הגורמים להצבעה בבחירות הכלליות מעצים את השסעים בחברה הישראלית. אך לא כצעקתה. הרדיפה אחרי דרמה וקונפליקטים, או רצון להתבלט, מעוותים את תמונת המציאות. כך לגבי היחסים בין העדות: מזרחים-אשכנזים. הבעיה המשמעותית היא הפערים הכלכליים. מדיניות מוטת שוויון במדינה יכולה לצמצם אותם

מאת: אורי יזהר

לא כצעקתה

מאז הבחירות עוסקים אמצעי התקשורת – עיתונים, רדיו וטלוויזיה, אתרי אינטרנט והרשתות החברתיות – בגורמים להצבעה עבור מפלגות הימין (של רוב המזרחים) ומפלגות השמאל (רוב האשכנזים), ובמה שהם רואים כקרע בין מדינת תל אביב לפריפריה. כחומר גלם לעיסוק זה משמשות התבטאויות של אנשי שמאל מסוימים בגנות "מנשקי הקמעות" (יאיר גרבוז), ה"ניאנדרטלים" (אלונה קמחי), “המגיחים מן החורים" (ענת וקסמן) “לובשי הטרנינג ברחוב" (אודי פרידן), ועוד. ומצד ימין באים הכינויים "בוגדים", “עוכרי ישראל", "מוכרים אותנו לערבים", “לכו לעזה", “נאנוס אותך" (לשירה גפן), וכיו"ב. מההתבטאויות האלה ומהפרשנויות להן מתקבל הרושם שקיימת שנאה עמוקה בין שני המחנות שעלולה בסבירות גבוהה להביא למלחמת אזרחים.

לא כצעקתה. להערכתי, חלק גדול מהפרשנויות להתבטאויות הללו מקורן בקבוצות לא גדולות של קנאים או מבקשי נישה בשיח הציבורי. הטוקבקים הארסיים המופנים על פי רוב כלפי השמאל אינם מבטאים את דעת רוב הציבור. מקורם באי אלו מטקבקים מגויסים שמציפים את הרשתות בתוצרתם המתלהמת. האינטרס של הימין הפוליטי בעיסוק בהתבטאויות של גרבוז ודומיו הוא ברור. פחות ברור הוא האינטרס של אנשי שמאל מזרחים לצהול למשבתו של השמאל המנוצח בשם המזרחים המקופחים והמושפלים. נראה לי כי העיסוק הזה שלהם נובע מרצון להבטיח להם נישה משלהם בשיח הציבורי, נישה שבלעדיה ספק אם מישהו היה שם לב אליהם.

גם הטלוויזיה תורמת את חלקה לעיוות תמונת המציאות בתחום היחסים בין מזרחים לאשכנזים בישראל. הטלוויזיה מחפשת את הדרמה וזו מחייבת קונפליקט. אחרת המשדר משעמם והרייטינג נמוך. אז כשאין קונפליקט מיצרים אותו ואם הוא קיים על אש קטנה, מלבים אותה באמצעות מתן עדיפות לראיונות עם קיצונים משני הצדדים על פני התייחסויות של מתונים. צפיתי בסדרותיהם של אמנון לוי (“הפנים האמיתיות של השד העדתי"), רון כחלילי (“ערסים ופרחות, האליטות החדשות") והסדרה "שנאת אחים" ששודרה לאחרונה בערוץ 10. שלוש הסדרות גם יחד הן ממש לא תחקירים של הבי.בי.סי. הן רדודות למדי, מציגות רק קטעי מציאות התואמים את האג'נדה המוקדמת של יוצריהן ולא את התמונה השלמה שרק בהצגתה ניתן להבין את הבעיה ולהתוות דרכים לפתרונה.

האינטלקטואלים המזרחים מציגים את יחסי העדות בישראל כדיכוטומיים, יש מזרחים ויש אשכנזים ותהום פעורה ביניהם. הם נוטים להתעלם מהנישואים הבין עדתיים או לבטלם כלא חשובים ולא רלוונטיים. בשנות התשעים 25% מהנישואים בקרב יהודים היו בין עדתיים. סביר להניח כי מאז עלה האחוז במידה מסוימת, אבל אין מחקרים מעודכנים. אפילו אם רק רבע מהנישואים בקרב יהודים בישראל הם בין עדתיים, זהו שיעור נכבד, לא זניח, המטשטש את הגבולות בין העדות ויש עמו הבטחה לעתיד. גילוי נאות, במשפחתי הקרובה והקצת רחוקה יש כמה נישואים בין עדתיים שגם הניבו צאצאים. שאלת המוצא העדתי שלהם, מזרחים או אשכנזים, לא מעניינת אותם. גם הקיבוצים כבר אינם מבצרי האשכנזיות. בקיבוצי השוכן בנגב כ-35% מהחברים והתושבים הם ממוצא מזרחי או בין עדתי ויש 21 משפחות מעורבות. סוגיית המוצא לא מעסיקה אותם. כולם ישראלים.

