מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
המאבק נגד הגדלת אחסון הגז (גפ"מ) בחיפה, אשקלון, אשדוד ועוד
תוכנית "אחסון גפ"ם לישראל" (גז פחמימני מעובה) שאושרה על ידי המועצה הארצית לבניה, תגדיל את נפח האחסון במפרץ חיפה, באשקלון ובאשדוד, ותסכן את בריאות האוכלוסייה בשל זיהום האוויר שיגבר ואיום החומרים המסוכנים. נציגי "הפורום הישראלי לשמירה על החופים" ו"קבוצת אמהות ואבות מצילים את חיפה והקריות" מזהירים מפני הסכנות לתושבים
מאת: חנה קופרמן
המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה ביום שלישי 3.2.15, את תוכנית המתאר הארצית תמ"א 32/1 המכונה "אחסון גפ"ם לישראל" שנועדה להגדיל את מלאי הגפ"מ בישראל ל-60,000 טון. כיום מכילים המחסנים בחיפה, באשקלון ובאשדוד 14,000 טון. נפח האחסון שהתכנית מאשרת הוא פי ארבע מהקיים היום.
הגפ"מ מוכר לציבור כגז בישול, אך הוא משמש בנוסף לכך גם להסקה ולהנעת כלי רכב. אין להתעלם מן הסכנות הטמונות בשימוש בו. בלוני גז בישול קטנים שהתפוצצו בבתי-דירות בגילה בירושלים ובעכו, גרמו למוות מיותר של אזרחים. הגדלת ההיתר לאחסון כמות כה גדולה של גפ"מ (60,000 טון) טומנת בחובה סכנות הרבה יותר גדולות לציבור.
כשהתכנית יצאה לדרך ב- 10.6.14 הוחלט לפזר את מכלי האחסון באופן שווה ברחבי הארץ. אבל בסופו של דבר אושרו שלושה אתרי אחסון: ליד הנמלים בחיפה, אשדוד ואשקלון המקודמים באופן מיידי.
שני אתרים נוספים (בעכו, במחצבת נשר/או בנאות חובב) נבחרו כמקומות עתידיים בלבד. הסיכוי שיתממשו קטן מאוד כי בדיקה כלכלית הראתה ש"הצנרת היא מרכיב משמעותי במימוש התכנית ובמימוש בכלל של הפרויקט". (תמלילי פרוטוקול המועצה הארצית לתכנון ובניה 570 מיום 10.6.14 עמ' 5). משמעות הדבר שככל שמתרחקים מבתי הזיקוק בהם מיוצר הגפ"ם- לא משתלם להקים מכלי אחסון. כך קורה שבסופו של דבר כל 60,000 הטון עלולים להיות מאוחסנים בחיפה אשדוד ואשקלון – כמות האחסון תגדל וגם תגדל הובלת הגפ"ם על הכבישים וברכבות ברחבי הארץ. מה שמחזק את המסקנה הזו היא העובדה שכמויות האחסון גמישות באופן שכל 20,000 הטון יאוחסנו במפרץ חיפה וארבעים אלף הטון הנותרים באשדוד ואשקלון (במחוז חיפה נפסלה חלופת ג'לאמה שליד טבעון, חלופת עכו מרוחקת ויקרה והתכנית מאפשרת לאחסן במפרץ חיפה את כל הכמות שהוקצבה לצפון הארץ- 20,000 טון- אופציה מצוינת ליזמים).
התכנית קבעה כי סביב כל אתר יישמר מרחק הפרדה של 400 מטרים משימושים קולטי קהל. זהו טווח המרחק שנקבע כדי למנוע סכנה לציבור. הבעיה היא שתקן זה אינו מתייחס לסכנות העלולות להיווצר כתוצאה מתרחישים ביטחוניים, או תרחישי פגיעה מכוונת. במדינת ישראל חובה לקחת בחשבון תרחישים כאלה, כפי שמלמד ניסיון העבר בירי הטילים לעבר צפון ודרום המדינה. כמו כן, התקן הזה מתעלם מהעובדה שבשטח יש ריכוזי אוכלוסייה, בתי זיקוק ומפעלים פטרוכימיים. התקן אינו לוקח בחשבון תרחישי דומינו (תגובת שרשרת של התלקחות או פיצוץ באזור תעשייה פטרוכימי) של מתקני תשתית דליקים ונפיצים: באזורים כמו אשדוד, אשקלון וחיפה, שבהם ריכוזי אוכלוסין והם גדושים במפעלים פטרוכימיים ההופכים ממילא אזורים אלה לאזורי סכנה. תוספת של מיכלי אחסון בכמויות אדירות, הופכים אזורים אלה למסוכנים ביותר לציבור.
