חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

פתרון שתי המדינות מת. הגיע הזמן לחשוב על חלופה אחרת

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 2.12.14 1:09

הפתרון המציאותי היחיד שעומד בפנינו הוא סיפוח מלא וחד צדדי של יהודה ושומרון למדינת ישראל תוך מתן זכות הצבעה וזכויות אזרח מלאות לכל התושבים הגרים בו

מאת: תמיר מנצור כרמל

 

לצאת מהארון המדיני

אני אוהב לחשוב על עצמי כמי שיש לו השקפת עולם קוהרנטית, אבל יש נושא אחד שבו דעותיי שונות באופן מהותי משותפיי להשקפת עולמי. הגיע הזמן להגיד את זה קבל עם ובלוג – פתרון שתי המדינות מת והגיע הזמן לחשוב על חלופות אחרות.

הפתרון המציאותי היחיד שעומד בפנינו הוא סיפוח מלא וחד צדדי של יהודה ושומרון למדינת ישראל תוך מתן זכות הצבעה וזכויות אזרח מלאות לכל התושבים הגרים בו.

הפוסט לא מיועד לכל אחד. הוא לא מיועד למי שחושב שחזרתנו לארץ אבותינו היא תאונה היסטורית, או ש״מה שהיה בעבר היה בעבר״ וכעת אין לדבר עוד על זכויות היסטוריות. הוא גם אינו מיועד למי שמאמין שיהודים שווים יותר או שמגיעות להם יותר זכויות ממי שאינם יהודים.

הוא כן מיועד למי שמצד אחד מכיר בזכותו ההיסטורית של העם היהודי על ארץ ישראל (גם אם הזכות הזו לא ממומשת על כולה), אבל גם למי שמאמין בערכים אוניברסליים ומאמין שכל בני האדם נבראו בצלם. שכל בני האדם שווים, ללא קשר לדתם או זהותם הלאומית.

מרגע שעמדתי על דעתי הפוליטית, תמכתי בפתרון של חלוקת הארץ בין יהודים לפלסטינים. תמיכתי הייתה מבוססת על ההכרה בזכות של הפלסטינים למדינה משלהם לפי עקרון ההגדרה העצמית ובשל הרצון לשמר את מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. הרבה שנים עברו מאז ובמהלך השנים הללו עמדתי השתנתה בהדרגה עד שעוצבה סופית בשנים האחרונות. בגלל הצורך להסביר את השינוי הדרמטי הזה, ובגלל שאני מניח שמרבית הקוראים של הפוסט מחזיקים בעמדה הפוכה לחלוטין לשלי, וכיוון שמדובר בנושא שבו לכל אחד יש עמדה מנומקת שמהווה את הבסיס המרכזי לתפיסתו הפוליטית, הפוסט הזה יהיה ארוך מהרגיל. עם הקוראים סליחה.

מתוקף זכותנו ההיסטורית

חזרנו לארץ ישראל כי יש לנו קשר היסטורי, תרבותי (ולחלקנו דתי) לארץ הזו. בויכוח ההיסטורי בין הציונים הטריטוריאליסטים (ששאפו לריבונות יהודית במקום כלשהו, לאו דווקא בישראל) לבין ציוני ציון שחייבו ריבונות יהודית בארץ ישראל, ניצחו האחרונים. הקשר לארץ היה חשוב לאבות הציונים וחשוב עדיין לרוב הישראלים לא פחות מהשאיפה להגדרה עצמית. ויש להודות – הקשר ההיסטורי לארץ ישראל מתמקד בעיקר בחבלי ההר, חבלי יהודה ושומרון. בהם התרחשה מרבית ההיסטוריה היהודית בארץ; בהם  קרו ונכתבו מרבית סיפורי התנ"ך; בהם חיה מרבית האוכלוסיה היהודית לאורך רוב שנות קיומה של עצמאות יהודית בארץ. הגליל, מישור החוף, וודאי הנגב, היו תמיד הפריפריה של ההר שהיה והינו לב הארץ.

עם חידוש הציונות וחזרתנו לארץ אבותינו ואמותינו, שמה התנועה הציונית דגש על חקלאות מודרנית. מסיבה זו, ובגלל הדלילות היחסית באוכלוסיה באזורים אלו, התמקדו פעולות היישוב במישור החוף, בעמקים ובצפון הנגב. הפריפריה הפכה למרכז והמרכז (ההר) לא שוחרר על ידינו אלא 19 שנים לאחר הקמת המדינה. העיכוב הזה לא היה בו כדי לנתק את הזיקה ההיסטורית של העם ליהודה ושומרון. הסיבה היחידה שהחוק הישראלי לא הוחל מייד על יהודה ושומרון כפי שהוחל על ירושלים רבתי (ובהמשך על רמת הגולן) הייתה החשש מאזרוח אוכלוסיה ערבית גדולה. נטפל בחשש זה בהמשך.

