חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

כך הפסדנו במלחמה

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 5.08.14 0:17

הממשלה היתה יכולה לבחור בין כיבוש הרצועה ומיטוט החמאס, לבין מו"מ עם ממשלת האחדות של הרשות הפלשתינית – הכוללת את חמאס. היא בחרה באופציה השלישית והגרועה ביותר – נסיגה מעזה ללא הסדר

מאת ק. טוכולסקי

ההנחה שאנחנו הולכים להפסיד במלחמה התבססה במחשבתי עוד כשהיה סיכוי שננצח. הגורם לכך – ההסתה הפרועה כנגד כל מי שהביע ביקורת על המלחמה. צד מנצח בדרך כלל נדיב בהתייחסותו למבקרי המלחמות שלו. החיפוש אחר תוקעי סכין בגב ואויבים אחרים מבית מתנהל אצל מי שהפסידו. ההסתה בישראל כנגד בוגדים מבית פרועה וחצתה בזמן המערכה הזו כמה גבולות, פיטורי עובדים בתקשורת כדי לסתום את פיהם וממקומות עבודה כעונש על הבעת דעתם, אלימות נגד מפגינים ברחובות והשתלחות פרועה במרחב הווירטואלי ברשתות החברתיות ובדואר האלקטרוני כלפי מי שלא תמכו בנרטיב של הממשלה. המצב הגיע לידי גיחוך ככל שההפסד הלך ונהיה ברור, הימין שרגיל לצעוק תנו לצה"ל לנצח/לכסח, בחר להשתלח לא במי שמונעים מצה"ל לנצח/לכסח, כלומר בממשלה אלא באנשים שביקורתם חסרת כל השפעה. כרגע המצב הוא שהרחוב מבין שהפסדנו לחמאס אבל עוד לא מסוגל להבין שמי שאשמים בכך הם ראש הממשלה ובכירי שריו, שאפשרו לחמאס להתחזק ולהתבצר בעזה והגשימו במו אזלת ידם, יהירותם וחדלונם (בכל מה שלא קשור בהפרטות) להפוך את עזה חמאסטן, סומליה שלחופי הים התיכון.

אנחנו הולכים להפסיד במלחמה כי למלחמה שכזו אין יותר מדי אפשרויות סיום ואין בה גם תוצאת תיקו. במלחמה כמו מלחמת עזה 2014, יש שני צדדים שנאבקים זה בזה באופן ישיר ועוד לא מעט גורמים שיכולים להיות מפסידים או מנצחים בהתאם לתוצאה בשדה הקרב ומשמעויותיה. את המלחמה הזו לא מנצחים ביותר הרס (היכן שישראל ניצחה ניצחון מוחץ) וגם לא במספר ההרוגים הכולל (לוחמים ושאינם לוחמים שם גם ניצחה ישראל) גם למספר העקורים אין משמעות בשדה הקרב הנוכחי (שוב ניצחון ישראלי מרשים) ארצות הברית בווייטנאם או לחלופין ברית המועצות באפגניסטן יצאו ממדינות בהן נלחמו בלי שהלחימה תהיה על אדמתן, אחרי שהן החריבו אותם, הרגו באוכלוסייה המקומית הרג המוני ויצרו תנועות אוכלוסייה מרשימות של פליטים מפסידות. למרות עליונותן הצבאית והטכנולוגית הברורה. במובן הזה עושה רושם שמלחמת עזה 2014 היא ויאטנם/אפגניסטן של ישראל, הכנו, הרסנו, כתשנו, בטשנו ואין לזה שום משמעות את המטרה שלנו לא השגנו ותחת ממשלת החרפה הפשיסטית שלנו גם לא נשיג. בקיץ 2014 צריך להיות ברור לכל ישראלי כי המטרה של ממשלתנו היא מלחמה מתמדת בחסותה אפשר להפריט נכסי ציבור כמו רשות השידור ולקבור וועדות שהמליצו על הגדלת תקציבי הרווחה והבריאות.

ניצחון ישראלי במערכה היה יכול להיות מושג באחת משתי צורות, השגת הכרה של החמאס במדינת ישראל באופן ישיר או כחלק ממשלת האחדות הפלסטינית וניהול משא ומתן עמה, עם סיום הלחימה. לחלופין, כיבוש רצועת עזה, מיגור הזרוע הצבאית של החמאס וארגוני הטרור הנוספים שהולכים ומתבססים ברצועה והחזרת האחריות עלה רצועה לרשות הפלסטינית. כאמור ממשלת ישראל לא רוצה לא בכך ולא בכך, מה שהממשלה רוצה כפי שהולך ומודלף לגורמי תקשורת מקורבים לשלטונות הוא שישראל רוצה לסיים את מטרותיה הצבאיות ולסגת חד צדדית מהרצועה ללא הסדר. אין דבר גרוע מכך, זה הפסד מוחלט. זה הפסד אם ניסוג והחמאס יזנב בנו ויציג ניצחון של שליטה על החורבות בלי לוותר לישראל בכלום. זה הפסד כי אם החמאס יזנב בנו מספיק ונכנס שוב נאבד עוד חיילים על טיהור עמדות שעזבנו. וזה בעיקר הפסד כי בניגוד לממשלת ישראל ששימור הסטטוס קוו זאת מטרתה, הציבור בישראל רוצה הכרעה שתסיים את השגרה של הסלמה ומלחמה מעת לעת. השלמת משימת המנהרות כמו הפסקת ירי הטילים או צריבת התודעה, זה לא יותר מספין שנועד לספק משהו לציבור בזמן של הפסד ברור.

