חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מפלגת העבודה האבודה – מכתב פרישה

נושאים מכתבים, פוליטי ב 5.12.08 9:15

התנהלותה הקלוקלת של מפלגת העבודה שברה לבסוף את איתי אשר. במכתב נוקב ומנומק היטב למז"כל המפלגה איתן כבל, הוא מבקש להפסיק את חברותו במפלגה. הוא שוטח בפניו טענות על אובדן הדרך הסוציאל דמוקרטית, ועל ההתמקדות בפוליטיקה קטנה. אבל אשר לא מוותר על מעורבות, ובוחר להצטרף  למימ"ד של מיכאל מלכיאור ועמי איילון. המכתב המלא לפניכם

 

חה"כ כבל שלום רב,
אני חבר מפלגת העבודה מאז נצחונו של עמיר פרץ בסוף שנת 2005. למעשה, אתה סייעת לי באופן אישי להתגבר על הבירוקרטיה של ההתפקדות.
 
היום הצבעתי בפעם השנייה בפריימריס לרשימה לכנסת, זכות אותה קניתי בכסף מלא, ועתה אני מבקש באופן רשמי להיגרע מרשימת חברי המפלגה. 
 
זאת, משום שאיבדתי כל אמונה בכך שניתן יהיה לשקם אותה ולהפכה למפלגה סוציאל-דמוקרטית, או לכל הפחות למפלגה דמוקרטית. 
 
אמנם היום תרמתי במעט לקידומם של חברי הכנסת שפעילותם תאמה יותר את מצע המפלגה ואת דעותי שלי, וגם קצת ל"חיסולם" הפוליטי של אלו שפעילותם היתה לדעתי הרסנית למדינה ומנוגדת למצע המפלגה.
 
אך בסיכום הכולל, הבנתי כבר מזמן שמפלגת העבודה, למרות כמה אנשים טובים ברשימתה, אינה מתפקדת
כלל כמפלגה ואינה ראויה לקול שלי.
אני מאמין כי בישראל קיים צורך חזק בקיומה של חלופה פוליטית ציונית וסוציאל-דמוקרטית.
 
אפשר לנסות להפוך מפלגה קיימת לכזו, או להקים אותה מאפס. שתי האפשרויות קשות וכמעט בלתי אפשריות.

המעקב והמעורבות שלי במתרחש במפלגת העבודה במשך שלוש שנים שכנעו אותי שבמפלגת העבודה וכנראה גם במרצ, שגם עימה היה לי ניסיון כמתפקד, זה פשוט לעולם לא יקרה.   
 

גם אם היו"ר אהוד ברק יודח, או סתם "ילך לעשות לביתו" כמנהגו מני קדם – הבעיות לא ייפתרו.
 
הדג לא מסריח מהראש אלא רקוב מיסודו.
 
לכן גם הקריאות להתפטרותך או הדחתך בעקבות תקלת הפריימריס אינן רלוונטיות. אף אחד מהמלעיזים לא היה יכול לנהל בחירות פנימיות נורמליות וקמפיין בחירות נורמלי עם חוב של 150 מיליון ש"ח.
 
גם אם טעית הפעם, השימוש בך כשעיר לעזאזל הוא אמצעי מעולה להתעלמות מן הבעיות האמיתיות של המפלגה ובראשן בגידה כרונית בהבטחות לבוחר והתנהלות פנימית שאינה דמוקרטיה תקינה. דווקא בכך יש לי הרבה ביקורת אישית עליך, אבל זה כבר טופל ע"י עותרים במוסדות ובבתי המשפט. 
 
חבל מאוד שאי אפשר לתבוע את מפלגת העבודה גם על הפרת חוזה עם הבוחרים (זוכר את הטקסט החגיגי הזה מ-2006?), הרי אז החובות שלכם לא היו נמדדים במיליונים אלא במיליארדים.
 
אחרי שלוש שנים של סבלנות, התייאשתי ממפלגת העבודה כצינור אפקטיבי להגשמת מטרות פוליטיות סוציאל דמוקרטיות. רוב עמיתי לדרך נשברו הרבה קודם לכן. אבל בניגוד לרוב הציבור בארץ אני לא מתייאש מהפוליטיקה. עודני מאמין בחשיבות ההתפקדות למפלגות ככלי השפעה לאזרחים הקטנים שאינם בעלי הון.
 
לכן אני מתכוון להתפקד בקרוב למפלגת מימ"ד, שהיא בעיני בעלת הסיכוי הגדול ביותר (גם אם כרגע הוא נראה קטן מאוד) להיות העוגן שסביבו תצמח חלופה שלטונית סוציאל-דמוקרטית.
 
במיוחד, חשוב לי מאוד שח"כ הרב מיכאל מלכיאור, דוגמה ומופת לעבודה פרלמנטרית וסדר יום סוציאל דמוקרטי וסביבתי אמיתי, ימשיך לכהן בכנסת הבאה. 
ביום בו "נפטרתם" במפלגת העבודה ממיכאל מלכיאור כדי לקדם את נציגי הקיבוצים והמושבים שמקומם הפך לא ריאלי – הראיתם גם לי באופן סופי את הדרך החוצה ונגליתם במלוא ערוותכם כמפלגה מגזרית לא פחות מש"ס וכמיזם עסקי לא פחות מ"קדימה". 
 
את האנרגיות ואת היצירתיות שהשקעתי עם עמיתי לפני בחירות 2006 כדי לקושש עוד קולות למפלגת העבודה אשקיע הפעם לטובת מימ"ד בראשות הרב מלכיאור וחה"כ עמי אילון.
 
למרות הביקורת שיש לי על ההתקרנפות ואי-העשייה של אילון בתקופתו כאיש מפלגת העבודה, ביקורת אותה השמעתי בפניו בזמן אמת וגם כיום, אני מאמין שזו היתה תוצאה של כניעתו לחוקי המשחק של מפלגת העבודה.
 
אני מקווה כי צעדו האחרון הוא ראשיתו של תיקון וחזרה לדרך האמת שאפיינה אותו בימי "המפקד הלאומי". 
 
אעשה כל שביכולתי כדי שלצוות מלכיאור-אילון יצטרפו במהרה אנשים טובים נוספים שנואשו ממפלגת העבודה ויסייעו לבניית כוח סוציאל דמוקרטי אמיתי – למען העובדים, למען השלום ולמען ציונות מסוג אחר מזה שמייצגות כיום מפלגות הימין ומפלגת העבודה-האבודה.  
 
בברכה,
איתי אשר
מושב אורה
 
העתק: ח"כ הרב מיכאל מלכיאור 
           ח"כ עמי אילון 
           "עבודה שחורה"  
 
נ"ב:

לפני כשנתיים וחצי פגשתי בשוק מחנה יהודה עיתונאי כלכלי-פוליטי בכיר מערוץ 1 וביקשתי ממנו משוב על אתר "עבודה שחורה" שהיה אז בחיתוליו. סיפרתי לו שאנחנו מצביעי מפלגת העבודה שמנסים ללחוץ עליה לקיים הבטחות בנושאים כלכליים וחברתיים.

 
"תשכח מזה" הוא אמר לי, "אין דבר כזה מפלגת העבודה. זו פיקציה, יש שם כמה פוליטיקאים טובים יותר וכמה טובים פחות, אבל כבר אין שם באמת מפלגה".
 
אז די נדהמתי מהתשובה, היום אני מבין עד כמה הוא צדק.

 

נערך על ידי יוחאי
תגיות: , , , , , , , ,

90 תגובות

  1. אריה גור :

    בהצלחה, אם כי איני חושב שזה נכון לעזוב כל מקום מתוך יאוש במקום לנסות ולשנות את הנעשה במקום עצמו. לדעתי עמי אילון טעה כשעזב את מפלגת העבודה וכיום הייתה יכולה להיותץ לו השפעה גדולה בתוכה ואני מעריך גם שנוכחותו הייתה דוחקת את פואד, למשל, עוד מדרגה אחת לכיוון תחתית סולם הנבחרים.

    אני דווקא אופטימי מהפריימריס במפלגת העבודה, בייחוד מהעובדה שברוורמן ושלי במקומות גבוהים ואין ספק שתהיה להם השפעה על דרכה של המפלגה בכיוון הסוציאל דמוקרטי. גם הרצוג, הגם שאינו סוציאל דמוקרט, הוא אינו אטום לנושא החברתי. אני מקווה ומאמין שגם פרץ יהיה בכנסת הבאה מטעם המפלגה.

    כבר אמרתי – אני אופטימי.

  2. שי כהן :

    איתי ידידי

    אני מביט בערכה בכל מה שאתה עושה בע"ש ומסיר את הכובע. למדתי להכיר איש חושב ולהתרשם בפרט מהיכולת להוביל מערכת שלמה של אנשים ופעולות מהתנדבות של שעות הלילה מול המקלדת….

    אולם עלי לבקש אותך לשקול דרך אחרת בעניין זה – כמוך עומדים כיום חברים רבים בתחושה דומה ובוחנים את הצעד הנכון לאור התסכול המתמשך ממצבה ודרכה של מפלגת העבודה.

    הדרך הנכונה בשותפות ערכית ופוליטית (שלא לומר מנהיגות) ראוי שתהיה במפגש ושיחה- שיחה שסדר יומה צריך לכלול את התחושות שביטאת ואת השאלה כיצד, תוך שימור מקסימאלי של שותפות הדרך, נוכל לבטא את השאיפה שהצבת ליצור "כוח סוציאל דמוקרטי אמיתי – למען העובדים, למען השלום …"

  3. איתי :

    שי, תודה

    את השיחה הזו אני מנהל כבר שלוש שנים.

    אני מתכוון להמשיך לנהל אותה כאשר אני חבר מימ"ד, בדיוק כפי שאתה מנהל שיחות על שותפות לדרך עם סוציאל-דמוקרטים וסוציאליסטים חברי מרצ (נמרוד ברנע, תמי זנדברג, אילן גילאון) וחברי חד"ש. זו הרי המשמעות של שיח ס"ד חוצה מפלגות, כפי שהמטה של פרופ' גוטויין מנסה לבנות.

    אנחנו פועלים למען אןתן מטרות רק בצינורות שונים.

    אריה,
    1. בהחלט ניסיתי לשנות מבפנים, 3 שנים. ראיתי בנטו נסיגה אחורה ולא התקדמות. גם מבחינת כוחם היחסי של מחנות אידיאולוגיים וארגזולוגיים במפלגה, וגם מבחינת דגשי העשייה בממשלה ובכנסת.

    2. הן הבחירות למוסדות והן הפריימריס מהווים בשורה התחתונה ניצחון גדול למחנה פואד-ברק-הרצוג-וילנאי. הסיבה היחידה שברוורמן-יחימוביץ'-פינס בצמרת היא בגלל תמיכה ממחנה ברק. ברק חייב את ברוורמן בשביל חזות ס"ד, וחייב ליחימוביץ' ופינס את נצחונו (נצחון פירוס) על אילון.

    3. אם אני קורא נכון את התוצאות, לו עמי אילון היה נשאר הוא היה מחוסל.

    4. חלק מחברי המפלגה בעלי סדר יום ס"ד ואופטימיות כשלך מחכים לכך שב-11 בפברואר ברק ייקח את הרגליים ויברח שוב לחו"ל (או שזה יקרה אחרי מאבק הדחה). אני חושב שמזה לא ייצא שום דבר טוב, בעיקר בגלל החובות האדירים של המפלגה שלא מאפשרים לה לחדש פניה ולמשוך אליה עשרות אלפי מתפקדים מהסוג שהייתי רוצה לראות בה.

    אני מקווה שלעמיר פרץ יהיה מספיק שכל להבין שהמקום שלו (עשירי) כבר אינו ריאלי ויחבור גם הוא למלכיאור ואילון.

    סליחה שאני גונב לכם את הסיסמה -אבל הגיע הזמן להתחיל את העבודה מחדש

  4. לקסי - ערד :

    שלום איתי,
    תודה על הכנות.
    כל אחד מאיתנו מציב את גבולותיו.
    גם אני – מהכרות אישית ומבחינת פעלו המבורך – רוצה לראות את מיכאל מלכיאור ממשיך להיות ראש השדולה החברתית-כלכלית בכנסת. גם אמרתי לו זאת בפגישה, אולם הוספתי ואמרתי שאסור לישראל להיות "מחוסרת עבודה", זה לא שימח אותו.
    כמוך, גם אני רואה את העתיד בבניית מחנה ס"ד, שבעבודה מאומצת ורצופה ישגיר מחדש את השיח הס"ד בחברה הישראלית. ישגיר אותו כך שיוכל להתגבש מחדש לכח פוליטי ס"ד משמעותי.
    כמוך אני מעריך שזה לא יקרה אלא מתוך גופים פוליטיים קיימים. למרות כמה כתמים ברשימה שנבחרה אתמול, אני מעריך שרכבת השינוי במפלגת העבודה יצאה לדרך, זה לא יהיה קל וזה לא יקרה מחר, אבל, מכיון שאני זקן, דרכי לא אצה לי, יש לי סבלנות ואני מנסה, מפינתי, לסייע בתהליך.
    אני מצטער על עזיבתך ומקווה לשובך.
    בברכה
    לקסי

  5. איתי :

    הרכבת יצאה לדרך, אך מנקודת המבט שלי (ושלך) היא נוסעת אחורה.

    תשווה את הרשימה לפריימריס הקודמים.

    עלו: ברק, יחימוביץ' (התחלפה עם תמיר, בזכות הברית עם ברק), וילנאי (מאנשי ברק, ירש מקומו של אילון)

    ירדו: פרץ, תמיר, מלכיאור שנזרק ואילון שזרק את עצמו (ולפי התוצאות – עשה בשכל!)

    נשארו במקום: הרצוג, פינס, ברוורמן, כבל, פואד

    אני על הרכבת הזו לא נוסע. לא אומר "בחיים", אבל לפחות עד שלא יתחולל שינוי משמעותי בכיוון נסיעתה.

  6. ליאור שוורץ :

    התעוררנו לנבחרת חלומות שהקשר שלה לסוציאל דמוקרטיה הוא קלוש ביותר- עם שלי בתור עלה תאנה.

    היום יותר מתמיד מפלגת העבודה איבדה את הדרך.בבחירות הקרבות
    נצביע למישהו אחר בתקווה שחקבלו
    10 מנדטים וישבו באופוזיציה
    ויבנו מחדש לבחירות הבאות מפלגת
    ס"ד -אם נציגות ראלית למגוון רחב יותר של אנשים במדינה.
    חבל אבל זה אולי דרכו של עולם.

