חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

צו השעה – איחוד סיעות המרכז-שמאל

נושאים פוליטי, פוליטי-רון ב 22.03.15 0:07

הפתרון: חיבור פורמלי בכנסת של סיעות המח"צ (24) יש עתיד (11) ומרץ (5) ייצור בכנסת את הסיעה הגדולה ביותר, מה שיהווה גורם להצלחה בבחירות הבאות
מאת: ד"ר רון שביט

 

שלושה חודשים לפני הבחירות הציג אורי אבנרי מעל דפי עיתון "הארץ" תזה לניצחון מחנה המרכז-שמאל. עיקרה – יצירת מערך מפלגות גדול שירוץ כרשימה אחת ויהווה אלטרנטיבה רחבת כתפיים לליכוד. יסודו של "מודל אבנרי" בחבירה של מרצ אל המחנה הציוני והמשכו בהצטרפות יש עתיד ואולי אף כולנו של משה כחלון. אבנרי חזר על הרעיון במשנה תוקף במאמר נוסף שפרסם, אשר הסתיים במילים: "אני חרד חרדה עמוקה למדינה. על כן אני מבקש סליחה על עקשנותי. הדבר בוער בעצמותיי".

תוצאות הבחירות מוכיחות בעליל: אבנרי צדק. אמנם נכון, בהיסטוריה לא ניתן להשתמש במילה "אילו", שכן שינוי נסיבתי אחד יכול לגרור תמורות נוספות, אשר הזמן גרמן. ואף על פי כן לאיחוד דרמטי של המרכז-שמאל היה הפעם סיכוי גדול להתמודד מול הצבעה פסיכולוגית ימנית עקבית הנמשכת כמעט ברציפות מאז 1977. ההצבעה הזו שרדה את נפילתו הטרגית של בגין, את מלחמת לבנון הראשונה, את האינפלציה המשתוללת משנות השמונים, את היעדר הכריזמה של שמיר, את התנהלותו הבעייתית של נתניהו, את יוקר המחייה, את משבר הדיור.

מאז קום המדינה ועד המהפך ב-1977 התקיימה בציבור מגמה פסיכולוגית הפוכה: הצבעה יציבה וכמעט דתית למפלגות הפועלים. זו הגיעה לשיא מדהים בבחירות דצמבר 1973 שנערכו לאחר מחדל מלחמת יום הכיפורים. המערך בראשות גולדה מאיר ומשה דיין זכה, חרף המפלה הקשה, ל-51 מנדטים ונותר בשלטון. הוכח כי קשה כשאול להזיז מגמת הצבעה נחושה. היא עיקשת כהר.

אריאל שרון היה מבין אלה שזיהו את הצורך בשידוד מערכות כדי להתגבר על הקושי הרגשי העמוק לדלג אל עבר צד פוליטי נגדי. ב-1973 הוא היה מאדריכלי בנייתו של הליכוד כמערך מפלגות רחב, שכלל את גח"ל, הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה. הם נמזגו יחד כדי לשבור דפוסי הצבעה עקשנים והצליחו. גח"ל שהפכה לליכוד הגדילה את כוחה הפרלמנטרי בבחירות 1973 ב-50% וחוללה רעידת אדמה פוליטית ארבע שנים לאחר מכן.

בחירות 2015 הוכיחו שהליכוד, על אף שהשתנה בהרכבו ונכשל בפרמטרים רבים בשלטונו, נותר מותג המושרש עמוק. במשחק הנוכחי היה הפער של נתניהו על פני הרצוג הגורם המכריע להכרזת ניצחונו. מוסרות השלטון ניתנות כעת בידיו שוב, כיוון שגבר בפער ניכר על פני הטוענים לכתר שניצבו מולו. המותג המאוחד שמציע אבנרי הוא היחיד שיש לו סיכוי לגבור על הליכוד. הוא הליכוד הנגדי.

מה עושים כעת? אמנם ההפסד של המרכז-שמאל הוא עובדה מוצקה, ואת הנעשה אין להשיב. יחד עם זאת אין איסור לא ללמוד לקח לעתיד הקרוב והרחוק. דרושה פעולה סמלית ופרגמטית אשר תציב את המחנה הציוני, יש עתיד ומרצ כסיעה הגדולה בכנסת באופן בולט – 40 מנדטים. שלא יהיה ספק – כל רכיביה יישארו כמפלגות עצמאיות תחת גג פרלמנטרי אחד ולא יאבדו את ייחודן החיוני; אך בפעולה זו הן יגבירו את כוח משיכתן ויכינו את הקרקע להתמודדות משותפת בבחירות הבאות.

