חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

לשמאל אין תשובות

נושאים בחירות 2015, דעות, פוליטי ב 28.03.15 23:26

תוצאות הבחירות הוכיחו כי ללא מענה של השמאל לשאלות מהותיות, החזרה לשלטון תהיה כמעט בלתי אפשרית

מאת: עדי אדמית

רק צדק חברתי בבית יוביל לפתרון מדיני

עדי אדמית מגיבה למאמרו של גדעון לוי המבקר את שלי יחימוביץ' ומסבירה מה לא הופנם בשמאל הישראלי

לקריאה נוספת

חשבונות הנפש של השמאל עסוקים מאז יום הבחירות בעיקר בשני דברים: בצורך של השמאל להתחבר לפריפריה ולזהות יהודית, ובצורך הטקטי להעביר מספר מנדטים מגוש אחד לשני. חשבונות הנפש האלו חסרים דבר אחד מרכזי: העובדה שלשמאל אין תשובות.

התפיסה לפיה רק התעסקות בנושאים כלכליים- חברתיים תוביל את השמאל לשלטון- כשלה. הבחירות האלו הוכיחו יותר מתמיד כי ללא מענה לשאלות מהותיות גם בנושא המדיני, החזרה לשלטון תהיה כמעט בלתי אפשרית.

ובאופן יותר ספציפי, הסיבה לכך שלעברו של נתניהו התעופפו חמישה מנדטים ברגע האמת היא לא קמפיין ההסתה וההפחדה כלשעצמו כפי שנטען , אלא הקרקע הבשלה שהקמפיין נפל עליו: ההבנה בקרב הציבור שלשמאל אין באמת מענה לשאלה מה יקרה ביום שבו תקום מדינה פלסטינית, ויהיו כאן שתי מדינות.

האם באמת לאחר שמדינה כזו תקום יהיה כאן שלום? מתי בפעם האחרונה הטיעון לפיו 'אם רק תהיה כאן מדינה פלסטינית יהיה שקט בשני הצדדים' עבד לכם? מתי הייתה הפעם האחרונה שהצלחתם לשכנע ימני שמצביע 'ליכוד' או 'הבית היהודי' לעבור צד?

אפשר לטעון שבסך הכול מה שהכריע את הבחירות היה מאבק בתוך הגושים- נתניהו הצליח לקחת מספר מנדטים משמעותי מליברמן והבית היהודי, בעוד שהמחנה הציוני נכשל מלעשות אותו דבר עם לפיד. אפשר גם להוסיף שהציבור בוחר מפלגה לפי הזדהות עם מי שעומד בראשה. לכן אם המחנה הציוני היה מצליח לייצר מועמד אטרקטיבי יותר הוא היה מגדיל את מספר המנדטים שלו באופן משמעותי. השאלה היא האם מועמד כזה, במידה והיה מנצח, היה מצליח לשכנע את העם ללכת להסכם שלום על בסיס סיסמת הקסם של פתרון שתי המדינות.

האם הציבור, ובעיקר הצעירים שבו- שגדלו לאור שנות האינתיפאדה השנייה, שהתבגרו בתקופה שבה החמאס ניצח את הפת"ח בבחירות בעזה (דמוקרטיות או לא), והתרגלו למציאות שבה המצב הביטחוני מסלים אחת לשנתיים, היו מסתפקים בפתרון הנ"ל? יש סיבות טובות להניח שלא.

הבחירות האלו הוכיחו יותר מתמיד את הצורך הדחוף במנהיגות רעיונית בשמאל שתוכל לספק מענה לחששות הלגיטימיים הטבועים בנו ולא תלעג להם. מנהיגות שלא תפחד להתייחס לתרחישים הסבירים לפיהם גם אם יהיו כאן שתי מדינות, נכונים לנו סבבים נוספים של אלימות. לא עוד קמפיינים של 'עם ביביבנט ניתקע עם הפלסטינים לעד' או קמפיין הפחדה מסוג אחר. הגיע הזמן לרענן את סל הפתרונות האפשריים ולספק מענה עמוק ואמיתי לשאלות הקשות.

