המועצה הלאומית לחינוך – מועצת מומחים או נציגי ציבור?

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 8.12.14 0:10

הצעת חוק המועצה הלאומית לחינוך אושרה להמשך חקיקה על ידי ועדת השרים לענייני חקיקה. מספר בעיות המתעוררות בעקבות עיון בהצעה מעלות את התהייה האם ראוי לקדם חוק שדורש השקעה תקציבית המעוגנת בחוק יסודות התקציב, בשעה שקיים ועד חינוך הממלא את אותו תפקיד.

מאת: דליה בלומנפלד

משנת הלימודים גוף חדש במשרד החינוך: מועצה לאומית לחינוך

מתחילת שנת הלימודים הקרובה יפעל גוף חדש במשרד החינוך: המועצה הלאומית לחינוך. כך הודיע שר החינוך שי פירון בישיבת ועדת החינוך שנערכה ב-20 במאי 2013. האם הפרוצדורה שנבחרה להקמתה היא ראויה? מאת: דליה בלומנפלד

לקריאה נוספת

ועדת השרים לענייני חקיקה החליטה ביום ראשון 30 בנובמבר 2014, לקדם את הצעת חוק המועצה הלאומית לחינוך ולהעבירו להמשך חקיקה. זאת לאחר שמשך שנים הוגשו הצעות חוק להקמת מועצה לאומית ונדחו.

הצעת חוק המועצה היא נדבך אחד מתוך שלוש הצעות חוק המכוונים להעניק גושפנקא חוקית להפיכת מערכת החינוך בישראל למערכת חינוך בנוסח ניאו ליברלי. שני החוקים האחרים הם הצעת החוק אחריות המדינה לחינוך ציבורי וחוק הרשות הארצית למדידה והערכה. (ראמ"ה)

הצעת חוק הרשות הארצית למדידה והערכה (ראמ"ה) והצעת חוק מועצה לאומית לחינוך מכוונים להפוך את שני הגופים הללו לגופים סטטוטוריים עצמאיים ומנותקים ממשרד החינוך וכפופים ישירות לשר החינוך. המשמעות היא שמשרד החינוך מידלדל מתפקידיו, והוא מבוזר לגופים עצמאיים שיעלו כסף ויתוקצבו בנפרד. בעבר, המדידה וההערכה והייעוץ לשר (שיהיה תפקיד המועצה המוצעת), היו במסגרת משרד החינוך, ללא השקעה תקציבית מיוחדת. חוק מועצה לאומית לחינוך מציע לתקצב את המועצה באופן נפרד מתקציב משרד החינוך ולעגן את תקצוב המועצה בחוק יסודות התקציב.

המטרה המוצהרת כביכול להצעת חוק מועצה לאומית לחינוך היא הפרדת הפוליטיקה מהחינוך על ידי יצירת גוף עצמאי שיורכב ממומחים. חברי המועצה ישמשו גוף ממליץ לשר החינוך בהתוויית מדיניות בחינוך וייעוץ בענייני תוכניות לימודים ותעודת בגרות. הם יתוו כביכול את מדיניות החינוך, מעין מועצה פדגוגית עליונה, שתמליץ לשר החינוך ותקבע את תוכניות הלימוד ואת מבנה תעודת הבגרות. (ראו מידע ברשת ב', כתבה ב"הארץ")

המועצה שתקום אמורה להחליף את ועד החינוך, הקיים לפי חוק חינוך ממלכתי. הוא מורכב מאנשי חינוך באקדמיה ובשטח, שתפקידו לייעץ לשר החינוך בכל הקשור למערכת החינוך.

עיון בהצעת חוק המועצה הלאומית לחינוך מראה שהפוליטיקה לא תופרד מהחינוך באמצעות מועצה כזאת. שר החינוך, שהוא הגורם הפוליטי בחינוך, ישלוט במועצה, ויכתיב את הרכבה. לפי הצעת החוק הוא זה שימנה אותה ולכן היא לא תהיה עצמאית. כמו כן, הרכב חברי המועצה, כפי שמוצע בחוק, לא יהיה כולו על טהרת המומחים הפדגוגיים הנדרשים כדי לייעץ בתוכניות לימודים ותעודת בגרות.

