שר החינוך מקדם רפורמה להפיכת כל בתי-הספר הממלכתיים של המדינה לבתי-ספר ייחודיים. שבדיה עשתה זאת ב-1994 ומסקנותיה לא הראו שיפור בחינוך. דיווח על כתבה שפורסמה ב-11 בספטמבר באתר אינטרנט Truthoutמאת סוזנה ויבורג, ולפיה מי שמרוויח משיטה זו הן הבעלויות המרוויחות כסף, לא התלמידים
מאת: עינת מרום
הבעלויות הפרטיות של בתי-הספר שהוקמו למטרות רווח בשבדיה הן המרוויחות הגדולות ולא התלמידים
שבדיה היא אחת המדינות אשר איפשרה לחברות פרטיות לנהל בתי ספר למטרות רווח לפני כ 20 שנה (1994) במסגרת רפורמת ביזור במערכת החינוך. המדינה שינתה את אופן הניהול שלה ממערכת ריכוזית למערכת מבוזרת עקב החלטות שנתקבלו בשבדיה שלאחר המלחמה. הממשלה החדשה חילקה להורים שוברים ובכך איפשרה להם לבחור את בית-הספר שבו ילמד ילדם. הורים יכולים היו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר ממלכתיים (של המדינה) או לבתי ספר פרטיים חדשים שהוקמו למטרות רווח friskola) בשבדית). תחילה נרשמו לבתי הספר הפרטיים הללו פחות מ1% אחד אך לאחר שהחלה תמיכה כלכלית מהממסד, ההרשמה הורחבה. כיום כחמישית מהתלמידים במדינה זו לומדים בהם.
הממשלה הסוציאל דמוקרטית שחזרה לכהן בין השנים 1994-2006 חיזקה את בתי-הספר הפרטיים הללו, ואף העלתה את הסובסידיות הממשלתיות של בתי ספר אלו ל 100% . זאת מתוך ההבנה כי המצב הכלכלי של ההורים לא אמור לקבוע את אפשרויות החינוך של ילדיהם.
השאלה הנשאלת בכתבה היא – האם התלמידים מצליחים יותר מאז רפורמת הביזור בחינוך?
מחקרים שבוצעו בשני סוגי בתי-הספר הללו בדקו שני פרמטרים: הישגי התלמידים ואי שוויון חינוכי. המחקרים הראו כי בתי הספר הפרטיים למטרות רווח לא שיפרו את הישגי התלמידים לרמה כזו שהופכת אותם למודל לארצות אחרות. בנוסף, למידה בבתי ספר אלו לא מתורגמת להישגיות טובה יותר בהמשך חייהם של תלמידים שלמדו בהם עד גיל 16. על כן, לא ניתן לקבוע כי התלמידים הם המרוויחים העיקריים בשיטה זו אלא אותן חברות פרטיות המנהלות את בתי הספר גם במקרה בו תלמידים צעירים הלומדים בהם משקיעים בתחילת הדרך בעלי פוטנציאל של קפיצת כיתה, אך עדיין נתון זה אינו משנה את התמונה הכללית.
בהתייחסות לאי שוויון בחינוך, המחקרים הראו שהאפשרות שניתנה להורים לבחור את בית-הספר בו לומד ילדם, הרחיבה את הבידול החברתי והאתני בשבדיה. נוסף לכך, בתי ספר אלו מעסיקים עובדי הוראה לא מוסמכים על מנת לחסוך בהוצאות (משכורות). ואילו המורים המוסמכים הם בדרך כלל חסרי ניסיון ומאד צעירים, מה שחוסך גם בהוצאות העסקתם. כך עקרון החיסכון בעלויות הוא דומיננטי ביותר בשיקולי הבעלויות.
לאור המתרחש במערכת החינוך ממשלת שבדיה הנהיגה רגולציה ריכוזית בתחום החינוך כדוגמת ריכוז מחדש של תכנית הלימודים לכל בתי-הספר במדינה בשנת 2011. כל בתי-הספר חויבו להיות כפופים לתכנית לימודים זו. כמו כן, הנהיגה הממשלה רגולציה ביחס לפעילויות המורים. כך בעצם הפכה מערכת החינוך שוב למערכת ריכוזית. הביזור בוטל באמצעות רגולציות כאלה.
אם מטרת החינוך היא להוביל את התלמידים להישגים גבוהים יותר של תלמידים ולאינטגרציה חברתית, המסקנה היא שבתי-הספר הפרטיים הללו עושים את ההיפך. שיטת הביזור בחינוך ותופעת קיומם של בתי-ספר פרטיים למטרות רווח לא גרמו לשיפור משמעותי בקרב התלמידים ואף לא להעלאת הסטנדרטים אלא התמקדו במטרה העליונה מבחינת הבעלויות והיא – רווחיות כספית. מדובר אם כך בחינוך לשם רווח נטו והסקטור הזה אכן משגשג ברוב המקרים. ההורים בשבדיה אוהבים אמנם את בתי-הספר הפרטיים, אך אינם אוהבים שכספי משלמי המיסים מועברים ישירות לבעלויות העסקיות של בתי-הספר.
הניסיון השבדי מלמד שהערך החינוכי שהופנם בשיטה זו הוא ערך הרווח הכספי והתועלת.
עינת מרום היא מאמנת ויועצת מקצועית לשפה האנגלית
Tags: ביזור בחינוך, בעלויות למטרות רווח בחינוך, מערכת החינוך, מערכת חינוך מבוזרת, מערכת חינוך ריכוזית, פילנתרופיה בחינוך, רפורמה-בחינוך, שבדיה