מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
מזכר פאוול: כך ביסס הימין האמריקאי את שליטתו בשיח התקשורתי בארצות-הברית
מאמר זה של תומס האריגנטון, בתרגומה של עפרה ישועה-ליית, מתמקד בטכניקה שבאמצעותה השתלטו יוזמי מזכר פאוול על השיח התקשורתי בארה"ב. השיח חיזק את האליטות הכלכליות מול דורשי הצדק החברתי שפרחו בשנות ה-60 וה-70. פורסם ב"העין השביעית"
"מזכר פאוול"
סוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70 זיעזעו לא מעט הנחות יסוד על מה שהיה אמור להיות "הנורמה האמריקאית המקובלת" בענייני מוסר ובעניינים פוליטיים. אווירת החופש והמתירנות היא אמנם האלמנט הזכור ביותר מאותה תקופה, אך כדאי לזכור שאווירה זו היתה תוצאה של התקדמות יוצאת דופן בדמוקרטיית ההמונים. החל משנות ה-60 המוקדמות, פעילים פוליטיים צעירים יצאו לרחובות לדרוש זכויות אזרח מלאות לאמריקאים שחורי עור, ובהמשך החלו להפגין גם בדרישה לסיים את המלחמה התוקפנית שניהלה ארצות-הברית בווייטנם.
ההצלחה המשמעותית של הכוחות בעלי התודעה המתקדמת באותם מאבקים עודדה אותם להציב דרישות משמעותיות יותר גם בתחומי הצדק החברתי. באמצע תקופת כהונתו הראשונה של ריצ'רד ניקסון (1969–1973) הגיע הלחץ על האליטות הכלכליות בארצות-הברית לשיא שלא היה כמותו מאז השפל הגדול של שנות ה-30. הנשיא עצמו, שנחשב לארכי-שמרן, ביטא את המציאות הזאת כאשר הכריז בינואר 1971: "בנושאים כלכליים אפשר לראות בי כיום קיינסיאני"[1] .
זה היה הרקע למזכר הארוך שהכין לואיס פאוול, עורך-דין מצליח וחבר ב-11 דירקטוריונים של חברות כלכליות, עבור ידידו יוג'ין סידנור, ראש איגוד לשכות המסחר של ארצות-הברית. שישה חודשים בלבד אחרי ההצהרה המפתיעה של ניקסון נחלץ פאוול להציע אסטרטגיה כדי לבלום את מה שהיה בעיניו מתקפה מסוכנת של המגזרים החברתיים כנגד "המערך הכלכלי האמריקאי"; הסכנה, במלים אחרות, לחסינותה של השיטה הקיימת, שאיפשרה לחברות הגדולות להיות אדישות לחלוטין לצרכים ולמטרות החברתיות של כלל האוכלוסייה ולהתמסר אך ורק לשאיפה להגדיל את רווחיהן.
פאוול הגדיר זאת במדויק: "אין אנו עוסקים בהתקפות בודדות או מקריות מצד קיצונים מעטים ולא בקבוצת מיעוט סוציאליסטית. ההתקפה שהמגזר העסקי נתון בה היא רחבה ועקבית, וגיוס תומכיה נמצא בתאוצה מתמדת".
במלים אחרות, פאוול האמין שיש "סכנה" ממשית ששאיפה לצדק חברתי ושוויון כלכלי מתחילה להיות מקובלת על יותר מדי אזרחים במדינה.
המזכר אינו הגיג פילוסופי, אלא תוכנית עבודה אסטרטגית. פאוול זיהה שתי חזיתות מהותיות במאבק בין "העסקים הגדולים" לשאיפות השוויון האזרחיות: הקמפוסים של מוסדות ההשכלה הגבוהה ותקשורת הזרם המרכזי. פאוול האמין שיש לנתק את הקשרים בין האינטלקטואלים ורעיונותיהם הפרוגרסיביים לבין אמצעי תקשורת ההמונים, המודפסים והמשודרים.
לקריאת המאמר המלא ב"העין השביעית"
לקריאה נוספת:
מאמרו של אמנון פורטוגלי ב"העוקץ" על מזכר פאוול:
תגיות: דיון ציבורי, העין-השביעית, מזכר פאוול, צדק-חברתי
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
26 בינואר, 2015 בשעה 1:52
קראתם את המאמר הזה?
מאלף.
האם נכון עובדתית??
האם הדוגמאות טובות?
האם מזכיר לנו איך מתנהלים ראיונות בשידור הציבורי הישראלי (חוץ מלונדון וקירשנבאום)?
האם מזכיר את הסלוגן של אל ג'זירה (הדעה והדעה האחרת)?
ומה עם הרשת?
26 בינואר, 2015 בשעה 11:50
אכן מאמר מאלף וחשוב. קראו, למדו, הפנימו והשתמשו במידע החשוב הזה.