  7. דני זמיר :

    איתי אני חושב שאתה טועה לחלוטין פחות או יותר בכל מה שכתבת.
    שלי, ברוורמן, בן סימון, פרץ זה לא דיל ותמיכה של מחנות, זאת עבודה מלמטה.
    הייתי אתמוול בכ 50 (!) קלפיות ברחבי הפריפריה הגלילית וראיתי מחזה שונה לגמרי ממה שאתה מתאר, כולל את העבודה שרוב המצביעים באו עם סדר יום לא מוכתב מלמעלה ע"י דילים שונים, אז די צא כבר מהסרט הזה.
    אשמח אם תפרוש בפנינו את המשנה הסוציאל דמוקרטית של מס' 1 ברשומת מימד/מרץ/סנה (מחוק את המיותר) עמי אילון.
    כדי להשפיע ולשנות במערכת פוליטית בפרט כמו העבודה צריך אורך נשימה ותלם ארוך.
    הנטישה שלך עכשיו את ההתעצמות ס"ד בעבודה למחוז שאין לו סיכוי להכנס לכנסת אלא רק לאבד קולות לעבודה-מרץ הוא מעשה הזוי של התאבדות פוליטית וייאוש חסר הגיון שלא לומר ילדותי. סליחה על הביקורת אבל מקומך איתנו בשעייה ובמאבק הסיזיפי שיצליח בסוף ואל בתנועה קיקיונית חסרת כל חשיבות ומשקל שלא תשרוד לאחר הבחירות כגורם משפיע. (אגב אילון סיים את דרכו הפוליטית בהכרעת הנטישה שלו – אז לא ברור כל כך כמה בשכל הוא עשה, אלא אם כן הוא יזחור פתאום לעבודה ואז תכתוב שוב כמה הפוליקטיה והפוליטיקאים מתעתעים…).
    בקיצור: אל תשתטה…

  8. עידן אהרונוביץ' :

    דני היקר.

    התאבדות פוליטית? אני לא בטוח. תנועה קיקיונית? די בטוח שלא. גם מלכיאור וגם עמי איילון הם אנשים ראויים שיובילו תנועה ראויה. חבל שקוצר הראות שלך מביא אותך להצביע שוב ושוב לאותם הפוליטרוקים שלא עושים כלום במשינת ישראל.

    יפה דני, סידרת לפואד עוד קדנציה. מתן וילנאי יוכל להתבטל בממשלה שוב. ממש בשורה לעם ישראל.

    אני עומד להצביע נכון עכשיו, ולא ל"גדול" או ל"מי שאין ברירה אלא להצביע לו". נתנו מספיק צ'אנסים לעבודה, הגיע הזמן למימד.

  9. דני זמיר :

    עידן, תמשיך להיות צודק והקול שלך כמו של עוד כמה אלפים יחזק את הימין, כי הוא ייגרע מהשמאל.
    אני לא מצליח להבין את ההבדל הגדול בין אילון לאנשים שנקבת בשמם מבחינת תרומה ועשייה פוליטית אם כבר ההיפך.
    הצבעה ועשייה פוליטית היא בדרך כלל- בחוויה האישית שלי- אמנות האפשר והבחירה בין חלופות לא אידיאליות. האם להצביע "נכון" ולא להכניס את הנבחר לכנסת ולהחליש את מי ששמשקף את דעותיך הוא בשורה התחתונה המעשה הנכון?

  10. איתי :

    דני, איני מתכוון להגן על התנהלותו של עמי אילון בשנים האחרונות, או להציג אותו כבעל עמדה ס"ד מגובשת – כי הוא לא.

    את נימוקיי מדוע מפלגת העבודה אינה מהווה קרקע בריאה לצמיחת כוח ס"ד אמרתי אלף פעם. אם רוצים לבנות כוח כזה צריך להתחיל ממותג חדש – בלי החובות, בלי פואד שמחון והרצוג, בלי כללי משחק של מערכת שכל אדם טוב שמגיע אליה קם בוקר אחד מסתכל בראי ומגלה שהוא פואד. רבים מחברי מפלגת העבודה בעלי השקפה ס"ד סבורים כי הרגע הזה שבו יקום כוח ס"ד כחלופה למפלגת העבודה בוא יבוא והשאלה הגדולה היא רק אם היום, מעט לפני הבחירות, זה לא מוקדם מדי.

    לגבי ריאליות של מימ"ד – השאלה הגדולה היא לאן ילכו כל אותם עשרות ומאות אלפים שהתאכזבו ממפלגת העבודה מאז רצח רבין ז"ל.

    למרצ – ילכו רק מעטים, כאלה שממילא התנדנדו תמיד בין העבודה למרצ.

    לחד"ש – מעטים שבמעטים, בגלל ה"תהום" של הצבעה למפלגה לא ציונית, רובה ערבית. הפתרון הקל בשבילי היה להצביע חד"ש ולשמוח על 90% מהצבעות חבריה בכנסת, בניגוד להצבעה אמת שם אני אחראי לכל מהלך נוראי של ברק, פואד וכו'.

    לישראל חזקה – לא מאמין. השילוב של נציות בטחונית ושמאל כלכלי לא מפתה רבים.

    כדי שמימ"ד תיכנס לכנסת עליה לאחד כוחות עם גורמים נוספים – פעילי זכויות עובדים (כוח לעובדים?? הלואי), פעילים סביבתיים (התנועה הירוקה) וכן הלאה.

    כאשר מתחילים לקרוא לי הזוי כפי שנקרא עמי אילון – אני מתחיל להרגיש טוב. אם רק תקרא לי "טרנד" כפי שאתה וחבריך כיניתם את תומכי דב חנין – אני ארגיש שאתם באמת מ-פ-ח-ד-י-ם.

    קל להשמיץ במקום לעשות חשבון נפש ולראות האם שיטת "להשפיע מבפנים" במפלגת העבודה אכן עובדת. כאמור, לא יום אחד אלא שלוש שנים בדקתי את האסטרטגיה הזו והגעתי למסקנה
    שאינה מובילה לשום מקום.

  11. מתן בורד :

    איתי – אני חושב שאתה עושה מעשה אמיץ וקשה מאוד – לעזוב ארגון שהשקעת כל כך הרבה בתיקונו זה דבר קשה ביותר. אני חושב שכהרגלך, את מצליח במכתב שלך לייצג את תחושתם של רבים מהצעירים שרואים את עצמם כסוציאל דמוקרטים בישראל – מפלגת העבודה, שלפני שלוש שנים נראה היה שיש תקווה שתוביל שינוי בכיוון סוציאל-דמוקרטי ציוני הולכת בכיוון שהוא לא הפוך כמו שהוא חסר כל כיוון. למעשה מדובר באוסף די מקרי של אנשים, שמה שמחבר אותם זו השאיפה לפעול פוליטית, אם בשביל סדר יום אישי כלשהו ואם בשביל לדאוג לעצמם ולחבריהם ותו לא. הפריימריס האלה מייצגים בסה"כ – הסוציאל-דמוקרטים יחימוביץ' ופרץ הצליחו להישאר איכשהו בתמונה בעקבות הפשרה עם הניאו ליברלים ברק, וילנאי והרצוג, פואד ושמחון דאגו לעצמם וברוורמן ופינס הצליחו לא לעצבן אף אחד ולא להתחייב לכלום ולכן עשו משהו גם הם. הדרך של דני זמיר ושלי יחימוביץ', גרועה ככל שתהיה, לא עושה קולות של התקדמות ברשימה הנוכחית, ובמפלגה בכלל. תנועה רצינית של צעירים אידיאליסטים לא מסתמנת לכיוון המפלגה הזו, ועל אחת כמה וכמה של המוני השכירים מהמעמדות הבינוניים והנמוכים.

    לגבי הבחירה שלך במימד, אני פחות אוהב אותה. אני חושב שמלכיאור הוא איש מרשים, ערכי וחשוב, שהייתי שמח לראות אותו ממשיך בתפקידו האחרון או בכל תפקיד אחר. לגבי איילון, הביטחוניסט והמזגזג, למרות התדמית הסגפנית, אני לא רואה הבדל מהותי בינו לבין ברק.
    על הבחירה שלי הצהרתי כאן יותר מפעם אחת – אני חושב שהסיכוי היחיד לגבש אלטרנטיבה סוציאל דמוקרטית הוא על ידי ברית עם הכוח הסוציאליסטי העקבי היחיד שאי פעם היה כאן – חד"ש והמפלגה הקומוניסטית. אני דווקא חושב שהיעדר המחויבות שלהם לציונות היא יתרון, שמצד אחד לא מונע בהכרח מציונים לשתף איתם פעולה בחזית על בסיס של עקרונות משותפים, ומצד שני מאפשר חשיבה מחוץ לקופסה ולא מחייב חבירה לקפיטליסטים בכל פעם שיש איום סוציאליסטי, רק בגלל שהוא לא ציוני, כמו במקרה של הבחירות בת"א ובמקרים רבים אחרים בעבר.
    לא ששם אין בעיות, אבל מה שאין שם זו נהנתנות וחוסר אמינות כרונית, הדבר היחיד שבו, כפי שכתבת, מפלגת העבודה מפגינה עקביות כלשהי.

  12. איתי :

    מתן,

    אני בהחלט התלבטתי ומתלבט עדיין בין חד"ש ומימ"ד, בדיוק בגלל הנימוקים שהזכרת שאני מסכים עם רובם. אם מימ"ד לא תצליח לקום ולחבר אליה כוחות נוספים עד הבחירות – הבחירה הבטוחה בקלפי תהיה לשים (לראשונה בחיי) הפתק ו'.

    הבעיה העיקרית עם הצבעה שלי לחד"ש או אפילו תמיכה אקטיבית ומתלהבת (כדוגמת קמפיין עיר לכולנו, או כמו מה שהייתי שותף לו ב-2006 לתמיכה בעבודה) היא שזה לא מה שיוביל לשינוי במערך הכוחות במפה הפוליטית הישראלית. אפשר להביא מצביעים לחד"ש ממרצ, אפשר טיפה מהעבודה, אבל לא יותר מזה. סה"כ אין שום שינוי בגודלו של גוש השמאל.

    כדי לייצר חלופה לשלטון הליכוד וקדימה (שההבדלים ביניהן קטנים) צריך כוח פוליטי מתון יותר מחד"ש וממרצ (ומתפשר יותר מה לעשות). צריך מפלגה שתגנוב קולות מקדימה, מהליכוד, מש"ס, אפילו מישראל ביתנו. לא מרצ החילונית-אשכנזית-אליטיסטית מדי ולא חד"ש הלא ציונית-ערבית-רדיקלית מדי יכולות לעשות שינוי כזה.

    להשקיט את המצפון שלי עם חד"ש? בהחלט אפשרי. להציב את התשתית למהפך? לא.

  13. דני זמיר :

    איתי- הזוי זו לא השמצה, זה תיאור של בחירה בגוף שאין לו כל סיכוי ריאלי להוות חלופה, בפרט שהעומד בראשה לא מייצג שום דרך סד עקבית או אחרת כלשהי חוץ מחיפוש מקום מפלט נוח. קל מאד להתחיל להתגונן אבח בוא נשאר ענייניים.

    אז עברו שלוש שנים ועדיין לא גילנו את האור אז מה? זה אורך הנשימה שלנו? השיריון של פואד לא בוטל? שלי יחימוביץ ובן סימון לא זינקו (בעזרתנו כן בעזרתנו) למרות שלא נספרו בדילים במגזר?
    למתן, אני חובב שחבירה לכל כח פרלמנטרי בנושאים נקודתיים רלבנטיים חשובה ונכונה. השאלה היא שאלת ההצבעה הפוליטית. חדש היא תרכובת שמרנית ומאובנת של קומוניזם ארכאי מצופה ירוק ומעורב עם לאומנות ערבית במסווה "מתקדם" עאלק.
    מי שלא סובל את הדרך הפוליטית העסקנית של פואד לא מובן לי איך הוא רואה בחדש (שיכולה ללמד את פואד שיעור או שניים), חלופה.
    אבל מה שוה הדיון הזה? אם החלטת ואתה לא מתלבט אז תהיה בריא ואני מקוה שתחזור במהרה ל"לא מתייאשים". (במקום הזה של ה"לא מתייאשים" יש תמיד הרבה מקום פנוי….) , שבת שלום, אני הולך לישון אחרי שלושים ומשהו שעות בלי שינה.

  14. יואב רובין :

    בהצלחה איתי
    אני יכול במידה רבה להזדהות עם דבריך אף שכרגע איני בטוח שהמהלך שאתה עושה הוא אכן המהלך הנכון ולכן איני עושה כדוגמתו. אני חושב שניתן להתעודד מכך שבסופו של דבר בוטלה ה"החלטה" השערוריתית של הועידה על השיריונים. אני חושב גם שאפשר להתעודד מחולשתו היחסית של פואד.
    אני כן מסכים במידה רבה עם שי שעדיף היה לו היינו מצליחים לדון בדברים ולהחליט באופן קבוצתי יותר. כך היינו יכולים לרכז את הכח בצורה יעילה יותר. זו גם הביקורת שלי על המטה הסוציאל-דמוקרטי אף אני בכל זאת חבר בו (משום שיתכן שהוא יוכל להיות פלטפורמה שתוביל בדיוק לזה).

  15. עידן אהרונוביץ' :

    דני,

    מקום מפלט נוח? כל הסקרים הראו שעמי אילון היה יוצא ראשון בפריימריס בעבודה אילולא פרש. הוא פרש כי לא יכל לשאת יותר את האופרטוניזם, ההידבקות לכיסא ותאוות השילטון שאינה יודעת שובע.

    איפה התקווה? איפה הרצון לשנות, להשפיע לעשות משהו נכון בארץ הזו? הרי החבורה הזו ישבה בממשלה רעה שלא רק שלא ניהלה את המדינה אלא התנגדה לכל יוזמה משמעותית שעלתה מהכנסת- הארכת שנות הלימודים ל- 12- יולי תמיר מתנגדת. כסף לאוניברסיטאות- רוני בר און מטרפד. תחנת כוח פחמית- פואד מקדם. כסף למכינות- יולי מקצצת, ההורים של גלעד שליט צועקים- ברק אומר שהם מחלישים את החברה.

    בכל הדברים הללו נשמע קול רם וברור- הקול של אילון ומלכיאור. אילון היה היחיד שעמד לצד משפחת שליט, היה זה שנלחם על המכינות, מלכיאור נתן לילדי ישראל עוד שנתיים קריטיות בבתי הספר, יזם זרם חינוך חדש, פיצל את כיתות א' וב'- איפה היתה המפלגה אז? תמכה?