הכותבת היא יועצת תקשורת ופעילת שמאל

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

8 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    נכון. השמאל צריך להמציא את עצמו מחדש; זה הסיכוי היחיד

    השמאל לא עסק באמת בסוגיות החברתיות-כלכליות בבחירות אלה. דבריו בנושאים אלה היו מס שפתיים, ורוב הציבור הבין זאת. השמאל עסק בחיסול פוליטי-תדמיתי-אישי של נתניהו ולא בחל באמצעים. גישה זו וההכרה שיותר מדי גורמים זרים היו שושבינים לה, גרמו בסופו של יום למהפך בקלפיות.
    בסוגיות החברתיות כלכליות ניסתה לעסוק שלי יחמוביץ' כשהייתה יו"ר המפלגה, תוך שהיא ממתנת את העיסוק בנושאים המדיניים. אולי עשתה כן משום שהבינה שלשמאל אין באמת תשובות ליום שאחרי, ומדיניות איננה הימור. בלחץ החברים במפלגה, שינתה את טעמה כשבועיים לפני בחירות 2013, וירתה לעצמה ולמפלגה ברגל.
    מסתבר שלשמאל הישראלי לא רק שאין פתרון מדיני רציני – האמוק של היפרדות איננו פיתרון, הוא היסטריה – אין גם פתרון כלכלי-חברתי ישראלי. הגישה הסוציאל-דמוקרטית הקלסית זכורה לרבים עוד מימי מפא"י העליזים שאת מחירם שילמנו במשך דור שלם אחרי המהפך, וחלקם עדיין מציק לנו גם כיום. היא אינה אהודה גם כיום, ולרוב מכריע של אנשי הימין היא מוקצית.
    הגישה הסקנדינבית טובה לצרכי תעמולה או דיונים אקדמיים – אנחנו לא סקנדינבים משום בחינה, איננו יודעים להיות סקנדינבים ולנו דרושה שיטה מקומית ולא תעתיקים שבלוניים ממקומות אחרים. השמאל לא עיצב שיטה כזו, והציבור מבין זאת היטב.
    לדעתי, פתרון מקומי יהיה מושתת על שיטה ליברלית-קפיטליסטית עם חמלה חברתית ורגולציה אפקטיבית; שיטה שיהיו בה סממנים נכרים של המוסר היהודי האותנטי, לרבות ערבות-הדדית. שיטה אפקטיבית היא שיטה עם שכר ועונש ראליים – שכר עבור תרומה ותפוקה ועונש חמור על עבירות, מרמה, הונאה, עושק, גזל, וכו'. יש לבודד מהשיטה את שיח הסיסמאות ולעסוק בעובדות, בכללי יישום מול מטרות מוגדרות היטב. בשיטה ישראלית מקורית, יש לנטרל ולחסל את פערי חלוקת ההכנסות הבלתי-סבירים בעליל הקיימים כיום. אין במקומותינו "אצילים", "שועים" "נסיכים" או "רוזנים", ואין כאן "דם כחול" משום סוג. אסור גם שיהיו כאלה בשיטה הכלכלית- חברתית המתוקנת.
    אין צורך לשכנע ליכודניק או איש ימין אחר להצביע שמאל, משום שזו ברכה לבטלה. השמאל הקיים אינו מדבר אליהם אלא להיפך. השמאל חייב להיות ציוני אמיתי במוצהר, וציוני אמיתי, גם אם הוא מוכן לפשרה מדינית סבירה, אינו מגנה יהודים שמתישבים בארץ-ישראל, גם לא באיו"ש. ציוני אמיתי לא מנהל דיונים מדיניים על ירושלים. ציוני אמיתי הוא קודם כל ישראלי, וא"כ עוסק בעניי אומות אחרות.
    אם השמאל רוצה באמת להיות אלטרנטיבה שלטונית, עליו להתחשב בשינויים הדמוגרפיים המתרחשים בישראל בשינויים התרבותיים-אידיאולוגיים ששינויים דמוגרפיים אלה מחוללים ולדבר אל מי שאת אמונו הוא מבקש, בשפה שהאחר מתחבר אליה. ביסודי של דבר עליו לשכנע שהוא מציע חלופה טובה יותר מגוש הימין הנוכחי, והוא גם יודע לנהל במסגרתה את המדינה טוב יותר מהימין. אם כך יעשה, יהיה לאלטרנטיבה אמיתית, ויהיה לו זיכוי לזכות גם באמונם של "ימנים".
    על פתרון "שתי המדינות" דובר כבר עד זרא. פתרון זה כפי שהוא מוצג ע"י השמאל כספונסור של אבו-מאזן ועושה דברו של אובמה, הוא עורבא פרח. וכאמור לא אכנס כאן שוב לדיון הסיזיפי שמנסה שוב ושוב אחרי יותר מ- 20 שנות כשלונות רצופים לרבע את מעגלי אוסלו שכשלו. יסודו של פיתרון אפשרי הוא ריאליזם מדיני ואסטרטגי, והכרה ישראלית-ערבית הדדית מלאה. בלי אלה לא יהיה פתרון אמת לאורך זמן. ובלי פתרון-אמת, השיקול הקובע היחיד הוא ביטחוני טהור, דהיינו: ישיבה על קו הירדן ללא פשרות.
    לסכום;
    יפה מאוד ו"סקסי" מאוד לדבר על צורך בשינוי ובפתרון, ולהתכנס אחרי הצהרת הפתיחה היפה לדיון סזיפי בכל מה שכבר כשל פעמים רבות. זו באחריות דרך ללא מוצא.
    יש לשמאל אתגר אמיתי וסיכוייו להתמודד מולו בהצלחה, תלויים ביכולתו להחליף את השמאל הישן והאנכרוניסטי עפ"י הראיה הימנית, בשמאל חדש, שמייצג תפיסה מתחרה באמת הזו של הימין, גם בעיני אנשי ימין. מי שיציע לימין לוותר על א"י וירושלים ולהתפשר על עקרונות-יסוד ציוניים אחרים כחידוש – מבזבז את זמנו לריק, ומנכר את מושאי השיח שלו. מי שיציע דרכי מימוש ציוניות ויהודיות אמיתיות, אך מוצלחות משכנות ומהירות יותר מאלה של הימין כיום, הוא מתמודד ראוי על מעמד של חלופה שלטונית ראלית לזו הקיימת; פוליטיקה תחרותית במקום פוליטיקה של ניגודים, היא לטעמי "נוסחת הקסם".

