חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

נתניהו ויעלון – במכמני הברית הפוליטית החדשה

נושאים דעות, פוליטי-רון ב 14.09.14 3:02

צמד חדש נולד בפוליטיקה הישראלית במהלך "צוק איתן" – בנימין נתניהו ומשה יעלון. ראש הממשלה ושר הביטחון נאחזו זה בזה במהלך המערכה ובנו בלוק פוליטי מפתיע מול אופוזיציה ימנית קולנית בקבינט המדיני ביטחוני. כיצד אם כן ניתן לפענח את הברית הטרייה והמוזרה הזו?

מאת רון שביט

 

עבור נתניהו עבודה בצמד אינה טבעית. ראש הממשלה הוא אישיות פוליטית ריכוזית מאוד, סוליסט וחשדן. הוא אינו נותן אמון והוא מתקשה לגייס אמון. הוא רואה בכל דמות פוליטית משמעותית אופציה לאופוזיציה. בניגוד לראשי הממשלה שקדמו לו – אריאל שרון ואהוד אולמרט הוא לא מינה לו ממלא מקום. בקדנציה הנוכחית אף הגדיל לעשות וסירב להכתיר שרים בתארים הסמליים של סגן ראש ממשלה או משנה לראש הממשלה.

עם כל ההערכה העצמית ליכולותיו, עדיין הבין נתניהו שהוא חסר סמכות ביטחונית, ועל כן מעולם לא נטל על עצמו תפקיד זה ומינה לצדו דמות בעלת רקע צבאי בכיר. בשנות ה-90 היה זה יצחק מרדכי שמונה על ידו לשר הביטחון. מרדכי זכה לפופולריות רבה עם כניסתו לפוליטיקה, ובפריימריז שנערכו בליכוד לרשימה לכנסת ב-1995 זכה במקום הראשון. הפרנויה של נתניהו אכן התממשה ומרדכי קרא נגדו תיגר וניסה להתמודד מולו ב-1999. עם חזרתו של נתניהו לראשות הממשלה ב-2009 הוא פנה עורף למפלגתו ובחר למנות את אהוד ברק למשרה הרמה. ברק המוחלש פוליטית לא היווה איום על נתניהו. להפך. כאשר מפלגת העבודה שבראשה עמד אוותה לפרוש מהממשלה, בחר ברק לפלג את סיעתו ולהמשיך בתפקיד שר הביטחון עד שפרש בסוף הקדנציה.

ובכן, עם תחילת כהונתו השלישית של נתניהו כראש ממשלה הוא מינה את משה (בוגי) יעלון לשר הביטחון. הוא עשה כן ללא חמדה מיוחדת אלא כאילוץ ומחוסר ברירות. יעלון כמו מרדכי היה חבר מפלגתו ופופולרי בימין  ולפי ניסיון העבר היה זה פוטנציאל לצרות.  בכל זאת כאשר הביט לצדדיו לא נמצאה דמות ביטחונית בכירה אחרת, והמינוי בוצע. יעלון נקט בקו נצי תקיף וגרם לנזקים דיפלומטיים מול ארה"ב בהתבטאויות בעייתיות עד שערורייתיות. בשיחות סגורות כינה את מזכיר המדינה קרי משיחי ואובססיבי ("שייקח פרס נובל וילך"), ובאוניברסיטת תל אביב התריס כי "ארה"ב משדרת חולשה בכל העולם". נתניהו מתח ביקורת מתונה נגד שותפו החדש אך נזהר לא לקרוע את החבל המתוח ביניהם.

החוב נפרע עם פתיחת מערכת "צוק איתן". יעלון יישר קו לחלוטין עם ראש הממשלה ואף הרחיק לכת והצטרף למתקפתו של נתניהו נגד שרי הימין הקיצוני. מה גרם ליעלון להתנהלות זו שסותרת לכאורה את התבטאויותיו הקודמות? בוגי מגדיר עצמו מפא"יניק. כלומר, לא קדושת האדמה מנחה אותו אלא ניתוח סובייקטיבי של המציאות. הוא סבור שאין פתרון נראה לעין למציאות המזרח תיכונית. מכאן הוא מגיע למסקנה שמרנית: לא לתהליך מדיני ולא להסתבכות מלחמתית. במשפט אחד: לא לשינוי מהפכני של המציאות באזור אלא קידוש הסטטוס-קוו. הוא שולל משא ומתן שיוביל לוויתורים ולנסיגות מצד אחד, ומתנגד למציאות ביטחונית השונה מהותית מהמצב הקיים (כגון כיבוש עזה או כניסה לעומק עזה). הגישה היעלונית-שמירית הזו מתאימה בשלב הזה לנתניהו: ביבי חושש מהתקדמות מדינית שתביא להפלתו על ידי הימין. במקביל הוא חרד מהסתבכות ביטחונית שתביא להפלתו על ידי המרכז הפוליטי. ה"פוזה" היעלונית הנוכחית מתאימה לו. כל עוד מסכים שר הביטחון לעמוד מאחוריו בחיוורון, במשמעת עצמית ממושטרת ומבלי "לגנוב את ההצגה" הוא שותף נוח לראש הממשלה הסוליסט.

