חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מצבה הכלכלי של ישראל הורע בעשור האחרון

נושאים דעות, עלו ברשת ב 28.09.14 1:10

מאמר תגובה למאמרה של מירב ארלוזורוב בדה-מרקר, הטוענת כי רמת החיים המתבטאת בהכנסה למשק בית השתפרה

מאת: אמנון פורטוגלי

ארץ עשירה שתושביה עניים

מצבנו הכלכלי לא טוב כל כך, למעשה הוא גרוע

בתחילת ספטמבר קיבלנו בהתרגשות את הודעת בנק ישראל שבישר לנו חגיגית שההכנסות של משקי הבית שלנו צמחו מעל למדד. אחרי שהתאוששנו מההפתעה המשמחת, החלטנו, אסתי סגל ואנוכי, לבדוק את משמעות הנתונים, ומסתבר שזו בהחלט שמחת עניים, תרתי משמע.

למעשה, לפי נתוני בנק ישראל, המצב הכלכלי של רוב הישראלים כפי שהם חווים ומרגישים, הורע בעשור האחרון, והוא הרבה יותר גרוע ממה שהמספרים מראים.גם נתוני ה- OECD מורים שישראל מובילה את הטבלה בשיעור העוני, לפני ארה"ב וקנדה, ואף לפני טורקיה, יוון, ספרד, איטליה ופולין. במדד אי השוויון בהכנסות ישראל מובילה לצד ארה"ב ואנגליה ויותר משוויץ גרמניה ומדינות סקנדינביה.

לעומת זאת, מירב ארלוזורוב בדה מארקר, טוענת כי רמת החיים בישראל,כפי שהיא מתבטאת בהכנסה למשק בית,לא הידרדרה כלל בעשור האחרון, להיפך – היא השתפרה,וההכנסות עלו מהר יותר מיוקר המחיה.ארלוזורוב מסתמכת על הדברים והמצגת של קרנית פלוג נגידת בנק ישראל בועדת הכספים של הכנסת בתחילת יולי.

שכרמקור: בנק ישראל יולי 2014

זה מעניין, שכן באותו זמן בו מספרים בשבחה של הכלכלה הישראלית, מקצצים בחינוך, ברווחה, בבריאות, ומספרים לנו שאין מספיק כסף לבנית דיור בר השגה, אין מספיק כסף למשכורות, שחייבים לעבור לעבודה קבלנית, ועוד ועוד.

גם ארלוזורוב מכירה בדיכוטומיה הזו, וכפי שהיא כותבת: " שכל זה לא אומר שאין בעיות מחיה בישראל. צעירים ללא דירה, שסופגים את חלק הארי של עליות המחירים בישראל, בוודאי שמצבם הורע. גם פערי השכר וההכנסה, למרות שהם במגמת הצטמצמות, הם עדיין מהגבוהים ביותר בעולם."

אז מה פה קורה פה? אציין שלשה נתונים חשובים על פי בנק ישראל והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה:

ההכנסה נטו של משקי הבית בכל החמישונים עלתה, מתחילת 2003 עד סוף 2012 כמעט בשיעור זהה, בעשור האחרון עלה מדד המחירים לצרכן בכ-25%, והשכר למשרת שכיר עלה רק במעט ביחס למדד המחירים לצרכן לאורך התקופה.

נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג מסבירה את העליה בהכנסה נטו למשקי הבית בשני גורמים: בהצטרפות אנשים נוספים לעבודה, וכתוצאה מירידה במיסים.

בעשור האחרון עלה מספר המשפחות שבהן יש שני מפרנסים מ–30% ל–44% כיום, גידול של 50% במספר המשפחות עם שני מפרנסים בעשר שנים. ההצטרפות של אנשים נוספים לעבודה מבורכת ותרמה רבות למשק הישראלי, בזכות ההצטרפות המסיבית של עובדים (נשים בכלל ונשים ערביות בפרט, גברים חרדים ועובדים מבוגרים, בעקבות העלאת גיל הפרישה) לשוק העבודה. עברנו ממעמד של אחת המדינות עם שיעור התעסוקה הנמוך ב–OECD למדינה עם שיעור התעסוקה בין הגבוהים בקרב המדינות המפותחות, כפי שארלוזורוב ציינה במאמרה.