    מה פתאום.

    ההזיה היחידה היא לתת לאנשים האלה,חברי העבודה, שוב את הקול. לתת להם להמשיך לשמש נציגים של עצמם ושל החבורה המוזרה שמקיפה אותם- ערב רב של מחפשי קידום אישי, מחפשי משרות לחברים וקשישים נחמדים שמצביעים בשביל מפלגה שהיתה וכבר לא קיימת. חבל להשקיע בלתקן את המפלגה שעדיף להשקיע בלתקן את המדינה.

    אני מצביע מימד.

  16. איתי :

    יןואב,

    פואד היה במקום 8 ונשאר במקום 8 -וזה עוד עם קמפיין של ארבעה ימים.

    הרצוג – הפואד האשכנזי – היה במקום 2 ונשאר במקום 2, עם תקציב קמפיין הכי גדול במפלגה.

    שמחון – קודם במקומו ברשימה בזכות שיריון, איש לא העז להתמודד נגדו במשבצת המושבים.

    הדרך היחידה להוציא את פואד וחבריו מהכנסת ומהחיים הציבוריים היא לא להצביע עבודה.

    הקורבן הס"ד הראשון כבר נפל – נאדיה חילו המצוינת. הקורבן הבא יהיה עמיר פרץ, כשלעבודה יהיה מס' חד ספרתי של מנדטים.

    ברוורמן ויחימוביץ' – הלוואי שיהיה להם שכל להצטרף לאילון ומלכיאור כשברק שוב יפר הבטחתו ויילך להיות השר לאיומים אסטרטגיים של ביבי.

  17. ירדן :

    איתי – אני מבין את הטענה שלך על הסיכוי שחד"ש תהיה אלטרנטיבה לעבודה אבל מצד שני לא מסכים עם הטענה שצריך מפלגה מתפשרת יותר ממר"צ. אני חושב דווקא להיפך. הבעיה המרכזית עם העבודה היא שהיא מצטרפת לכל קואליציה כמעט בכל מחיר. דווקא מפלגה עיקשת כמו מר"צ יכולה לקחת את מקומה של העבודה בכבוד בכך שהיא נשמרת נאמנה לעקרונות שלה ובכך היא באמ תתקדם אותם – בניגוד לעבודה. ראה לדוגמא את הממשלה האחרונה. אם לא היו לוחצים על פרץ להצטרף לקואליציה, הוא היה נשאר בחוץ והיום היה בעמדת כוח להיכנס עם מומנטום. הקואליציה הייתה מזוהה כקואליצית מרכז-ימין, והחוקים הטובים שהצליחו ששלי יחימוביץ' ואחרים הצליחו לשכיל פה ושם היו מתגמדים לעומת מפלגת עבודה שאחרי הבחירות הנוכחיות.

    היתרון במר"צ לטעמי הוא דווקא ההתעקשות על האידיאולוגיה. מצד שני אני מסכים שהחיסרון הוא הדימוי האשכנזי (שלא קיים שם במקרה).

    בסופו של דבר אם מפלגה כלשהי תחליף את העבודה, היא תהיה חייבת להיות עקשנית יותר כדי להביא שינוי אמיתי.

  18. אסף לוץ :

    קולו של אילון?
    מקום ראשון בפריימריס?
    לא יכל לשאת את האופורטניזם?
    גלעד שליט?
    הלו זה רדיו?

  19. הראל לייבוביץ :

    איתי,
    חבל שאתה בוחר לעזוב את מפלגת העבודה ובוחר דווקא להמשיך ללכת אחר עמי אילון, לעומת כמה מגיבים פה – אני לא אבקש ממך לשקול זאת שוב. זכותך לעזוב את המפלגה.
    אני כן מעודד גם מאחוזי ההצבעה בפריימריז של המפלגה וגם מרשימת החברים שנבחרו בעשירייה הראשונה, כמו – אופיר פינס, ברוורמן, יחימוביץ, פרץ, תמיר.
    חמשת המופלאים האלה מסוגלים להמשיך ולקדם את הפן החברתי מתוך מפלגת העבודה אל כלל הציבור.
    נוסיף להם את אהוד ברק ומתן וילנאי כביטחוניסטים – ויש לנו עשירייה טובה מאוד. בלי פואד היא אולי היתה יכולה להיות יותר מטובה מאוד.
    בחירתך להמשיך וללכת אחרי עמי אילון עם כל הטעויות שעשה, עם כל האכזבות שהניב – לדעתי היא טעות.
    עמי אילון כשל במפלגת העבודה לא בגלל שהסתגל ל"חוקים של המפלגה" כמו שאמרת. אלא בגלל האישיות שלו והאופי שלו – כזה שלא מסוגל להשלים עם מצב שהוא לא מספר 1.
    בהצלחה.

  20. עידן אהרונוביץ' :

    אסף,

    תבהיר בבקשה.

  21. איתי :

    למתלבטים בין חד"ש ומרצ אני ממליץ חד משמעית על חד"ש.

    תהליכי "ההתחדשות" במרצ הם בסך הכל התקשטות בכמה אנשי רוח נחמדים שממילא הצביעו למרצ, והגרוע מכל – תוספת של מנכ"ל חברת כ"א גדולה לשעבר (יוסי קוצ'יק מנפאוור) ושל ח"כ מוערך מאוד (לדעתי) לשעבר שניסה לעשות הון מרכישת מפעל בטחוני מופרט (בורג).

    אין שום קשר בין זה ובין סוציאל דמוקרטיה ובין פריצת כיפת הזכוכית המתכווצת של "הסמול".

  22. סופי :

    מסכימה עם כל מילה. בקדנציה האחרונה התודעתי באופן אישי לעבודתו של ח"כ הרב מיכאל מלכיאור ואני מלאה התפעלות. הנה אדם ראוי שעושה למען הכלל. אני כ"כ מקווה שהחבירה בינו לבין עמי איילון צשא פירות ושנראה את שניהם ועוד שכמותם בכנסת הבאה. גם אני מתכננת לפרוש מחברותי במפלגה ולעבור למימד. מלכיאור היה נכס למפלגה והפניית עורף לו היא למעשה סופה של השותפות שלי עם המפלגה.
    בהתחלה חשבתי שאין חילונים במימד ולא הרגשתי נוח, אבל אם עמי בפנים אז גם אוכלת שרצים שכמותי יכולה… מקווה שעוד יבואו בעקבותיי. אני השתכנעתי שדרך מימד אפשר להשפיע. מימד היא מפלגה ערכית יהודית סוציאל דמוקרטית – ואני שם! לגמרי שם!

  23. איתי :

    הראל, הבחירה שלי במפלגה היא לא בחירה לפי ראש הרשימה.

    אבל גם אם כן, אילון על כל מגרעותיו עדיף בעיני על ברק, על לבני ועל ביבי (וגם על ברכה, אבל הוא לא עדיף על אורון).

    אילו הדברים היו תלויים בי, הייתי מעדיף את מלכיאור בראש, משום שהוא גם מתון מדינית כמו אילון (בניגוד לברק שהוא איש מלחמה ומאמין בפעולות חד צדדיות כמו שרון) וגם בעל משנה כלכלית-חברתית סדורה, שלא לדבר על רקורד הישגים מרשים בכנסת שלאילון אין.

    לאור הזובור הציבורי שמקבל אילון מהתקשורת (שחלק מבכיריה "נקנו" ע"י ברק ואולמרט – למשל יואל מרקוס שהודה בכך בגלוי בטורים שלו) יכול להיות שזה אפילו היה עדיף משיקולים אלקטורליים, להציב בראש סוציאל-דמוקרט ופרלמנטר מוערך שאהוד ברק בעט אותו החוצה בשביל לצ'פר את שמחון ונוקד לאור הקריסה בסקרים.

  24. אגם ירוק » ארכיון הבלוג » בחירות - בשביל מה יש עקרונות :

    […] אני אתחיל מהשני, אפשר לנסות לחשב מי ינצח פה ומי ינצח שם והאם יועיל להצביע היום ליחימוביץ’ בטווח הארוך. אפשר להמר על מפלגת העבודה קטנה עם אנשים עקרוניים שיגרמו למר”צ להתחרות איתם בסוציאל דמוקרטיות, ואפשר להמר על מר”צ קטנה ועבודה קטנה, כאשר העבודה מקבלת קולות בגלל שיש לה בובה שנקראת שלי יחימוביץ’ שמושכת קולות סוציאל דמוקרטיים אל מפלגה שהמדיניות הכללית שלה היא קפיטליזם קיצוני. לכן אפשר להמר, אבל חשוב לשים קודם כל את העקרונות. התשובה הראשונה אומרת הכל. כשאנחנו מצביעים לפי העקרונות שלנו אנחנו בדרך כלל לא נתחרט על ההחלטה. סיבה נוספת לקיים מנהג זה הוא שהוא חלק מגישה שאומרת: תהיה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם. כאשר אתה תהיה השינוי אתה תדע שאם אחרים ינהגו כמוך, המצב באמת ישתנה לטובה – עיקרון דיי דמוקרטי כשזה מגיע לבחירות. זאת הסיבה שהיום אני מתחרט שהצבעתי לשלי יחימוביץ’. זאת הסיבה שבגללה איתי אשר עוזב את המפלגה. […]

  25. אסף לוץ :

    גברת סופי, זה דיון של כותבים עצמאיים. שקוף לגמרי שאת כותבת בשם ומטעם מלכיור אז חידלי בבקשה. אם הוא או מישהו מעסקני מימד רוצה לכתוב שיבהיר זאת ושיכתוב בשמו.
    אילון התגלה כאדם חסר חוט שדרה ואופורטוניסט, ("לא אצטרף לממשלה סתם בשביל להיות חבר בה" הסיום: שר לענייני כלום…. וכ'ו וכו') לא מובן לי העוורון שלכם: איזו בשורה הצמד הזה אילון מלכיור בדיוק הביא? מה בכלל החיבור שלהם? ממתי "היהדות" היא סוציאל דמוקרטית? 60 אלף איש (מה שצריך כדי לעבור את אחוז החסימה) יצביעו בעד שני אנשים ותנועה שאין לה שום בשורה ייחודית?
    אז פואד והרצוג לא מוצאים חן בעינינו, אוי אוי אוי שברו את הכלים ולא משחקים.
    אה כן, ושכחתי את הסוציאל דמוקרטים מחדש.(הם לא אבל למה להפריע לנו לפנטז?)

  26. שושי :

    אין מצב שאהיה חברה במפלגה שמתכוונת להכניס לכנסת אדם שלא עמד לבחירה בבחירות הפנימיות.
    איתן כבל אינו נציג של מגזר לגיטימי.

    מקווה להצביע למפלגה חדשה. חשוב לי להיות שלמה עם עצמי ולא להשאר בבית מיואשת.

    ואני לא מצטערת שעמי אילון משתתף בקבינט הביטחוני כחבר מן המנין.

  27. דני בלוך :

    איתי
    אני מבין לללבך אך לא מסכים עם מסקנותיך. לא בעניין הנטישה את העבודה, בכך אתה צודק, אלא ההליכה למימ"ד שהם אנשים נחמדים אך לא ס"ד וסיכוייהם קלושים ביותר. חד"ש אינה אופציה כי היא אינה אלטרנטיבה, היא מפלגה קומוניסטית- לאומנית עם תחפושת ס"ד בזכות עלה התאנה שמספקים לה תמר גוז'נסקי ודב חנין.
    אין ספק כי חיים אורון עדיף על האלטרנטיבות שלך והגוש המתגבש מכריז על עצמו כסוציאל-דימוקרט. בורג וקוצ'יק לא ימלאו בו תפקיד מרכזי.
    צריך לראות איך יתגבש סופית. לצערי עמי אילון ומלכיאור לא שם בגלל דרישות מוגזמות לשיריון. מבחינתי צריך לגבש מול העבודה- קדימה גוש חברתי, סוציאל-דמוקרטי גדול ולא רסיסי מפלגות.
    ארחיב בעניין בטור שלחי ליום ראשון.

  28. תמי מולד חיו :

    איתי- כל הכבוד, הצלחת לומר את אשר על לב רבים באופן ברור וחד. לא סוד הוא שבפריימריז האחרונים גם אני התמודדתי במפלגת העבודהומהלך שלושת השנים האחרונות השקעתי זמן, מרץ ולב בנסיון לשנות ולתקן את מפלגת העבודה מבפנים בשל רבות מהסיבות שמנו החברים. אלא שבחישוב פשוט של עלות תועלת הגעתי למסקנה שאי אפשר לתקן מבפנים- התוצאה של המאמץ שלך, שלי ושל רבים אחרים היתה הרת אסון: המפלגה אותה מפלגה, המעשים אותם מעשים ואילו אנו בעצם נוכחותינו ומאמצינו הפכנו לאליבי של העבודה- ראו יש ביננו אנשים בעלי עקרונות, יש סוציאל דמוקרטים, יש אנשים חדשים, יש צעירים, יש אנשים עשיה ואם יש בננו כאלה הרישאנחנו בדרך הנכונה. אלא שאם מסתכלים על מה שקרה בשנים האחרונות המציאות היא שהמפלגה כולה הולכת ימינה. הבעיה אינה האנשים, המתפקדים- הם ברובם אנשים טובים שבאמת מאמינים בעקרונות סוציאל דמוקרטים וגם בשלום, כן אפילו בשלום. האמת היא שמרבית הנבחרים אפילו אנשים נעימים וחביבים, חלקם אפילו עשו משהו לקדם סוגיות חברתיות. אחרים דאגו בעיקר לכסא ולאינטרסים צרים שלהם ושל מקורבים. הבעיה היא שבניגוד מוחלט לדבריו של ברק מפלגת העבודה היא הדוגמא המובהקת לשלם הקטן מסך חלקיו אנחנו שפועלים נלחמנו שם במלחמה שתוצאתה נקבעה מראש. לא חשוב בכלל מי ברשימה, מה שקובע, לצערי הרב, זו השיטה שהיא זו שמכתיבה למפלגת העבודה את ההתנהלות ולא האידיאולוגיה או ההבטחות ובבודאי לא אנחנו.גם אני מצטרפת לאילון ומלכיאור- קודם כל בגלל האישים ופועלם אבל גם ובעיקר בגלל האנשים המקיפים אותם. הדיון הפרסונאלי אינו רלוונטי לטעמי- איננו בוחרים בתחרות כשרונות אלא צריכים להיות חלק מדרך, מקבוצה שיכולה להוביל בדרך ובעיקר לעשות בקרב אנשים שעושים. אלה האנשים שמקיפים את אילון ומלכיאור. למי שטוען שמדובר באנשים הזויים או במהלך הזוי אומר שמי שמתעקש על פוליטיקה ישנה יקבל פוליטיקאים של פעם- מי שמבקש פוליטיקה אחרת צריך להבין שלשם כך צריך אנשים אחרים, כאלה שמסכלים אל המציאות נכוחה, שיודעים בדיוק איך הם רוצים שהחברה הישראלית תראה ופועלים כדי לקדם את משנתם תוך התייחסות למציאות- אלה הם מלכיאור ואילון.
    מבחינת ההיתכנות האלקטורלית- הרי שזה אינו טיעון כלל- מפלגה המורכבת מאנשים שמשנתם עשייה סוציאל דמוקרטית וקידום השלום, מפלגה שמשתפת את פעיליה ומכבדת את האידיאולוגיה יותר מאשר את הכסאות והכיבודים שבתפקידים תזכה לאמון הבוחרים. ואם זה לא ממש משכנע הרי שאני יכולה לבשר שגם יש סקרים המנבאים לה הצלחה. המסקנה שלי לאחר יותר משלוש שנים בעבודה היא שאי אפשר לתקן את מה שרקוב משורש ומאחר וישיבה על הגדר אינה אופציה- אחרי הכל זהו ביתי צריך להצטרף למהלך חדש כי רק כך נוכל להבטיח שתבנה מפלגה סוציאל דמוקרטית אמיתית שהיא יותר מאוסף כוכבים ואוסף הבטחות אלא קיבוץ של אנשים שרוצים ומוכנים לעשות.

