חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הסכנה אורבת מבפנים –  יוקר הדיור והמחיה

נושאים בחירות 2015, דעות ב 4.02.15 0:24

למרות שהנושא החברתי-כלכלי הוא הבוער והחשוב ביותר בעיני הציבור, מערכת הבחירות ממשיכה  לעסוק בהכפשות אישיות וזריעת שנאה

מאת אמנון פורטוגלי

על פי סקר המטה המרכזי שפורסם בסוף ינואר 2015, המצב הכלכלי-חברתי יעמוד במוקד ההצבעה בבחירות 2015. 53% מהנשאלים בסקר של "המדגם" בפיקוחו של פרופ' קמיל פוקס אמרו כי יוקר המחייה ומדיניות הרווחה יעמדו במוקד הצבעתם. מסתבר שאלו הם הנושאים הבוערים באמת עבור אזרחי ישראל.

למרות זאת, אנו לא רואים עכשיו, לקראת הבחירות, ויכוח על יוקר הדיור, או דיון על מדיניות רווחה, שלא לדבר על ויכוח על הדרך לשלום עם הפלסטינאים, או על ההתנחלויות. נושאים אחרים, תקשורתיים יותר, עומדים על סדר היום: צייד מכשפות של בוגדים, ולא-ציוניים, והכפשה פרועה של יריבים פוליטיים, נושאים חשובים כמו פרשת הבקבוקים, מימון עמותות, וספינים אחרים נמצאים במרכז הדיונים. נראה שאף אחד אינו קורא ואינו מדבר על אחת הסכנות הקשות למדינה, הרס מעמד הביניים והעזיבה של הדור הצעיר לחו"ל.

זה לא הסיפור המתוקשר של ברלין, וזה לא הפנטזיות על עליה מסיבית מצרפת, חשוב יותר למנוע את ההגירה המתמשכת, ובמספרים גדולים, של משפחות צעירות לקנדה, לאוסטרליה, ולמדינות אחרות, המקבלות אותם בידים פתוחות.

בתחילת דצמבר הרצאתי והצגתי מצגת בכותרת "לא גומרים את החודש – מצוקת המעמד הבינוני". אחת הטענות העיקריות היתה שמשפחות צעירות לא מצליחות לגמור את החודש בלי עזרה מההורים, וההורים מצדם יורדים מנכסיהם וברמת החיים שלהם כדי לעזור לילדים. אבל מה עושים זוגות צעירים שאין ביכולת הוריהם לתמוך בהם, כמו הצעירים מהעליה ה'רוסית'?. התשובה ניתנה בשני מאמרים שפורסמו לאחרונה.

בסוף ינואר פרסם הילו גלזר מאמר מקיף בהארץ בכותרת "משנים את המפה – השמאל הרוסי החדש" המאמר עסק ברוחות החדשות המנשבות בציבור הרוסי הישראלי שכבר לא מוצא את ביתו אצל ליברמן.

בתוך המאמר היה פרק קטן וחשוב "יש עתיד — בקנדה, מעמד הביניים הרוסי כבר התייאש".

גם מזל מועלם במאמר מתחילת ינואר באל-מוניטור בגלל יוקר המחיה: האלקטורט הרוסי מתכווץ, כותבת על ההגירה של הצעירים 'הרוסיים' מישראל אחרי שלא הצליחו להתקיים כאן בכבוד למרות ההשכלה שרכשו במקצועות נחשקים.

הילו גלזר בהארץ, מספר על גנאדי, שעבר שלוש שנים עם אשתו נלי ושני ילדיהם, להליפקס שבקנדה. "הייתי עשר שנים בצבא, השתתפתי במלחמת לבנון השנייה, אבל אחרי שהבהירו לי שאפשרויות הקידום די חסומות, התחלתי לחפש אופציות בחוץ". גנאדי מספר שהליפקס הפכה למעין מושבת מהגרים ישראלים שמוצאם בברית המועצות. "אנחנו הנגלה השנייה שהגיעה מישראל, ולאחרונה הגיעה הנגלה החמישית", מספר גנאדי, "יש פה קהילה יהודית של בערך 5,000 איש, שלפחות 60% מתוכם ישראלים דוברי רוסית." מבחינתו מדובר בהגירה לצמיתות.

העזיבה של גנאדי ונלי תואמת לפרופיל שמגולם בנתוני הלמ"ס לשנת 2008, שלפיהם 48% מהיורדים מישראל הם עולי ברית המועצות — לרוב משכילים, צעירים, בני מעמד הביניים, שחוו תסכול ממצבם הכלכלי־התעסוקתי ובחרו להגר. פילוח עדכני יותר של הלמ"ס שפורסם לפני כחצי שנה הראה כי 28% מקרב עולי ברית המועצות שהשלימו תואר שלישי בארץ שוהים בחו"ל שלוש שנים או יותר.

