חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

על מה צריך להיות הדיון לקראת הבחירות

נושאים כלכלת בית, פוליטי ב 23.12.14 0:49

הגיע הזמן לדבר על מה שלא ידברו עליו במערכת הבחירות. על העובדות הסוציאליות שמועסקות דרך עמותות, על הגז שלנו שנגזל מאתנו תמורת פירורים, על האוויר המים והאדמה שלנו שמורעלים, על חוסר התכנון לטווח ארוך, על הפערים ההולכים וגוברים, על העדר יושרה בסיסית של פוליטיקאים שאמורים להנהיג אותנו
מאת: ק. טוכולסקי

הגיע הזמן להתחבר ולחבר

הבחירות האלו הן בין ימין ושמאל חוזרים ואומרים דוברי הליכוד. הם אומרים את זה כי הם סומכים על הניתוק של הבוחר הישראלי. הבוחר הישראלי מנותק אבל לא כהגדרתם החביבה של גיא רולניק וסמי פרץ. הוא לא מנותק בהכרח ממוקדי כוח או פריבילגיות, בדרך כלל כל אחד מחובר למשהו עלוב אחר. הוא מנותק מהמציאות ואת הניתוק הזה יוצרים אנשים כמו גיא רולניק וסמי פרץ בתחכום ועדינות או סימה קדמון ודן מרגלית בגסות. הציבור הישראלי מנותק כי אף אחד מהאנשים שמראיינים את חיים כץ ואופיר אקוניס, את ציפי ליבני ויצחק הרצוג לא שואל אותם מה בעצם המשמעות של הבחירה בין ימין ושמאל.
מהו ההבדל בין ציפי ליבני לישראל כץ? האם מישהו משניהם יתמוך בהלאמת משק הגז או בעצירת ההפרטה במשרדי הממשלה? התשובה היא לא. אבל איך הציבור ידע שאין ביניהם הבדל?
האם מישהו משניהם יתמוך בהרחבת הדיור הציבורי ובהרחבת הבנייה הציבורית שתאפשר הורדת מחירי הדיור? התשובה היא לא. אבל איך הציבור ידע?
הגיע הזמן להתחבר, להבין שבין מפלגות המרכז ימין והמרכז שמאל הגדולות, פעורה תהום מדינית קטנה אבל בשאר נושאי הליבה, כלכלה חברה סביבה, אין ביניהן הבדל. אלו משרתי טייקונים שמצביעים לדמוקרטים בבחירות בארצות הברית ואילו משרתי טייקונים שמצביעים רפובליקנים בארצות הברית. ביום יום שלנו אין ביניהם הבדל.

הבוחר הישראלי צריך להתחיל לשאול את עצמו שאלות שהוא לא ישמע עליהן מדוברי הליכוד שידברו על אתגרי המציאות המזרח התיכונים, כאילו שלליכוד וממשלותיו אין חלק ואחריות בעובדה שאיראן הפכה למדינת סף גרעינית ושהסנקציות אליה נעצרו, שהטרור הסוני משתולל סביבנו ושהיציבות בגבולות היא היסטוריה. שברחוב הפלסטיני הייאוש גובר ואתו ההקצנה.
מדהים איך יכולה ממשלה שאחראית לחלק לא מבוטל מההידרדרות הביטחונית והמדינית באזור להמשיך ולשחק על הקלף המדיני-ביטחוני. אבל זה ככה, באמצעות המשחק הזה הממשלה שלנו מסתירה את הבעיות היום-יומיות שהיא אחראית להן, את העוני המעמיק, את הפערים הגדלים, את שוד משאבי הטבע הלאומיים בידי טייקונים מקומיים ותאגידים זרים, את חוסר התקווה של הישראלי המצוי. הגיע הזמן להתחבר לנושאים האלה ולהראות את אזלת ידה של ממשלת ישראל הנוכחית, את עליבותם של דובריה הרהוטים אך הנבובים כמו אופיר אקוניס ויובל שטייניץ. את חוסר היכולת שלה להתמודד עם המציאות ואת כישלונותיה בכל תחום, מהביטחוני מדיני, דרך הסביבתי ועד הכלכלי-חברתי.