אבל לא הכל ורוד, ויש כאן מספר בעיות רציניות:

הגידול במספר המשפחות עם שני מפרנסים, נובע לדעתי מכורח. לפי דו"ח העוני של המוסד לביטוח לאומי שהתפרסם בדצמבר 2013, תחולת העוני של משפחות עובדות לפני תשלומי העברה ומיסים מגיעה ל-19.7% ויורדת ל-13.7% במדידה לפי ההכנסה הפנויה – אחת מכל שבע משפחות עובדות הן עניות. הדוח מציין גם "את המגמה של עלייה הדרגתית לאורך השנים בממדי העוני בקרב משפחות שבהן שני בני הזוג עובדים. לשם השוואה, ב-1999 עמדה תחולת העוני של המשפחות העובדות על כמחצית מזו השוררת כיום" (ההדגשה במקור). לכן משפחות רבות נאלצו להוציא מפרנס שני לשוק העבודה. אלפי נשים ואמהות הצטרפו לכוח העבודה והכנסת נשים אלו הייתה הגורם העיקרי ששימר את ההכנסה המשפחתית מעל לקו העוני. אבל בעוד שההכנסה למשק בית בחמישון התחתון עלתה כתוצאה מפעילות אקטיבית – הצטרפות מוגברת לשוק העבודה, ההכנסה למשק בית בחמישונים האמצעיים והגבוהים, עלתה בעיקר כתוצאה מ'מתנות' של הממשלה – מהקטנה במיסים. ככל שההצטרפות של אנשים נוספים לעבודה תרמה רבות למשק הישראלי, הרי שמבחינת משקי הבית היו לה גם תוצאות שאינן כה חיוביות. הגידול בהיצע העובדים יצר לחץ על שכר העבודה ומנע עליה ריאלית בשכר. כדברי פרופ' עומר מואב: הירידה בשכר הריאלי נובעת מגידול בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה.

חשוב להזכיר שני מימדים נוספים בכניסת מפרנס שני לשוק העבודה – גידול בהוצאות משק הבית, והחמרה בפרופיל הסיכון של המשפחה עם שני מפרנסים.

יחד עם ההכנסה מהמפרנס השני, עולות גם ההוצאות של המשפחה: משפחתונים, מטפלות, צהרונים, דלק, מכונית נוספת או הוצאות נסיעה, ביגוד ועוד. התוצאה היא שהגידול בהכנסה הפנויה כתוצאה ממכניסת מפרנס שני לעבודה נמוך בהרבה מהגידול בהכנסה של משק הבית.

השינוי בפרופיל הסיכון הינו סמוי. למשפחה עם מפרנס אחד יש 'רזרבה' – האפשרות למשכורת שניה במקרה של אירוע כמו מחלה או פיטורים של המפרנס. המצב במשפחה עם שני מפרנסים שונה לחלוטין. אין אפשרות למשכורת שניה, וכאשר רוב ההכנסות של משפחות עם שני מפרנסים הולכות להוצאות חודשיות קבועות שיש לשלמן מדי חודש גם בזמנים קשים, אין כמעט אפשרות לקיצוץ בהוצאות. במקרה של אירוע מסוג זה, המשפחה עומדת בפני שוקת שבורה. מלבד האפשרויות לעזוב את הבית, להוציא את הילדים מהגן, לבטל את ביטוח החיים, אין הרבה חלופות למקרים אלו. במילים אחרות, כיום, למשפחה הישראלית מהמעמד הבינוני עם שני מפרנסים אין 'שוליים לטעות' (margin for error),אין כמעט כל מרחב לתמרון בהוצאות במקרה של קיצוץ בשעות העבודה או פיטורים של אחד המפרנסים או במקרה של מחלה של אחד המפרנסים. אין מקום בתקציב למקרה שצריך לטפל בילד חולה או באחד ההורים.

תאור ריאלי של המצב פורסם אצל אורלי וילנאי: "זה ארבע שנים שהיא מפרנסת לבד את שתי בנותיה, מאז נפטר בעלה…עד אז פירנסו את המשפחה משתי משכורות…לפתע היא נהפכה למפרנסת יחידה, כל עול גידול הילדות נפל עליה".

