חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מינוי פרופ' עודד שריג במגדל, דעה אחרת

נושאים איכות השלטון, דעות ב 17.08.14 0:57

אשר רוכברגר מכליל את "פרשת פרופ' שריג" שהיה המפקח על הביטוח ושוק ההון ועתיד להתמנות למנכ"ל חברת הביטוח מגדל, כאשר בתפקידו הקודם עסק רבות בכל הקשור למכירתה למר שלמה אליהו.  רוכברגר מנתח את תופעת הדילוג ממשרות בכירות בשרות הציבורי למשרות בכירות בשוק הפרטי.  מנתח ומציע פתרון

זה לא האיש, זו השיטה

התנועה לאיכות השלטון - לא לאפשר מינוי פרופ' עודד שריג ב"מגדל"

פרופ' שריג ששימש כמפקח על הביטוח, ואיפשר לשלמה אליהו את השליטה על חברת הביטוח "מגדל", יתמנה בתמורה מאליהו לתפקיד ב"מגדל". במכתב ששלחה התנועה לאיכות השלטון למשרדי האוצר והמשפטים, היא קוראת להם לדאוג שמינוי זה, הנגוע בניגוד עניינים, לא יצא אל הפועל

לקריאה נוספת

גילוי נאות: אינני מכיר את הפרופ' שריג , מעולם לא הייתי איתו בקשר, לא ישיר ולא עקיף.

הארץ גועשת ורוגשת. מעשה נורא ואיום עלול להיעשות – המפקח לשעבר על הביטוח ושוק ההון, פרופ' שריג, מועמד להתמנות למנכ"ל חברת הביטוח מגדל, כאשר בתפקידו הקודם עסק רבות בכל הקשור למכירתה למר שלמה אליהו.

אני לא יודע מה הפרופ' שריג חושב על כל ההמולה התקשורתית סביב הסיפור הזה, אבל אני כבן אדם ניטראלי לחלוטין מסתכל על הצד ומופתע. מה אתם רוצים מהאדם? התעוררתם רק עכשיו? מה? הוא יחיד בדורו שעושה תפנית כזאת מהשירות הציבורי לשוק הפרטי? איפה נמצאים היום כל החשכ"לים, כל ראשי אגף התקציבים והמנכ"לים שכיהנו אי-פעם במשרד האוצר? אולי באמת יחיד בדורו שלא בחר במסלול הזה הוא הפרופ' ירון זליכה? איפה היום ניר גלעד שעסק במכירת כימיקלים לישראל למשפחת עופר ולפני שאלי יונס נחת בבנק מזרחי, איזה תפקיד הוא עזב? הרשימה יכולה להיות הרבה יותר ארוכה ואם רוצים לראות תמונה יותר כוללת, אז ניתן להיעזר במאמר המרתק בעיתון "גלובס", הסוקר את גלגול בעלי התפקידים מהמגזר הציבורי אל השוק הפרטי.

לדעתי, לא מדובר באשמת בעל-תפקיד זה או אחר אלא בשיטה שגורמת ולמעשה מדרבנת את אנשי המגזר הציבורי לפעול כך. השיטה הזו משותפת לא רק למגזר הציבורי האזרחי, אלא גם לצה"ל ולזרועות הביטחון. אני מגדיר אותה כקידום יחסית מהיר בסולם הדרגות והתפקידים. בהתנדבותי, במסגרת העמותה "המשמר החברתי", נכחתי עשרות פעמים בישיבות ועדות הכנסת. ראיתי במו עיני את מי שמכונים "נערי האוצר". ראיתי אותם, ראיתי את ראשי האגפים. כולם כמעט ללא יוצא מן הכלל בטווח הגילאים בין שנות ה-20 המאוחרות לסוף שנות ה-30 תחילת 40. לא עשיתי מחקר מדעי, אבל רואים את זה אמפירית.

מה קורה כשאדם מתחיל כרפרנט באחת היחידות של משרד האוצר ותוך 10-15 שנים מתקדם עד מינויו לראש אגף שזה תפקיד מאוד בכיר. הרי ידוע שבכל פירמידת הדרגות לכל דרגה יותר בכירה יש פחות תקנים. אם הוא הגיע להיות ראש אגף אפשר להגיד שהוא הגיע לסוף המסלול, כי אין הרבה סיכויים לראש אגף להתמנות למנכ"ל של המשרד, כי מנכ"ל המשרד זו משרת אמון של השר. אז מה יעשה אותו ראש אגף? הוא לא יישב עד הפנסיה, 25 שנה, באותו תפקיד. אין לו גם כל כך הרבה אפשרויות לעבור לתפקידי רוחב ואפילו אם נניח שראש אגף התקציבים יעבור לאגף הכנסות המדינה או להיפך, הוא לא יראה בזה התגשמות חלומותיו. אז בלית ברירה האנשים האלה פורשים מהמגזר הציבורי ועוברים לשוק הפרטי.