למרות היותה של ישראל מדינה קטנה וצפופה ולמרות האיום הביטחוני, אומרת בינת שוורץ, ראש מינהל התכנון : "אנחנו בתכנון לא מתייחסים לתרחישים ביטחוניים, תרחישי מלחמה ותרחישי טילים כי אחרת לא נבנה כאן, סליחה, בדיוק אנחנו לא מתייחסים ברמת התכנון איפה למקם כי יש כאן סכנת טילים או לא אלא אנחנו נותנים פתרונות מיגון זמניים או קבועים. ברור לכולנו שאם נתכנן לפי תרחישים ביטחוניים אנחנו לא נתכנן כלום" (בינת שוורץ- תמלילי פרוטוקול 570 מיום 10.6.14 עמ' 30).
המדיניות של מנהל התכנון המשתקפת בדברי בינת שוורץ אומר בתרגום חופשי: "אנחנו בתכנון לא מתייחסים למחיר אותו ישלמו אזרחי המדינה במקרה של תרחיש בטחוני".
כבר היום העיר חיפה יחד עם ערי המפרץ נחשבים כמקום מספר אחד בארץ בתחלואה של מחלות זיהומיות ומחלות סרטן קשות.
חיפה, אשדוד ואשקלון רוויות בחומרים נפיצים ורעילים. אבל במקום לדלל סיכונים- מוסיפים שם עוד. לשם המחשה – פי גלילות (בצמוד לתל אביב, רמת השרון והרצלייה) כאשר היה לפני מספר שנים אתר אחסון גפ"ם פעיל אוחסנו בו "רק" 12 אלף טון גפ"ם. מקרה של פיצוץ היה צפוי למחוק כל נפש חיה ברדיוס של 5 קילומטר וזאת ב- 30 שניות בלבד עם אלפי ועשרות אלפי הרוגים. אחסון 20000 טון גפ"מ בחיפה או באשדוד ואשקלון מגדיל את הסכנות עשרת מונים.
נשאלת השאלה, מדוע כאשר אין שום צפי לעלייה בביקוש הגפ"ם, מגדילה המדינה את האחסון שלו פי ארבע?
התשובה קשורה לגילוי הגז הטבעי בים: הגז הטבעי שהתגלה במאגרי "לוויתן", ,תמר" ועוד, משווק לציבור כחומר נקי יותר לסביבה. הציבור התבשר שהגז אמור להחליף את מוצרי הנפט הגולמי והפחם הנחשבים מזהמים. מה שלא נאמר לציבור הוא כי בנוסף לגז "הנקי" שיופק ממאגרי הגז, יופק ממנו בכמויות מסחריות תוצר לוואי, חומר בשם "קונדנסייט"- "הנפט החדש". זהו חומר גלם יקר-ערך המשמש בתעשייה הפטרוכימית להפקת דלקים ותזקיקים, וביניהם הגז הפחמימני המעובה (גפ"מ). הקונדנסייט מכיל חומרים הידועים כמסרטנים לאדם כמו ארסן, אורניום, קדמיום, כספית. חבית אחת בה מאוחסן ה"נפט החדש" פולטת לסביבה ומזהמת פי 21 יותר מחבית נפט. (ראו פה: תמא 37 ח – עדכון השגות_בנזן ותרכובות_2014 מו (1)
מעקב אחר אישורי תכניות תמ"א 37/ח, תמ"א 37/2, תמ"א 32/1 והתכניות להקמת נמלי הדלק החדשים חושף את התמונה הגדולה המתוכננת לאור תגליות הגז הטבעי: במדינת ישראל תקום תעשייה פטרוכימית והיא תפיק גז טבעי, תפריד ממנו את הקונדנסייטים ותוליך אותם בצינורות למפעלים פטרוכימיים, שם יפיקו מהם גפ"מ ותזקיקים נוספים. רוב תוצרי ההפקה העצומים הללו ייוצאו למדינות העולם דרך נמלי הדלק החדשים שיוקמו ודרך היבשה למדינות באזור. הרי ישראל קטנה מכדי להשתמש בכל התוצרים הללו לעצמה.