  29. מתן בורד :

    דני בלוך – לטעמי, הלאומן זה אתה. אם אני מבין אותך נכון, לטעמך ס"ד=יהודי? כי בחד"ש, על כל מגרעותיה, יש ועוד איך סוציאל-דמוקרטים, יהודים וערבים. חד"ש אינה אלטרנטיבה בדיוק בגלל אנשים כמוך, שרואים תדמיות ולא תוכן. לחד"ש אמנם יש חסרונות רבים, אבל לטעמי זה המקום הנכון להתחיל ממנו את הבנייה של כח ס"ד עקבי, שלא יתכופף בכל רוח קפיטליסטית/קואליציונית. ככה בונים אלטרנטיבה.

  30. ירדן :

    דני בלוך, אפשר להאשים חלק מחברי הכנסת בחד"ש בלאומיות פלסטינית (יחד עם כל שאר הערבים הישראלים כמובן), אבל לאומנות?
    על מה אתה מבסס את הטענה שחד"ש מתחפשת לסוציאל-דמוקרטית? מק"י קומוניסטית, חד"ש היא איחוד של מספר תנועות וביחד הן הסכימו על סוציאל דמוקרטיה כבסיס לגדול ממנו. בינתיים זו המפלגה שביחס לכוח שלה בכנסת עשתה הכי הרבה לקידום סוציאל-דמוקרטיה ושוויון לכלל האזרחים. היופי הוא שאם זו הייתה מפלגה לאומנית כמו שאתה אומר, היינו יודעים את זה. יש בלוג, יש דיווחים, יש מעקב אחרי חברי כנסת. אתה לא מדבר פה עם אנשים ברחוב שהפחדות כאלו יעבדו עליהם.

    גם בקרב אנשים שיש להם בעיה להצביע למפלגה לא ציונית מוסכם שבחד"ש תמיד עומדים בצד של יותר דמוקרטיה ושוויון, תמיד מתנגדים לחוקים לאומניים וביטחוניות על חשבון חופש הפרט.
    אתה מתעלם מתוך נוחות מכך שחד"ש מקדמת מגמה שמאלית לא רק בתוך החברה היהודית בישראל אלא גם בתוך החברה הערבית.

    נכון, מק"י קומוניסטית. אבל מצד שני אולי דווקא הקומוניזם הוא אחד הדרכים להתקרב לסוציאל דמוקרטיה. הרי במדינות הסוציאל דמוקרטיות, המדיניות הכלכלית היא פשרה בין הקומוניסטים, הסוציאל דמוקרטים והקפיטליסטים. נשמע לי הגיוני מאוד.

  31. הראל לייבוביץ :

    לשושי –
    למזכ"ל גם לפני איתן כבל, היה משוריין מקום ברשימה.
    אפרים סנה, קודמו – גם שוריין ברשימת המפלגה לכנסת ב-2006.
    על השריון של איתן כבל אין לי טענה – עם של פואד היה ואני שמח שזה ירד בסוף.
    כך שאני חושב שהסיבה שנאחזת בה לא להיות חברה במפלגת העבודה, רק בגלל שלאיתן כבל שוריין מקום ברשימה – היא סיבה קטנונית.

  32. דני בלוך :

    אני שמח לדעת שיש לחד"ש תומכים כאן. אין לי אישית דבר נגד חד"ש. זכותם המלאה לפעול ולהיות מיוצגים. הייתי שנים רבות כתב בכנסת ודיווחתי על פעילות מק"י, רק"ח וחד"ש,גם כשהדבר לא היה מקובל. אך כל השנים הנושא המרכזי אצלם היה מדיני ורק באחרונה הם גם מדגישים גם את העניין החברתי.
    בזמנו כשרמון-פרץ ניצחו בהסתדרות ורצו לסגור את דבר. ביקשנו את תמיכת חד"ש בהסתדרות והם סרבו.
    לטעמי חד"ש אינה אלטרנטיבה למר"צ -שמאל או לעבודה.
    אשר להתארגנות השמאל – אני סבור שהיא צריכה לכלול גם את הציבור הערבי. הייתי שמח אילו נאדיה חילו וראלב מג'דלה היו מצטרפים. בכנס השמאל בתל אביב בצוותא היו גם משתתפים ערבים וגם דוברת ערביה. אינני זקוק להכשר מנציגי הבד"צ של חד"ש כאן.

  33. אסף דוד :

    תמי ואיתי, אני פונה אליכם לא בכוונה לשכנע אלא באמת בכוונה לשאול. וודאי, גם אני ככולנו מהמאוכזבים – מהשמאל הישראלי, ממפלגת העבודה ומהבוחר הישראלי ככלל. טענותיכם כנגד המפלגה נכונות, וגם אני מתלבט מאותן סיבות אם להישאר חבר במפלגה ואם בכלל להצביע עבורה שוב. מאידך גיסא, איני רואה שום אלטרנטיבה אחרת. יחד איתך, תמי, ישבתי במשרד ההוא בירושלים וטלפנתי לבוחרים שיבואו להצביע איילון. לא רק עקב הסלידה מברק, אלא מתוך תקווה שהנה הוא יביא עמו פוליטיקה שונה. בניגוד אליך, אני לא יכול ללכת אחריו שוב. לא אחרי שנכנס בלי תיק לממשלה שקרא לצאת ממנה, ולא אחרי שנשאר בה כאשר היו כל כך הרבה הזדמנויות לצאת. זו לא הפוליטיקה לה ציפיתי. לא היית זו אין ברירה שמפלגת העבודה מחייבת אותה. פינס בחר אחרת בזמנו, והנה הוא במקום רביעי. באמת איני מבין איך אפשר לקרוא לאיילון איש אמת, שכן הוא הוכיח,על אף הכל, שהוא איש כסא ותו לא. אני כרגע עדיין חושב להצביע לעבודה, מתוך תקווה אמיתית שהיא תנהיג אופוזיציה, שאחרי 15 שנה של ישיבה מתפשרת בממשלה היא תזכיר לעצמה את דעותיה מחוצה לה. מתוך תקווה שתעלה למספר דו ספרתי, אבל חלילה לא תעבור את ה-15, כדי שמרציאנו יעוף לכל הרוחות, ויילך מכות במועדני לילה בלי להיקרא חבר כנסת. אם אצביע עבודה אעשה זאת בלב כבד. אשמח להשתכנע שיש לי אלטרנטיבה אחרת.

  34. אילנה :

    מה שנשאר ממפלגת העבודה זו שלי יחימוביץ שעוזרת לאזרחים, חוץ ממנה כל האחרים עוזרים רק לפעילים שלהם.
    בקדנציה האחרונה
    מה חוקקו פרץ? ורורמן? פינס? בוגי?
    תמיר?
    וילנאי?
    מרציאנו?

  35. דני בלוך :

    וקולט אביטל שהובילה את המאבק למען ניצולי השואה – נשארה בחוץ

  36. מתן בורד :

    דני – אין פה שום עניין של הכשר. וגם לא עניין "אישי". העניין הוא שמר"צ, באופן היסטורי, הם פשוט חבורה של גברים יהודים, לבנים, עשירים וציונים, שלא ממש מסתדרים עם כל מי שהוא לא כזה. תנועת ה"שמאל" הזאת, שאתה מנסה לקדם כאן, מאיימת לחזק בדיוק את אותו קו שהביא את מר"צ למעמד השולי שבו היא נמצאת, כך לא ברור לי מה היא האלטרנטיבה. בכל מקרה, לדעתי, לא משם יבוא הפתרון.

    לגבי מה שאתה מכנה "הציבור הערבי", למה שמישהו מהפלסטינים בארץ ירצה להצביע למפלגה כזו? ולמה שסוציאל דמוקרט כלשהו יעשה זאת? חיים אורון הרי כמעט זינק לקואליציה הרקובה של לבני, אם רק היו נותנים לו צ'אנס…
    חד"ש היא הכי אלטרנטיבה – דווקא בגלל שהיא לא מזמינה כל כך. חד"ש (ואני בהחלט מודע לבעיות שם, אבל עדיין) מציעה אלטרנטיבה כמעט הופכית למה שאנחנו רואים בפוליטיקה הישראלית. מחויבות לשיתוף פעולה בין יהודים לפלסטינים, לשלום ולשיוויון על בסיס לאומי, כלכלי, מגדרי. חד"ש צריכה חידוש, זה נכון, אבל הבסיס הרבה יותר טוב שם, לדעתי, מאשר במפלגות הציוניות.

  37. דני בלוך :

    מתן בורד – אם זו אמונתך- שיבושם לך. חכה ותראה איך תראה הרשימה של הגוש השמאלי החדש ואז תדבר.

  38. ירדן :

    קודם כל התלונה שלי על דבריך היו שהם זקוקים לנימוק/הסבר. לא הוגן להאשים מישהו בלאונות בקלות דעת כזו.
    גם אם רק בתקופה האחרונה הם מדגישים את הנושא הכלכלי, זה לא משנה את העובדה שהם עושים את זה הכי הרבה ולעומת השאר, במלוא הרצינות.
    לחד"ש יש טעויות הסטוריות גדולות יותר מאשר אי התמיכה ב"דבר". מצד שני אפשר צריך לשים לב למה אנחנו מתייחסים פה. אנחנו מדברים על האפשרות להתפקד. מבחינתי, הערכים של חד"ש של שוויון ערך האדם, זכויות אדם ואזרח, דמוקרטיות ושלום הם ערכים ראויים. בנוסף, מדובר במפלגה היהודית היחידה – וזה המון.
    העובדה שהצד היהודי בחד"ש חלש הוא לא תרמית או כיסוי – זו מציאות שהאחראים לה הם אנחנו וכל אלו שתומכים במסרים של חד"ש אבל ברגע האמת נסוגים. חד"ש לא תמכו ב"דבר"? ברור שלא, הם מורכבים מציבור ערבי שמה לא ולעיתון דובר עברית בלבד? דווקא הטענות הלגיטימיות שמושמעות נגד חד"ש נובעות מהציבור עצמו ולא הגוף – חסרים יהודים שיתפקדו לחד"ש. אם תרצה אפשר לטעון שחד"ש לא עובדים מספיק קשה כדי לעודד אותך להתפקד. אבל בפעם האחרונה שבדקתי, ההצטרפות אליהם היא בחינם (אפילו מממנים את הנסיעות).

  39. דני בלוך :

    ירדן – אין לך מושג על מה אתה מדבר. ראש סיעת חד"ש בהסתדרות היה אז בנימין גונן. כנראה שעשו לך שם שטיפת מוח סטליניסטית. הרי אתה מעלה על נס שהם לא רק מפלגה ערבית ואתה אומר שמעניין אותם עיתון ערבי ולא עברי?

  40. ירדן :

    לגבי הרשימה של השמאל החדש – מהפה שלך לאלוהים. הלואי שיהיו אלטרנטיבה אמיתית. הבעיה הכי גדולה בשמאל היום היא לדעתי הפוטנציאל הלא מנוצל בשכבות החלשות. אנשים שהשמאל יטיב איתם אבל הוא לא מגיע אליהם. במקום זאת הם מגיעים למפלגות מושחתות ומתלהמות כמו "ישראל ביתנו" ו"ליכוד".
    ראיתי קלטות ישנות של המאבק של המזרחים לשוויון בתקופה שקדמה למהפך ונדהמתי לראות אותם מפגינים עם חד"ש. זה כל כך הפוך למציאות של היום. למה זה? בגלל שהשמאל בארץ תמיד נשאר התחום של האשכנזים. מר"צ בינתיים רק הייתה הגזמה של הסקטוריאליות של העבודה. נקווה שבאמת ה"שמאל החדש" יהיה מגמה בכיוון ההפוך. אגב, אשמח שמוע מאיפה האופטימיות שלך (בניגוד אליי) נובעת.

  41. ירדן :

    אף פעם לא הייתי "שם" אז אין מי שיעשה לי שטיפת מוח. אני כנראה לא מלומד מספיק על חד"ש, אשמח לשמוע מה אתה יודע.

  42. ירדן :

    דווקא עברתי כמה פעמים על הטקסט שלי אבל כנראה אני עייף כי פספסתי מלא טעויות.
    קודם כל התכוונתי שזו המפלגה היהודית-ערבית היחידה.

    את הטענה הכללית שלי לא הסברתי כנראה טוב. אני טוען שהמפלגה שואפת להיות יהודית-ערבית כאידיאל, וזאת בניגוד לכל שאר המפלגות הקיימות. מצד שני, הצד הערבי הוא העיקרי בחד"ש והיא מתעסקת בעיקר באינטרסים שלו וזאת משום שרוב מתפקדיה הם ערבים. הטיעון שלי היה שכדי שחד"ש תוכל להיות המפלגה היהודית-ערבית שהיא שואפת להיות היא זקוקה ליהודים שיתפקדו אליה.