הבאת ההבנה שהשלטון הקיים כושל ושצריך להחליפו לתודעת הציבור אינה מספיקה. ביבי כבר הפסיד פעם בחירות ואת מה שקיבלנו אחריו לא נשכח לעולם. הציבור צריך להתחבר גם לביקורתיות כלפי האופוזיציה. צריך לשאול את מי שמתיימרים להציג אלטרנטיבה לביבי – אבל לא מתחייבים שלא ישבו בממשלתו – בעצם מה מבדיל אותם מהשלטון הנוכחי ועם כל הכבוד לנושא המדיני זה לא מספיק.
זה גם היה ההבדל היחיד בין ביבי וברק.
צריך להבין, האם מלכת ההפרטות של רשות החברות הממשלתיות ומלך ההפרטה ממשרד הרווחה הולכים לעצור את ההפרטות ולפתוח בהלאמות של משאבי הטבע, (הגז וים המלח בתור התחלה) ושל שירותים אוניברסאליים (בריאות חינוך ורווחה)?
האם העסקה ישירה תובטח לכל עובד?
האם הקצבאות ושכר המינימום יהיו ריאליים?
מי שרוצה מהפך צריך להתחבר למציאות ולהבין שבחירה בהרצוג-לבני אינה שונה מהותית מהבחירה בביבי-בנט או לפיד-כחלון.
כל הצמדים הללו וכל הנמנים בהם שירתו את ההון ואת המדיניות הכלכלית הניאו-ליבראלית ההרסנית של ממשלות ישראל בעשורים האחרונים.

אנחנו צריכים להתחבר ולחבר, לשבת בשולחן שישי בערב עם המשפחה ולהקשות. להגיד לאנשים שמדברים על ליבני והרצוג כאלטרנטיבה שזה לא מספיק, שיש חשש משמעותי שהחיבור ביניהם נועד בסך הכל להביא את שניהם לממשלת ביבי הבאה מעמדת מיקוח טובה יותר. שאם מפלגת העבודה/המחנה הציוני לא יתחייבו למספר דברים עקרוניים כמו עצירת ההפרטה, הלאמת משק הגז, העסקה ישירה נקודה ושכר מינימום שמאפשר קיום מינימלי לא נצביע להם. שהדרך היחידה להבטיח ממשלת שמאל היא לחזק את מרצ וחדש, המפלגות שיתמכו רק בממשלת שמאל ולא ירוצו לשולחן הממשלה הבאה.
הפרשנים הפוליטיים בכל כלי התקשורת יוצרים אשליות ושקרים שנועדו לשרת את השלטון.
בבחירות הקודמות לא היה פרשן פוליטי שלא סיפר לנו שיאיר לפיד הוא אלטרנטיבה ואילו שלי יחימוביץ רוצה להיות שרת התמ"ת.
בבחירות שלפניהן הם סיפרו לנו שציפי ליבני היא אלטרנטיבה. בבחירות האלה מספרים לנו שאנשי ימין מובהקים כמו כחלון וליברמן יחברו לשמאל. זה לא יקרה ואנחנו צריכים לחבר את הציבור למציאות. בלי שמאל חזק (לא מרכז בסגנון הרצוג-ליבני) אלא שמאל לא תהיה ממשלת מרכז-שמאל-שמאל מרכז.

הגיע הזמן להתחבר ולחבר, הגיע הזמן לדבר על מה שלא ידברו עליו במערכת הבחירות. על העובדות הסוציאליות שמועסקות דרך עמותות, על הגז שלנו שנגזל מאתנו תמורת פירורים, על האוויר המים והאדמה שלנו שמורעלים, על חוסר התכנון לטווח ארוך, על הפערים ההולכים וגוברים, על העדר יושרה בסיסית של פוליטיקאים שאמורים להנהיג אותנו. הגיע הזמן שאנשים באמת יבינו כמה מערכת הבחירות הזו גורלית ועל מה הם מצביעים. רק כך נוכל לבנות פה שמאל חזק ומשמעותי ולא עוד מפלגות מרכז משרתות הון שמשחקות ביניהן משחק כיסאות על מי תשרת עכשיו איזה טייקונים.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , , , , ,