אנחנו מפסידים כי החמאס מנצח, החמאס הימר על כל הקופה, מתוך הבנה שביבי ושריו הם חבורה של משרתי הון צמאי דם אבל גם פחדנים שלא רוצים ולא מסוגלים לשלם את המחיר של פתרון הסכסוך לא בדרך הצבאית ולא בדרך המשא ומתן. מניתוח השבועות האחרונים, הניסיונות של ישראל להשיג הפסקת אש שכשלו פעם אחר פעם, ההובלה של חמאס על המאורעות מהגברת ירי הטילים, הפרת הפסקות האש, ההתקפות על אדמת ישראל דרך המנהרות ועד הפרת הפסקת האש האחרונה בשביל לחטוף חייל, מתבררת תמונה של חמאס יוזם ומאתגר וישראל מגיבה מתגוננת ומבקשת הפסקות אש. על חורבות עזה כמו הויאטקונג על חורבות ווייטנאם והמוג'אהידין על חורבות אפגניסטן ניצב גם החמאס כמנצח.

אני מקווה שהציבור הישראלי, לא השוליים הסהרוריים של הימין שמתפרעים ברחובות, אלא רוב רובו של הציבור, זה שתמך במלחמה מתוך רצון כן להגיע להכרעה, אלו שהניפו דגלים וארזו חבילות לחיילים שלא לדבר על אלו שיצאו ושירתו את ארצם, יבינו שהפסדנו במלחמה ולא יאכלו את הלוקש של "חיסול המנהרות" שמנסים למכור לנו אלופי הספינים וההסברה. ממשלת ישראל הנוכחית היא הגרועה שבממשלות ישראל בין השאר ואולי אפילו בעיקר כי במקום אנשי מעשה יושבים בה טובי הספינולוגים ומעצבי דעת הקהל, אלופי הסיסמאות בגרוש והתדמיות: ביבי, לפיד, ליברמן, בנט ולבני, הם הקופירייטרים של שורת קמפיינים מוצלחים שמכרו לציבור שקרים. מבחינתם ניצחון בדעת הקהל, הוא הניצחון והמחיר של 60 ומשהו ארונות של טובי בנינו, הרס וחורבן בעזה ובעוטף עזה, המשך המלחמה על אש קטנה עד ההסלמה הבאה, הוא מחיר שווה. כך הפסדנו שוב במלחמה ועוד יספרו לנו שזה היה ניצחון. אסור לנו לאכול את הלוקשן שהם מבשלים. אם נשלים עם המשך שלטונם והמשך דרכם, נקבל בעוד כמה חודשים עד שנתיים את סיבוב הלחימה הבא, וכמו כל סיבוב עד עכשיו נגלה שהמחיר שנשלם רק עלה.

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , ,

18 תגובות

  1. ל רפי :

    אמא שלי הסבירה לי עוד כשהייתי קטן:

    לטיפש לא מראים חצי עבודה…
    נראה לי שצדקה.
    את החמאס אפשר יהיה להכות בכל עת שנרצה, אם נרצה מספיק.
    מו"מ עם ממשלת האחדות הוא טימטום גמור לאחר שישראל הגדירה את החמאס כארגון טרור ובצדק וטרחה שנים להטמיע תודעה זו בקהילה הבינלאומית. אם יקבל החמאס במצוקתו את תנאי הקווארטט, זו הצלחה מדינית לישראל ושינוי מהותי באזור. אם לא יקבל הוא עדיין ארגון טרור וכך צריך להתיחס אליו.
    אם יסרב לקבל ויכשיל את פרוז הרצועה ואת שיקומה, יתן לישראל שוב צידוק גדול מאוד לחזור ולפעול נגדו בכוח, והוכחה לתושבי עזה שהם שבויים בעצם בידי חמאס, והרשות הפלשתינאית היא חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.

  2. ק. טוכולסקי :

    כמו האמריקאים בויאטנם, זרענו הרס, מהאוויר, ספרנו אבידות על הקרקע, יצאנו בעודנו אומרים בכל רגע נוכל לחזור ועד היום…
    רפי, אני אפילו לא מתעצבן מהשטויות שאתה אומר, עצוב לי שזה הספין החדש של הימין, נכשלנו כמו בעופרת יצוקה ועמוד ענן. אם כבר הלכנו למלחמה הינו צריכים להמשיך עד הסוף.

  3. מיכאל לינדנבאום :

    ק. זה מאוחר מידי

    בימינו,כיבוש הרצועה,מיגור הזרוע הצבאית של החמ"ס,והחזרת האחריות לרשות הפלסטינית,הם בלתי אפשריים.

