רטוריקה אחת – מציאות אחרת

ק. טוכולסקי מציע לשמאל להתחיל לעבוד כמו הימין, במסרים קצרים וברורים, בלי התחכמויות והתפלפלויות, אם הוא רוצה לעלות אי-פעם לשלטון

אם השמאל רוצה לעלות אי פעם לשלטון הוא צריך להתחייב למה שהוא יעשה, ולא בשיטה המיושנת של מסיבות עיתונאים להצגת מצע שאף אחד לא יקרא (שיטה מצוינת בעולם שבו למצע יש משמעות וככה נוהגים כולם), אלא באמצעות הבטחות פשוטות שישווקו (כן, ישווקו – ואין מילה אחרת טובה יותר) מעכשיו ועד שנעלה לשלטון. לשמאל יש הרבה מה להציע ובניגוד לימין גם נכונות לבצע, אז אם רוצים לחזור לשלטון כדאי להתחיל להגיד מעכשיו, למשל:

  • חינוך חינם נקודה! (חינוך חינם ביום לימודים מלא משבע וחצי עד חמש אחר הצהרים, מתום חופשת הלידה ועד השלמת הבגרויות, בלי אותיות קטנות, בלי צהרונים, בלי תשלומי הורים).
  • דיור ציבורי נגיש (בלי מע"מ אפס, בלי תמיכה לשכר דירה, פשוט בנייה ציבורית נרחבת והרחבה הדרגתית של הקריטריונים).
  • כיסוי רפואי וסיעודי מלא מסגרת מס הבריאות (בלי משלימים ומושלמים, בלי חורים בכיסויים, בלי תחנונים לוועדות).
  • הסדר מדיני עכשיו (בלי הם התחילו ואנחנו עשינו, פשוט ועל השולחן הכל).

מסרים פשוטים, בלי התקפות מתוחכמות, בלי הם הבטיחו אבל הם לא עושים, בלי ככה זה צריך להיות. רק "מה אנחנו נעשה" מהשלטון, בצורה קצרה וברורה.

הציבור עייף, והוא גם מתחיל להבין שבין הרטוריקה של הימין-מרכז להגשמה אין ממש קשר. ביבי מבטיח להיות חזק מול האויב אבל מתגלה כחלש ועלוב, "הבית היהודי" מדבר על אחווה אבל דואג רק למתנחלים, ועל ההבטחות של שרי "יש עתיד" בכלל אין טעם להכביר מילים - הם שכללו את אמירת הדבר האחד ועשיית ההיפך לשיאים חסרי תקדים.

הגיע הזמן לעבוד כמו הימין, במסרים קצרים וברורים, בלי התחכמויות והתפלפלויות, בלי לדבר מתוך פחד מתמיד שנרגיז איזו קבוצה טהרנית שזה לא מספיק בשבילה בפייסבוק או איזה כותב מאמרים ב"הארץ" (העיתון שלקח על עצמו לסכל כל סיכוי שהשמאל יעלה אי פעם לשלטון באמצעות שילוח ביקורת אכזרית על כל מועמד אפשרי של השמאל, זריעת שנאה נגד עובדים מאורגנים ובין קבוצות משנה מעקרות שיח אחרות של השמאל הפוסט מודרניסטי כמו, המזרחים המקצועיים, הפמיניסטיות הליברליות והפיסניקים).

צריך לדבר ברור ולהעמיד בפני הציבור את העובדה שההבדל היחיד בין השמאל והימין הוא שבימין (וזה לא משנה אם אנחנו מדברים על ביבי או לפיד, בנט או ליברמן, כחלון או ליבני) מדברים הרבה ולא עושים בשבילו כלום. השמאל מבטיח ויש לו קבלות של חקיקה. אם זה לא מספיק, אפשר להתנחם בעובדה שהשמאל אינה שותף לשלטון בישראל על שקריו וכישלונותיו כבר כמה שנים טובות. מי שנמאס לו לבחור בפוליטיקאים שמשקרים ומאכזבים פעם אחר פעם יכול לנסות משהו אחר.