הסקר האחרון של הלמ"ס, "רווחת הפרט בישראל: חששות בנוגע לעתיד הכלכלי" מה-18 לספטמבר, משקף את מצבם וחששות של הישראלים בני 20 ומעלה בשנת 2013: "כ-40% מהמועסקים (1.3 מיליון מועסקים) מעריכים כי אם יאבדו את עבודתם, הסיכוי שלהם "קטן" או ש"אין סיכוי כלל" שימצאו עבודה אחרת, לפחות ברמת הכנסה דומה."

המשפחה הישראלית מהמעמד הבינוני חייה כיום על חבל דק ללא רשת בטחון, ומצבה הכלכלי רעוע בהרבה בהשוואה למצבם של הוריה לפני דור אחד בלבד.

לפי בנק ישראל, "השכר למשרת שכיר עלה רק במעט ביחס למדד המחירים לצרכן לאורך התקופה" (העשור האחרון, א.פ.). העשור האחרון התאפיין ברובו בצמיחה מהירה, כלומר, פירות העלייה בתוצר נקטפו והגיעו בעיקר לעשירון העליון, ולעשירונים הראשונים חלחלו רק פירורים. ואכן על פי הלמ"ס, "המשפחות בעשירון העליון נטלו בשנה שעברה (2012) 23.6% מסך ההכנסה נטו של משקי הבית, ואילו המשפחות בעשירון התחתון נאלצו להסתפק בנתח מצומק של 2.5% בלבד". זהו נתון חריג ובעייתי המאותת על שבר עמוק בכלכלה הישראלית.

גרוע מזה, ככל הנראה השכר הריאלי ירד בעשור האחרון. שכן מדד המחירים אינו משקף את העלייה החדה במחירי הדירות מאז 2007. הבעייה היא שסעיף הדיור במדד מחירי הדיור מתייחס לחוזי שכירות המשקפים את מחירי שירותי הדיור ואינו מודד את עליית מחירי הדיור (דורון סייג, למ"ס, מדדים למחירי הדיור: מתודולוגיה ונתונים). מחירי הדירות עלו באופן חד מאז 2007, וכדברי הנגידה: "בתחילת התהליך עליית מחירי הדירות לוותה בעליה מתואמת של שכר הדירה, אולם בשנים האחרונות שכר הדירה עלה בקצב מתון בהרבה ממחירי הדירות."  ואכן, שקף 8 במצגת של הנגידה בפני ועדת הכספים, 'סקר מחירי הדירות מול מדד הדיור' מורה שמאז 2009, נפתח פער של כ-13% לפחות בין מחירי הדירות לבין מדד הדיור. בהתחשב במשקל הגבוה של הדיור בסל מדד המחיירם לצרכן כ-25.2%, יש לפער זה משמעות עצומה. עליית המדד כפי שמוצגת ע"י בנק ישראל ובמאמר של ארלוזורוב נמוכה בהרבה מהעלייה הריאלית, ויתכן מאוד שהעלייה בשכר העובדים השכירים לא הדביקה את העלייה האמיתית ביוקר המחייה.

דיור

מקור: בנק ישראל יולי 2014

אין ספק שההצטרפות של אנשים נוספים למעגל העבודה מבורכת ותרמה רבות להם ולמשק הישראלי. אך אין בכך רבותה, שכן כניסת מפרנס שני למשקי הבית הצליחה רק לשמר אך לא לשפר את מצבם. צריך לדאוג לכך ששכר העובדים, ותיקים כחדשים, ישקף לפחות את הגידול בתוצר הלאומי, ושהגידול בהכנסות משקי הבית יביא להקטנת אי השוויון במשק.

בניגוד גמור לכותרות בעתונים ולבשורה שההכנסות של משקי הבית שלנו צמחו מעל ליוקר המחייה בעשור האחרון, ניתוח הנתונים מורים את ההיפך. מדד המחירים לצרכן אינו משקף את היכולת לרכישת דיור, המצב הכלכלי של רוב הישראלים הורע בעשור האחרון, ופירות הצמיחה המרשימה בעשור האחרון נקטפו והגיעו בעיקר לעשירון העליון, ולעשירונים הראשונים חלחלו רק פירורים.