    אני מעלה השארה שהבעיות שאתה רואה בחד"ש נובעות ממחסור במתפקדים יהודים.
    מצד שני יכול להיות שאני שטוף-מוח-סטליניסט בעצם ופשוט לא שמתי לב…

  43. מתן :

    עיתון 'דבר' היה עיתונה של מפא"י, שכמנהיגת תנועת העבודה הציונית היה לה חלק מרכזי בדיכוי הפלסטינים ובתהליך הפרולטריזציה הכפוי והאלים שלהם, בתוך ומחוץ למדינת ישראל. למרות ששאר העיתונים הכתובים עברית לא היו טובים בהרבה, אני לא מבין מה היה לאנשי חד"ש, בלי קשר לשפתם או ללאומיותם, לתמוך בעיתון שלאומנות יהודית היתה עמדתו הפוליטית המוצהרת.

  44. אור :

    שלום איתי,

    אני לא מסכים איתך בנוגע לחד"ש. לא מדובר בהצבעה כדי "לנקות את המצפון", מדובר על ליצור תקווה חדשה לשמאל. חד"ש היא כח פוליטי שבאמת משפיע על המציאות.

    אני לא חושב שכח פוליטי שאתה מכנה "מתפשר יותר" זה באמת מה שיעשה את השינוי בחברה הישראלית. כבר יותר מדי זמן שהשמאל מסתיר את המסרים שלו, מפחד ליישם את המדיניות שלו, מורח את הציבור בהצהרות חסרות תוכן. זה בפועל מה שמשאיר כל כך הרבה מצביעים בבית ומותיר את השמאל עם בערך 20 מנדטים בסקרים.

    להגיד את האמת זה אולי פוגע בטווח הקצר במידה קטנה, אבל מועיל בטווח הארוך. הסיבה שדב חנין הצליח בקמפיין קצרצר, בלי תרומות גדולות, בלי מודעות בעיתונים ובלי שלטי חוצות לקבל שליש מהקולות בבחירות בת"א, היא שהוא לא פחד לומר את האג'נדה שלו בקול רם, וכבר בריאיון פתיחת הקמפיין שלו בידיעות אחרונות הוא אמר שמי שרוצה להיכנס עם הרכב שלו למרכז העיר, מוזמן להצביע חולדאי.

    מה שהוכיחו הבחירות המונציפליות בת"א הוא שיש קהל עצום של צעירים ושל אנשים שהתייאשו מהפוליטיקה, שאם תראה להם כח פוליטי שמנותק מקשרי הון שלטון ושבאמת מייצג אג'נדה של חברה, סביבה, זכויות נשים, דמוקרטיה ושלום – הם ילכו אחריו. חד"ש פונה בדיוק לאנשים האלה, ולא מנסה "לגנוב מנדטים" ממרצ או מהעבודה.

    נכון, כדי לגרום לאנשים שמיואשים מהפוליטיקה להצביע חד"ש נצטרך להתגבר על הרבה סטריאוטיפים, כמו לדוגמא הסטריאוטיפים הלאומנים שדני בלוך העלה כאן על הכתב בתגובותיו. כאילו תמר גוז'נסקי ודב חנין הם חברתיים מתוקף היותם יהודים, בעוד עסאם מח'ול, מוחמד ברכה וחנא סוויד הם "לאומנים" ולא עוסקים בנושאים חברתיים.

    אבל מה שיפה, הוא שגם כדי להפריך את הסטריאוטיפים האלה, אנחנו רק צריכים לומר את האמת: לפני הבחירות הקודמות, יצאה סקירה של קבוצת חוקרים באוניברסיטה העברית לגבי אילו חכ"ים היו הכי פעילים בנושא החברתי בכנסת ה- 16. ח"כ מוחמד ברכה הגיע יותר גבוה מעמיר פרץ.

    בשבועות האחרונים יצא דו"ח של עמותת אדם טבע ודין שסקר את הפעילות הסביבתית של חברי הכנסת בכנסת ה- 17. דב חנין הגיע למקום הראשון, וחנא סוויד קיבל ציון לשבח.

    חד"ש היא לא לאומנית ערבית, אלא חזית שחותרת נגד הזרם המרכזי, של פוליטיקה אחת ליהודים ואחרת לערבים. בדיוק כמו שהיא חותרת נגד הזרם של הקשרים בין הון לשלטון. וזה בדיוק מה שעושה אותה לאלטרנטיבה האמיתית לקדימה ולליכוד.

  45. אסף לוץ :

    במצע חד"ש נקבע בסעיף א4 תמיכה בזכות השיבה או פיצוי לפסטינים (ללא כל התייחסות לפיצוי קמביל לפליטים היהודים).

    תצביעו חד"ש, למה לא, זכות שיבה פיצויים, סבבה….

    הזוי זה לא אני אמרתי….

    נ.ב.
    תמי מולד חיו איזו מקום הובטח לך במימד? ושושי הכועסת על השיריונים של ראש המפלגה והמזכ"ל מה דעתך על השיריונים במימד מרץ חדש קדימה הליכוד? אז לאיזו מפלגה נטולת שיריון תצביעי?

  46. דני בלוך :

    תודה לאסף. מתן – אתה כותב אוסף של שטויות הנובעות מבורות. דבר היה העיתון היומי הראשון שלחם נגד ההתנחלויות והפגיעה בזכויות אדם בשטחים הרבה לפני הארץ. אז תמשיך לכתוב שטויות מהאינדוקטרינציה של רק"ח וחדש ואיתך אין לי ויכוח, כי חבל על בזבוז הזמן והמאמץ.

  47. מתן :

    נדב – אני לא מתווכח איתך, אתה נשמע נעול מדי על הדברים שאתה מאמין בהם. אני משקיע כאן זמן כי נדמה לי שקוראים אותנו גם אנשים מעניינים יותר. אתה מוזמן להמשיך לגדף, אבל חבל.
    אני די שמח שהצלחנו לעורר כאן ויכוח שחורג מעבר לגבולות הבנאליים משהו של "העבודה-מימד-מרצ". אף אחד לא חייב להסכים עם כלום, אבל נראה לי שחשוב שהבמה הזו תישאר מקום פתוח לדעות שונות. הפוסטים האחרונים מסריחים מסתימת פיות, וחבל.
    לגופו של עניין – התנגדות להתנחלות ולפגיעה בזכויות אדם בשטחים זה יפה, אבל הרבה קודם 'דבר' והתנועה אותה הוא מייצג העלו על ראש שמחתם את העיקרון של "עבודה עברית", כלומר לא ערבית, כלומר 'דבר' היה מיום הקמתו ועד יום סגירתו השופר של הדוגלים בהדרת הפלסטינים משוק העבודה לטובת היהודים. כמובן שבשלב מסוים נהיה נח לדבר על "זכויות אדם" – הפלסטינים הרי כבר גורשו, והפועל היהודי כבר ניצח. עכשיו הוא כבר בוס, ואחמד יכול לערבב את הטיח בבית ההסתדרות.
    לגבי זכות השיבה – זו סוגיה סבוכה למדי, ולא אכנס אליה עכשיו, אבל השורה התחתונה היא שללמעלה מ-90 אחוזים מהפלסטינים בישראל ומחוצה לה, אם הם לא פליטים בעצמם, יש לפחות קרובי משפחה שאיבדו את ביתם ורכושם ב-48. כתוצאה, אין אף גוף פוליטי שלפלסטינים יש חלק רציני בו שיהיה מוכן לשאת ולתת כשהתנאי הוא שזכות השיבה לא על השולחן. האם זה אומר שבסופו של המו"מ יחזרו הנה מיליוני פלסטינים? אני בספק. אבל לדחות את הסוגיה באופן גורף זו אחת הטעויות שהביאה אותנו למקום בו אנו נמצאים. ובכל מקרה, לנפנף בכך ש"זה נמצא במצע" זו דרך לא רצינית לסגור את הדלת על דיון שלא מקדם את האג'נדה הפוליטית שלנו.

  48. דניאלה :

    לאסף,
    ואיזה "חוט שדרה" בדיוק יש לבוז'י הרצוג ? אנחנו ראינו בעיקר רכיכה פוליטית המוזנת מזכות אבות ויכולת מדהימה לא לעשות הרבה ולצאת בסדר.
    מלכיאור הוא אחד הפרלמנטרים הטובים ביותר בכנסת, אדם בעל ערכים שלא נשכחו כאשר מתיישבים על כיסא, דוגמת יולי תמיר , למשל. הוא גם בין הבודדים שמבין בכלל משהו בתפקיד הכנסת האמיתי – דהיינו חקיקה ולא רק ג'וב. ובשוט הזה הוא השתמש להפליא.
    שלי יחימוביץ' ואופיר פינס ראויים ביותר, אבל הם כנראה היחידים בעשירייה הראשונה שניתן להגדירם ככאלה.
    אז בקיצור, שברון הלב של איתי די מובן, ואולי כדי להתרומם צריכה מפלגת העבודה לרדת עוד קצת למטה. אם היא לא תתרומם, אז זה מה שצריך להיות, כי היא לא מרוויחה את הזכות לכך.

  49. אסף לוץ :

    וואלה מתן, הזכות לדבר שטויות לא מקנה לך חסינות מביקורת.
    הפלסטינים לא קיבלו את החלטת האום ב47 ופתחו במלחמה, לא שמעתי מעודי שמי מנסה בכח להשיג משהו ומפסיד, זכאי לקבל בכל זאת את מה שביקש להשיג בכח.
    זה ש90 אחוז מהפלסטינאים לא מסכימים לעובדות החיים האלו (ומקבלים גיבוי לכך מיהודים "מתקדמים" ומפוליטיקאים כמו אנשי חד"ש) רק מראה עם מי יש לנו עסק: אנשים שלא יודעים להפסיד.
    עיתון דבר היה ראש החץ של המאבק לקיום חברה סוציאליסטית בארץ ישראל והשבת היהודים לעבודת כפיים בין השאר על ידי מאבק אצל בעלי ההון שהעדיפו להעסיק ערבים ע"י ניצולם. "דבר" אחרי 67 היה העיתון היחיד למעט "על המשמר" ו"למרחב" שהיו הרבה פחות נפוצים, שהובילו קו עקבי של מאבק נגד השתלטות ההון ולטובת העובדים, ושל זכויות אדם. הסיסמאות האפולוגטיקה המיידית נגד כל מה שמריח מפא"י מעבירה אותך על דעתך.

  50. טול קורה :

    מטעם רשימת חד"ש המהוללת התמודדה בסכנין בבחירות האחרונות הגברת תגריד סעדי שנשפטה ב2003 לשש שנות מאסר על סיוע למחבל שביצע פיגוע בשוק מחנה יהודה, פיגוע שבו נהרגו שישה אזרחי ישראל.
    רק בהתערבות בג"צ נפסלה סעדי, ועתה עומדת עתירה מטעם התנועה לאיכות השלטון העותרת לפסילת הרשימה של חדש כולה בסכנין, הואיל ומסתבר שעברה של סעדי היה חלק ממסע התפארות והשכנוע של חד"ש בסכנין להוכיח את "מסירותם" של אני חדש למאבק הלאומי הפלסטיני, הכולל כמובן גם רצח אזרחים יהודים.
    אז מה מתן, מה דב חנין אומר על זה? למה לא שמענו התייחסות שלו ודרישה לבירור בחד"ש על הענין? וחשוב מכך, לכל אוהדי חד"ש המתלבטים: שילוב טרוסיטים ותומכי טרור זה חלק מהמסע הסוציאל דמוקרטי של חד"ש?
    חבריי הצעירים שלו נעליכם לפני דני בלוך עיתונאי עתיר זכויות שיודע דבר או שניים. לא כל מי שמנופף בסיסמאות חופש ושויון בעברית מדבר באופן זה לתומכיו הערבים, וחד"ש תוכיח.
    (ואני כותב בערב שבת אז אני לא דתי/מתנחל/ימני/וכו וכו)

  51. עומר סלע :

    דני זמיר שלום,

    במקום לומר סתם משפט כמו " אשמח אם תפרוש בפנינו את המשנה הסוציאל דמוקרטית של מס’ 1 ברשומת מימד/מרץ/סנה (מחוק את המיותר) עמי אילון"

    לגבי מפלגת ישראל חזקה בראשות ד"ר אפרים סנה, אני ממליץ לך ולכולם בחום להכנס לאתר המפלגה ולקרוא את המצע – שהינו המצע הסוציאל דמוקרטי, הסביבתי המקיף והמקצועי ביותר מכל מצעי המפלגות כיום.

    http://www.israelhazaka.org.il

    לגבי עמי איילון- אני מחבב אותו אבל הזיגזוג שביצע, הדרישות הבלתי סבירות שינהיג את מרצ במקום חיים אורון (אם אכן היתה דרישה כזו במציאות) הורידו לו נקודות זכות רבות. לדעתי המקום הטבעי של מצביעי מימ"ד לשעבר, הצד המתון מרכזי מבחינה מדינית של העבודה, סוציאל דמוקרטים שהצביעו לפעמים לעבודה ולאחרונה לקדימה או לגימלאים וגם המתונים סוציאל דמוקרטים בשינוי (ויש כאלו), מקומם הטבעי אצלנו.

    בברכה, עומר סלע

  52. אור :

    אסף לוץ,

    לכל מי שעוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני (כולל לבני, נתניהו וברק) ברור שלא יכול להיות הסכם שלום בלי להתייחס לסוגיית הפליטים וזכות השיבה.

    לכולם ברור שהמצב בו הפליטים הפלסטינים חיים ללא אזרחות של מדינה כלשהי לא יכול להימשך. הסכם שלום לא יכול לעגן בתוכו הפרה כל כך בוטא של זכויות אדם. יהיה צורך של כל הצדדים להכיר בהחלטות האו"ם, וליישמן במסגרת המו"מ – ישראל תקלוט מספר מסויים של פליטים, המדינה הפלסטינית ומדינות ערב יקלטו את השאר.

    גם מצע חד"ש וגם יוזמת ז'נבה (שהתקבלה ע"י מרצ כמצעה המדיני) מכירים בעקרונות האלה. ההבדל היחיד בין המצעים הוא בנושא של מספר הפליטים הפלסטינים שישראל תקלוט – במצע חד"ש כתוב שהמספר הזה ייקבע במסגרת המשא ומתן, וביוזמת ז'נבה כתוב שהוא יקבע באופן חד-צדדי על ידי ישראל. בפועל, ברור לכולם שאם יהיה הסכם קבע ישראל תידבר עם הפלסטינים בנושא, כך שההבדל הזה הוא תיאורטי בלבד.

    אם אתה רואה בזכות השיבה סדין אדום לנופף בו נגד חד"ש, זו זכותך. אבל זה קצת מופרך. כי הסיבה היחידה שחד"ש כן הכניסה את הסעיף הזה למצע שלה והעבודה, הליכוד וקדימה לא הכניסו אותו – היא שחד"ש מעדיפה לא לשקר לציבור.