לא ניתן יותר לחלק את ארץ ישראל

ההיסטוריון והפוליטיקאי מירון בנבנישתי העז לקבוע עוד בשנות השמונים שאבד הכלח על נסיונות חלוקת הארץ. מספר המתנחלים אז עמד על כ-30,000 בלבד. היום קביעתו נכונה שבעתיים. זה לא משנה אם אנחנו מרוצים ממציאות זו או לא, אבל עלינו להכיר בעובדה כי תנועת ההתנחלות הצליחה לקבוע עובדות בשטח – הם למדו זאת מצויין מהחלוצים שבמו ידיהם קבעו את גבולות מדינת ישראל הצעירה. כיום חיים כ-350,000 מתנחלים ברחבי יהודה ושומרון ועוד כרבע מיליון בשכונות היהודיות במזרח ירושלים. גם אם נקזז את מאות האלפים שגרים בקרבה לקווי שביתת הנשק של 49' (הקו הירוק), עדיין ניוותר עם אוכלוסיה של כ-100,000 אזרחי ישראל המתגוררים בעומק שטחי יהודה ושומרון. שום ממשלה לא תוכל לפנות מספר מתנחלים כזה. לשם ההשוואה, הפינוי של כ-8,000 מתנחלי רצועת עזה, אזור נטול קדושה, נטול קשר היסטורי עמוק למרבית הישראלים עלה למדינה כ-10 מיליארד שקלים וכמעט שגרם למלחמת אחים. ניסיון לפנות את יהודה ושומרון, ערש העם היהודי, בית למאות אלפי ישראלים, ומרכיב מרכזי בזהות של מיליוני ישראלים, יעלה מעל 100 מיליארד ₪ ועלול להוביל למלחמת אזרחים ולקרע בל יאוחה בחברה הישראלית. הנסיון מראה כי אין לצפות כי נסיגה מיו"ש, תאפשר קיצוץ בהוצאות הבטחון, להיפך, ולכן מימון עלויות הפינוי צפוי לקבור לשנים ארוכות את החלום לחידושה של מדינת הרווחה בישראל.

וזה בתנאי שיתממשו התרחישים האופטימיים ביותר ולאחר הפינוי ישרור שקט וייפסק הטרור. נסיון נסיגות העבר (אוסלו, אוסלו ב', הנסיגה מלבנון והנסיגה מעזה) מראה כי בין שהנסיגה בוצעה בהסכם ובין שבוצעה עד לקו הגבול הבינלאומי, הטרור נמשך והתגבר והוביל למבצעים צבאיים ומלחמות רבות נפגעים בשני הצדדים. הציבור הישראלי כבר לא קונה את הסיסמא "השטחים תמורת שלום" ובצדק. במיוחד לאחר מבצע "צוק איתן" ולאחר נאום הכחשת השואה של אבו מאזן.

חשוב להדגיש כי גבולות שביתת הנשק מעולם לא היו גבול מוכר בינלאומית. מעולם לא התקיימו מדינות שאלו היו גבולותיהן וקו הגבול עצמו לא נשען על הגיון גאוגרפי או דמוגרפי מוצק. קו הגבול מייצג את הישגיהם היחסיים של צבאות ערב ושל צה"ל במלחמת העצמאות ותו לא. לפיכך אין לייחס לו שום חשיבות היסטורית, דמוגרפית או משפטית.

להמשך קריאה

 

 

 

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

3 תגובות

  1. אדם :

    יופי של פתרון, אבל...

    בתיאוריה אפשר ואולי אפילו רצוי "להקים" מדינה אזרחית, מדינת כל אזרחיה ותושביה, על השטח הכולל של ישראל והשטחים שנכבשו ב 67, רובם או כולם. במדינת אוטופיה כולם יהיו אזרחים שווי זכויות וחובות, וגר זאב עם כבש עד קץ הימים.
    ובפועל? אם כל אזרחיה יהיו בעלי תפיסת עולם כמו של כותב המאמר (וגם שלי) זה היה יכול להיות נפלא, אבל קשה לי לראות את חברי הרוב היהודי בכנסת וגם בציבור מקבלים על עצמם ליצור ולקיים מערכת חוקים שוויונית שתחול על כל האזרחים – כולל כמובן הערבים. זה ידרוש יותר מדי וויתורים מצד אלה שרואים עצמם כמו העם הנבחר והמאוים תמידית, שמסביבו יש רוב עצום של ערבים (אז מה אם הם מחוץ לגבולות המדינה?).
    בנסיבות אלה אני חושש שדינו של הרעיון היפה הזה להשאר אוטופיה.
    הפיתרון? אין לי…

  2. ל רפי :

    לכל האוטופיות יהיה ככל הנראה אותו גורל - העלמות

    בתהום הנשייה של ההיסטוריה.