הפערים הכלכליים והחברתיים בין מזרחים ואשכנזים עדיין קיימים, אבל מיזוג הגלויות אכן מתרחש, אם כי במידה חלקית ובקצב איטי מדי. ניתן להחישו רק אם תתממש מדיניות כלכלית וחברתית מוטת שוויון במדינה. שלטון הימין והצהלות על תבוסת השמאל לא יביאו את הישועה. רק כינונה (או שיקומה) של מדינת רווחה אוניברסאלית והנהגת העדפה מתקנת עבור הפריפריות הגיאוגרפית והחברתית, יצמצמו את הפערים בין העדות עד לחיסולם.

השוני בין אשכנזים למזרחים אינו גדול במיוחד. אם ננטרל מהמשוואה את מרכיבי הפולקלור העדתי, מאכלים ומוסיקה, ואת הטינה ההדדית, שלדעתי ומניסיוני האישי היא שטחית למדי, ונבחן את ההתנהגות הפוליטית הנוכחית של שני המגזרים נראה שהצבעה רגשית ונהייה אחרי רטוריקנים פסבדו-כריזמטיים המפזרים סיסמאות אטרקטיביות וחסרות כיסוי, קיימות בהיקף נרחב גם בקרב אשכנזים. אחרת אי אפשר להבין מנין שאב יאיר לפיד את מאות אלפי הקולות שהעניקו לו 19 מנדטים בבחירות הקודמות. גם אמונות טפלות רווחות בשני המגזרים. מזרחים רבים מנשקים קמעות ומשתטחים על קברי צדיקים. אשכנזים רבים (בעיקר אשכנזיות) מחפשים את ישועתם באסטרולוגיה ונומרולוגיה ומקשטים את בתיהם בקריסטלים ושאר אביזרי העידן החדש. המיליטנטים של שני המגזרים דומים לאוהדים של שתי קבוצות כדורגל יריבות: הם שונאים אחד את השני לא רק בגלל השוני ביניהם אלא יותר מזה בגלל הדמיון.

השמאל לא צריך להתייאש מהאפשרות להגיע אל המזרחים ולשכנע אותם בנכונות דרכו המדינית. זה אפשרי, אם כי לא פשוט וקל. תנאי ראשון לכך הוא הפנייתה מבט אל העתיד במקום אל העבר וההווה. השמאל צריך לבנות תמונת עתיד בה יש מקום לכולם, תמונה שתענה על צרכים קיומיים של העם והמדינה ותשאף להתכנס לעבר אחדות בסיסית של עקרונות משותפים – סיום הכיבוש, צדק חברתי ודמוקרטיה שלמה, יחד עם שמירה על עצמה צבאית – תוך שמירה על הבדלים תרבותיים לפי בחירה, ולכלול בתוכה גם את הנרטיבים המכלילים במקום אלה המדירים והמפרידים. אני מקווה שיש בשמאל אישים שמסוגלים ומעוניינים לעשות את הצעדים הללו.

סיום הכיבוש אינו סלע המחלוקת העיקרי בין ימין לשמאל. גם רבים ממצביעי הימין מוכנים להסדר מדיני של חלוקה, אבל הם אינם מאמינים שהפלסטינים רוצים שלום ולא סומכים על השמאל שיבטיח את ביטחונה של ישראל. אסטרטגיה פוליטית נכונה במקום כל הטריקים והגימיקים והסיסמאות הלא חכמות של השמאל בבחירות האחרונות, יחד עם הסתייגות נחרצת מכל פושקי השפתיים המזיקים שנמנו לעיל, יכולות לסלול נתיבות אל ליבם של רבים ממצביעי הימין ולהטות את כף המאזניים הפוליטית.

הכותב הוא חבר קיבוץ משאבי שדה ומחבר הספר "עתיד השמאל בישראל: דעיכה או התחדשות".

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

9 תגובות

  1. נטע :

    הגדרה אפריורית מופשטת קובעת את הממצאים האמפיריים.

    הגדרת מזרחיות ואשכנזיות היא כבר מזמן לא מבוססת מוצא.

    אם אתה חבר קיבוץ באצבע הגליל – אתה אשכנזי, גם אם מוצאך מזרחי (שאלה בפני עצמה – מה זה "מוצא מזרחי").

    אם אתה תושב קרית שמונה ממוצא אוקראיני אתה בעצם מזרחי – מתוקף היותך קרבן להגמוניה האשכנזית של קיבוצי הסביבה שמחזיקים באדמות על חשבון תושבי קרית שמונה.

