יום הזיכרון ליצחק רבין – מדוע משרד החינוך אינו משקיע בטיפוח הערכים הקשורים לזכרו?

שר החינוך הכריז על "האחר הוא אני" כנושא שנתי בבתי-ספר, ודיבר על הפיכת בתי-הספר לבתי-חינוך. מדוע הוא אינו מנצל את העיתוי המתאים באזכרה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין כדי לקדם ערכים אלה בבתי-הספר? להלן התייחסותה של תלמידת בית-ספר על הפער בין הדיבור לבין המעשה


[בוקסה=49622]שר החינוך שי פירון ומערכת החינוך כולה שלום, אחרי היום אני יכולה להגיד שנכשלתם, בגדול.
בתור תלמידת תיכון בכתה יא, שכל מה שמנסים לעשות איתה במשך 8 שנים הוא לחנך אותה לערכים דמוקרטיה ודו שיח עם החברה, היום אני יכולה להגיד שאתם בתור מוסד חינוכי (או אחד שמנסה להיות כזה) הרסתם לעצמכם את הסיכוי.

יום הזיכרון ליצחק רבין, מנהיג שדגל בדמוקרטיה – ערך שאתם מנסים לחנך אותנו 'הדור הצעיר' או 'הדור שכשל' כמו שכולכם מגדירים אותו, אצלי ועוד אצל 400 תלמידים בבית הספר, ועוד אין ספור תלמידים מכל הארץ הסתכם בחולצה הלבנה שלבשנו והטקס שארך 40 דקות ומתוכו חצי שעה כביכול שלוותה בשירים.
אני שלמדתי היום מהשעה 7:45 עד השעה 16:00 לא עברתי שום שיעור, שום הרצאה, ואפילו לא משפט מאחת המורות המלמדות אותי – כי הרי ללמוד מתמטיקה או ספרות הרבה יותר חשוב מללמוד על יצחק רבין נכון? ברגע שמגיעים לתיכון הבגרויות הרבה יותר חשובות מהערכים של הנוער, ובסופו של דבר הנאשם היחיד הוא הנוער – כי אין את מי להאשים. מהרגע שמגיעים לתיכון כל הימי זיכרון מתלווים לחולצה לבנה וזהו.

אתם יכולים להגיד כמה שאתם רוצים שהדור שלנו זה דור מקולקל, אבל עד שמגיע היום היחיד הזה בשנה שבו תוכלו להעביר טיפה מסרים על ערכים חשובים – אתם מעדיפים להשאר בשלכם, כמו בכל יום, וללמד – ועכשיו תסתכלו מה שקרה לפני יומיים בין ערן זאבי לאחד מאוהדי הפועל, או אתמול בין האוהדים, תבינו לאיזה דור אנחנו גדלים ומה עומד להיות.

אני חושבת שנכשלת בגדול שר החינוך, במקום להתעסק במי זכאי להארכות זמן או הקראות תתעסק במה שבאמת חשוב – והפעם זה בא מתלמידה ולא מאף מבוגר.

פורסם בפייסבוק "ממים של מורים"

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , ,

6 Responses to “יום הזיכרון ליצחק רבין – מדוע משרד החינוך אינו משקיע בטיפוח הערכים הקשורים לזכרו?”

  1. שושי הגיב:

    כאן אני מוכרחה להגיב כמורה – משום שאם בית הספר שבו לומדת התלמידה החליט "להסתפק" בטקס – הוא טעה, אבל לא זו כוונת משרד החינוך, אשר מידי שנה מפרסם חומרים לדיון.
    גם בבית ספרי מקדישים מידי שנה שיעורי חינוך/יום עיון בנושא שנבחר.
    השנה מופיעים ב"הארץ" 2 מאמרים בנושא שיעורי החינוך הללו. באחד מהם יש ביקורת על מערכי השיעור שנשלחו השנה (של ירדן סקופ),ובשני על בתי ספר שבחרו לחרוג מהנושא של משרד החינוך ולעסוק בנושאים אחרים רלוונטיים לדעתם – הסכסוך הישראלי פלסטינאי והאחדות בעם.
    http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2477257
    http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2476196
    בקיצור, לאותה תלמידיה פני להנהלת בית הספר והעלי הנושא. במקרה הזה לא משרד החינוך הכתובת.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    לשושי
    שני המאמרים "סגורים".