    בשנות השבעים הידברות עם אש"ף נחשבה לעבירה פלילית, ורק חד"ש תמכה בה. היום אין מועמד שלא מתהדר בכך שידבר עם אבו-מאזן. בשנות השמונים צמד המילים "מדינה פלסטינית" היה טאבו ורק חד"ש השתמשה בו. היום זה קונצנזוס. בשנות התשעים ראש ממשלה הפסיד בבחירות כי אמרו עליו שהוא "יחלק את ירושלים", ורק חד"ש תמכה בשתי בירות בעיר. היום ברור לכולם שזה מה שיקרה.

    ועכשיו נשארה זכות השיבה. יש כאלו שמוצאים בה תירוץ להתרחק מחד"ש, ולתמוך במפלגות שתומכות במדיניות ההפרטה (כמו מפלגת העבודה, שתרמה הרבה יותר לפערים החברתיים מאשר הליכוד וקדימה). אבל יש כאלה שמסתכלים מעבר לתדמיות, ורואים שעשייה חברתית, סביבתית ואמונה בשלום נובעות מאותו המקום בדיוק – אהבת אדם באשר הוא אדם. וזהו הכח שמניע את פעילי חד"ש, יהודים וערבים כאחד, להמשיך בעשייה ובמאבקים.

  53. ירדן :

    טול קורה – אני לא תומך בנציגים עם עבר טרוריסטי. מצד שני, איך אני אמור להגיב כאשר אני עוקב באופן צמוד אחרי כל ההתרחשויות הפוליטיות ובכל מאבק וכל חוק חד"ש עושים את הדבר הנכון ואז כשאני סוף סוף רואה הזכר למפלגה בעיתון, זה משהו כמו "הם מעלים טרוריסטים למועצה.", "הם לאומנים", "קומוניסטים אנטי-ציוניים".
    ברור שצריך לבדוק את העניין הזה לעומק אבל הייתי רוצה לשמוע את הצד של המפלגה לפני שאני שופט.

  54. אלעד הן :

    אני רואה שהדיון על חד"ש מתמשך גם פה, אז העתקתי משהו שכתבתי ברשימת התפוצה. להנאתכם.

    א. אני חושב שמי שמבקש להתעלם מהזהות הלאומית של הרוב המוחלט של היהודים בישראל ולא מנסה אפילו להבין את שורשיה במציאות הישראלית לא יכול לפנות ליותר מהשוליים של השוליים בחברה היהודית בישראל (אגב, דומה שחנין מהבחינה הזאת לא מסכים אם חלק מדוחי הציונות על הסף פה. הוא מאד נזהר מלהצטייר כאנטי ציוני).

    ב. לא צריך להיות מפלגה אנטי או א-ציונית בשביל שיהיו ערבים ברשימה. למעשה, חלק לא קטן מהמצביעים הערבים מצביעים למפלגות ציוניות. אני מניח שיש כאן מי שחושבים שזה אומר שהם בוגדים בעמם או משהו כזה, אבל זה לא יותר מהבוז המקובל בקרב רדיקלים לציבור שהם כביכול מייצגים.

    ג. צריך להבין שלמרות שאוהבים להציג את זה אחרת, מצבו של חנין בחד"ש לא שונה מהותית ממצבה של יחימוביץ' בעבודה או מצבו של אילן גילאון במרץ. הוא כבול למפלגה שסדר היום שלה אחר לחלוטין. קראו את הראיון הנחמד הזה עם איימן עודה, מזכ"ל חד"ש:
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3633204,00.html
    עולה ממנו סדר היום של חד"ש: שוויון אזרחי לערבים. מדינת כל אזרחיה שבה הסמלים היהודיים יתקיימו לצד הסמלים הערביים, בוז בלתי מוסתר למזרחיים – כלומר, לעניים היהודים (טרן און ידוע לצבירת פופולריות בישראל) וכמובן, החלק החשוב ביותר בכל עמדה של מפלגת שמאל שמכבדת את עצמה ב-30 השנים האחרונות: השלום יפתור את הכל. מי האלקטורט של הדבר הזה מלבד הבורגנות הערבית? מאוכזבי מרץ אנטי ציוניים?

    ד. יתכן שאפשר לפרוץ את הקשר של רוב היהודים לציונות בעזרת מדיניות חברתית מתאימה (אני סקפטי, וזאת גם לא נראית לי מטרה ראויה), אבל ברור שסדר היום הזה יצטרך להיות יותר מושך מזה שמציע הימין למעמדות הנמוכים (על כך אני ממליץ לקרוא במאמרו המאלף של דני גוטוויין הדיאלקטיקה של כשל השוויון), וברור שסדר היום של חד"ש הוא לא רלוונטי בצורה קיצונית. קישור לדיאלקטיקה של כשל השוויון:
    http://tal.wolfson.co.il/essays/dialectica.htm

    ה. הדוגמא המרשימה ביותר למהלך שהזיז את המעמדות הנמוכים מהימין בשנים האחרונות דווקא לא היה אנטי ציוני, והוא מהלך שכר המינימום של עמיר פרץ. במערכת בחירות אחת, לא ארוכה עברו בין 7-8 מנדטים מהליכוד למפלגת העבודה. זה הראה את הבסיס לדעתי להמשך החשיבה והפעילות של השמאל הישראלי: במקום זלזול ובוז לעניים הצעות קונקרטיות לשיפור חייהם. אחרת השמאל באמת נועד למעמד הביניים פלוס.

  55. שושי פולטין :

    לאיתי,
    נדמה שלא אחדש בדברי אם אתחיל לפרט לגבי הרב מלכיאור לעומת עמי איילון..
    הטעות הכי גדולה בעיני היא שהרב מלכיאור וויתר על היותו ראש מימד והפך למספר 2 .
    אם יש מישהו שאני מאוד רוצה שיהיה בכנסת הוא הרב מלכיאור, מהפרלמנטרים הטובים ביותר, אם לא הטוב ביניהם, לזכותו אני גם יכולה לומר גם שהוא דתי נאור, כך שיכולים להתחבר אליו אנשים דתיים וחילוניים כאחד. ברגע שהציב את עמי איילון לפניו, הרחיק את הדתיים, הרחיק את אלה שרוצים בו, ברב מלכיאור ורוצים הרבה הרבה פחות בעמי איילון. במצב הנוכחי, אולי יעברו את אחוז החסימה. ואז מה יקרה? נצביע הרב מלכיאור ונקבל את עמי איילון….
    אילו הרב מלכיאור היה מספר 1 לא היה לי היסוס. כרגע אני עדיין בוחנת את האפשרויות.

  56. שי כהן :

    אלעד וכולם

    כמו שאתה יודע כשותף לרוב המחשבות והפעולות הפוליטיות שלי אני בעצמי לא חבר במק"י או חד"ש וגם טרם יצא לי להצביע בעדה, אולם אני חייב לומר משהו על התגובה הקומפולסיבית של חלק מאיתנו לחד"ש

    ההדבקות למושג "אנטי ציוני" בכל דיון על חד"ש מק"י- היא כשל לוגי נרכש שחייבים לפצח מה מסתתר מאחוריו, הנה רק לשם הדוגמה בואו נקרא קצת בראיון עם מזכ"ל חדש אליו הפנה אלעד:

    את המונח "מדינת כל אזרחיה", עודה לא מקבל כלשונו. לשיטתו, הסמלים היהודיים צריכים להמשיך ולהתקיים – לצד אלה הערביים. מבחינה כלכלית ואזרחית, יש צורך בשוויון מלא. הוא רוצה לראות מדינה ששומרת על הזכויות הקולקטיביות של שני העמים – השפה, האופי והחינוך. "אין לי בעיה שבסמלים ברחובות, בדגל, בהמנון יהיה משהו יהודי – אך לא רק יהודי. האופי של המדינה צריך לייצג את שני העמים. במדינות שיש בהן מטענים לאומיים הגיעו למצב של דו-לאומיות. אני בהחלט מבין את המטענים היהודיים של השואה, העובדה שזו המדינה היחידה שלהם – כל זאת לצד הנכּבה אצל הערבים והתחושה שפעם היינו אדוני העולם".

    זאת עמדה מסוימת, לא חייבים להסכים איתה, אבל קטלוגה כ"אנטי ציונית" הוא כשל לוגי ברור ואולי אף גזעני במקצת. הנה תזכורת קצרה על מיקומה של התפיסה הדו לאומית בקרב הוגי הציונות:

    במשך עשרות שנים כללה התנועה הציונית זרמים וחוגים שראו בהקמת מדינה דו-לאומית מטרה מוצהרת (כמו ברית שלום ותנועת השומר הצעיר, שלא לדבר על אחד העם שביקש להקים בארץ ישראל מרכז רוחני בלבד). אישים מרכזיים בתנועה הציונית כמו ארתור רופין, הפילוסוף מרטין בובר, הפילוסוף שמואל הוגו ברגמן, חוקר הקבלה גרשם שלום, המחנך ארנסט סימון, חוקר יהדות המזרח (וגניזת קהיר) שלמה דב גויטיין, הנרייטה סולד, ונשיאה הראשון של האוניברסיטה העברית יהודה לייב מאגנס וכן ראשי השומר הצעיר מאיר יערי ויעקב חזן תמכו במשך שנים בפתרון של מדינה דו-לאומית שתוכל להעניק אוטונומיה ליהודים.

  57. עומר כרמון :

    שלום איתי,

    אני מבין לחלוטין את ההחלטה לא לתמוך במפלגת העבודה בראשות אהוד ברק.

    אני מאמין שלאור תוצאות הפריימריז, עמיר פרץ יפרוש בקרוב מהעבודה – יחבור לאיילון ולסנה ותוקם מפלגה שתהווה אלטרנטיבה.

  58. דני זמיר :

    שי אהלן,
    אני חושב שהתנגדות לחד"ש היא יושבת על חוסר אמון בסיסי בה הנובע מצביעות האדירה שהיא מפגינה: מפלגה שבפועל לא מהססת להציב ולהשתמש בתגרידי כמקדמת אלקטורלית (לא קראתי הבעת חרטה, הסתייגות או דיון כלשהו במעשה החמור הזה מצד חדש או נבחריה) זה בדיוק מה שגורם חשדנות וחוסר אמון כלפיה מה היא באמת: מפלגה עם מצע מדהים ויישרת דרך כמו חנין וגוז'נסקי נגיד, או מפלגה שתכלס מקדמת את העניין הערבי פלסטיני בלבד. לא זו בלבד, מידת האופורטוניזם והסתגלנות הפוליטית המאפיינת את נבחריה מדהימה: אני עדיין זוכר איך בהפיכה שנערכה בברהמ במחצית שנות התשעים שבה הקומוניסטים חזרו לשלטון במשך כמה ימים, תמר גוז'נסקי(!!!) התייצבה תוך שניות באולפנים להצדיק את המעשה. איך בדיוק בשם חופש ושויון אפשר היה להצדיק את המעשה הנפשע ההוא? עד שחדש לא תוציא את השלדים בארון ותתמודד איתם, אין לה סיכוי, עם כל הצער על כך שחכים מעולים כמו גוזנסקי וחנין נמצאים בה.

  59. מתן :

    תודה שי,

    אמרת את רוב מה שהיה לי להגיד. אני רק רוצה להוסיף שמקריאת התגובה שלך, אלעד, ברור שהיא אכן נכתבה מחוץ לדיון הנוכחי – יש אולי כאלה שמבקשים להתעלם מהזהות הלאומית של היהודים בישראל, אבל עד כמה שידוע לי, הם לא נמצאים בחד"ש. כמו ששי הראה באופן מדויק, וכמו שעודה אומר בראיון בynet, חד"ש לא מציעה להתעלם מהזהות הזו, אלא רק להוסיף עליה הכרה גם בזהות הלאומית של הפלסטינים אזרחי ישראל. אני חושב, אלעד, שאם ננסה לצאת מהקופסאות שלתוכן מכניסים אותנו שנים של חינוך ותעמולה (ואני בכוונה משתמש בגוף ראשון – זה לא שאני לא צריך עדיין לעשות זאת), נצליח אולי למצוא דרך להתגבר על הרתיעה, הפחד והדחייה האוטומטית שהדרישות הבנאליות והלגיטימיות ביותר מצד הפלסטינים מעוררות בנו. נראה לי שדווקא חד"ש מהווה את המסגרת הטובה ביותר לנהל כאן פוליטיקה מעמדית שלא מתעלמת מהזהויות הלאומיות כאן.

    לגבי פרץ – הוא לא הזיז מצביעים מהמעמדות הנמוכים עבורו בגלל שכר המינימום – אם זה בכלל קרה, זה היה בגלל הזדהות "עדתית" – הזדהות של אנשים שסוף סוף יכלו לזהות אדם אם טענה למנהיגות שנושא בגאווה את המוצא ה"מזרחי" שלו. ובעניין ה"בוז למזרחים" – המפלגות שמתמחות בכך הן הרי מרצ והעבודה. בו נזכור שעלייתו של פרץ גם העבירה לא מעט מנדטים מהעבודה לקדימה, שלא יחזרו עוד שמאלה, וזה בטח לא היה בגלל זכר המינימום (אלא בגלל הגזענות של הבורגנות האכנזית, אנשי תנועת העבודה לשעבר ברובם הגדול). לגבי מימד אני לא בטוח, אבל המצב שם בנושא הזה לא נראה כל כך מבטיח.
    דבר נוסף – אחרי מראות עכו באוקוטובר, והשנאה לערבים ביציעים בטדי, קשה לצפות ממפלגה שערבים מהווים חלק רציני בה להתייחס בחיוב לזה. זה לא אומר בוז למזרחים. זה פשוט הכרה במציאות.