  2. מיכאל לינדנבאום :

    הפתרון: 2 מדינות לשני העמים תוך פירוז עד קו הירדן

    המחבר האנונימי שולל את מדינת הרווחה המפא"יניקית(ש"נמאסה"),שולל את מדינת הרווחה הסקנדינבית(ש"לא מתאימה לנו")ועוד'.
    הוא מציע לנו בעצם את משטר ביבי הניאו-ליבראלי,אבל עם "חמלה".כמובן שלא מדבר על ההפרטות ,הטייקונים,שבירת העבודה המאורגנת,עובדי הקבלן והרס מדינת הרווחה.

    ואז הוא מדבר על מה שבאמת מעניין אותו ,והוא שמאל שמטפח את ההתנחלויות והכיבוש.
    כמובן שההתנגדות ההולכת וגדלה של העולם המערבי לכיבוש ולמשטר האפרטהייד,תוך בידודה הגובר והולך של ישראל בעולם לא מעניין אותו.

    בעצם הוא מציע לנו להמשיך במדיניות של הימין הלאומני והניאו-ליבראלי.

    בקיצור שןם דבר חדש,תוך התעלמות מהפתרון הברור-הסכמה בינלאומית ובין-ערבית על 2 מדינות לשני העמים תוך פירוז עד קו הירדן.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    ביום שיהיו פה שתי מדינות, מדינת ישראל תתנקה מבפנים מאפרטהייד, מאפליה, מהשפלת עם אחר, מדיכוי, מגזענות.
    בניגוד לממשלה הניאו ליברלית שאינה מותירה תקווה בלב אזרחיה לא לתעסוקה הוגנת, לא לשלום, שמחנכת את אזרחיה לגזענות, לשנאת האחר, לחוסר דמוקרטיה, השמאל יניף את התקווה לשלום ואת התקווה שבנינו לא ימותו בשדה הקרב למען הנצחת הכיבוש וכל הדברים השליליים הנובעים ממנו.

  4. נטע :

    1. האם ל.רפי חזר? (תג' 1 ).

    2. אם ננכה בעיות ארגון, והזנחת הקול הרוסי http://on-the-left-side.org.il/%D7%94%D7%9B%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%97%D7%96%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%AA/
    ושאלות של טקטיקה ואסטרטגיה ("רק לא ביבי" סיסמה שגויה),
    אם נתעלם מהשאלות הנ"ל ודומותיהן שצריכות להילמד לחיוב ולשלילה אחרי כל קמפיין –

    אם נתייחס רק ללקחים מהותיים יותר כגון במאמר – מתקבלת התמונה הבאה:

    1. קשה למצוא מיקוד בביקורת.
    2. הרבה הלקאה עצמית עד כדי פסילה עצמית.
    3. המון קלישאות מאומצות מן הימין !

