כי"ל הצליחה לקחת מאיתנו מיליארד שקלים שלא היתה זכאית להם (ד' אחרון)

נושאים חדשות, כלכלה ותקציב ב 30.10.14 0:07

העוקץ. אחרי שהצליחה לגרום למחליטים ולדעת הקהל בישראל לחשוב שקציר המלח נועד רק להצלת המלונות חתמו כיל והממשלה על הסכם שלפיו כיל תישא רק ב-80% מעלות הקציר, הנאמדת ב-7 מיליארד ש"ח. זאת למרות שבמסמכיה מודה כיל למעשה, כי הבעייה העיקרית היא הסיכון שייגרם לה אם המלח לא ייקצר (חלק אחרון למאמר)
מאת: אמנון פורטוגלי

הסכם קציר המלח בבריכה 5

כי"ל הצליחה לקחת מאיתנו מיליארד שקלים שלא היתה זכאית להם (ג)

בקטע השלישי של המאמר מתמקד אמנון פורטוגלי בבתי המלון ובהגנה על החוף ועל התשתיות

לקריאה נוספת

בינואר 2012, אישרה הממשלה את ההסכם עם כיל (מפעלי ים המלח) בעניין מימון קציר המלח בבריכה 5. ההסכם נחתם ביולי 2012, ולפיו כיל תישא ב-80% ממימון קציר המלח. עוד נקבע כי ביצוע הפרויקט ייעשה על ידי מפעלי ים המלח ועל אחריותה. חריגה מעלות הפרויקט, שאינה נובעת משינויים של מוסדות התכנון, תמומן במלואה על ידי מפעלי ים המלח. באוקטובר 2010, העריכה החברה להגנות ים המלח את העלות הכוללת של קציר המלח בסכום של כ- 7 מיליארד ש"ח, (מאזן כיל לשנת 2012, באור 24). הערכה זהה מופיעה גם במאזן כיל לשנת 2013.

כפי שנכתב לעיל, כתוצאה מעליית מפלס המים בבריכה 5 ומההחלטה של מפעלי ים המלח שלא לקצור את המלח, ובמקום זה להגביה את הסוללות, נוצרו שתי בעיות חמורות: סכנה הולכת וגוברת ליציבות עד קריסת הסוללות. וסכנה להצפת בתי המלון בחמי זוהר ובעין בוקק שלחוף ים המלח.

לכיל ולמפעלי ים המלח היה ויש אינטרס עצום למקד את הדיון בנזקים לבתי המלון ולתיירות, ולהפחית ולסלק מסדר היום את הדיון באפשרות ובסיכוני קריסת הסוללות. כיל הצליחה במשימה זו בצורה מושלמת ותשומת הלב הממשלתית והציבורית התמקדה רק בנזקים למלונאות ולתיירות, תוך התעלמות כמעט מוחלטת מהסכנה ליציבות הסוללות.

לדוגמה, חוות הדעת המשפטית של עו"ד אבי ליכט שהוזכרה לעיל, (ביצוע פרוייקט הגנות ים המלח ומימונו), גם היא מתמקדת בנזקים למלונאות ולתיירות (סעיפים 70 -32). רק בסוף הדוח, בסעיף 114, יש איזכור קלוש לסיכוני הגבהת הסוללות: "מטעמים הנדסיים לא ניתן להגביה את הסוללות ללא סוף" ו-"הגבהת הסוללות אף מגדילה את החשש לפריצת מים דרכן באופן שעלול לגרום לנזק רב ואולי אף סכנה לחיי אדם". אבל היא מסתפקת באיזכורים אלו ואינה מרחיבה על הסיכונים ליציבות הסוללות, הנוכחיים והמיידיים, ועל התוצאות הקשות מקריסתן, שהיו ידועים בעת כתיבת חוות הדעת.

גם דברי ההסבר להצעת ההחלטה של הממשלה בנושא מ-28 לדצמבר 2011, ותזכיר הצעת החוק בנושא שפורסם ב-19 לאוקטובר 2014, מפרטים את הסיכונים למתחם התיירותי באזור עקב עליית מפלס בריכה 5. בין השאר: הצפת השטחים שממערב לבריכה, והחלחול בתת הקרקע מתחת ליסודות המבנים והתשתיות, שהפכו לאיום ממשי על בתי המלון. וכן הסיכון שהולך וגובר עקב עליית המפלס על תשתיות לאומיות ואזוריות מסוגים שונים המצויות באזור כמו: כביש 90, קווי חשמל ותקשורת, קווי אספקת מים וביוב ומערך הניקוז הטבעי של האזור. אבל לא נמצאת בהם מילה וחצי מילה על הסיכונים ליציבות הסוללות.