  60. עומר כרמון :

    לגבי תגריד סעדי – אני הייתי זה שחשף את העובדה כי היא מתמודדת בבחירות למועצת העיר סכנין. חד"ש התגאתה בכך והציגה את המחבלת כ"אסירת החופש".

    http://www.news1.co.il/Archive/001-D-177336-00.html?tag=11-17-21

    חד"ש לא רק שלא התנצלו, שימו לב לדרך טיפןלם בפרשה: http://www.maki.org.il/index.php?option=com_content&task=view&id=1629&Itemid=82

    אני זוכר נושא נוסף בו התנהלות חד"ש עוררה אצלי ספקות עמוקים לגבי הלכי הרוח האמיתיים בקרב פעיליה הערביים: http://209.85.129.132/search?q=cache:MOH2PelMx6gJ:sport.msn.co.il/news/Internal/Internal/200702/20070206135114.htm+%22%D7%97%D7%93%22%D7%A9+%D7%9E%D7%9B%D7%97%D7%99%D7%A9%D7%94+%D7%90%D7%AA+%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94%22&hl=iw&ct=clnk&cd=4&gl=il

  61. מתן :

    עומר – אוקיי, אז מה אתה מוכיח בדיוק? מדובר באישה שנכלאה לשש שנים על מעשה שביצעה שהיתה בת פחות מעשרים, מילאה את חובה לחברה, שנגזר עליה בבית המשפט הישראלי, ולאחר שיצאה מהכלא ביקשה להתמודד לתפקיד פוליטי. לצורך כך, היא לא בחרה להתמודד מטעם איז א-דין אל קסאם, או מטעם גדודי חללי אל אקצא, או מטעם הג'יהאד האיסלאמי, או מטעם החזית העממית, אלא מטעם מפלגה שדוגלת באופן מוצהר ומפורש, בכתב ובמעשים, בשיתוף פעולה ובשיוויון בין יהודים לערבים, ובחיים משותפים בארץ. לי זה דווקא נשמע כמו הצלחה. מעבר לכך, בלינקים שצירפת נאמר שבעקבות הלחץ של טיפוסים כמוך היא אפילו הסירה את מועמדותה עוד לפני הבחירות!
    למעשה, כשמשווים את זה לכך שברובן המוחלט של המפלגות היהודיות מתמודדים בגאווה אנשים שאחראים באופן ישיר להרג מסיבי של אזרחים חפים מפשע, אמנם בחסות בג"צ והפרקליטות (והחומרים החסויים שהשב"כ מסתיר בחדרים האחוריים של בית המשפט), זה פתאום לא נראה כל כך רע.
    למעשה, כל מה שזה משאיר מה"חשיפה" שלך זה ריח קל של ציד מכשפות.
    אני מציע שננסה להתמקד בדיון ענייני בנושאים שעומדים על הפרק, ולא בהתנגחויות בסגנון של "מי יותר אוהב רוצחים". לא נראה שזה ישרת אף אחד.

  62. עומר כרמון :

    מתן, חד"ש הציגה את פעולות החבלה של תגריד סעדי כמקור לגאווה.
    במודעותה בחירות שלה כתבה חד"ש מתחת לתמונתה של סעדי: "אסירת החופש".

    גם לאחר חשיפת העניין בתקשורת היהודית, חד"ש לא התנצלה ולא התנערה.

    מתן, אי אפשר להטמין את הראש בחול. זה ממש לא ציד מכשפות נגד חד"ש.

  63. אלי מזרחי :

    איתי שלום,

    גם אותי אכזבה נוכחותם של בוז'י ופוהד כ"כ גבוה ברשימה -ככול שהכינוי יותר אינפנטילי, כך הפוליטיקאי אופורטוניסט יותר- אך לדעתי אין כרגע אלטרנטיבה סוציאל דמוקרטית למפלגת העבודה.

    למרץ יש את הג'ומסים והאבואים שלה. מלכיאור הוא פוליטיקאי ישר וחרוץ, אך עמי איילון הוא האנטי חומר שלו.

    כל שנותר לנו, הוא להתנחם בהצלחתה היחסית של שלי יחימוביץ', שהיא בעלת הפוטנציאל היחידה להוות איום על האוליגרכיה.
    כל דבר אחר הוא בזבוז כוחות לריק.

  64. אסף לוץ :

    למתן שוחר השלום והשויון אין במפלגות "היהודיות" (אני לא כולל את הימין הקיצוני) אנשים שאחראים באופו ישיר להרג מסיבי של אזרחים חפים מפשע. יש אנשים שאחראים ללחימה נגד טרוריסטים, שניצלו אזרחים אחרים לשמש להם כמסתור וחומה, בשעה שתגרידי וחבריה פעלו במכוון נגד אזרחים במטרה לרצוח אותם.
    מכל מקום לא מצאתי מישהו מתגאה בהרג אזרחים כמקדם בחירות בשונה מתגרידי וחד"ש.
    תגרידי לא "הסירה" את מועמדותה עקב לחץ ציבורי אלא ביום הדיון בבגץ בעקבות הערכת תוצאת הדיון בבגץ.
    לאור עמדותיך בדיון הזה אני מאד שמח שאין לך כוונה להצביע בעד מפלגה ציונית ומקווה שלא הצבעת בפריימריז של העבודה. אני בטוח שבחד"ש יימצא כר נרחב לפעולתך למען השלום והצדק במזרח התיכון.

  65. אלעד הן :

    שי-
    א. הדגשתי דווקא את הסתייגותו של חנין מאנטי ציונות.

    ב. עמדתו של איימן עודה אינה פגומה משום האנטי ציונות שלה, אלא משום שהיא לא רלוונטית למעמדות הנמוכים – היהודיים או הערבים, לדעתי. היא יותר מהכל מזכירה לי מרצ לבורגנות הערבית במקום לבורגנות היהודית.

    ג. אני יכול לגיד שאני לא נלהב מ"מדינה אחת לעם אחד ומדינה שניה לשני עמים" מהסוג שעודה מציע. אני מבין לחלוטין את הרקע להווצרות והתחזקות הלאומיות והרצון לאוטונומיה של הבורגנות הערבית לנוכח "תקרת הזכוכית" (והפחות זכוכית), אך לצערי אני לא רואה סידור סביר לעתיד ישראל ופלסטין מלבד שתי מדינות לשני עמים כפתרון לצרכים של שני הלאומים, כשבישראל מיעוט לאומי ערבי שווה זכויות. הדיבור הזה, בעוד שאני מבין את מקורו, מדגיש את הצורך המעמדי שהוא משרת, ומכניס את הדיון על פיתרון לאומי מוסכם לבעיה קשה.

    מתן-
    עצוב לראות אותך (וגם את עודה) משכפל את הטיעון של הניאו ליברליזם ה"שמאלי" בישראל, שאומר שהצבעת המעמדות הנמוכים היא "עדתית" ולכן לא רציונלית, ולכן אין טעם להציע סדר יום סוציאל דמוקרטי כדי למשוך אותם, משום שזה נידון לכישלון מראש. זה הוא טיעון מהותני, ולכן שמרני וימני בטבעו. אני במסורת השמאל מעדיף טיעון מטריאליסטי להעדפת המעמדות הנמוכים את הימין, ואני חושב שלא צריך להתאמץ במיוחד כדי למצוא את ההיגיון הבסיסי לכך.
    לפי עודה חד"ש לא צריכה להשתנות, אלא המזרחיים (=המעמדות הנמוכים היהודיים), כפי שלפי מפלגת העבודה ומרצ הן לא צריכות להשתנות אלא המזרחיים (=המעמדות הנמוכים היהודיים). אני מציע עמדה שאומרת המפלגות צריכות להשתנות, ואולי גם להווצר מחדש אחרי הבחירות. אני חושב שהמהלך של עמיר פרץ היה כזה. ה"מזרחיות" של פרץ לא היתה כוח המשיכה למעמדות הנמוכים כפי שה"אשכנזיות" של ביבי לא היתה כוח דחיה למעמדות הנמוכים. זהו הסבר בלתי מספק.

  66. מתן :

    אלעד – לא זה מה שאמרתי.
    מה שאמרתי הוא שפרץ, שעם כל הסקפטיות כלפי מפלגת העבודה שמחתי על בחירתו, לא זכה בתמיכה בעיקר בגלל המצע הסוציאל דמוקרטי, שמעטים האמינו שהוא הולך לממש, אלא בגלל שהוא הצליח, (לאו דווקא בשל מזרחיותו – "מזרחים" רבים בפוליטיקה הרי לא מצליחים) להוות אופציה להזדהות למעמדות הנמוכים ה"מזרחיים" (אל הרוסים והערבים והחרדים הוא הרי לא ממש הצליח להגיע) ודחייה למעמדות הגבוהים, האשכנזים ברובם. לזה תרמה, בנוסף, אולי, במידה מסוימת, הדאגה שלו כביכול למעמדות הנמוכים. קצת בדומה למה שהימין הפופוליסטי של בגין עשה בשנות ה-70 וה-80.
    אני לא חושב שזה לא רציונלי, אני לא חושב שזה מוגבל רק למעמדות הנמוכים ואני לא חושב שזה טיעון "ניאו-ליברלי". זו פשוט המציאות כפי שאני רואה אותה. לצערו של ה"שמאל המטריאליסטי", אנשים, עשירים או עניים, לא תמיד פועלים על סמך סיבות מטריאליסטיות. ברור שההסבר ה"עדתי" לא מספיק, אבל גם זה המטריאליסטי לא.
    אבל אל תבין אותי לא נכון – יש לי חילוקי דעות גם עם עודה. חזרתי פה יותר מפעם אחת על כך שגם בחד"ש יש פגמים. יכול להיות שעודה חושב שיש לו מפלגה מושלמת – אני ממש לא חושב כך, אבל אני כן חושב שזו מפלגה שראוי לשקול אותה בתור אופציה רצינית לבחירה לסוציאל דמוקרטים בישראל, ואולי אפילו לנסות לפעול מתוכה ולשפר אותה.
    בעיקר מה שאני מנסה להגיד פה זה שלהמשיך לפסול את חד"ש באופן אוטומטי, או – יותר גרוע אפילו – להתחבא מאחורי חומות של התלהמות ודה-לגיטימציה – זה לא כל כך מועיל.

  67. תמי מולד חיו :

    הדיון על חדש הוא דיון חשוב אך אינו תשובה לאיתי, לי ולרבים אחרים. גם למפלגות אחרות יש מצע נפלא (אפילו למפלגת העבודה יש מצע לא רע בכלל)הבעיה אינה באמירות אלא במעשים בשיטה הפנימית ובמידה מסויימת גם באישים. ציונות אינה מילה גסה ולי באופן אישי גם ערך חשוב מאד- מי שאינו מוטרד מזהותה היהודית של ישראל, זו זכותו. מדוע מפלגת העבודה כבר אינה אופציה עבורי- הסברתי ואיתי הסביר זאת אפילו טוב יותר. לגבי הרשימה המשותפת של אילון מלכיאור גם את זה כבר אמרתי. תמוה בעיני שלצד דיון אידיאולוגי סוער בנוגע לחדש כן או לא רבים מהמתדיינים מעדיפים שלא לעסוק במהות של החיבור בין מלכיאור לאילון אלא רק באישים- על כך אענה בשני טיעונים עיקריים:הראשון מתייחס לעצם ההיבור בין שני אישים שמייצגים פנים שונות כל כך של החברה הישראלית, שמעולם לא סטו מדרכם האידיאולוגית גם אם פה ושם נדמה כאילו הדרך היתה מעט עקלקלה, שעשו לא מעט ולמרבה הפלא ללא צבירת ממון ורכוש לעצמם- זהו ייחוד שמבטא סוציאל דמוקרטיה, שיתוף וסולידאריות. השני לגופם של אישים, גם מהיכרות אישית ובעיקר מהתייחסות אל המציאות: שני אישים שיכלו היום להיות ממוקמים גבוה במפלגות אחרות (איש מהם לא ביקש ולא דרש- הוצע להם) וסרבו על מנת לעשות מעשה; אדם שעשה כיו"ר ועדת החינוך וכחבר כנסת מן המניין יותר ממה שעשו רוב חברי הכנסת האחרים לצד אדם ששילם מחיר אישי כבד (ראו תגובותיכם)על מנת שיוכל לשבת בקבינט הבטחוני ולהשמיע שם קול אחר, שאינו מתלהם. (לידיעתכם התנאי להשתתפות בקבינט הבטחוני הוא היותו של האדם שר בממשלה)ושבמקביל עשה למען שרות אזרחיושיתוף אזרחי בקרב כלל המגזרים יותר משעשו כל האחרים לאורך שנים של דיון וויכוח.
    טיעון אחר, אמנם אישי ובכל זאת: מאחר ואני מכירה את השניים כבר שנים ארוכות, לא כחברה אישית אלא מתוך חווית עבודה משותפת עלי להעיד כי מדובר בשני אישים ישרים, הוגנים והגונים שיודעים לעבוד, שמוכנים להקשיב וגם לשנות את דעתם כשצריך- אלה הם האנשים שיכולים וצריכים להיות בפוליטיקה. לא קיבלתי הבטחות, לא מתנות, לא תפקידים ולא שום דבר אחר- להפך, אני מצטרפת אליהם תוך ויתורים אישיים רבים. כך גם רבים אחרים – זו גדולתה של הקבוצה. מצד שני אם יש מקום בו ראוי להשתלב ולעשות זה לצידם של השניים ושל כל האחרים שעומדים איתם. לשושי- אל פחד ואל דאגה המפלגה הזו תעבור את אחוז החסימה שממילא מבטיח שני חברי כנסת ותעשה ותפעל בבית המחוקקים הישראלי.

  68. אלעד הן :

    מתן –
    אני לא פוסל א-פריורי שום דבר. אני מקווה שהראיתי שגם אם אתה לא מסכים עם טיעוני לדחיית חד"ש ככר לפעולה, הרי שהם לא "חומות של התלהמות ודה לגיטימציה".

  69. עמי וטורי :

    מהבחירות הקרובות לא תבוא ישועה או דרך חדשה. אבל כן יש צורך לשמר את הקיים ולשפר את מה שניתן לשפר. חשוב שעמיר פרץ ושלי יחמוביץ יהיו בכנסת ואם זה אומר שצריך לידאוג לכך שלעבודה יהיו 10-11 מנדטים שאותם יש להביא בעיקר מקרב בוחרי קדימה אז צריך לפעול בכיוון.
    חשוב שחד"ש תוכל להפוך ל"כלב השמירה" האמיתי של הסוציאל-דמוקרטיה הישראלית ולשם כך צריך שיהיו לה יותר מ 7,000 מצביעים יהודיים בבחירות הקרובות ופחות פעולות מזיקות של ניסיון להתחרות בלאומנות של בל"ד.
    חשוב שאילן גילאון יהיה בכנסת וחשוב שמרצ תמשיך בהתחברות למאבקי עובדים.
    והכי חשוב להמשיך לבנות את הכוח מלמטה כי זה העיקר. כלומר "כוח לעובדים" גדול יותר, המשך החיזוק של התארגנויות עירוניות כמו "עיר לכולנו", מתן גב למנהיגי וועדים הסתדרותיים המחויבים לחבריהם ולהשקפת העולם הסוציאל-דמוקרטית וקיום במות רעיוניות ומיסגרות לתאום של הסוציאל-דמוקרטים הישראלים.