    אפשר היה לחשוב שההגדרה המעודכנת של מזרחיות/אשכנזיות היא בעצם דרך אחרת להגדיר הבדלים מעמדיים.
    במקרה כזה האמירה של גרבוז הייתה מתפרשת כאמירה מעמדית ביקורתית (שליטה באוכלוסיה חלשה באמצעים שיוצרים תלות מעמדית ומקבעים אותה)

    אבל לא!

    גרבוז בעצמו והמתעמתים איתו – התנסחו במונחים "זהותיים".

    גם בשמאל עצמו יש חלקים לא מעטים שסובלים ממה שאולי ניתן לכנות תודעה כוזבת.

    וראה תגובתו של מיכאל לינדנבאום:
    "מה רבים הישראלים שחושבים שגיא רולניק וסמי פרץ מה"דה-מרקר",הם שמאלנים מסוכנים…." http://www.blacklabor.org/?p=56435#comments

    על כך אפשר להוסיף מה רבים אנשי השמאל שמסכימים עם האדונים הנ"ל.

  2. רמה :

    מומלץ לקרוא את הספר "הנרטיב המזרחי החדש בישראל" מאת ד"ר אריה קיזל

    בהקשר זה אני ממליצה לקרוא את מהספר "הנרטיב המזרחי החדש בישראל" מאת ד"ר אריה קיזל בהוצאת רסלינג.

  3. אורי יזהר :

    הגדרות משונות

    בניגוד לדברי נטע, הגדרת מזזרחיות ואשכנזיות כן מבוססת על מוצא, על זיכרון היסטורי וגם על תרבות ספציפית – מוסיקה מאכלים אורחות חיים, ועוד. לומר שמזרחי בקיבוץ באצבע הגליל הוא בעצם אשכנזי, זה אבסורד. אמנם הוא חי ברמה סוציו אקונומית גבוהה יותר מתושב קרית שמונה, אבל זה לא מבטל את עובדת מוצאו.
    אותו דבר אפשר לומר על אוקראיני מקרית שמונה, רק הפוך. הוא לא מזרחי. הוא מדבר רוסית או עברית במבטא רוסי, צורך תרבות ותקשורת בשפה הרוסית, וכד'. הצעירים מכל העדות שתחושות המוצא מיטשטשות בתודעתם הם פשוט ישראלים.
    מה שכן מאחד, לפחות באופן שניתן לביטוי במונחים כמותיים הוא המעמד. מזרחים ואשכנזים יכולים להיות באותה קבוצה מעמדית, אבל אז הם מוגדרים לא במונחים זהותיים.
    האמירה שאשכנזי עני הוא מזרחי היא בלבול מוח לא קטן. התפלפלות בשרות המזרחים המיליטנטים המבקשים להנציח את השסע. היא מפריעה לגיבוש תודעה מעמדית שכל כך נחוצה לשמאל.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    לאורי – ההגדרות אינן שלי.

    אתה מוזמן לקרוא מאמרים ב"העוקץ" למשל.
    אתה מוזמן לגלגל לאחור ולקרוא מאמרים של הני זוביידה שפורסמו כאן (בעקבות תגובות שהכעיסו אותו הוא הודיע שהוא מפסיק לפרסם כאן).

    נטע.

  5. אורי יזהר :

    למשתמש

    אני קורא מאמרים ב"העוקץ" ומכיר את ההגדרות של חלק מהכותבים בו, כמו מאיר עמור. לא מתרשם מהם במיוחד ולא מסכים להן.
    הני זובידה התרגז גם עלי בשיחה שהייתה לנו לפני מספר שנים ולפני שנה בערך הוא מחק אותי מרשימת חברי הפייסבוק שלו. הוא רגזן סדרתי שמתרגז על כל מי שחולק עליו וחוזר על עצמו בכל פורום אליו הוא מוזמן. שיהיה בריא.

  6. נטע :

    "הנרטיב הממוקף – הנרטיב המזרחי החדש שעומד במרכז השיח המזרחי הרדיקלי – יוצא נגד שלילת הציונות את המזרחיות-ערביות ומעמיד את עצמו כאלטרנטיבה זהותית, אינטלקטואלית ואסרטיבית. ספרו של אריה קיזל בוחן את עלייתו והתבססותו של הנרטיב המזרחי אשר מהווה נקודת ציון במאבק הנרטיבים המתנגשים כביטוי לרצונן של זהויות לבטא את עצמן כנפרדות והיברידיות באתרי הישראליוּת.

