חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הימין הקיצוני מדבר אל המעמד

נושאים דעות, כלכלת בית ב 24.11.14 0:08

הנהירה של מעמד העובדים אחרי מפלגות ימין קיצוני, ולא אחר השמאל שאמור כביכול לדבר בשמו, ניכרת בכל העולם וגם בישראל. פעילות לטובת מעמד זה, כמו המאבק על העלאת שכר המינימום ולמען העסקה ישירה יכול להחזיר לשמאל  חלק מהקולות הללו.

מאת ק. טוכולסקי

בניתוח של ההצבעה בישראל ובעולם בשנים האחרונות ניתן לראות שהימין הקיצוני מצליח לדבר אל מעמד העובדים בצורה מוצלחת יותר מהשמאל. זה נכון לגבי השמאל מרכז הליבראלי או הסוציאל-דמוקרטי, שהמהפכה הניאו ליבראלית שעבר לדוגמא תחת בלייר שרדר קלינטון רבין והולנד הפכה אותו ללא רלבנטי עבור מי שזקוקים למדינת רווחה חזקה ואיגודים חזקים. זה נכון בהרבה מקרים גם לשמאל הסוציאליסטי/קומוניסטי שלמרות שלא נטש את האמונה בצמצום פערים אגרסיבי, העסקה ישירה, שמירה על נכסי המדינה והאזרחים ורווחה אוניברסאלית, לא מצליח להיות הגורם אליו במעמד העובדים מנותבים קולות. הימין הקיצוני עולה לעומת זאת כפורח, ממרי לה פן ועד מיכאל בן ארי, מה-UKIP הבריטית ועד ה-AFD הגרמנית, ניכרת הנהיה של קולות בקרב מעמד העובדים ובעיקר בקרב השכבות החלשות של מעמד העובדים שנוהים אחרי מפלגות לאומיות-שמרניות. יש כמובן מקרים של מפלגות מעמד חזקות יותר הנשענות על עובדים ומובטלים, בגרמניה, צ'כיה, יוון ופורטוגל לדוגמא. נשמר גם הקשר בין מיעוטים הסובלים מאפליה ומפלגות קומוניסטיות כמו זו הישראלית פועלות לייצוג האינטרסים של מיעוטים אתניים ונהנות גם מבוחרים בקרב קבוצות אלו, אולם ככלל עושה רושם שבבחינה מעמדית, ניכרת הזליגה לימין הקיצוני של בוחרים בני מעמד העובדים באירופה או השימור של בוחרים בני מעמד העובדים בימין והימין הקיצוני בארץ. במדינות מסוימות ניתן לראות היפוך בדפוסי ההצבעה, המעמד הבינוני, הצווארון הלבן בעבודה המאורגנת שומר אמונים לשמאל מרכז ואילו בני מעמד העובדים הנמנים על עובדי הצווארון הכחול או המובטלים ואשר הולכים ושוקעים בעוני ככל שמדינת הרווחה הולכת ושוקעת נוהים אחר הימין הקיצוני. ניתן להבחין בתופעה הזו בבריטניה, מניתוח תוצאות הבחירות המקומיות והבחירות לפרלמנט האירופאי ניכר כי מעוזים של הלייבור הולכים ומשנים את הגוון של ההצבעה בהן. למרות חוסר שביעות הרצון בבריטניה משלטון האימים הנאו ליבראלי של קמרון והזעם נגד הצנע והמחסור שהיו נחלתם של רוב הבריטים בזמן שמעטים התעשרו למאזנים נראו יותר טובים, לא הלייבור מפלגת השמאל המסורתית היא שזוכה להוביל את הסקרים בבטחה. יש ללייבור יתרון אבל הוא קטן ודווקא במחוזותיה ניכרת עליית הימין הקיצוני. הדבר נובע מהסיבה הפשוטה שהלייבור לא מציעה כיום אלטרנטיבה מהותית למעמד העובדים הבריטי, כמו מפלגת העבודה הישראלית וה-SPD הגרמנית, ללייבור אין מענה לעובדים הלא מאורגנים, לעובדי הקבלן, לצעירים ולנתמכים ההולכים ומתרבים.