    הימין זכה כאן ברוטו ב-67 נמדטים לא מפולת של השמאל.

    אבל תודעתית הוא ניצח כי השפה שלו – המדינית-חברתית-כלכלית שולטת כאן כבר יותר מדור.

    הוא מרים להנחתה והשמאל – מתגונן.

    אתם הבנתם את זה?
    ביבי צריך ללכת בגלל הדיור – לא בגלל ההשקפה הכלכלית שלו. יעני, מנהל שנכשל.
    ביבי צריך ללכת בגלל שנכשל בצד המדיני לא בגלל ההשקפה שלו (יש הבדל בין מי שחותר לשתי מדינות ומתקשה להגיע לס=הסדר בגלל שצריך 2 לטנגו, בגלל בעיות אזוריות וכו' – לבין מי שחותר מלכתחילה ועקרונית תחת העיקרון של 2 מדינות ובכך מקנה לצד השני יתרון עוד לפני שעלה למגרש).

    השמאל לא באמת מתמודד על השורש, רק על הענפים. ככה נראית גם הביקורת לאחר מעשה.

    זה שווה מאמר בפני עצמו. אבל למה לטרוח.
    http://www.blacklabor.org/?p=48241

  5. מיכאל לינדנבאום :

    השמאל הניאו-ליבראלי אינו אלא ליכוד ב'

    באמת למה שהשמאל "יתמודד על השורש".הוא כולו נטוע בהגיון הניאו-ליבראלי.

    כבק 30 שנה לא שומעים ממנו דבר על הפרטות הרסניות, שום דבר על ההסתערות וההפרטה הקרובה של חברת החשמל,של הנמלים,של הרכבת,על הפנסייה המופרטת,הבריאות והדיור המופרטים,שום דבר על חרפת עובדי הקבלן,ההסתערות על העבודה המאורגנת.

    האמת היא שהוא הפך לחלק מהשיטה.למה שיאמינו לו?

    ב: אני מקווה ששלומו של ל.רפי בטוב, ושהוא ימשיך להעשיר אותנו בהגיגיו.

  6. נטע :

    מיכאל

    דווקא יש ניצנים ברוכים של תזוזה בשמאל. ר' קבוצה חשובה ברשימת חברי הכנסת של העבודה ומרצ.

    זה עוד לא מספיק.

    כל ניתוחי הפוסט רקטום שנופלים עלינו עכשיו (להוציא ממש בודדים) הם מקל בגלגלים.
    מי שמפלג כאן זה הימין.
    כך עושה הימין בכל העולם.
    מי שמשחק לפי כללי הימין – מקבל – ימין.

    מי שלא צבע בבחירות האלה את נתניהו בציטוטים מדבריו שלו לאורך שנים – למרות שאלה הוגשו ממש על מגש של כסף – כולל הודאותיו בשקרים ששיקר, גם הוא כנראה ימין.

  7. מיכאל לינדנבאום :

    והיא הנותנת

    ומי באמת "לא צבע בבחירות האלה את נתניהו בציטוטים מדבריו,כולל הודאותיו בשקרים ששיקר, גם הוא כנראה ימין"?

    באמת מעניין לדעת מי ממיפלגות העבודה ומרצ,על אגפי הס"ד החזקים שלהם,התבטא בנושא הודאותיו של ביבי בשקריו,או בהודאותיו של הארכי-מפריטן אורי יוגב על "הצלחותיו הכבירות" בחיסול העבודה המאורגנת?!.

    יש לי הרושם שמקסימום אמרו ש"זה לא בסדר וזה לא בסדר",אבל אף פעם לא תקפו את ההיגיון הניאו-ליבראלי שביסוד המשטר מזה 30 שנה.

  8. נטע :

    היו שתקפו אבל על "אחריותם האישית".
    וזאת בדיוק הבעיה.

    אז עכשיו העבודה והתנועה גדלו מ- 21 ל- 24. מרץ ירדה ב-1.
    רשימה משותפת של קומוניסטים ואיסלמיסטים ערבים הגדילה את הנציגות הערבית ב- 2 מנדטים.

    ולכל הקומפלקס הזה ביחד קוראים שמאל.

    כשזה ההיגיון – אז הכי רחוק אפשר להגיע ל"שמחת עניים"…

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.