7 תגובות

  1. ל רפי :

    דמגוגיה וסיסמאות. להלן עקרי הדברים (ולא חייבים להסכים אם הכל...):

    http://www.news1.co.il/ShowPrivateWriterPage.aspx?user_ID=284&first_name=%F8%F4%
    E9&last_name=%EC%E0%E5%F4%F8%E8

  2. ק. טוכולסקי :

    1. תודה על התגובה זה נחמד לדעת שמישהו טורח לקרוא
    2. המאמר שלך ארוך מאוד מלא במילות תואר ואכן ניתן להתייחס אליו כדמגוגיות וססמאות. הוא גם מנסה לטייח מעבר להכול את העובדה שכל עוד מצביעים בתוך גוש זה לא משנה למי ובלבד שיעבור את אחוז החסימה.

  3. לקסי :

    להיתלות באילן גדול

    http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2519026
    מרצ, הצטרפי לגוש
    אורי אבנרי
    23.12.2014 02:00
    אינני חבר מרצ. אבל בבחירות האחרונות הצבעתי בעדה, מפני שהיתה המפלגה הקרובה ביותר לדעותי. לכן אני מרשה לעצמי לעשות מעשה הגובל בחוצפה: אני קורא למרצ להצטרף לגוש המפלגות ההולך ומתגבש לקראת בחירות 2015.
    מרצ היא מפלגה טהורה. נטייתה הטבעית היא לשמור על טהרתה. והנה אני בא ומבקש ממנה לוותר על הטוהר המוחלט ולהתפשר על דברים רבים. מדוע? אני רואה לפני מדינה במצב חירום — מדינה שבה גוססת הדמוקרטיה, שבה נדרסות זכויות האדם, שבה נעלם הצדק החברתי, שבה חוגגת הגזענות, שבה משחיתים המתנחלים ושליחיהם כל חלקה טובה. מדינה הדוהרת לקראת תהום, תהום שאין חזרה ממנה.
    מטרת הבחירות הקרובות צריכה להיות עצירת הדהירה המטורפת לעבר הימין המטורלל, והשבת מידה של שפיות למדינה. רק אחרי שנגיע לזה נוכל להתמסר לבעיה הגדולה מכולן: השלום.
    אני יכול לחבר רשימה של מגרעות ליצחק הרצוג ולציפי לבני, ביחד ולחוד, מכאן ועד סוף הדורות. לא עליהם אני חולם בלילות. אבל הם עשו מעשה גדול: החיבור ביניהם עורר את המרכז־שמאל מתרדמת שנראתה סופנית. הוא החזיר את התקווה לשינוי. הציבור תפש ששלטון הימין הקיצוני אינו מכת גורל בלתי נמנעת, גזירה משמים, כפי שהיה נדמה עוד אתמול. הציבור מבין שיש ביכולתו להביס את בנימין נתניהו ואת כל החבורה שסביבו.
    נוצר בסיס פוליטי שאפשר לבנות עליו. על כך מגיעה להרצוג וללבני ברכה מכל הלב. אבל אסור להיעצר כאן. המומנטום שנוצר צריך להמשיך בתנופה גוברת. המועמדים הטבעיים הבאים הם מרצ ו"יש עתיד".
    ליאיר לפיד אין מה להפסיד. אם ירוץ לבד, יספוג מכה ניצחת משפילה. ואילו בתוך גוש גדול, אין לדעת מה כוחו. כבודו יינצל ועתידו מובטח. למרצ יש בעיה חמורה יותר, אך זהבה גלאון ועמיתיה צריכים לשקול: האם לרוץ בבחירות כרשימה קטנה או לחבור למחנה גדול. אם מרצ תישאר לבדה, היא תשמור על כוחה או תוסיף מנדט אחד או שניים. אז מה? איך זה יעצור את ההידרדרות לתהום?
    אם יש עתיד ומרצ יצטרפו לגוש גדול, הן יאזנו זו את זו בדעת הקהל. המחנה המאוחד לא ייראה שמאלי מדי ולא ימני מדי. הרי בארצות הברית נמצאות המקבילות של כל המפלגות האלה ביחד במפלגה אחת (הדמוקרטית), ועוד נשאר מקום בשני הקצוות.
    ומשה כחלון? במצב כזה גם לו יהיה כדאי להצטרף. מול גוש מאוחד, שיזכה בפופולריות סוחפת, סיכוייו כמפלגה עצמאית יפחתו. כמו לפיד יכול גם כחלון להגיע למסקנה שכדאי לו להצטרף לגוף גדול, שבו כוחו העצמאי לא יהיה ניתן למדידה.
    מה התועלת בגוש גדול? נכון, יש איחודים ששכרם עולה בהפסדם, מפני שהם מאבדים קולות בקצוות, ויש איחודים שבהם המשקל הסגולי המשותף עולה בהרבה על סך כל המרכיבים. אני משוכנע לגמרי שזה המצב במקרה זה. הציבור שואף למשהו חדש, גדול, עוצמתי.
    מוטב לצוד את הדוב ביחד, מאשר להיטרף על ידי הדוב בנפרד, בזה אחר זה. הופעת גוש כזה תשנה את כל הכללים. המוני בוחרים שאיבדו את התקווה, האומרים "מה זה משנה" והחליטו להישאר בבית, יקומו מהכורסה ויילכו להצביע. זוהי המסה הקריטית, המשנה את המאזן. פתאום יתגלה שהימין הוא מיעוט. הגוש הזה, יחד עם החרדים והאזרחים הערבים, יכול להקים את הקואליציה הבאה.
    זה לא יהיה מהפך. זאת תהיה מהפכה. כדי לחולל מהפכה דרושים קצת התלהבות, קצת ביטחון בעצמנו. דרושה האמונה שאפשר להציל את המדינה שהקמנו. לא הפסימים עושים היסטוריה.