    אבל ×–×” לא משנה – השאלות הן:
    1.מהו הכלל ומהו היוצא מהכלל.
    2. לא בטוח שליום לימוד ובטח שעה אחת יש איזה ערך.

    יום השנה הסתכרן עם אירועים בירושלים, שלמרות שעל פניו לא חרגו מ"תחום השיפוט" של האירועים בחודשים האחרונים, הצליח היום הזה בכל זאת לחולל פאניקה בעיר כולה.

    ירושלים, שבה נולד רבין – קורסת לתוך עצמה, ומיצרת ואקום מסוכן.

    מי שביום הזה לא ידע איך לחבר את הרצח עם האירועים, שיתעסק במה שהוא יודע לעשות ויסתפק בטקס מכובד.

    כן כן – ירושלים עיר הקודש למה ומדוע. בואו נתחבא מאחורי אסוסיאציות מעורפלות.

  3. ל רפי הגיב:

    הנחיות משרד החינוך רק לעיתים רחוקות מהוות הוראה מחייבת. לרוב הן המלצות והכוונות, משמע, רצוי אבל אפשר גם לא.
    הבעיה בנושא רבין קשורה בשני גורמים: המשפחה והפטרונז' השמאלני שנטל חסות על נושא שיש בו חלק מוסכם על רוב הציבור, וחלק שאינו מוסכם על רוב הציבור.
    החלק המוסכם הוא גינוי הרצח, רצח בכלל, רצח בעל מניעים פוליטיים בפרט ורצח ראש ממשלה במיוחד. אילו מוקד הדיון בכך ובקשר שבין רצח פוליטי לאינוס הדמוקרטיה או לשיבוש חמור שלה – הייתה לכך לדעתי הענות טובה או אפילו רבה.
    מרגע שנמצא מי שמנסה למנף את סיפור הרצח לקידום מטרות פוליטיות שנויות במחלוקת, הוא מחבל בנושא כולו.
    לא צריך להיות חכם גדול בכדי להבין, גם אם הדבר אינו מוצא חן בעיני חלק מהקוראים כאן ובמקומות אחרים, ש"מורשת רבין" כפי שמכנים כיום את משגי הסכם אוסלו, אינה סיבה למסיבה אצל רבים מאוד בציבור הישראלי. לכן, מי שבאמת רוצה לעסוק ברצח – ברמה אישית או ברמה הבוחנת את השלכותיו הדמוקרטיות – במטרה לחדד את המסרים הללו כנושא חינוכי ואידיאי, חייב לבודד אותו מ"מורשת רבין" הפוליטית.
    כאשר בוחנים את רמת ההשתתפות הציבורית בעצרות לזכר רבין בשנים הראשונות לאחר הרצח, לעומת מה שהתרחש במוצאי שבת האחרונה בעצרת בכיכר רבין, מבינים ללא קושי את הכיוון והמגמה. כיום ברור שרבין (וגם שרון המהלך ההתנתקות מעזה) טעה לא רק בשיקול הדעת הבסיסי שהניע אותו לחשוב או להשתכנע ע"י "החברים" שיש לו פרטנר בצד השני הוא (וגם שרון) טעו גם בדרך המימוש. החלטות היסטוריות אינן מתקבלות על חודו של קול ולא על יסוד של גניבת דעת או מניפולציות פוליטיות. אם יש דבר-מה בדמוקרטיה שהוא לב-ליבה, זוהי שקיפות תהליך קבלת ההחלטות, הגינותו והזמן הדרוש להטמעת הנושא וכלל משמעויותיו בדעת הציבור. במילים אחרות: יש להניח לציבור להיאבק על עמדותיו ולהפנים את משמעות ההחלטה העומדת להכרעה. דווקא באופן בו נוהלו הדברים בהכרעה האמריקנית על החוקה, יש שעור חשוב לא פחות מעצם התוכן שלה, ואם יש בה משהו שאין בעיה ללמוד ממנו ולהפיק לקחים אופרטיביים גם במקרה שלנו, זה הדבר.
    לא כל אחד בן-גוריון, ולא הרי ההחלטה על תכנית החלוקה בנובמבר 1947, באין מדינה ובאין שלטון עצמי, ככל הכרעה עקרונית-היסטורית אחרת. רבין שכח שיעור זה ובכך גם כשל וקרוב לוודאי שהכשיל את המהלך כולו.
    בדיעבד אינני סבור שעל כך אנו צריכים להצטער. על שהכישלון האחד הוביל לכישלון אחר, חמור ביותר כשלעצמו – על כך יש בהחלט להצטער, אבל ללא אבחנה ברורה בין הדברים, גם המסקנות אינן יכולות להיות מועילות.