סיעת המרכז-שמאל החדשה תהיה לגדולה ביותר כבר בכנסת ה-20: עשרה מנדטים יותר מן הליכוד. היא תהיה אופוזיציה בועטת, אך גם חלופה ריאלית ביותר לשלטון הימין. הרי קואליציית נתניהו-כחלון המתהווה בנויה על ציר רופף של חוסר אמון הדדי – מרשם בדוק לכישלון ולהתפרקות. עת תגיע הקריסה ימתין לה מרכז-שמאל מוכן, מאוחד ורעב למשימת חייו. זו הדרך היחידה לשבור את דפוסי ההצבעה המסורתיים. זה הגשר היחיד אל עבר המהפך המבושש לבוא.

ד"ר רון שביט הוא מומחה למנהיגות פוליטית ולפסיכולוגיה פוליטית

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , ,

10 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    בבחירות 1981 מיד לאחר הבחירות הצטרפה שולמית אלוני שעמדה בראש סיעת יחיד לסיעת המערך בכדי שהמערך כמו הליכוד יהיה בעל 48 מנדטים לצורך המיקוח הקואליציוני. זה לא תרם לכלום.
    מה שכן יש מקום לשידוד מערכות אידיאולוגי בשמאל שיהפוך את 3 המפלגותה קיימות לשתיים. במחנצ ובמרצ יש שי פלגים בכל מפלגה פלג ליבראלי ופלג ס"ד. בכדי להציע אלטרנטיבות ברורות יש מקום לפיצול של המחנצ ומרצ וגם ישעתיד לפי הקווים ס"ד מול ליבראלי. יש יותר משותף בין ציםפי לבני זהבה גלאון ויאיר לפיד מאשר להם ולאילן גילאון סתיו שפיר ועמיר פרץ.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    1. השכבה הס"ד היא די דקה ושברירית.
    2. העמדה האידיאולוגית היא לא בהכרח הדבר הראשון שעומד לנגד פלוני או אלמונית כשהם מחליטים בין איזה מפלגות לשוטט הלוך ושוב.
    3. השיח ה"חברתי" בישראל הוא שיח ניאו-ליבראלי בכלל.

    ושמתי לב שלא חשוב כמה מידע תפיץ, ותחזור ותפיץ – אין לזה בכלל ערך, כי אנחנו לא שולטים פה בשפה.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    יש עתיד קרובה בהשקפותיה הכלכליות יותר לנתניהו ולחבר מרעיו מאשר למחנה הציוני ולמרצ. יש עתיד היא לא חלק מהותי מהמחנה הזה. יש גם לזכור שזו מפלגה לא דמוקרטית. יש לה ראש שקובע הכל.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    המחנה יכול להתרחב אם יחליטו למעלה לרדת לשטח ולעשות בו חריש עמוק. להקים את הסניפים מחדש ולהיות פעילים בשטח. אם יעשו זאת, יוכלו להגדיל את מספר התומכים במחנה בפריפריה. תוצאות הבחירות הללו מראות שהמחנה הציוני ומרצ כלל אינם קיימים בדרום, שם זכה הליכוד לרוב קולות.

  5. צפרירה :

    תגובה לטוקבק מס' 3

    מפלגת שינוי הראשונה (לפני טומי לפיד). זוכרים?! מפלגה עם השקפת עולם כלכלית ליברלית שהתחברה עם מפ"ם הסוציאליסטית. אז, הלו! כבר היו דברים מעולם. חיבורים למען השלום. חובהההה. מסכימהההה.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    לתגובה 5
    מפלגת טומי לפיד היתה ליברלית. הבעיה היא שמפלגתו של הבן היא ניאו ליברלית. ניאו ליברליזם וסוציאל דמוקרטיה זה תרתי דסתרי. אפילו נתניהו אמר זאת. לא תקום ממשלה עם המחנה הציוני. השקפתו מנוגדת להשקפתנו.

  7. צפרירה :

    לטוקבק 6

    ידידי האנונימי, התכוונתי לשינוי של שנות השמונים בראשותו של אמנון רובינשטיין שהתאחדה עם רצ ומפ"ם ב-1992.

  8. yk :

    "הצבעה פסיכולוגית" ??? שכל ישר נטו וראיה מפוכחת של המציאות

    אם השמאל היה מנסה למכור את הסחורה האמתית שלו – "די לכיבוש". הוא היה נמחק כמעט לגמרי. המנדטים שהתקבלו הם בעיקר בזכות השטיקים של פסיכולוגיית ההמונים ושטיפת המוח הבלתי פוסקת בתקשורת.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    לתגובה 7
    אמנון רובינשטיין היה אז ליברלי. היום הוא משתף פעולה עם ניאו ליברלים כמו אלה שביש עתיד.

  10. ניר :

    זו הדרך היחידה

    אין לי ספק, זו הדרך היחידה לגבור על נתניהו. מסכים לגמרי עם המחבר.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.