יש אפשרות לייצא את הקונדנסייט ישירות ממתקני קליטה ימיים הנמצאים בקרבת המאגרים, לאחסן את החומר במיכליות ולהובילו למדינות העולם. כך הוצגה תכנית תמ"א 37/ח בראשית דרכה, אבל רשות הגז שכנעה את משרדי הממשלה לקבוע שמתקני הקליטה יוקמו ביבשה בחלופה המשולבת עם מתקן ימי בקרבת החוף ואף קיבלה זכות וטו לקבוע את התמהיל הסופי של הכמויות שיופקו בחלופה המשולבת כשהעמדה הרשמית של הרשות היא לזקק את הגז הטבעי ביבשה באתרים שנבחרו בעמק חפר ובאזור יקנעם ולא בים. כל זה כדי לתפוס את השטחים ביבשה לצורך קידום התעשייה הפטרוכימית של ה"נפט החדש" מהמאגרים.
תמ"א 37/2 היא תכנית נפרדת לצנרת שבה יועבר הגז הטבעי. התכנית קובעת שבכל מקום שיעבור גז טבעי, אפשר יהיה להעביר קונדנסייטים, גפ"מ ותזקיקים בצנרת מקבילה. תכנית זו מאפשרת להעביר צינורות תוצרי הלוואי הללו לאורך ולרוחב מדינת ישראל בלי להתחשב בסיכונים לאדם ולסביבה.
מעבר לסיכון בנפש ולהרס האדיר שהצנרת המתוכננת טומנת בחובה, המדינה מתעלמת מהעובדה שאם תהיה דליפה ולו הקטנה ביותר בצנרת הקונדנסייט- הדבר מסכן את מי התהום ברדיוס של קילומטרים. בהכנת תמ"א זו נחצו כל הקווים האדומים בתכנון- הוגשה תכנית מתאר ארצית שעומדת להשפיע על הבריאות והחיים של מאות אלפי אזרחים, על 4 עמודים בלבד, בלי לעשות שום בדיקה סביבתית, בטיחותית וביטחונית. המוטו: "יהיה בסדר".
תמ"א 32/1 קובעת את מקומות האחסון של הגפ"מ בעיקר ליד הנמלים כי משם יש כוונה לייצא את כמויות גדולות של הגפ"ם והתזקיקים השונים.
התמונה הגדולה הזו שתהפוך את ישראל למעצמת יצוא פטרוכימית, אינה נחשפת לידיעת הציבור, זאת למרות שיהיו לה השלכות אדירות עליו – תעשייה שתפיק יום יום כמויות עתק של גפ"ם עלולה לסכן את הבריאות והחיים של מאות אלפי אזרחים. האם המתכננים הכינו או מתכוונים להכין תסקירי השפעה על הסביבה ועל בריאות הציבור? נראה שלא. האם המתכננים בונים תחזיות לתרחישי אסון המוני? נראה שלא. המצב היום הוא שמסתירים מידע מהציבור ומונעים דיון ציבורי שנוגע לחייו.
כאשר הגיעו ביום 30.12.2014 גב' חנה קופרמן יו"ר הפורום הישראלי לשמירה על החופים יחד עם גב' אלה נווה אפידמיולוגית סביבתית (מומחית למחלות הנגרמות עקב זיהומי הסביבה) ו- מרכזת קבוצת "אמהות ואבות מצילים את חיפה והקריות", שתיהן פעילות להגנה על בריאות הציבור והסביבה, לדיון מוקדם בתוכנית בפני הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים (ולנת"ע) כדי לספר לחברי המועצה הארצית על כשלים תכנוניים כבדים בתוכנית, הן סולקו מהדיון בו הורשו להשתתף, מייד ברגע שהחלו לחשוף את הקשר בין נושא תוצרי הלוואי של הגז הטבעי לבין תכנית אחסון הגפ"מ.
מסמך שהוכן ע"י עו"ד רונית לירן-שקד (עורכת דין המתמחה בתיקון עוולות סביבתיות ענקיות) המרכז את הכשלים התכנוניים וחושף את הסודות, והושאר לחברי המועצה "נזרק לפח" תוך התעלמות מוחלטת מתוכנו.
לקראת הדיון ב- 3.2.2015, נשלח מכתב נוסף הדורש להציג את העובדות האמיתיות בפני מקבלי ההחלטות.