    המחבר בוחן בדקדקנות את מקורותיו הפוסט-קולוניאליסטים והאנטי-ציוניים של הנרטיב המזרחי ואת המתקפה האינטלקטואלית שהוא מבצע על עצם הלגיטימציה של הציונות, כמו גם על מוסריות הפתרון המדינתי שיצרה. עמדה נרטיבית חדשה זו מכירה בקשיים ההיסטוריים של חתרנותה, אשר מוצגת כאמנציפטורית ובעיקר כמוסרית. היא מתחברת ביסודותיה לנרטיב הקורבני הפלסטיני, ובגרסתה הרדיקלית מבקשת לחבור אליו כדי ליצור מרחב חדש שייתן עדיפות לערביות – תרבותית, שפתית ואף פוליטית. במסגרת זו עתיד להתקיים פירוק הקולוניאליזם הציוני ביחס למשטר האמת, שיח הידע והכוח השליט, לצד התגברות קולות ונרטיבים אחרים במסגרת נקודת המפגש בין אנטי-ציונות לפוסט-מודרניות.

    באמצעות מודל נרטיבי תלת-שלבי בוחן המחבר את ניסיונו של הנרטיב המזרחי לאתגר את גבולות השיח הישראלי, להתנתק מהפרוגרמה הציונית ההגמונית ולהציג תוכנית נרטיבית שתאפשר הבניית דגם רב-תרבותי, אנטי-קולוניאלי, שישקם את הערביות-מזרחיות המרחבית. המחבר פורס את קולות ההתנגדות לנרטיב המוצע ומנתח את הסיבות לשלב הקורבני שאליו הגיע ובו הוא ממולכד במציאות החברתית והקפיטליסטית שנוצרה בישראל של אשכנזים, מזרחים וילדיהם המשותפים.
    ד"ר אריה קיזל הוא ראש החוג ללמידה, הוראה והדרכה בפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה. שימש כראש הוועדה הישראלית-גרמנית לחקר ספרי לימוד. ספרו האחרון הוא "היסטוריה משועבדת: ניתוח ביקורתי של ספרי הלימוד בהיסטוריה כללית בישראל 1948-2006" (מופ"ת, 2008)". http://www.resling.co.il/book.asp?series_id=&book_id=811&back=catalog

    הקבוצה הרדיקלית קטנה אבל רבת השפעה.

    מנסיון חלקי רבים מהם שבויים במלכודת הערבית של פסילת עידן הג'ביליה (הטרום אסלאמי) ולפיכך הם מנותקים לגמרי מההסטוריה החשובה של המזרח התיכון.

    במובן הזה חלקם לפחות מושפעים יותר מערכי הרפוסליקה הצרפתית ופחות מהעומק התרבותי של המזרח התיכון.

    אבל זה מה שיש. והשיח של היש הזה משפיע מאוד על צעירים מזרחיים משכילים, גם כשהם לא הולכים איתו עד הסוף.

    זו גם הקבוצה שהלכה עם דרעי לבחירות האחרונות.

  7. אורי יזהר :

    אם מה שמוצג על ידי אריה קיזל הוא הנרטיב המזרחי החדש, ונראה לי שכך הוא, אני מתנגד לו. לדעתי, הקבוצה המזרחית הרדיקלית מזיקה לשמאל, הן בגלל הראייה ההיסטורית המוטה שלה והן בגלל תמיכתה בש"ס. למזלנו, רוב המזרחים בישראל לא נוהים אחריה. התמיכה של הרדיקלים בש"ס לא הניבה תוצאות אלקטורליות משמעותיות. יש גם אינטלקטואלים מזרחים אחרים. חבל שלא שומעים אותם מספיק.

  8. ק. טוכולסקי :

    הטענה שהמוצא לא קשור להגדרות אשכנזי ספרדי שהן הגדרות מבוססות מוצא מלמדת על כך שהשימוש בטיעון העדתי היה תמיד מיותר, מגוחך ומעודד בידי שלטון ההון.
    כל מטרתו היתה הסחת דעת מהטיעון המעמדי וכשהיום אומרים לנוש אתה יכול להיות מזרחי או אשכנזי "טהור גזע" אבל מבחינה מעמדית אתה אשכנזי או מזרחי נחשפת האמת העלובה מאחורי השיח העדתי. זה נוח להון שידברו על מזרחי/אשכנזי ולא על מעמד, לא על עובדים ונתמכים נגד בעלי הון.

  9. אורי מזהר :

    טוכולסקי, אתה צודק שהשיח העדתי מאפיל על ההכרה המעמדית ומסייע לשלטוןההון, אבל הזהות העדתית אינה איזה עשב שוטה שקל לעקור אותו מהתודעה. וכך גם הזהות הלאומית. הדרך אל ההזדהות הפוליטית עוברת זרך הזהות השיוכית ושום גינוי והוקעה לא ישנו זאת.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.