למסקנה דומה ביחס להגירה המואצת של צעירים דוברי רוסית הגיע גם מיכאל פיליפוב, דוקטורנט במדעי המדינה באוניברסיטה העברית. לדברי פיליפוב, חברי מעמד הביניים 'הרוסי' אינם עולים שלא נקלטו. להיפך, "הם למדו פה, שירתו בצבא, זאת המדינה שלהם. אבל הם חווים אכזבה ממצבם, אפרופו יוקר המחיה, והמחאה שלהם לא באה לביטוי בכיכרות אלא בעזיבה. הבעיות שחווה הצעיר החילוני ממעמד הביניים מתעצמות כשמדובר בעולים. בניגוד לצבר שבגיל 30 מנסה לקנות דירה ויכול לחלוב את ההורים, לעולה אין עורף משפחתי והאופציה הזאת לא קיימת. לכן גם התגובה קיצונית יותר — במקום להתבכיין, אורזים מזוודות."

המספרים מורים על ההיקף המסיבי של הגירה זו מישראל. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בתקופה 1990-2004, עלו לארץ כ-970,000 עולים ממדינות ברית המועצות לשעבר. לדברי מיכאל פיליפוב: "נהוג לדבר על מיליון עולים מברית המועצות, אבל נתונים עדכניים מראים שבפועל חיים בישראל כרגע כ–730 אלף עולים בלבד", גם אם נתחשב בכך שרבים מהעולים מברית המוועצות לשעבר, הגיעו ארצה בגיל מבוגר יחסית, נראה שמדובר בהגירה של כ-150,000 צעירים מאז תחילת העלייה. רובם הגדול הם צעירים שהיו אמורים להיות חלק ממעמד הביניים הישראלי, שרתו בצבא, בעלי השכלה אקדמאית מישראל, ומרוויחים היטב. הם עשו את הכל 'נכון'. אבל אז הם מוצאים שהמשכורת ה'טובה' שלהם אינה מספיקה לרמת חיים ברמה סבירה ולמגורים, שלא לדבר על רכישת דירה, במקום ראוי כי אין להם הון עצמי, כי אין להם הורים שיכולים לעזור.

מדובר בזרמי עומק, בהתפתחות שהולכת ומתגברת, שהסכנה שלה למדינה גדולה וחשובה לא פחות מענייני בקבוקים ומימוני בחירות. המחאה החברתית של 2011 קמה בעקבות יוקר המחייה והדיור. המחאה החברתית הרוסית אינה באה לידי ביטוי בהפגנות רחוב. זוהי מחאה שקטה, מתחת לראדאר התקשורתי, של עזיבת הארץ. אם לא נפעל במהרה, צעירים אחרים יצטרפו לתנועת הגירה זו. וכפי שכתב איגור טלר אם לא ייפסק התהליך של ירידה מישראל, נפסיד כולנו, אולי נפסיד אף את המדינה. כי מתברר שלא מלחמות, צבא ושפה חדשה שוברים את האנשים שעוזבים אלא היעדר האפשרות להתקיים בכבוד, להקים משפחה ובית והיעדר אופק ותקווה שמשהו ישתנה.

חיוני שנושא זה יעלה לסדר היום הציבורי במקום מסע ההכפשות והשטנה הנוכחי.

 

 

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

3 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מעניין אם יש מידע על דפוסי ההצבעה של הקבוצה שאמנון מתאר פה.

    למי הם מצביעים? נראה שמדובר בבני 30 לערך שכבר הזדמן להם להצביע די פעמים.

    ואיפה זהבה בסיפור הזה?
    האם בין העולים יש "מעמדות"?
    אלה שהגיעו בשנות ה-90 לעומת אלה שהגיעו משנות ה- 70 ?

    האם זהבה (ע"פ המידע באתר הכנסת, הגיעה לארץ ב- 1960 בגיל 4 מברה"מ) יודעת מספיק רוסית? (ד.א. היא לא היחידה בשמאל מבני דורה).

    "חברי מעמד הביניים 'הרוסי' אינם עולים שלא נקלטו. להיפך, "הם למדו פה, שירתו בצבא, זאת המדינה שלהם".
    איפה המעבר שלהם לשמאל?

    כמה מהם הצביעו לפיד?
    המרכז מציע כל הזמן בואריאציות פתרונות "חברתיים" כלכלים. למה להצביע לאדומים?

  2. יוסי :

    יש עתיד היחידים שבאמת מביאים קולות מהימין ולכן חשוב שהם יהיו חזקים

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    http://images.nana10.co.il/upload/mediastock/img/12/0/222/222389.jpg

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.