  4. לקסי הגיב:

    עצם האמירה של ל. רפי:
    "לא צריך להיות חכם גדול בכדי להבין, גם אם הדבר אינו מוצא חן בעיני חלק מהקוראים כאן ובמקומות אחרים, ש"מורשת רבין" כפי שמכנים כיום את משגי הסכם אוסלו, אינה סיבה למסיבה אצל רבים מאוד בציבור הישראלי. לכן, מי שבאמת רוצה לעסוק ברצח – ברמה אישית או ברמה הבוחנת את השלכותיו הדמוקרטיות – במטרה לחדד את המסרים הללו כנושא חינוכי ואידיאי, חייב לבודד אותו מ"מורשת רבין" הפוליטית."
    מעידה על הצלחתו של הרוצח ושולחיו.
    שולחיו של הרוצח פחדו מהצלחת המהלך שהותנע בהסכם אוסלו,
    פחדו מהשלום שיביא להסתלקות מחזון התעתועים של ארץ ישראל השלמה,
    פחדו מקטיעת הדרך אל מדינת הלכה.
    לכן רצחו את מי שהוליך את ישראל אל השפיות.
    רצחו והצליחו.
    חלקם אולי הצליחו למעלה מצפיותיהם וכבר נשמעים תופי מלחמות הדת, כן גם מהכוון "שלנו" הישראלים*.

    ________________
    * מתי ולמה הפך הצבא הישראלי לדתי כל כך? ביקורים תכופים בכותל, הדרת חיילות, רבנים צמודים ליחידות לוחמות ועופר וינטר אחד. מבצע צוק איתן האיר מחדש את התחזקות היסודות הדתיים בצה"ל. יועצת הרמטכ"ל, ראש אכ"א ומבקר המדינה מזהירים, אבל הרבנות הצבאית הולכת ומתחזקת. האם אנחנו בדרך 
לצבא פונדמנטליסטי?
    קובי בן שמחון 01.11.2014 08:30 הארץ
    http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2472342 (המאמר "סגור", למי שאינם מנויים)

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    להסכם אוסלו היו פנים רבות ורוב הציבור לא זכה בכלל להיחשף להם, משתי סיבות עיקריות:
    1. הממשלה לא הכינה תכנית לדיון ציבורי ולא חשבה שזה חשוב (ידע אישי בדוק).
    2. הימין עשה הכל כדי למנוע כל דיון ציבורי (וגם זה מידע אישי בדוק).
    בראיון עם לאה רבין, היא מזכירה ליעל דן את דברי נתניהו על התנהגות בצד השני "אין דבר כזה התארגנות ספונטנית מלמטה". האיש ידע על מה הוא מסתמך ואפילו לא הסתיר את זה.

    בקיצור – הליך דמוקרטי מחייב דיון בסגנון דמוקרטי. הימין לא חלם לאפשר דיון ×›×–×”.

    ×›×™, ×›×™

    אם היה מתקיים דיון כזה, היה מתבהר היטב שמבחינת הצד הישראלי ההסכם בא לשמר ולקבע את הישגי מלחמת ששת הימים.

    איך מנהלים דיון כזה בלי לתקוע אצבע לעין של הפלסטינים?
    בשביל זה צריך לדעת את העבודה.
    ×›×™ מי שחושב שהצד הישראלי ×”×™×” תמים פה – הוא או תמים בעצמו או נוכל שמשים עצמו תמים.

Leave a Reply