  70. דני בלוך :

    לתמי: אחוז החסימה בבחירות הקרובות יהיה לפחות 70,000 קולות. מאיפה תשיג מימד את הקולות הללו, כאשר הקולות הפוטנציאליים מתחלקים בין מרצ- שמאל, ישראל חזקה, התנועה הירוקה ועוד? גם בתסריט הכי אופטימי יש סיכוי רב שהקולות יגיעו אפילו ל-40-50 אלף אך ילכו לאיבוד.
    לעמי- לפי הגישה שלך כל אחד מאיתנו צריך לפצל את הצבעת בין כמה רשימות. כמה בוחרי קדימה תעביר לעבודה במצב הקיים?

  71. דני זמיר :

    אני מצטרף לעמי וטורי, אני חושב שהוא מסכם מצוין את הדיון הזה גם מבחינתי.

  72. תמר בן-יוסף :

    איתי,

    קודם כל איחולי הצלחה בדרכך החדשה. החלטתך לעבור מהעבודה לממד כמו גם ההחלטה על הקמת מפלגת שמאל חדשה שבסיסה מרצ מובנת לי מבחינת התסכול שהיא מבטאת. עם זאת קשה לי לשפוט האם כך בסופו של דבר השמאל הסוציאל-דמוקרטי ישתקם. אני לא אומרת זאת כדי להתחמק מהבעת דעה. אלא שהחלשת העבודה שבמשך עשרות שנים היא חוט השדרה של השמאל הסוציא-דמוקרטי מעוררת חשש. ימים יגידו אם המסלול הזה הוא שיביא לתיקון, או שאולי היה עדיף לרכז את המאמץ בתוך המפלגה.

  73. אלעד הן :

    מצטרף לעמי בסה"כ.

  74. איתי :

    מתן,
    אנא קח עליך המשימה לשכנע קוראי אתר זה (גם אותי) להצביע חד"ש, באמצעות מאמרים וכתבות שתכתוב ויתפרסמו כאן כפוסטים.
    זה עדיף על טוקבק.

    תמי,
    בבקשה כנ"ל לגבי מימ"ד.
    וגם יהיה טוב אם תפרטי במאמרים מניסיונך על חוסר התוחלת של לשנות מבפנים את העבודה – שהוא רב יותר משל חלק גדול מחברי המפלגה הקוראים כאן.

    שושי ואחרים העוסקים באחוז החסימה,

    או שמלכיאור ואילון יהיו שניהם בכנסת או שבכלל לא יהיו, לכן מיקומם היחסי לא מעניין.

    הדרך *היחידה* שייכנסו היא חיבור עם גורמים נוספים, רצוי ירוקים ואדומים.

    עמי,
    אם עלי לבחור בין להיות אחד מ-7000יהודי חד"ש ובין אחד מהמתאמצים להכניס את פרץ לכנסת – חד משמעית אבחר באופציה א' למרות היותי ציוני. אם מימד לא תתרומם עד הבחירות (ותחבר אליה כחות נוספים) אצביע חד"ש.

    אני מאמין שבאנשים כמו ברוורמן פרץ ויחימוביץ' טמון סיכוי לבניית הנהגה ס"ד, אבל (א) אני לא מאמין שזה יקרה תחת מטריית מפלגת העבודה
    (ב) די מיואש מהעדר שת"פ ביניהם, וגם כאן אני לא מאשים אותם אלא את חוקי המשחק של העבודה, לדוגמה, הכוח של עופר עיני שמאלץ את יחימוביץ' להתנתק גם מפרץ וגם מכוח לעובדים (לפחות פומבית)

    להיות חבר עבודה (כדי לחזק אותם ולהחליש את פואד-הרצוג-שמחון) ולהצביע חד"ש – אפשרות ששקלתי ברצינות אבל נראתה לי בעייתית.

  75. אלי :

    בסה"כ אני מסכים עם עמי וטורי. הסיכום שלו הוא הכי ראלי ונכון. כמובן בתור איש המחנה הס"ד במרצ שחושב היא הבסיס לבנות עליו את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שתקרוץ גם לבוחרים בעלי נטיות ליברליות שמאליות… מצד שני אני לא מקדש מסגרות פוליטיות. אם יהיה צורך לבנות מפלגה סוציאליסטית חדשה בישראל נעשה זאת!!

  76. שושי :

    גם המועמדים הס"ד ברשימת העבודה נושאים באחריות לפעול למען כניסתם לכנסת. עליהם להציע לבוחרים חבילה יותר אטרקטיבית מכזאת הכוללת, לדוגמה, את מרציאנו, הפועל להגברת הקטל בכבישים.

    ומרצ – רק לפני שנתיים העמידה בראשה ניאו-ליברל, כשהיה לה את רן כהן. זאת הצהרה, ותאריך התפוגה שלה לא כ"כ קצר לתחושתי.

  77. ירדן :

    "רק לפני שנתיים העמידה בראשה ניאו-ליברל" – העבודה בחרה לפני כמה חודשים ניאו ליברל…

  78. עומר כרמון :

    אם תצביעו עבודה כדי לחזק את פרץ, תכניסו את שמחון משוריין המושבים (מקום 12) ואת נוקד (משוריינת הקיבוצים – מקום 13).

    עמיר פרץ יכול לפרוש עם חילו ואולי אפילו עם קולט אביטל, ולהקים אלטרנטיבה לאבודה עם איילון וסנה.

  79. שושי :

    כפי שכתבתי (26), נכון להיום בשבילי העבודה היא לא אופציה.

  80. ירדן :

    אני מזמין את תומכי חד"ש לכתוב איתי במשותף טקסט תמיכה מנומק לחד"ש.
    צרו קשר
    [email protected]

  81. איתי :

    עומר
    1. שכחת את פואד
    2. אולי תכתוב לפרץ מייל ותקרא לו לעשות כך

  82. עומר כרמון :

    פואד? שמעתי שבבית היהודי מחפשים ראש רשימה. אולי ירצו אותו שם? 🙂

  83. יהושע בן משה :

    אני מודה שרק עכשיו הגעתי למכתב הפרישה הדרמתי של איתי וכל הבירור בעקבותיו,אשר ברובו דן בדברים אחרים.
    מה למדתי פה? החבר החדש של "מדינה יהודית-מדינה דמוקרטית" מתכונן להצביע "חד'ש".
    אחרים מתחזקים בגישתם ואין חדש תחת השמש.
    בהצלחה לכולם!!

  84. איתי :

    יהושע,
    א. אתה מסלף את דברי כי אתה לא רוצה להבין אותם, ונוח לך להציג אותי כרדיקל ולא אדם שאפשר לדבר איתו בהגיון.

    יכולתי בקלות להיות חבר עבודה בשקט ולהצביע מרצ/חד"ש כמו שאלפי חברי עבודה הצביעו לקדימה (כולל לטענת עמיר פרץ – גם אהוד ברק). אני רוצה להצביע למפלגה שאני חבר בה ויכול להשפיע בה, ולהשפיע באמצעותה על גודלו הכולל של גוש השמאל, ולכן אתפקד למימ"ד ולא לחד"ש.

    בחד"ש כמעט בלתי אפשרי לחבר מן השורה להשפיע, ובטח שלא אהיה רצוי שם אם אצהיר על ציוניותי.

    הבחירה בחד"ש תהיה צעד אחרון אם יוזמת מימ"ד לא תתרומם עד פברואר, והיא עדיפה בעיני על מתן קול "כדי להכניס את פרץ" שבעצם יכניס את פואד בוזי ושמחון.

    ב. מאוד קל לך (ולמבקרים אחרים) לפטור את טיעוני כשטויות אם תאמר שאני רדיקל שמותח קוים אדומים קיצוניים מדי, שאני צעיר חסר סבלנות (מהן שלוש שנים של חברות לעומת הנצח), ובעיקר – שאני חושב שאפשר להיות אקטיביסט דרך האינטרנט בלי או כמעט בלי פעולה בשטח.

    בכל הביקורות האלה יש שמץ של אמת ולכן הן כל כך מושכות. אבל הן לא כל האמת. מי שמכיר אותי יותר הצליח לבקר אותי בצורה יותר מכובדת ממך, ולהבין שמדובר פה במשבר אמיתי ולא רק שלי.

    הייחוד שלי (עדיין) הוא בפנייה לאפיק אחר מאשר האפיקים היותר נפוצים אצל מאות אלפי מאוכזבי העבודה ופרץ, בסדר יורד: ייאוש מהפוליטיקה, גלישה למרצ המתחדשת, גלישה לחד"ש, הצבעה לקדימה ואפילו חיבור לגאידמק (ליאון מורוזובסקי למשל ופעילי פרץ נוספים).

    ג. אם אתה רוצה להתמודד עם הבעיה בצורה רצינית, תתעלם מהמכתב שלי ותראה מה כתבה בטוקבקים תמי מולד-חיו שניסתה לעשות בירושלים את מה שאתה מנסה לעשות ברעננה – לא אקטיביזם אינטרנט ילדותי, לא רדיקליות, לא ציפיה לפתרון קסם מהיר – אלא חריש עמוק ויסודי בשטח עם מתפקדי מפלגת העבודה.
    מה שאתה מספר בבלוג של חוג רעננה לא ממש שונה ממה שסיפרה תמי ולא ממש מעיד על תקומתה של מפלגת העבודה בעיר או על תקומתו של כוח ס"ד מופלא.

    אז אם תמי בירושלים הגיעה למסקנה שזה לא עובד, אולי אתה הנאיבי ולא אנחנו?

  85. יהושע בן משה :

    איתי, צר לי על שנפגעתה מ 3 השורות שכתבתי.בסך הכל סיכמתי לעצמי את מה שכתבתה בתגוביות הרבות.
    לרוב הדברים שהינך מייחס לי לא אדרש, מאחר שלא אמרתי אותם.
    בסך הכל אחלתי הצלחה לכולם,כל אחד בדרכו.
    כשאסכם לעצמי אספר לכם גם מה היא דרכי הברורה.אני מוכן לקבל שאני נאיבי,ואני בהחלט מבין את תמי,אבל להצביע לחד'ש זה רחוק ממני.

  86. תמי מולד חיו :

    יהושע ידידי, באם בטעות הובן כאילו אצביע חד"ש הרי שזו טעות. ועוד טעות נפוצה היא האמירה כאילו הצטרפתי לתנועת השמאל החדשה שהיא למעשה מרצ. לא החלפתי את הדרך, לא את האמונות, לא את החזון וגם לא את העקרונות והערכים- אלא שגיליתי, כפי שגם אתה אמרת לי כמה פעמים בעבר, שהישארות במפלגת העבודה משמעותה ויתור על הערכים, העקרונות ובמידה רבה על היושרה האישית שלי. הבחירה שלי להצטרף אל אילון ומלכיאור אינה בחירה תמימה ואינה התרסה כנגד העבודה, אלא בחירה מושכלת לחבור לאנשים ראויים ולהקמת גוף פוליטי סוציאל דמוקרטי, יוני וציוני. ראה את רשימת העבודה- אותם אנשים בדיוק פחות כמה אנשים טובים מאד (כמו קולט אביטל למשל) ופתאום יש כאן בשורה חדשה. אינני מייחלת להרס העבדוה אך אינני מוצאת בה מקום עבורי ועבור הנושאים שעל קידומם אני שוקדת שנים ארוכות. הפוליטיקה אינה מטרה אלא הדרך הטובה ביותר להביא לשינוי המציאות. את המציאות הפוליטית בישראל צריך לשנות ביחד עם אילון ומלכיאור.

  87. יהושע בן משה :

    תמי, לכן אמרתי שאני מבין אותך.
    על להצביע לחד'ש המליץ מישהוא אחר,וזה היה לי יותר ממוזר.
    על ביחד אם מי אפשר יהיה לשנות,עוד נדבר.

  88. דליה :

    לשושי פולטין – תגובה 55
    שושי
    את טוענת שהרב מלכיאור ויתר על היותו ראש מימד והפך למספר 2. אם מלכיאור שקל והחליט מה שהחליט, את לא מכבדת את החלטתו. הוא החליט שעמי איילון מספר 1. אם את כל כך מעריכה את מלכיאור, עליך להעריך את בחירתו באיילון כמספר 1. דבר נוסף. הצטרפות איילון למימד מאירה את מימד באור שונה מן העבר. בעבר מימד נתפסה כמפלגת דתיים, שחילוניים אינם יכולים להצטרף אליה. כך לפחות הצטירה בעיני. ההתחברות לאיילון משמעותה שמימד היא תנועה פלורליסטית המשלבת דתיים וחילוניים (ואולי גם בני מיעוטים) ביחד, וזה לדעתי, המצב הראוי(בניגוד למפלגות החורתות על דגלן את האנטי דתיות). עם איילון בראש, מימד היא מפלגה חדשה, פתוחה לקבוצות אוכלוסיה שונות על בסיס האידאולוגיה והמצע שלה. זוהי אופציה חדשה בפני חילוניים.
    ולגבי איילון. אל תשכחי איילון הוא שר ולא ח"כ. האם בדקת באמת מה עשה בממשלה? האם את יודעת מה עשה בנושא השירות הלאומי למשל? כדאי שתבדקי ותתרשמי. ולגבי ההשמצות שאיילון מזגזג. לדעתי, הוא לא מזגזג. הוא הבחין, כמו גם חברי מפלגה רבים, שמה שהיה במפלגת העבודה הוא שיהיה, ושום מאבק פנימי לא ישנה את פני המפלגה. אין סיכוי לשינוי מבפנים. וברגע שהבין זאת, יצא מהמפלגה. כל הכבוד לו. הוא קודם כל ישר עם עצמו, ועל כך הוא ראוי להערכה. הצגתו כזגזגן היא פעלול תקשורתי שטחי ולא רציני, לדעתי.ובכלל, אני מציעה לך להיכנס לאתר האינטרנט של איילון ולהתרשם.

  89. א :

    המצע הכלכלי של אילון ירד מהאתר

    ביקורת חשובה עליו כאן
    http://nadav.blogdebate.org/archives/%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%91-%D7%A2%D7%A4-%D7%A2%D7%9E%D7%99-%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9F

    תשובותיו לשאלות כאן
    http://www.blacklabor.org/?p=433

  90. עבודה שחורה » קריאה לציבור המורים ולמי שנושא החינוך עומד לנגד עיניו :

    […] איתי אשר:  “עזבתי לאחרונה את מפלגת העבודה והצטרפתי למימ”ד, כדי לקדם את בחירתו […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.