עד מתי תחזיק הברית? התזזיות של הפוליטיקה הישראלית מוכיחה שהכול נזיל. במיוחד בבריתות ובמיוחד בבריתות של נתניהו. כאשר יחליט יעלון "לעשות שריר" או להתחבר שוב לימין הנצי הוא יצמצמם מאוד את המוטיבציה של נתניהו להמשיך את שיתוף הפעולה. השותפות עם ליברמן למשל התרסקה די מהר על קרקע המציאות. רק לפני שנה וחצי ניצב שר החוץ לצדו של נתניהו עם סיום מבצע "עמוד ענן" ושיבח בחום את "הניהול המצוין של המערכה". זה קרה בדיוק באותה תפאורה בה גיבה יעלון את ראש הממשלה כעת. בהצגה של ממשלת נתניהו הלוקיישן זהה, אבל השחקנים מתחלפים בקצב מעורר השתהות. קשה להאמין שיהיה זה שונה מהותית בזוגיות הפוליטית הנוכחית.

 

ד"ר רון שביט הוא מומחה למנהיגות פוליטית ולפסיכולוגיה פוליטית

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: ,

תגובה אחת

  1. ל רפי :

    נו, אז מה חדש?

    ברית פוליטית (להבדיל מברית חברית, אידיאולוגית או אמוציונלית) היא ברית "לתכלית". תכלית קצרת טווח או ארוכת טווח, לפי הצרכים והנסיבות. כאשר התכלית משתנה, סיכוי טוב שגם הברית (או הבריתות) תשתנה. עד כאן אלה סדרי עולם ואין בכך שום חידוש.
    בפוליטיקה קיימים גם אגו ושאיפות אישיות, ומשום שמדובר בסביבה תחרותית עד כדי "מלחמתית", השיתוף והתחרת פועלים בשילוב כזה או אחר במשך כל הזמן.
    בפוליטיקה פועלים בני אדם, ולכן מוצאים בה גם דגמים שונים של אישיות אצל כל שחקן, ובוודאי גם אצל השחקן הראשי – "המנהיג".
    תמהיל הדברים, לא פחות מהאירועים האוביקטיביים (או האמפיריים) מייצר את התהליכים וההתפתחויות הפוליטיים.
    כל עוד מבין בוגי את כללי המשחק ונשמע להם, כל עוד יש לו מה לתרום לראש הממשלה כחיזוק למעמדו וליכולתו לנווט עפ"י דרכו את המהלכים היסודיים – הוא נכס. כאשר יגברו אצלו חוסר הסבלנות, האגו, או העמדות עימן הצטרף למרוץ, באופן שיהוו נטל או איום על ראש הממשלה, הוא יהפוך לנטל, ומכאן ניתן להפעיל את שעון העצר…
    הקירבה של בוגי לנתניהו משרתת אותו פוליטית ומקנה לו "סניוריטי", כפי שראינו ב"צוק איתן", ולכן הוא ממשיך בכך וימשיך בכך. צריך לזכור שבוגי אינו "יליד הליכוד", הוא נספח. לליכוד נסיון רע עם נספחים (וגם עם נסיכים). לכן, בוגי צריך לצבור נסיון, ותק, נוכחות, ודימוי מקומי בליכוד. והקרבה לראש הממשלה היא קורס קומנדו מצויין.
    ומכאן שוב השאלה: נו, אז מה חדש. והתשובה: אין חדש. הכל מתנהל כצפוי. חוקי הג'ונגל גם הם חוקים…
    בוגי מביא ערך מוסף של המקצוע הצבאי, בו לראש הממשלה נכסים פחותים משלו, חרף העובדה ששרת בסיירת מנכ"ל והוא אח שכול של מפקד הסיירת.
    הפלא האמיתי הוא שליד ראש הממשלה לא התייצב עדיין אף "פוליטיקאי זוטר", או פוליטיקאי שמוכן להכריז על עצמו "זוטר", שמרחב המחיה שלו דומה לשל נתניהו, אבל הוא אינו מתנהל ונתפס כמתחרה אקטואלי. מי שיימצא במקום זה כאשר נתניהו עצמו, משיקוליו שלו, יחליט לסיים את הקריירה הפוליטית, או יקלע לצרה שתחייב אותו לפרוש – יהיה המועמד הרציני ביותר לרשת אותו. לליברמן אצה הדרך והוא החמיץ את הסיכוי, ולהערכתי יצא למדבר הפוליטי לזמן לא קצר.
    בין כל הדמויות בליכוד כיום, גדעון סער הוא בעל היכולות והתכונות הטובים ביותר להיות במעמד כזה בשני תנאים: א. שלא ירחיק לכת עם הבידול שהוא נוהג כיום מול ראש הממשלה ולא יקצוב זמן לתהליך, ב. שיהיה נאמן למדיניות הליכוד ששוללת את פתרון "שתי המדינות" (בניגוד לנתניהו הוא אינו חייב ל"שחק" עכשיו במגרש שבו נאלץ נתניהו לשחק בראשית כהונתו של אובמה ולשאת את נאום בר-אילן, אבל הוא חייב לשחק במגרש של נתניהו… בדיעבד, אובמה באוסף הטעויות העצום שלו במזרח-התיכון(יחד עם קרי), פטרו את נתניהו בפועל מנאום בר-אילן. כיום נאום זה כבר איננו רלוונטי בעיני רוב הציבור היהודי בישראל, ומציאות קונקרטית אחרת עדיין איננה בנמצא.
    למרבה האירוניה, דווקא דאע"ש עשויה לספק את המציאות האחרת, שמאז ומתמיד היתה בפועל היחידה האפשרית באמת: פדרציה ירדנית-פלשתינאית במסגר הסדר אזורי כולל וסיום הסכסוך.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.