אלה נווה, הצליחה אחרי מאמצים רבים לשכנע את בינת שוורץ, ראש מנהל התכנון, ואת נציגי המועצה לקבל זכות דיבור. היא הקריאה בפני חברי המועצה את המכתב שדורש להציג בפניהם את העובדות שמוסתרות. בזמן הקצר שניתן לה הציגה חלק מהכשלים בתוכניות מהם מתעלמים בעת קבלת ההחלטות.
נווה ניסתה להשמיע את הקול השפוי ואת קולם של מאות אלפי תושבים המוקרבים על זבח הייצוא של רעלים כימיקליים ודלקים חדשים אבל למרות זאת, המועצה מיהרה לאשר את התכנית וסירבה לדרישה להציג את מלוא המידע "הסודי" והקשר לתגליות הגז.
עו"ד רונית לירן-שקד, מתמחה בתיקון עוולות סביבתיות ענקיות הגיבה להחלטת המועצה הארצית לתכנון ובניה ואמרה; "אני רואה בחומרה רבה את ההתעלמות המכוונת של מקבלי ההחלטות הבכירים במדינה מן המחיר הכבד שהמדינה הולכת לשלם עבור הפיכתה למעצמת ייצוא עולמית של רעלים ודלקים – כל זאת תוך הקרבת בריאותם וחייהם של מאות אלפי תושבים ויותר – זהו חוסר סבירות בשיקול הדעת מן הקיצוני ביותר אליו נחשפתי במהלך שנותיי כעורכת דין, וייתכן ואף גובל בהפרת אמונים פלילית."
גב' אלה נווה, אפידמיולוגית סביבתית הגיבה ואמרה :"המדינה מתעלמת כליל מההשלכות של זיהום אויר חמור שייווצר בשל עיבוד וזיקוק הדלקים החדשים, ובהיבט הביטחוני – מתעלמת לגמרי מהגדלת הסיכון לאוכלוסיות בישראל עקב הגדלת מלאי הגפ"ם. הכל מתנהל בבחינת "הכסף מקדש כל אמצעי". "
גב' חנה קופרמן, יו"ר הפורום הישראלי לשמירה על החופים הגיבה על אישור התכנית וחזרה ואמרה מה שאמרה בסרטון "האם בכל מחיר?": "האם תעשייה בכל מחיר?- זו שאלת היסוד… מקדמים תכניות בכל מחיר: אם צריך להסתיר את ההשפעה של הנמל על בני האדם- לא יכינו תסקיר. מסתירים את ההשפעה כי רוצים לקדם את התעשייה.. ואם רוצים להכניס גפ"ם לתוך "קרקעות הצפון", יכניסו, אך יסתירו זאת מעיני הציבור. וראש העיר יגיד שזו תכנית נהדרת ושהיא מיטיבה עם הציבור, ואחרי שיאשרו אותה – יכניסו את הגפ"ם. לא משנה אם כולם יתפוצצו. העיקר זה התעשייה.
מן הראוי לציין כי דבריה בסרטון נאמרו בכנס המשרד להגנת הסביבה בחיפה ב-14.1.2015 בו השתתפו בין השאר ראש עיריית חיפה, מנכ"ל ונציגי המשרד להגנת הסביבה. באותו כנס הציגה אלה נווה, אפידיומולוגית סביבתית סרטון המתריע על הרמות הגבוהות של בנזן בקרית אתא. נציגי הרשות המקומית והממשלה ראו ושמעו. זה לא מונע מהם לאשר תכניות באופן שמתעלם לחלוטין מקיומה של אוכלוסייה חלשה ובלי להתחשב בבריאות הציבור ובמצב הנוכחי במפרץ חיפה הנחשב כבר היום מקום מספר אחד בישראל בתחלואה של מחלות זיהומיות ומחלות סרטן קשות.
לקריאה נוספת:
אסון שהתרחש באוגוסט 2014 בטייוואן בצנרת גז של תעשייה פטרוכימית
כתבה שפורסמה בעניין באתר חדשות האנרגיה: המועצה הארצית לתכנון ובניה החליטה להמליץ לממשלה לאשר את תכנית המתאר לאחסון גפ"מ
תגיות: גז-טבעי, גפ"מ, המועצה הארצית לתכנון ובניה, זיהום-אוויר, מאגרי הגז, מפרץ-חיפה, קונדנסייט
קישור קבוע
תגובה אחת
Email This Post
5 בפברואר, 2015 בשעה 10:56
בשקט בשקט, מאחורי גבו של הציבור, הופכים את ישראל למדינת עולם שלישי מזוהמת לטובת רווחים של אינטרסנטים.