הימין הקיצוני מדבר במסרים פשוטים ופורט על הנימים האפלים והמצוקות היום-יומיות, הוא לא מנוכר כמו מפלגות השמאל מרכז שמכרו עצמן לנאו ליברליזם ונראות לאנשי מעמד העובדים חלולות ומזויפות, הוא לא מנוכר כמו השמאל הרדיקלי הפוסט מודרניסטי שמרוב עיסוק טהרני ברגישויות סמנטיות ובמריבות טרחניות וטהרניות בתוך קומץ אנשיו על סוגיות שלא אומרות כלום למי שחי במצוקה יום יומית הולכת וגוברת לא מסוגל כבר להתמודד עם בעיות בשטח. הדרך חזרה לרלבנטיות למעמד העובדים עוברת במה שהמשאל בישראל וגם במדינות אחרות שכח לעשות בשנים האחרונות, עבודת שטח ברמת הקהילה והתמודדות עם המצוקות של מעמד העובדים. הדאגה לזכויותיהם של פליטים בגרמניה נושא מרכזי בעבודת מפלגת השמאל מתקבלת רק כי היא באה בצד עבודה למען המובטלים הנתמכים והעובדים החלשים ולא במקומה.

בישראל, הקמפיין למען העלאת שכר המינימום והקמפיין למען העסקה ישירה הם דוגמאות טובות למה ששמאל אמור לעשות, כשמאל, אם השמאל יציג את היוזמות האלו כיוזמות שלו ולא יסתתר מאחורי קואליציות ערטילאיות הוא יכול גם להתחבר מחדש לאוכלוסיות רחבות שמצביעות למפלגות שדופקות אותם. פעילות מעמדית היא הבסיס להצבעה מעמדית ושאר הנושאים, חשובים ככל שיהיו יכולים להיות רק דגלי המשנה. זה נכון בארץ וזה נכון באירופה. אם מנהיג הלייבור אד מיליבנד שנודע בנעוריו ב"אד האדום" לא יחתוך שמאלה הוא יאבד את קולות מעמד העובדים לימין הקיצוני כי במרכז הוא לא רלבנטי להם. זה כמעט קרה בברזיל, דילמה רוסוף קיבלה איתות אזהרה ברור בקולות שהלכו שמאלה בסיבוב הראשון ובניצחון די עלוב יחסית לכוחו של השמאל בסיבוב הראשון. זה נכון בבריטניה, זה נכון בברזיל, זה נכון גם בישראל.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

13 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    התמצית

    עבודת שטח ברמת הקהילה והתמודדות עם המצוקות של מעמד העובדים.
    ולא יסתתר מאחורי קואליציות ערטילאיות.

  2. ק. טוכולסקי :

    השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא פשוטה, למה אנשים כמו הצל והאריות שלו שהם תוצר של מצוקה מעמדית קשה נוהים אחרי הימין הקיצוני.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    טוכולסקי,
    הדברים פחות או יותר ידועים.

    1.מצוקה מעמדית ניתנת לניצול רגשי ביתר קלות.

    מחקרים מראים שמצוקה מעמדית היא גורם משיכה לרעיונות גדולים – תחושת השתייכות למשהו חשוב. הקומוניסטים ידעו לנצל את זה היטב.
    האדם הקטן הדפוק מרגיש שהוא מגויס למשהו חשוב, גדול, משנה עולם. הוא מרגיש שהוא חלק ממעגל סולידרי (אמיתי או מזויף), שנותן ערך עודף לחיי היום יום המתסכלים שלו.
    (למשל – סתם להילחם בעד או נגד אסד – אה.
    אבל להצטרף לחליפות האסלאמית? זה כבר משהו שמגדיל אותך ומעניק לך ערך. אתה לא צריך לבוא דווקא מתחתית החבית. גם מעמד בינוני נמוך יכול להימשך לרעיונות האלה, ולגרור אחריו את אלה שמתחתיו).

    2. שימור ו"טיפוח" החולשה המעמדית – הוא אחד האמצעים להבטיח הספקה שוטפת של בשר תותחים.

