כי"ל הצליחה לקחת מאיתנו מיליארד שקלים שלא היתה זכאית להם (א)

נושאים חדשות, כלכלה ותקציב ב 27.10.14 1:09

אמנון פורטוגלי שב ומראה לנו איך כי"ל – כימיקלים לישראל, מבית החברה לישראל שבשליטת חברת האחים עופר – הוציאה מממשלת ישראל כמיליארד שקלים, שהיא (כי"ל) היתה מוציאה מכספה בכל מקרה, בכך שהצליחה לגרום לכולנו להאמין שהיא פועלת להצלת המלונות, בעוד שלמעשה היא פעלה להצלת עצמה (מאמר ראשון בסדרה)

קציר המלח במפעלי ים המלח – איך מתחמנים את הממשלה ואת הציבור

סיכום

כיל ממשיכים לשטות בממשלה ובציבור (מאמר ראשון)

כיל טוענת שלא נותנים לה לפעול כראוי ושהמדינה והציבור יורדים לחייה. בין הטענות ומסעות היח"צ והפירסום ישנה גם הטענה על שהכריחו את מפעלי ים המלח (מי"ה) לקצור את המלח כדי להציל את המלונות מהצפה. האמת היא שבלי קציר המלח הסכרים יקרסו. השתתפות המדינה היא בעצם מענק של מיליארדים לכיל מאת: אמנון פורטוגלי

לקריאה נוספת

כיל יצאה למלחמה נגד מדינת ישראל בעניין קציר המלח בים המלח, כריית הפוספטים בשדה בריר, ונגד ועדת ששינסקי השניה, כשהיא חמושה במיטב עורכי הדין, ובכירי האוצר לשעבר, והיא מאיימת להפסיק את פעילותה בארץ, כמו במקרה של שדה בריר. במלחמתה של כיל הכל מותר: איומים, חצאי אמת, מידע כוזב, נתונים שיקריים, וחזרה לעייפה על טיעונים שהפרכו, בגישה שאם חוזרים על שקר מספיק פעמים הוא נהייה אמת. כל אותן הטכניקות, התרגילים, השימוש בלוביסטים ובספין-דוקטורס שכמותם ראינו במאבק על הגדלת הכנסות הממשלה מתאגידי הגז.

במלחמה זו, כיל מנסה להלך אימים על המדינה ומאיימת בסגירת מפעלים ובפיטורי עובדים. האיומים של כיל חלקם איומי סרק, וחלקם צעדים שהיא רוצה ותכננה לבצע ללא תלות בועדת ששינסקי וללא קשר להסכמי קציר המלח. הגישה התוקפנית והאיומים של כיל כלפי המדינה, כלפי ועדת ששינסקי, כלפי שרת הבריאות יעל גרמן במאבק על כריית הפוספטים בשדה בריר, הפכו לדבר שבשגרה אצל כיל. אין בזה חדש ואין להבהל מאיומים אלו. לפני ארבע שנים ניהלו נובל אנרג'י וקבוצת דלק של יצחק תשובה מלחמת חורמה בוועדת ששינסקי הראשונה שהמליצה להעלות את תקבולי הממשלה מתגליות הגז. גם אז איימו החברות כי ועדת ששינסקי תבריח משקיעים. באחד הדיונים בנושא בכנסת נציג נובל אף איים שארה"ב תתבע את ישראל בבית הדין הבינלאומי בהאג. למרות האיומים ההם, המלצות ועדת ששינסקי הראשונה עברו, שדה "תמר" פותח והגז זורם.

אבל בעניין 'קציר' המלח מבריכה 5 כיל הצליחה בצורה מלאה באסטרטגית המיסגור שלה – מיקוד הדיון בנזקים לבתי המלון ולתיירות – ובמסע הלחצים שלה. כיל מציגה את 'הסכמתה' לשאת ב-80% מההוצאות הנדרשות לקציר המלח, בסך כ- 5.6 מיליארד שקל, כויתור עצום מצידה. אבל הסכם קציר המלח אינו משית עליה עלות נוספת, להיפך, הוא נותן לה מענק נוסף הנאמד ביותר ממיליארד שקל.