ישראל הפכה לארץ עשירה שתושביה עניים, תוצאה ישירה של המדיניות הכלכלית-חברתית בעשור האחרון.

אמנון פורטוגלי.

חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, והמכללה החברתית-כלכלית

המאמר פורסם  בפייסבוק של אסתי סגל ובאתר "הכלכלה האמיתית"

 

 

 

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , , , , ,

6 תגובות

  1. עומר מואב :

    עוד מסילופי פורטוגלי

    זה מה שאמרתי: "ההאטה הכללית במשק הישראלי בוודאי משפיעה על רמות השכר, אבל חשוב לזכור שממוצע השכר הריאלי הוא נתון מטעה – ויש להתייחס אליו בזהירות", אומר הכלכלן פרופ' עומר מואב, מהמרכז הבינתחומי הרצליה ואוניברסיטת וורוויק האנגלית. "צריך לזכור שירידת הממוצע אין פירושה ששכרם של אותם עובדים שנמצאים כבר בשוק העבודה יורד, אלא שהירידה נובעת מהרחבה והצטרפות אינטנסיבית לשוק העבודה".
    אתה מבין את ההבדל, מר פורטוגלי?

  2. אמנון פורטוגלי :

    אי הבנה, פרשנות יצירתית, ואף סילוף של דברים.

    ככל הנראה השם שלי הפך לסדין אדום עבור פרופ' מואב, גם כאשר אני מסכים איתו הוא רואה בזה אי הבנה, פרשנות יצירתית, ואף סילוף של דבריו.

    אני מסכים עם מואב "שממוצע השכר הריאלי הוא נתון מטעה – ויש להתייחס אליו בזהירות" ו"שירידת הממוצע אין פירושה ששכרם של אותם עובדים שנמצאים כבר בשוק העבודה יורד, אלא שהירידה נובעת מהרחבה והצטרפות אינטנסיבית לשוק העבודה". אני מסכים עם מואב וכותב שההצטרפות של אנשים נוספים לעבודה מבורכת ותרמה רבות למשק הישראלי.
    מואב מדגיש היבט נוסף בתהליך זה שאני מסכים לו: עדיף לעבוד מאשר לא לעבוד, או כדבריו של מואב "כשאתה עובד אתה קצת פחות עני מאשר בימים שבהם ישבת בבית…..העובדה היא שמצבם של העובדים בקרב האוכלוסיות העניות – נשים ערביות או גברים חרדים – יותר טוב כיום מאלה שלא עובדים".
    עם זאת, אני מציין מספר היבטים להצטרפות זו. אחד ההיבטים שציינתי הוא שהגידול בהיצע העובדים יצר לחץ על שכר העבודה ומנע עליה ריאלית בשכר. ציטטתי את פרופ' עומר מואב: "בשנים האחרונות היה גידול אדיר בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה, אלא שמי שנכנס לשוק היו אנשים עם כושר השתכרות נמוך – עובדי קבלן, נשים חרדיות, נשים ערביות, אוכלוסיות שמרוויחות סכומי כסף קטנים יותר מבעבר. המשכורות האלה מורידות את ממוצע השכר הריאלי (הדגשה לא במקור), אבל גם שומרות על רמת האבטלה נמוכה. מכאן שירידת הממוצע אינה בהכרח דבר רע, שהרי אבטלה נמוכה היא נושא חברתי ממדרגה ראשונה – תמיד טוב יותר להרוויח כסף מאשר לא להרוויח."
    אם מואב טוען שזו אי הבנה, פרשנות יצירתית או סילוף של דבריו, אני נמצא בחברה טובה. זו הכותרת שהכתבים רונית דומקה, וטלי חרותי-סובר או העורך של דה-מרקר בחרו לתת למאמר: "פרופ' מואב: הירידה בשכר הריאלי נובעת מגידול בשיעור ההשתתפות בשוק העבודה".