שליטת שר החינוך במועצה

החוק המוצע מתאר את תפקידי השר במינוי החברים במועצה:

השר ימנה חברים למועצה (סעיף 6א בהצעת החוק)

השר יקבע מי יהיה יו"ר המועצה (סעיף 6ב בהצ"ח)

השר יחליף את החברים במועצה (סעיף 7 בהצ"ח)

השר יקבע את סדר היום של המועצה (סעיף 8ה בהצ"ח)

השר יקבע באילו עניינים המועצה תייעץ לו (סעיף 5 (7) בהצ"ח)

השר יקבע את תנאי התשלום לחברים (סעיף 9ב בהצ"ח)

השר רשאי לפטר חבר (סעיף 11ב בהצ"ח)

השר רשאי להשעות חבר (סעיף 12 בהצ"ח)

הסעיפים הללו מראים שהחברים במועצה יהיה כפופים לשר החינוך. הכפיפות תקשה על החברים לעמוד נגד החלטות השר. המועצה לא תהיה עצמאית. שר החינוך, הנבחר הפוליטי, ישלוט במועצה. הקשר בין פוליטיקה וחינוך ימשיך להתקיים.

הרכב חברי המועצה

א השר מדבר על מומחים שיתוו את מדיניות החינוך. לפי הצעת החוק הרכב המועצה כולל: חבר סגל בכיר במוסד להשכלה גבוהה (בהווה או בעבר), נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, 3-5 אנשי רוח סופרים ומשוררים, 8 אנשי מדע, רוח, חינוך ותרבות מוועד החינוך. אבל לא ייכללו נציגי גופים שהיו בוועד החינוך.. (סעיף 6בהצעת החוק( פירוט ההרכב בהצ"ח מראה שלגבי חלק מהם לא מדובר במומחים להתוויית מדיניות בחינוך, ובודאי לא במומחים לתוכניות לימוד ולפדגוגיה. סופר, משורר, ו-8 אנשי מדע – אינם בהכרח מומחים בתחומים הנדרשים לתפקידי המועצה המוצעת.

יתר על כן, ההגבלה המוצגת בהצעה (סעיף 6 בהצעת החוק), לא להכליל נציגי גופים שהיו בוועד החינוך, מדירה את כל בעלי העניין המקצועיים הנדרשים למועצה כזו: מורים, מנהלים, מפקחים, עובדי משרד החינוך, עובדי רשויות מקומיות, נציגי איגודים מקצועיים של המורים – כל אלה מנועים מלהשתתף במועצה לפי הצעת החוק.

הניסוח בהצעת החוק מערב שני סוגים של הרכב מועצת חינוך:

1. מועצת חינוך המורכבת ממומחים בחינוך שזהו מקצועם.

2. מועצת חינוך המורכבת מאישים המייצגים את הפסיפס החברתי של המדינה, מעין נציגים תרבותיים של מגוון העדות והמגזרים בחברה כדי לתת להם ביטוי במערכת החינוך באמצעות התוויית כללים עקרוניים למערכת החינוך, שעל פיהם מומחים בחינוך יוכלו לגבש מדיניות.

ההרכב המוצע בהצעת חוק זו הוא אף לא אחת משתי אפשרויות אלה. הוא לא כולל אך ורק מומחים. הוא לא כולל ייצוג של פסיפס החברה הישראלית, לא מגזרים (נשים, חרדים), לא מיעוטים (ערבים), לא עדות (אתיופים).

הבלבול בין מועצת מומחים לבין מועצה ציבורית המשתפת את נציגי החברה יוצר הרכב מועצה שהוא לא של מומחים, אך גם לא כזה המשלב את כלל נציגי הציבור לגווניהם בחברה הישראלית. ההודעה לתקשורת מטעם משרד החינוך בעניין זה מגלמת בתוכה את בלבול המושגים הזה. מצד אחד, מדובר בה על הרכב של מומחים שייעצו לשר "בנושאים שנוגעים למדיניות החינוך" ו"בגיבושן של תוכניות מקצועיות ארוכות טווח", אך מצד אחר, מדובר בהרכב מועצה שיאפשר "מתן ביטוי לכלל הדעות בחברה הישראלית". (ראו למשל, דיווחים מעיתון "הארץ")

הודעות התקשורת שציטטו את הודעת משרד החינוך מציגות אותו כמהלך לשיפור מערכת החינוך. האמת הפוכה. במסווה של שינוי חיובי, הולכים לבצע מהלך שיוציא את אנשי החינוך הפועלים במערכת החינוך מהמועצה שתוקם ואת כל בעלי העניין, כמו האיגודים המקצועיים של המורים. למורים ולמנהלים הפועלים במערכת החינוך לא תהיה זכות ייצוג במועצת החינוך. נציגי האיגודים המקצועיים של המורים לא יקבלו זכות ייצוג במועצה לחינוך.

לאור האמור לעיל, עולה השאלה, האם ראוי לקדם הצעת חוק זו המחייבת השקעה תקציבית המעוגנת בחוק יסודות התקציב, בשעה שקיים ועד חינוך הממלא כבר תפקיד ייעוץ כמו זה של המועצה, בלי ההשקעה התקציבית שתעיק על תקציב המדינה בתקופה של קיצוצים בתקציבי משרדי הממשלה.