  4. ל רפי :

    לטוכולסקי: שוב דמגוגיה!

    לא ידעתי שמילות תואר אינן לגיטימיות בעברית…
    דמגוגיה היא לאו דווקא מילות תואר אלא דיבור לבטן במקום לראש, ועתה עושה זאת באופן שיטתי.
    המאמר ארוך דווקא משום שהוא אינו מנסה לטייח שום דבר אלא לנתח את סוגיות היסוד שעל סדר היום. סוגיות-היסוד אינן כוללות לדעתי את אופן העסקתן של עובדות כאלה או אחרות, אלא את תנאי העסקתם של כל העובדים.
    את הדרכים החלופיות העיקריות מיצגים הגושים ולא הפרצופים. לכן כאן נמצא אחד המבחנים העיקריים של בחירות אלה – הולכים לחידוש והמשך המדינה היהודית בארץ-ישראל שלה משטר דמוקרטי, או לעוד סוציאל- דמוקרטיה מצו-סקנדינבית והפעם בלב העולם הערבי.

  5. פועל :

    מי בא לעבודה ומי בא לעבוד ?

    מכוון שהעבודה תכניס בטוח איזה 15 חכים, על מי תמליץ ? שפיר, יחימוביץ, כבל ו… ?

  6. ק. טוכולסקי :

    ל. מילות תואר הן בהחלט חלק ראוי מהשימוש בשפה. אבל הכברת מילות תואר כתחליף להסברים לא ממש מוסיפה אלא גורעת זה נכון בשירה זה נכון בפובליציסטיקה. גם אני חוטא בכך לפעמיםא בל אתה הפכת את זה לשלמות של גריעה.
    אבל מה לנו כי נלין, גם בניקוי כל מילות התואר שנינו חושבים אחרת ורואים אחרת את הדברים, אתה תומך בבעלי הון שפועלים להרס הסולידריות בחברה הישראלית ואני מתנגד להם. אתה קורה להצביע למפלגות ימין אני למפלגות שמאל. הנה ההבדלים בשני משפטים קצרים.

  7. מיכאל לינדנבאום :

    קצר ולעניין

    כל הכבוד טוכולסקי!
    רפי תומך בבעלי הון,ומתכסה לשם כך בארמדה של מילים חסרי משמעות שכל כוונתן להטות את הדיון מהמאבק המעמדי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.