כתוצאה ממיקוד הדיון בסכנות למלונאות לחוף הבריכה, כיל מציגה את קציר המלח, שהיא היתה חייבת לעשותו משיקולים תפעוליים, כויתור עצום מצידה, שהיא 'הסכימה' לשאת ב-80% מההוצאות הנדרשות לקציר המלח, בסך כ- 5.6 מיליארד שקל, בעוד שהממשלה תישא ב- 20% מסכום עלות קציר המלח, בסך כ- מיליארד שקל.

אלא שאין כאן שום ויתר מצד כיל/מפעלי ים המלח. כיל לא 'התנדבה' לשאת בהוצאות קציר המלח,

והיא השיגה הישגים מהותיים עקב הסכמתה לפעילות שהיא היתה מבצעת בכל מקרה. הממשלה לא היתה צריכה להתחייב לממן ולוא גם חלק מעלות קציר המלח, ולא רק מהסיבה של הפנמת הסיכון על ידי מי שיצר אותו, אלא גם מכיון שמפעלי ים המלח היו חייבים לטפל בסוללות התוחמות את בריכת האידוי 5, ולהתחיל ל'קצור' את המלח השוקע בבריכה, מסיבות תפעוליות פנימיות שלהם, כדי להגן על הבריכה, וכדי למנוע נזקים קטסטרופליים.ללא קשר לסכנות למלונות הסמוכים לבריכה.

הסיבה העיקרית לכך היא בעיות טכניות קשות להמשיך ולהגביה את הסוללות התוחמות את בריכה 5 ואי כדאיות כלכלית בהגבהתן. מפעלי ים המלח חייבים לעבור לקציר המלח השוקע בבריכה, כמו שעושים במפעלי האשלג APC בצד הירדני של ים המלח, המבצעים קציר מלח מזה כשלשים שנה, מטעמים תפעוליים.

בניגוד לזעקת ה'קוזק הנגזל' של מפעליי ים המלח, הסכם קציר המלח אינו משית עליה עלות נוספת, להיפך, הוא נותן לה מענק נוסף הנאמד ביותר ממיליארד שקל. מתנה זו מצטרפת לשורת המתנות היקרות ערך שהעניקה מדינת ישראל למפעלי ים המלח כמו "מכתב השרים" מיום 11.1.95 בו הובטח שלא להעלות את שיעור התמלוגים ל-10%, כקבוע בחוק הזיכיון, עד שנת 2010; אי-תשלום היטל ההפקה על המים ששואבת מי"ה; אי גביית חוב דמי חכירה לרשות מקרקעי ישראל בסך 20 מיליון שקל; מס החברות המופחת שמשלמת מי"ה (12%-16% במקום 26.5% כמקובל כיום).

אבל זה לא סוף הסיפור. עם פרסום מסקנות ועדת ששינסקי השניה ב-20 באוקטובר, מתברר שאנשי כיל הצליחו לסחוט מהלימון של קציר המלח עוד הטבה הנאמדת בכ-800 מיליון שקל. על פי ההמלצות, (א.6 הוראת מעבר), "הוועדה מוצאת לנכון להמליץ כי תחולת המלצותיה בכל הנוגע למי"ה (מפעלי ים המלח א.פ.), תהיה החל מ- 1.1.2017, ולא באופן מיידי, כפי שממליצה הוועדה לגבי יתר משאבי הטבע. זאת, בין היתר, כדי למנוע טענות של מי"ה אודות הפרת הסכם הקציר ועל מנת להביא לביצוע ההשקעות הנדרשות לפרויקט קציר המלח."

נקווה שכאשר ההמלצות יגיעו לכנסת לחקיקה, חברי הכנסת ידעו לעמוד בלחצים ובאיומים של כיל, ולתקן את המעוות, כך שההמלצות הסופיות של ועדת ששינסקי יחזרו לפחות למתווה של המלצות הביניים.

לקריאת הפרקים הקודמים:
כי"ל הצליחה לקחת מאיתנו מיליארד שקלים שלא היתה זכאית להם (א)
כי"ל הצליחה לקחת מאיתנו מיליארד שקלים שלא היתה זכאית להם (ב)
כי"ל הצליחה לקחת מאיתנו מיליארד שקלים שלא היתה זכאית להם (ג)

לקריאת המאמר השלם