    3. זעיר בורגנות שבעה או מאוימת שנלחמת לשמר את מצבה – לא מציעה את התפריט הגרנדיוזי, הנעלה. זו אחת המלכודות שרובצת לפתחו של השמאל/ליברלים – מילקי במחיר נוח וחופש דיבור לא מציתים שום דמיון.
    השמאל הישראלי למשל – לא מכיר בכלל את השפה.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    שעמום, סמיות, שמרנות ומצוקה - הם הדלק של המהפכה.

    מי שמבין את זה בשמאל הישראלי – מסתיר זאת היטב, מלבד יחימוביץ שהכניסה שפה עם מושגים כמו חזון.
    הטעויות הפוליטיות שעשתה – חלקן באחריותה הישירה וחלקן נכפו עליה ע"י "שומרי הלפיד" של השמאל.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    תודה על הפוסט טוכולסקי . האבחנה ( העיונית והמודרנית ) בין שמאל לימין , הינה זו :

    בעוד השמאל רואה באדם התכלית גופא , הימין רואה באדם אמצעי למטרות גדולות ( אדמה , קדושה , אלוהים , דגל , לאום , מדינה , דת וכו…… ) .

    מה לעשות טוכולסקי , והאדם הוא מטבעו יצור תיאולוגי , נוהה תדיר אחרי מטרות גדולות , מאורגנות , מעבר לכאן ועכשיו . לאזרחים יש גם גאווה לאומית , ותחושת ייחודיות לאומית , תיאולוגית במהותה .

    השמאל יידע להיות רלבנטי , כאשר ( בין היתר ) הוא ידאג גם לרווחת הפרט , וגם ידע לעשות זאת מבלי לשים המדינה והפרט בקשר דיאלקטי . זה יהיה צעד חשוב לשמאל !! בייחוד במדינת ישראל .

    אבל , כאשר השמאל נתפס כדואג לפרט ( ולמעשה כדואג לאנושות , יותר מלאנשים ) והכל על חשבון המדינה ואזרחיה אכן ( המסתננים דוגמא עילאית ) , אזי :

    קשה יהא לו הדבר מאוד , להתנחל בלבבות . הוא חייב להיפטר מהתדמית הזו בשביל להצליח בקלפי . אני מדגיש תדמית !!

    יש עוד בעיות , אבל לא לעת הזו …..תודה

  6. פוקסי :

    טוכולסקי , רק כהשלמה או תוספת והבהרה לתגובתי לעי"ל מעלי ( " אנונימי בלתי מזוהה " בטעות / היסח הדעת כך הפעם , הואיל ואני פה מגיב באתר תדיר , תחת השם " פוקסי " ) :

    השמאל רואה בפרט התכלית גופא , הפרט משמעו גם : החוליות החלשות בחברה , הואיל ובתפיסה הדיאלקטית שלו , זו שבין זכויות הפרט לבין המימסד והלאום , ברור שחוליות חלשות , גם כקולקטיב , הינן קורבנות של המימסד לגבי דידו , וזה קולע אכן ממילא לבסיס הפרדיגמה המתוארת . תודה

  7. מנחם לוריא :

    לק. :

    אמרת,בתגובה #2:"השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא פשוטה, למה אנשים כמו הצל והאריות שלו שהם תוצר של מצוקה מעמדית קשה נוהים אחרי הימין הקיצוני."

    חלק מהתשובה קיבלת בתגובות #3 ו #5.

    ויש עוד דבר: מי שנמצא בשלטון שולט בתכנים שמעבירה מערכת החינוך לדור ההמשך.

    הניאו ליברליזם נמצא בשלטון,בעולם המערבי בכלל ובישראל בפרט,כבר כמה עשורים – וכפי שטען,ובצדק רב, "משתמש אנונימי" שבתגובות #3 ו #5 טרח הימין הניאו ליבראלי לנצל את המסרים הקצרים והברורים ועם הנטיות התיאולוגיות – גם במסרים החינוכיים שהועברו במערכת החינוך.

    זה אומר שהניאו ליברליזם דאג,עשה וגם הצליח להעמיד לרשותו דור המשך.