לא הולכים להיות לנו בעתיד הנראה לעין כלי תקשורת המוניים. לגוש הימין יש: "ישראל היום", "ידיעות אחרונות", "מקור ראשון", "ווסטי", "בשבע", חדשות ערוץ 2, רדיו גלי ישראל, ושליטה הולכת וגוברת בקול ישראל. לגוש המרכז יש עיתון "הארץ", רדיו תל אביב, "מעריב-סופהשבוע", "גלובס", ערוץ 10, "ליבראל". לנו יש העיתון "אל איתיחד" בשפה הערבית שמצבו לא משהו. לכן, בחשיפה הגם ככה נמוכה יותר צריך להתמודד בכלים אפקטיביים. להבטיח לציבור:

ביטחון ושלום,

חינוך בריאות ורווחה,

חלק הוגן בנכסי הלאום,

מאבק בשחיתות השלטונית של הימין

ואלטרנטיבה.

מסרים פשוטים יחלחלו. תמיד אפשר להציב בקישור ליד הסיסמא גם איך להגיע להסבר הרחב והמעמיק, אבל הציבור הרחב לא צריך מצע ומסיבות עיתונאים עם ברוורמן. הציבור הרחב צריך לבחור בין סיסמאות קליטות ואת זה הגיע הזמן לספק. הימין ימשיך להבטיח דברים שהוא לא מתכוון לקיים אבל שמוכרים טוב לציבור הבוחרים את מה שהוא רוצה לשמוע, זה המגרש בו אנו מתחרים וכדאי שנתאים את עצמנו אליו. "חוזרים לעבודה", "חזקים בביטחון וחזקים ברווחה", "במרצ למען בריאות שוויונית", "במרצ למען דיור ציבורי נגיש" "עושים שלום במרצ", "חדש למען סביבה נקייה", "חדש למען שוויון בחלוקה" וכן הלאה וכן הלאה. הבחירות הבאות בין אם יהיו ב-2015 או ב-2017 הולכות ומתקרבות, לשמאל לא הולך להיות קל והימין כבר מכין את מפלגת גניבת הקולות הבאה, זו של כחלון. הגיע הזמן להתחיל לעבוד.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , ,

9 Responses to “רטוריקה אחת – מציאות אחרת”

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    טוכולסקי – מה שלא רואים – לא יודעים. הסיסמאות הקצרות לא הן שעושות את העבודה (…)לאף אחד. הן מתלבשות על מה שכבר קיים.
    הימין עובד חזק בשטח!!!
    בונה לעצמו בסיסי כוח (כפי שהיו פעם הקיבוצים, היום זה ההתנחלויות).

    לחרדים יש מערכות חינוך משלהם. כנ"ל הממ"ד.
    הם נכנסים לתוך הצבא בתנועת מלקחיים – גם לקצונה הגבוהה וגם לפעילות החינוכית. הם דואגים לקיים לעצמם תקשורת אפקטיבית (ערוץ 7 , הערוץ של ש"ס ).

    והם יודעים איך לחבר את כל מנגנוני הכוח ובסיסי הכוח.

    שים לב שאין למעשה מפלגה אחת שבונה על הכוח בפריפריה, חוץ אולי מישראל ביתנו, בקושי, ובדיוק לשם מכוון כחלון. להערכתי הוא כבר חורש שם את השטח אבל אנחנו לא נדע מזה.

    יש עתיד זו מפלגת התקוות התורנית של המרכז עם תמיכה של בעלי הון בינוניים, והיא נוגסת ממצביעי מרצ, למשל, ×›×™ בסוף ההוויה קובעת את התודעה ומצביעי מרצ מסתדרים גם כשתקציב החינוך מקוצץ, במובן מסוים הם אפילו תורמים לכך, ×›×™ גם הם מתכנסים לתוך מערכות חינוך יחודיות אליטיסטיות בעלות צביון ליבראלי – לא מגייס.

    נשארה למעשה מפלגת העבודה – אבל היא דווקא פועלת בתקשורת (יש לה כמה וכמה מומחים מהתחום, לא?). והם מקבלים נתח גדול מאוד בתקשורת, אז מה?

    בלי עבודת שטח אין כוח פוליטי, עם או בלי פייסבוק (תזכור את הסיסמאות הקליטות של מחאת 2011 ותשאל את החבר'ה מתחריר).

