"עמק שווה" – הדו"ח על מתחם קדם

נושאים בריאות ואיכות סביבה, חינוך ותרבות, עלו ברשת ב 11.03.15 0:11

“עמק שווה” הוא ארגון העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בחברה ובסכסוך הישראלי-פלסטיני, ורואה בה אמצעי מגשר בין עמים. הדו"ח שכתב על מתחם קדם מפרט את ההתרחשויות המשנות את הסטטוס קוו בעיר דוד. שם הדו"ח: "מורשת מופרטת – כיצד מוותרת רשות העתיקות על עברה של ירושלים"

לא לתכנית מתחם קדם בסילואן

התכנית ביוזמת עמותת אלע"ד ובתמיכת הרשויות כוללת בניית מרכז מסחרי ענק בן 7 קומות על גבי חפירות ארכיאולוגיות בכניסה לכפר סילואן. האם ראויה הקמת מרכז מסחרי במרחב רווי היסטוריה? תכנית זו מנוגדת לתוכניות מתאר אחרות באותה סביבה המכוונות לשמר את רוח המקום העל-זמנית. 35 אנשי רוח חתמו על התנגדות לתכנית זו מאת: אמנון פורטוגלי

לקריאה נוספת

השלוחה התלולה שמדרום הר הבית — "העופל" במפות ישנות, "עיר דוד" בפי הארכיאולוגים, ו"ואדי חילווה" (שבכפר סילואן) בפי תושביה היום — היא גרעינה העתיק של ירושלים. אין זה תל במובן הרגיל של המילה, עם שכבות סדורות זו על גבי זו, אלא גיבוב מסובך של רבבות אבני בנייה, רבדי עפר, מנהרות וחללים תת-קרקעיים. כל אלה יוצרים את אחת החידות הארכיאולוגיות המרתקות והחשובות ביותר בחקר הארץ.

במשך מרבית המאה ה-20, ובכללה עשרים השנים הראשונות של שלטון ישראל במקום, שרר שם איזון עדין בין חיי הכפר, פעולות החוקרים ותנועת תיירים קבועה, גם אם דלילה, של מי שהיה מוכן להשקיע זמן ומאמץ כדי להגיע לשרידים ולרדת לחקרם.

בשלהי שנות ה-80 הופר איזון זה ממספר סיבות: אירועי ההתקוממות הפלסטינית (האינתיפאדה) הראשונה, בנייה פרטית צפופה (הנובעת ממדיניות ממשלתית שאינה מאפשרת תכנון בשכונות פלסטיניות), זינוק במספר התושבים ומתיחות פוליטית. המתיחות אף גברה עם כניסתו של גרעין מתנחלים דתיים-לאומיים לשכונה, במטרה להקים מאחז על מפתן הר הבית.

עם שוך האינתיפאדה הראשונה בראשית שנות ה-90, נקלעו הרשויות המופקדות על שמירת העתיקות לעימות עם המתנחלים ועם פטרוניהם הפוליטיים, ובראשם אריאל שרון — שר השיכון דאז. המתנחלים ביקשו לבנות לא פחות מ-200 יחידות דיור על עתיקות עיר דוד, בעוד שהרשויות ניסו להגן בכל כוחן על העתיקות ועל עתודות החפירה והמחקר במקום.

במסמך שנכתב על ידי היועץ המשפטי של רשות העתיקות ב-1997 נאמר: "עמדתה הנחרצת של רשות העתיקות היא כי חיוני לשמר את עיר דוד, ואין לבצע בה עבודות בנייה כלשהן. בשטח עיר דוד יש לערוך אך ורק חפירות ארכיאולוגיות ועבודות שימור ושיחזור". היום, כעבור עשור וחצי בלבד, אין זכר לעימות ההוא. תוכניות בנייה על עתיקות עיר דוד מקודמות

בצוותא על ידי רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים, עיריית ירושלים ועמותת אלע"ד. דוגמה בולטת לכך היא מרכז קדם, בניין בן שבע קומות המתפרש על שטח בן 16,000 מ"ר (פי 4 משטח תצוגת עתיקות הארץ במוזיאון ישראל), המתוכנן לקום בלב שכונת ואדי חילווה/עיר דוד. "בבסיס התכנון עמדה הבנת רשות העתיקות ורט"ג כי האזור שמדרום לעיר העתיקה [עיר דוד] מחייב טיפול אורבני ואדריכלי", אומר נציג בכיר של רשות העתיקות בדיון על תוכניות הבנייה. "רשות העתיקות, עקרוני ולא רק עקרוני ויותר מעקרוני, מברכת על התוכנית ומאשרת אותה כמו שהיא". (תמלול ישיבת הועדה המחוזית לתכנון ובנייה, 13 בפברואר 2012, עמ' 75).

כיצד הפכה רשות העתיקות מגוף המגן על עתיקות ירושלים ב-1997 לגוף התומך בבנייה על עתיקות אלה ב-2014? כיצד חזרה בה רשות העתיקות מן העמדה שניסח היועץ המשפטי בשנת 1997, עמדה שהתנגדה נחרצות לכל בנייה בשטח עיר דוד? כיצד נוצר הקשר בין רשות העתיקות לבין עמותת אלע"ד, הפועלת לייהוד מזרח ירושלים תוך פגיעה בעתיקות, וכיצד הפקידה רשות העתיקות את מושכותיו של פרויקט ארכיאולוגי מרכזי בלב ירושלים הקדומה בידי עמותת אלע"ד? הפרוטוקולים, התכתובות והמאזנים הכספיים שעליהם מבוסס דו"ח זה, מגוללים סיפור נדיר על הצטרפותה של רשות ממלכתית לסדר יומה של עמותת ימין, על השפעתם של ערכי העמותה הזו על השירות הציבורי, ועל האופן שבו מעוצב עברה של ירושלים כמוצר צריכה לאומי. (עמ' 6, 7 בדו"ח)

לקריאת הדו"ח המלא