נכון שהמגזר הציבורי צריך להיות מושך לאנשים טובים, השאלה, האם הדהירה המטאורית לראש הפירמידה זה בדיוק מה שטוב למגזר ולציבור. אני חושב ששורש הבעיה נעוץ בהרגלים שבאו מהצבא. הרי ידוע שמשך הזמן הממוצע לתפקיד של קצין בקבע הוא כשנתיים. למה? ככה. כי ב-1948 היו מעט אנשים והרבה תפקידים אבל מאז כבר התבגרנו. נכון שמפקד חיל הים הראשון בצה"ל היה אלוף בגיל 26. אולי אז זה היה כורח המציאות, היום אף אחד לא יטען שזה נכון וטוב. לכן מה שקורה, שקצין בקבע יכול להגיע לתפקיד בכיר בסוף שנות ה-30 ראשית שנות ה-40 לחייו. איפה כתוב שמג"ד או מח"ט לא יכול למלא את תפקידו 4, 5 או 6 שנים? בצבאות אחרים זה קיים, למשל בארצות הברית. הרי אם בן אדם יודע מראש שהתפקיד שהוא ממלא הוא לשנתיים, אז בשנה הראשונה הוא רק לומד אותו ומתרגל אליו ובשנה השנייה הוא פועל להתמנות לתפקיד הבא. ההרגל הזה התפשט למגזר הציבורי .

לא היה קורה שום אסון אם רפרנט או בעל תפקיד אחר היה ממלא אותו 5 שנים, 7 שנים, מתמחה בו, מתמקצע, מכיר לפני ולפנים. אפשר וצריך לתגמל בן אדם והמערכת יודעת איך לעשות את זה גם כשהוא לא עולה בסולם התפקידים. אם בעל תפקיד מוכיח שהוא איש מקצוע, אפשר להעלות אותו בדרגה וזו העלאת משכורת. אפשר לצ'פר אותו בעוד דבר מה, למשל לסבסד לו לימודי המשך, אבל רק אלה שקשורים לתפקידו. לא חייבים להקפיץ אותו למדרגה הבאה. הרי אם ניקח לדוגמא מורים או אחיות או עובדים סוציאליים. אין שם ציפייה, שכל מורה יתמנה לפחות לרכז שכבה, או כל אחות תהיה אחות ראשית של המחלקה.

יש מספר לא גדול של בעלי תפקידים שהוזמנו לשירות ציבורי מהאקדמיה, כמו אותו פרופ' שריג. זה מקרה יותר פשוט, כי האדם יודע שהוא בא לתקופה קצובה.

ברור שהמצב החוקי היום שדורש רק שנת צינון מבעל תפקיד במגזר הציבורי, שפורש עד שהוא יכול להתמנות לתפקיד כלשהו במגזר הפרטי, זה לא מספיק. יש צורך בהגדלת התקופה לפחות עד 3 שנים ויותר טוב אם זה יהיה 5 שנים. ברור שחברי הכנסת לא ישמחו לעסוק בעניין הזה והסיבות מובנות. לכן לפני שכולנו מתנפלים על אותו שריג המסכן, בואו קודם נמפה, איפה תמונות הבעיות האמיתיות שמובילות למצב הלא תקין הזה. לאחר מכן נבדוק עד כמה ההתנהלות של המגזר הציבורי היום תואמת את המציאות של היום ולא של קום המדינה וכיצד ראוי ורצוי לשפר את המצב.

המקרה הזה צריך להוות עבורנו לא עוד משבר אלא אתגר והזדמנות לשינוי.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , ,

2 תגובות

  1. אופק :

    How to state the obvious in 500 words

  2. דליה :

    אשר
    אני כלל וכלל לא מסכימה עם דעתך. זו לא השיטה. זה האדם. לאדם צריכים להיות כללי אתיקה. הוא צריך להיות מוסרי וערכי, במיוחד אם מדברים על אדם בתפקיד בכיר. שום שיטה ושום מסלול קידום לא ימנעו תאוות בצע של אנשים. פרופ' שריג יכול היה לחזור לאקדמיה. אבל הוא העדיף תפקיד שטומן בחובו עושר רב. למכור ערכים עבור בצע כסף, זה ציני. התנהלותו של שריג נראית בעיני צינית. הוא נראה בעיני כאחד הדואג לעצמו, על חשבון טובת הציבור.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.