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    שלי יחימוביץ היא דוגמה מענינת. חלק גדול מהכוח שלה שבזכותו נבחרה ליו"ר המפלגה היתה תנועת הנוער העובד – עד שהסתסכה שם עם הגורו שלהם (פסח האוספטר?).
    ואז בסיבוב הבא, כל מנגנוני המפלגה ורסיסיהם התגייסו נגדה.

    http://www.blacklabor.org/?p=53393

  3. ק. טוכולסקי הגיב:

    אנונימי, לפיד לא עשה יותר מדי עבודת שטח, הוא רק לקח 19 מנדטים. כמוהו ד"ש, צומת, הגמלאים, המרכז, שינוי.
    השמאל צריך לעשות 2 דברים, הראשון להחזיר לעצמו את הבוחרים שנודדים מאז 1977 למפלגות מרכז חד או דו פעמיות. השני להביא בוחרים מהצד השני.
    המחאה של 2011, קיבלה גב מהתקשורת. מי ממנהיגיה שהיה לו שכל (סתו שפיר ואיציק שמולי) עשו עם זה משהו. מי ממנהיגיה שליהגו עצמם למוות בכולם חארות ממשיכים היום ללקט לייקים בפייסבוק.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    השמאל צריך להפסיק למצוא תירוצים.
    השמאל צריך להפסיק את היריות לתוך המחנה.
    השמאל צריך להתחדש קצת.
    השמאל צריך להיות בשטח ולגייס אנשים ולבנות כוח.
    השמאל צריך לחבר את כל הנקודות ולא לעבוד באופן צנטריפוגלי.

    סיסמאות קליטות זה החלק הקטן והפחות משמעותי. ראה ערך שלום עכשיו.

  5. ק. טוכולסקי הגיב:

    שלום עכשיו היה מסר שעבד מצוין במשך תקופה לא מבוטלת.
    אין ביננו מחלוקת על הרבה דברים
    אני חושב בהסתכלות למשל על ארצות הברית שהיא המודל למה שקורה פה חברתית שיש חשיבות לססמאות.
    לא צריך לזלזל במסרים הקליטים ובשליטה בשיח הציבורי.

  6. לקסי הגיב:

    אנונימית טוענת: בלי גיבוש מחנה זה לא ילך.
    ק.ט. טוען, בלי סיסמאות קליטות אף אחד לא יבוא.
    האם אתם אינכם רואים שסיסמאות קליטות הן המפתח גם לגיבוש מחנה?

    (אני חי את זה מחדש עם ההתרחשויות המתחדשות בעניין מכרה הפוספטים)

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    לקסי
    הזדמנות טובה לשבח את המאבק שלכם – הנחישות העירנות, הבקיאות.
    הרבה עבודה שחורה מושקעת על ידכם. הרבה עבודת ראש ו-רגליים.
    אם סיסמאות קליטות עוזרות למאבק הזה, סחטיין, (לא כל סיסמא מתבררת כקליטה. יש ממש מעטות כאלה).
    בכל מקרה אתם לובי מולצח – לא כוח פוליטי.
    אלה שני דברים שונים.

    לפני שנים היה לנו ויכוח מקומי ברצ בדיוק על הדבר הזה.
    יום אחד נקרתה הזדמנות לבדוק את העניין.
    לשם שינוי נוסח כרוז ברוח לא סטנדרטית. הוא חולק במקום הומה.
    אנשים: לקחו.קראו. חזרו לדוכן. "אתם בטוחים שזה כרוז של רצ?"
    למה?
    כי "רצ לא מדברת ככה".

    מהון להון התחילו שיחות ברוח שונה מהרגיל בלי "אתם אוהבי ערבים" וכד'.
    כי כשאתה יוצא עם סיסמאות אתה גם מקבל סיסמאות בחזרה.

  8. לקסי הגיב:

    כתבת: "לפני שנים ×”×™×” לנו…"
    מאז היכולת לשמוע טיעון בן יותר מ-10 מילים נותרה נחלת מעטים, כולם בשמאל הנחלק על סדיקת שערות.

    וגם: סחתיין ולא כמו שכתבת… (=בריאותיים, סחה 2X)

    וגם תודה על התשבחות, נקווה שנמשיך להצליח, עומדים לפני סכנה גדולה.

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    תודה על התיקון
    ולעניין עצמו – הרי זהו עצם העניין – הטענה היתה שאנשים לא קוראים……..

    ובכן – קראו אז.
    קוראים היום.
    יקראו מחר.

    השאלה הנכונה היא *מה* כותבים
    והאם זה בהיר
    או מקודד………

    יש עניינים כמו רצף, מוסיקה, הקשרים (נניח מהתנ"כ),
    בקיצור 🙂
    תורה שלמה.

    (כל הוויכוח ממילא איננו בן אלף מילים לבין שלוש…..)

Leave a Reply