    מיד אומר דבר נוסף אך בטרם אעשה זאת הערה: לא בדקתי את דפוסי ההצבעה והאופי הסוציו אקונומי של המצביעים בבחירות שנערכו בעולם המערבי ולכן מעתה – אתייחס לישראל בלבד.

    בישראל: לא רק שבחינוך הקפידו להעביר מסרים ניאו ליברלים מהלו אותם,ומאוד חזק, במסרים תיאולוגיים ובמסרים אחרים הלקוחים מן העובדה שישראל נתונה במצור מיום הקמתה. החינוך בישראל איננו פלורליסטי,ולצערי – חלקו כבר איננו בידי המדינה אלא בידי גופים מתחום ההון שמן הסתם מקדמים את האגנדה שלהם.

    התוצאה הסופית היא: דור המשך שלא מכיר שום אופציה אחרת.דור שהלך המחשבה שלו צר מאוד,דור המשך שלא יודע להתווכח וגם אין על מה כי לא הציגו לו אלטרנטיבות. דור המשך שטוף לאומנות וחדור אמונה ביהווה הכל יכול… ואין זה משנה אם שמו של יהווה התחלף בשמו של עוכר השלום: בנימין נתניהו.

    התוצאה הסופית,בישראל 2014,היא שבעצם אין אלטרנטיבה למחשבה הניאו ליברלית והניאו פשיסטית המקומית – כי אין מי שיש לו את מרחב הידע הנדרש לפתח חשיבה פוליטית שונה מזו שיוצאת מבית מדרשו של עוכר השלום ביבי נתניהו.

    תוסיפו לכך את העובדה שבישראל אין הפרדה בין דת למדינה והשיח הציבורי שטוף בהתלאמות לאומית על רקע דתי – והינה לכם איך הלך המחשבה שאמור להיות דמקרטי פתוח ופלורליסטי מתחלק לשתי עמדות: מה שהיה הוא שיהיה קרי הניאו ליברליזם ואין בילוודו (אגב: גם הולך עם החשיבה שמה שלא הולך הכוח הולך העוד יותר כוח) והחלק האחר ששם את מבטחו בעזרת השם וממקד את השליטה בו בגורם חיצוני.

    בנוסף לזה: לנו,היהודים,כאומה אין מסורת של דמוקרטיה ופלורליזם מחשבתי.כאשר הדת,היהדות, נדחפת לכל שיח פוליטי העדר מסורת של פלורליזם ודמוקרטיה מכריע את הכף – ואת התוצאות אנחנו רואים וחווים כל יום לרבות אתמול סביב שולחן ה"ממשלה" או ,לטעמי,הדירקטריון של מ"י פושטת הרגל.

    מנחם.

  8. ק. טוכולסקי :

    מה שאנחנו צריכים זה לשנות את זה. הימין התחרה תמיד בשמאל על הפרולטריון, על מעמד העובדים. הוא הפסיד בעבר וניצח בגרמניה ואיטליה בעזרת המעמד הבינוני. היום יש לנו לצורך העניין אחיזה לא רעה במעמד הבינוני השאלה היא איך מגייסים מחדש את המעמד.
    אני חושב לדוגמא שבמקום לדבר עם נציגות מטעם עצמם של מזרחים מקצועיים כמו ד"ר הני זוביידה שמייצגים את עצמם, צריך לדבר עם אנשים אמיתיים עם מצוקות אמיתיות. אדם כמו הצל צריך להיות בשמאל, נלחם מלחמה מעמדית במנצליו. הפקרנו את הרחוב לימין הקיצוני, הגיע הזמן לחזור ולעבוד בו ולתבוע אותו.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מנחם
    תגובה 3 ותגובה 5 של שני אנשים שונים ובמובן מסוים יש פה שתי אמירות שונות.

    הקומוניסטים ידעו לגייס לצידם באמצעות הצבת מטרה גדולה מהאדם הבודד תוך גיוסו למטרה הזאת.

    ההבדל הוא שהקומוניסטים לא טענו שהמטרה קודמת לאדם. רק ברגע שהשתלטו על הכוח, הם שכחו אותו, ושעבדו אותו.