כך נוצרת קרקע נוחה לפעולה עבור אלה שמבקשים לגזול, ומתפנה מרחב מוגן מביקורת ציבורית, עבור אלה שדואגים לאינטרסים האישיים שלהם על חשבון הציבור. אז מה קרה עד כה בזמן שנלחמנו בחזית, בעורף ובאולפנים? לפניכם לקט:

כיל לא 'התנדבה' לשאת בהוצאות קציר המלח, והיא השיגה הישגים מהותיים עקב הסכמתה לפעילות שהיא היתה מבצעת בכל מקרה. הממשלה לא היתה צריכה להתחייב לממן ולוא גם חלק מעלות קציר המלח, ולא רק מהסיבה של הפנמת הסיכון על ידי מי שיצר אותו, אלא גם מכיון שמפעלי ים המלח היו חייבים לטפל בסוללות, ולהתחיל לקצור את המלח מסיבות תפעוליות פנימיות שלהם, ללא תלות בסכנות למלונות הסמוכים לבריכה 5.

הסיבה העיקרית לכך היא שאין יותר אפשרות כלכלית ומתעוררות בעיות טכניות קשות להמשיך ולהגביה את הסוללות התוחמות את בריכה 5, ומפעלי ים המלח חייבים לעבור לקציר המלח השוקע בבריכה, כמו שעושים במפעלי האשלג APC בצד הירדני של ים המלח, המבצעים קציר מלח מזה כשלשים שנה, מטעמים תפעוליים.

נקווה שכאשר ההמלצות יגיעו לכנסת לחקיקה, חברי הכנסת ידעו לעמוד בלחצים ובאיומים של כיל, ולתקן את המעוות, כך שההמלצות הסופיות של ועדת ששינסקי יחזרו לפחות למתווה של המלצות הביניים, וכיל תישא במלוא הוצאות קציר המלח.

רקע- תהליך הייצור במפעלי ים המלח

תהליך ייצור האשלג בים המלח מבוסס על הפקת המלחים המצויים בו על ידי ניצול אנרגיית השמש לאידוי המים ממי ים המלח. עם העלייה בריכוז התמיסה מתחילים המלחים המומסים לשקוע. המלחים המומסים אינם שוקעים ביחד אלא בסדר מסויים המוכתב מהתכונות הכימיות שלהם. בתחילה שוקע מלח בישול (נתרן כלורי – NaCl) ואח"כ שוקע הקרנליט, שהוא מינרל המכיל מלחי מגנזיום ואשלגן, ממנו מייצרים אשלג.

התהליך מבוצע בבריכות אידוי גדולות, שנבנו באגן הדרומי הרדוד. תמיסות ים טריות נשאבות מהאגן הצפוני של ים המלח באמצעות תחנת שאיבה לבריכת מלח ראשית – בריכה 5, ששטחה כ-80 קמ"ר (כמחצית משטח ים כנרת) ועומקה הממוצע הינו כ- 2 מטרים. בבריכה זו שוקע בעיקר מלח הבישול, המצטבר על קרקעית הבריכה דבר המחייב את הגבהת הסוללות סביב הבריכה כדי לשמר גובה תמיסה נדרש.

בסיום תהליך שקיעת המלח, התמיסות מגיעות לריוויון בקרנליט ומעברות לבריכות הקרנליט. בבריכות הקרנליט ממשיך תהליך האידוי, ובהן שוקע הקרנליט שהוא, חומר הגלם לייצור אשלג ומגנזיום. הקרנליט נאסף (נקצר) ומשונע למפעל הייצור כתרחיף על ידי דוברות שנבנו באופן ייחודי במפעלי ים המלח. ייחודם של כלים אלה הוא בכך שהם מסוגלים לבצע קציר רציף ושיטתי בעומק הבריכות ולשלוח את הקרנליט למרחקים של עד חמישה עשר קילומטר אל מפעלי הייצור.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר