חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

העוקץ – חמושים: כך מטייל הנשק הישראלי בכל העולם

נושאים מדיני-בטחוני, עלו ברשת ב 24.02.15 0:25

תחקיר של קמפיין "חמושים" שפורסם ב"העוקץ" מאת אלישה בסקין, תחקירנית ורכזת הקמפיין. המל"טים מעל עזה, סחר בנשק למשטרים רצחניים, הדלת המסתובבת בין צה"ל לתעשיות הבטחוניות, יחסי התלות עם ארה"ב – פרויקט חדש מרכז את כל המידע על ממדי הענק של התעשייה הצבאית והייצוא הביטחוני של ישראל

פרויקט "חמושים", שעניינו התעשייה הצבאית בישראל, התחיל להתגלגל לפני כשנה. הרעיון היה לחזק את המחקר הקיים על מחיר הכיבוש – האנושי, הכלכלי והחברתי. תוך כדי קריאה בחומרים שכבר התפרסמו, שמתי לב שאין הרבה מידע כתוב שקהל היעד שלו הוא החברה האזרחית הרחבה. פה ושם מופיע מידע מסוים בעיתונים הכלכליים או מידע פרסומי במסווה חדשותי של החברות הצבאיות באתרי נישה כמו "ישראל דיפנס". פרסומים מסוג זה חשפו כי השפה שאני משתמשת בה לתאר את זוועות התעשייה, היא אותה שפה שבה משתמשות החברות כדי למכור את מוצרי ההרג שלהן, בהבדלים מינוריים.

הקומפלקס התעשייתי צבאי הוא רשת היחסים והאינטרסים הקושרים בין בעלי הון, שלטון ואנשי ביטחון שמעודדים את הגדלת ההוצאות הבטחוניות – בד"כ מכספי ציבור – שבסופו של דבר מניבות רווח עבורם. אחרי כמה חודשים של איסוף נתונים – מדו"חות, מספרים ובעיקר מהתקשורת הישראלית והזרה, השקנו בנובמבר האחרון את קמפיין "חמושים". ניסינו לחבר בין כמה נושאים שהיה נראה כי מדברים עליהם תמיד בנפרד. פתחנו עם צוק איתן. במהלך המתקפה על עזה הבחנו במה שיותם פלדמן הראה לנו בסרטו "המעבדה" סביב מבצע עופרת יצוקה – ראינו בדיוק איך המתקפות על עזה משמשות קרקע פוריה לניסויי ושיווק של נשק ישראלי חדש: בעיקר כלים בלתי-מאוישים – מל"טים. בזכות המצור על עזה, ישראל מובילה כיום את התעשייה בעולם.

העין הכל-רואה של צה"ל – מל"טים שמשקיפים ויורים על הרצועה 24/7 כבר כעשור – היא הסיבה שישראל יודעת לפתח את הכלים הבלתי-מאוישים המתקדמים בעולם. אם בעופרת יצוקה חיכו עד סוף הלחימה כדי לשווק כלים שנכנסו לשימוש מבצעי – בצוק איתן הדבר התרחש כבר תוך כדי המתקפה. רצינו להציף על פני השטח את הרווח שנגרף בזמן מבצעים צבאיים (וזאת אולי לא הסיבה המרכזית ליציאה למצבע צבאי, אבל ברור שישנו שיקול כלכלי לחלק מהמעורבים בקבלת ההחלטות).

שאלנו את עצמנו, לאן נשק ישראלי מגיע בעולם, ואיך? האם ישראל מייצאת נשק למדינות שמוטל עליהם אמברגו – כמו רואנדה בזמן הג'נוסייד, יוגוסלביה לשעבר בזמן מלחמת סרביה או דרום אפריקה בזמן האפטהייד? אם כן, איך משרד הביטחון וסוחרי נשק מצליחים בכל זאת להוציא סחורה מישראל, ומי הם האנשים שעוסקים בסחר בנשק? האם נוכל ללמוד על המסלול המקצועי שעברו עד שהחלו לעסוק בתחום?

מה שהבנו, עם עזרה גדולה מעו"ד איתי מק, זה שהמדינה ובתי המשפט עובדים קשה כדי שלא נקבל תשובות לשאלות האלה. מה שאנחנו כן יודעות, זה את שמם של בערך 0.02% מהעוסקים בייצוא וסחר בנשק – מתוך 8,000 אנשים וחברות שמקבלות 400,000 רשיונות ייצוא ושיווק בשנה לעסקאות עם כ-130 מדינות. ואין 130 מדינות שדואגות לשמור על זכויות אדם. אם לא נדע מי הם, וכל עוד הם זוכים לחסינות מלאה מבית המשפט, לא נוכל להביא אותם לצדק על סחר בנשק למשטרים רצחניים. שלא נדבר על השימוש שאנחנו עושים בנשק שלנו עצמנו.

להמשך קריאה ב"העוקץ"

 

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.