    לא מקימים מדינה מפני שמשעמם למישהו, מפני שזה תרגיל אינטלקטואלי "מבריק", או מפני שמישהו רוצה לרשת את השני ולבוא במקומו, בתירוץ כזה או אחר.
    מדינה באה לשרת אנשים, ומדינת לאום קמה לשרת אומה. העם היהודי כריבון מרוכז כולו בארץ ישראל המערבית, למעט יהודי הגולה שמפוזרים במדינות זרות כמיעוטים.
    העם הערבי נמצא ברובו המכריע כלו מחוץ לארץ ישראל המערבית. נניח ששני העמים שואפים לאותה מטרה – מדינת לאום. הדרך היחידה האפשרית לקיים זאת היא להתאים בין הטריטוריה לבין הלאום, ולהקים במקום את מדינת הלאום. כך נועד הדבר להיות מלכתחילה, מימי הצהרת בלפור, ועוד בטרם היגרו לארץ מאות אלפי ערבים המטרה למנוע הקמתו של בית לאומי יהודי. ומשלא הצליחו בכך ע"י הגירה, פנו לנסות זאת בדרך של הפעלת כוח צבאי. ומשלא הצליחו בכך בדרך צבאית, הם מנסים לחולל זאת עכשיו בדרך מדינית ובסיוע של טרור אלים.

    לכל המהלכים הללו אותה כוונה ואותה מטרה, וכלם התנפצו אל סלע המציאות – רצונו של העם היהודי במדינת לאום משלו. במקומות אחרים נפתרה הבעיה ע"י חילופי שטח ואוכלוסין. את חילופי האוכלוסים ביצעו הערבים בסיוע הבריטים עוד לפני קום מדינת ישראל, אבל באופן חד צדדי, ע"י סילוק היהודים ממקומות בהם הם שלטו, ודרישה שלא לנקוט כלפיהם אותה גישה.

    אם רוצים באמת פתרון, הוא לא בהסתלקות יהודית משאיפת העם היהודי למדינת לאום ריבונית משל עצמו, אלא בהסדר שיתרגם את השליטה הישראלית בשטחה של ארץ-ישראל המערבית למציאות פוליטית המבטאת עובדה זו באופן מלא, דהיינו העברת רוב הערבים היושבים בארץ ישראל המערבית למעמד של תושבים שהם אזרחי מדינות ערביות אחרות. הפתרון הראוי ביותר הוא פדרציה ירדנית שרוב ערביי ארץ ישראל המערבית הם אזרחיה, ומיעוטם אזרחי המדינה היהודית, שמקבלים את מעמדה כמדינת הלאום היהודי.
    אין פתרון מעשי אחר, שאינו כרוך בהשמדה פיסית של חלק מהתושבים או של רעיון מדינת הלאום היהודי. לפיכך, גם אם נברח מפתרון זה עכשיו, הוא ימשיך לרדוף אחרינו עד שיתממש בסופו של דבר. והמימוש, אם לא יעשה בהבנה, הסכמה ושיתןף פעולה שיקל ככל האפשר על המימוש, יתחולל מתוך קונפליקט כוחני שיתרחש מסיבה כזו או אחרת, שאולי קשה לאפיינה במדויק כיום.
    הסיכוי לפתרון כזה מתוך הבנה והסכמה יגדל, ככל ההבנה הפנימית בתוך ישראל לחיוניות תפיסה זו תגבר, וככל שהלכידות החברתית-פוליטית ברוב היהודי תגבר ותתהדק. היא יכולה להתחולל כתוצאה מחידוש התובנות לגבי המציאות הגיאופוליטיות ויכולה להתחולל בגלל איומים פיסיים חיצוניים; הבחירה בידינו.

    חשיבה חדשה-ישנה דרושה ללא ספק, אבל היא צריכה להיות מבוססת על דבקות ברעיון הציוני, שעקרו הוא הגדרה עצמית וריבונות מדינית לעם היהודי במדינתו הלאומית, שבארצו ההיסטורית. ומתן אפשרות מעשית לכל יהודי שחפץ בכך לעלות ולחיות במדינת הלאום היהודי כבעל בית – כמו כל הלאומים האחרים במדינות הלאום שלהם. לציונים אמתיים אין חזון אחר ולא יכול להיות חזון אחר משום שחזון אחר נוגד את מושג הציונות.

    מי שמחפש מדינה אזרחית "סתם" אינו צריך לחפשה דווקא כאן. יש כאלה רבות ואם הוא מוכן לחיות כמיעוט במדינה אזרחית אחרת, הדרך פתוחה לפניו.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    דווקא יש משמעות מדינית ומשפטית לקו הירוק.

    נכון לעכשיו ומאז 67 (החלטה 242 )המערכת הבינלאומית מסיבותיה שלה דווקא הולכת ומבססת את הקו הירוק כקו קובע.

    ארה"ב למשל לא מכירה בשכונות הירושלמיות שמעבר לקו הירוק. אירופה מחרימה כלכלית את ההתנחלויות.
    מאז החלת הריבונות הישראלית על ירושלים רבתית פונו מממערב העיר נציגויות בינלאומיות.
    אבו-מאזן מבטיח/מאיים להגיש בקשה להכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67 .
    פרלמנטים באירופה מצביעים בהתאם.
    הדינמיקה של השנים האחרונות הולכת ומבססת את הקו הירוק, כולל החלטת ביה"ד של האו"ם
    http://www.icj-cij.org/docket/files/131/1671.pdf

    כמו כן צריך לציין שהמדינה הפלסטינית נתפסת כתחום שיבת הפליטים הפלסטינים.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.