    היבט נוסף וחשוב לההצטרפות של אנשים נוספים לעבודה, הוא אי השוויון ההולך וגדל בישראל, או מי נהנה מפירות הצמיחה, שנובעת בין השאר מתהליך זה.
    לפני מספר ימים פורסם בכלכליסט ראיון של אורי פסובסקי ואמנון אטד עם דר' קרנית פלוג נגידת בנק ישראל.
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3641435,00.html.
    פלוג מתייחסת בריאיון לאותם ההיבטים עליהם כתבתי במאמר. הכתבים מזכירים ש"כבר במעמד מינויה לתפקיד, פלוג הכריזה: "אין די בשיעורי צמיחה גבוהים. חשוב מאוד שפירות הצמיחה יתחלקו בצורה שוויונית יותר בין כל חלקי האוכלוסייה" (הדגשה לא במקור). בהמשך דיברה על "יצירת חברה שגם ילדינו ירצו לחיות בה". לשתי ההצהרות האלה היא הוסיפה מושג חדש יחסית בשיח הכלכלי, שאף נגיד לפניה לא הדגיש: "צמיחה מכלילה" – גישה שמייחסת חשיבות לא רק לצמיחה, אלא גם לכך שפירותיה יגיעו לכלל האוכלוסיה, כמו גם ההזדמנויות הכלכליות."
    בראיון מציינת פלוג מספר היבטים בכלכלה הישראלית כמו "אני חושבת שאני מתייחסת לא רק למצרפים אלא גם לשאלה איך העוגה מתחלקת. בעיניי החברה והכלכלה שזורות זו בזו, ואני בהחלט רואה יעד נכון בשילוב כל מרכיבי האוכלוסייה בפעילות הכלכלית, ולכן גם בפירות של הפעילות הכלכלית". ובהמשך, "לאורך זמן האי־שוויון גדל, ואיתו גדלה החשיבות של הכללת אוכלוסיות שבשולי שוק העבודה",
    הכתבים מנסים להקשות ומזכירים שלצד העלייה בהכנסת משקי הבית עלו גם ההוצאות, ובמשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים נוספה הוצאה על מסגרות לילדים, פלוג אומרת: "זה נכון, יש הבדל, והדגש שלי לגבי חשיבות השירותים הציבוריים קשור גם לזה. אנחנו צריכים להמשיך את העבודה כדי שכושר ההשתכרות שלהם יהיה מתאים. ויש גם מה לעשות לגבי שירותים תומכי עבודה, כגון הרחבת מעונות יום וצהרונים".

  3. עמית :

    בכדי לראות ולהבין מה קורה כאן מספיק לראות את הגידול במספר כלי הרכב היוקרתיים.
    כלי רכב שעולים כמו דירה בתל אביב, הם סימן שיש כאן שכבה של אנשים שמרוויחים סכומים לא מציאותיים.
    לסיכום יש להזכיר שחלק מהגידול בתוצר הלאומי הגולמי בישראל נובע מעליית מחירים בלתי פרופורציונלית לעולם, מכאן שההשוואה בעיתית מאוד.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    כולם מדברים על בעיית יוקר המחיה ועל הצורך לטפל בו. כלכלני השוק מדברים על הצורך בהגברת התחרותיות ככלי להורדת יוקר המחיה.
    והנה- ראה זה פלא – לא יוקר מחיה ולא נעלים.
    המדד האחרון (או בינתיים זה שלפניו?) היה בכלל שלילי.

    – אז יש או אין יוקר מחיה?
    – מצבם של משקי הבית משתפר או הורע?
    – האם יציאת מפרנס שני לעבודה מעלה במקצת את הכנסת משק הבית או מכפילה אותה
    (או מעלה אותה ב-50% לפחות, כדי להיות צנועים)?

    זאת השאלה.

  5. עמית :

    תשובות

    # תחרות לפעמים מורידה מחירים ובדרך כלל גורמת לפשיטת רגל של עסקים קטנים והשתלטות של חברות גדולות ויקרות.
    # המדד הוא כלי בעייתי משום שנכללים בו פרמטרים ע"פ שיקולים לא עיניניים, לכן הוא איננו כולל מחירי בתים.
    # כאשר יוקר המחיה עולה עולה גם הצמיחה משום שהיא מודדת את סך כול הפעילות הכלכלית.
    # בדרך כלל ההשפעה של המפרנס השני קטנה משמעותית מזאת של המפרנס הראשון ובכל מקרה אנחנו רואים שבישראל ובארה"ב כניסת מפרנס שני תרמה מעט מאוד לעליה ברמת החיים.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    עמית
    תודה

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.