    השמאל על גווניו – ס"ד, סוציאליזם וכו' נאבק מאבקים ממשיים על הזכות למנוחה, ל-8 שעות עבודה וכו' – לא מהפיכה טוטאלית אבל למען הישגים לאדם העובד שבזמנו היו מהפכניים.
    השמאל היום בישראל –
    מציע להחזיר את הסדר הישן המפא"יניקי עם כמה תבלונים עדכניים.
    הוא מבטיח שהשלום יביא שקט ושלווה והיפרדות מהפלסטינים, כשבעצם אין לו שפה שבה הוא יכול לדבר אל הפלסטיני הפשוט,הוא מדבר "מעליו", אז מאיפה יבוא השלום?
    האנשים "הכי פשוטים" מחפשים משהו מעבר לחומרי. משהו רוחני, מזון גם לנפש.
    קל מאוד לפתות אותם למיני מזונות כאלה, שנראים "משביעים" אבל בסופו של דבר משעבדים אותו.

    עסק מורכב ודיאלקטי העניין הזה.

    אתה בא לקבוצת מורים וכותב: "איזהו גיבור? ההופך אויבו אוהבו". תיכף מתחילות הרטינות: "נו, באמת, איזה נאיביות…..בשביל זה באנו…."
    אבל לאט לאט מתברר שבין כל הציניקנים המעשיים האלה – כולם מחזיקים באיזה אמונה נאיבית/ילדותית כלשהי, ואז, כשיורדים ומקלפים עוד שכבה ועוד שכבה מתחיל שיח אחר לגמרי.

    השאלה היא מי מגיע ראשון לתפוס את הקהל…..

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    ד.א. גם לא מדויקת ההנחה בדבר מסרים קצרים וקליטים.

    ראיתי כבר כמה פדיחות מסביב לעניין הזה שעלו ביוקר.

    פרס רע ליהודים – קצר אבל עם ערך כללי גבוה.
    פרס יחלק את ירושלים – כנ"ל.
    אין רעיון אוניברסאלי שאיננו ניתן לניסוח קצר. לא כל ניסוח קצר שווה משהו.
    בסך הכל ערכן של הסיסמאות הקצרות מפוקפק אם הן לא באות על בסיס רחב יותר.

    המפרסמים יודעים את זה – מתחילים באיזה סיפור ארוך ומפותל. חוזרים עליו כמה פעמים, ואז מתחילים לגזור ולהקרין רק את התקצירים (לפעמים הם הולכים הפוך. מתחילים במשהו קצר ששואל איזה שאלה – "תשעה מליון זה לא כסף?", אז מתעוררת סקרנות והסיפור השלם נפרש בהדרגה ושוב חוזרים להתחלה).

  11. ק. טוכולסקי :

    השמאל צריך לדבר על העסקה ישירה, שכר מינימום גבוה, מדינת רווחה שנותנת שירותים, מיסוי פרוגרסיבי, הלאמת משאבי הלאום לטובת צרכי הלאום וכן הלאה.
    ולדברר את עצמו ישירות בשטח היכן שהיום ישראל היום וידיעות אחרונות מזהמות ללא תקנה את התודעה.
    מינימום 30 זה מסר קצר קליט וטוב.

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    טוכולסקי אנחנו ממערבים כאן רבדים שונים
    גיוס הכוח.
    המסר.
    ניסוח המסר.
    האחרון הוא הדבר האחרון שמטריד אותי.

    כשנראה פעילים במפלגת העבודה ובמרצ שצמחו מהשטח – נציגי ועדי עובדים, המנקות, המשפחתונים – אז נדע שעלינו על הדרך.

    בינתיים ה- G.P.S של השמאל לא מוביל לשם.

  13. ק. טוכולסקי :

    כוח לעובדים, חד"ש וגם בעבודה ומרצ רואים את אנשי המאבקים על התאגדות, העסקה ישירה ומינימום. יש ניצנים אבל זה לא מספיק ומול הגאות של הפשיזם אולי אפילו לא מהותי.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.