    פשוט,מספר הקורבנות אצלנו,דעת הקהל העולמית,הרס היחסים הכלכליים עם העולם והתמוטטות כלכלית בישראל,וגל חסר תקדים של אנטישמיות באירופה,כל אלה הם סיבות טובות לחשוב שזה טירוף התאבדותי.

  4. מנחם לוריא :

    לשם לב

    המחקר האקדמי אודות בחמאס מעיד על כך שתנועת החמאס התמתנה כתוצאה מהעובדה שהיא לא ארגון טרור שיש לו מדינה אלא ארגון מדיני בעל אג'נדה פוליטית וצבאית המושתת על העובדה שאיננו ישות מדינתית ולא זנח את החרב.

    נכון,זה נשמע מעט הזוי – אבל אם מכירים את אופן החשיבה של חמאס עזה בכלל ושל הפלסטינים בפרט – זה כבר פחות הזוי.

    ממשלת ההפרטות פספסה ובגדול. ברגע שנוצר האיחוד של חמאס עזה עם הרשות הפלסטינית אפשר היה למנף את הנטייה להתמתנות של חמאס עזה,שאיתה התמתנות במטרות הפוליטיות – ולנצל את השעה להסדר מדיני.

    אלא,שישראל העדיפה לצאת למלחמה כאשר ידעו בוודאות שחמאס התכונן למערכה שאותה התכוון לפתוח בקיץ הזה בגלל בידודו וחולשתו.

    אחרי – והדגש הוא על אחרי – שיצאו למלחמה הגדירו את המטרות,קרי המנהרות,רק מה: המנהרות האלה כבר שם מינימום חמש שדנים ולמעלה מעשור אם נבחן היטב את המציאות.

    אם נתניהו לא היה דוחה,בטיעוניו המטופשים,את ממשלת חמאס רשות,סביר להניח שכל מה שראינו מאז חטיפת הנערים ורציחתם לא היה קורה.

    מנחם

  5. ק. טוכולסקי :

    מיכאל הרשה לי לחלוק עליך, הינו על סף כיבוש הרצועה, החמאס כבר עשה את רוב מה שהוא יכל לעשות וביבי פשוט לא רוצה. לצורך העניין, הוא מעדיף קבלן משנה בעזה בדמות החמאס ע"פ שליטה ישירה ואחריות.
    העולם היה מוחא לנו כפיים אם הינו מעיפים את חמאס קיבינימט, העולם כרגע בעיקר מאוכזב ולא מבין לשם מה יצאנו למלחמה.

  6. נעמי ט. :

    אני דווקא מיואשת ממקום אחר לגמרי.

    1. את המחקרים על החמאס ודומיהם חובה לקחת בערבון מוגבל. המחלוקות ה"אקדמיות" בין החוקרים מתקשות להסתיר את ההטיות הפוליטיות שבבסיסן.

    2. הציבור הישראלי ובעיקר זה בעל התודעה הפוליטית ובעיקר בשמאל סובל מבורות כמעט מושלמת ביחס למזה"ת (בשלל היבטים).
    לפעמים נראה כאילו אתם בטוחים שאתם חיים באירופה.
    מצד אחד יש גוף של חוקרים, כאמור, וכל השאר לוקים ב"עיוורון צבעים" בכל מה שנוגע לגווני גוניו של המזה"ת.
    (לדוגמה – אחת החטיבות של סאדאם חוסיין במלחמת עיראק השנייה נקראה חטיבת חמורבי. לא שמעתי פרשן אחד שהתייחס לעובדה הזאת, שמסספקת חלק מההסברים למה שקורה בעיראק היום!).

    3. השמאל כמו הימין שבוי בנוסחאות עתיקות שלא נבדקות באופן שותף בהתאם למצב. הניתוח המקובל נוטה לצמצם את המורכבות למכנה משותף שטוח שהורג מראש כל נסיון ל"פרוץ את הסגר המחשבתי".
    אחת התוצאות היא מצב טראגי שבו השותפים הפלסטינים הפוטנציאלים של השמאל בישראל זועקים חמס ואיש לא מקשיב להם.
    ממשלת ה"פיוס" של אבו-מאזן היתה תרגיל די מסובך שישראל (ימין ושמאל) לא היו אמורים להתערב בו כמו פיל בחנות חרסינה.
    http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=107345_memri&act=show&dbid=articles&dataid=3684

    4. היה זה דווקא פרשן הספורט הימני אבי רצון, שהזכיר בפוליטיקה (ערוץ 1 ) שישראל היא הפועלת השחורה של ארה"ב ונאט"ו), ולכן הם לא יפסיקו למכור לה נשק.

    במצב הזה קשה בכלל לקיים דיון רציונלי. גם את הדיון והוויכוח הפוליטי מכתיב פה החמאס.
    התוצאה היא, טוכולסקי שאתה נעול על נוסחת שחור לבן בין שתי אפשרויות דמיוניות.
    העובדה שאתה לא מעלה על דעתך אפשרויות נוספות (וזה אופיני לכל הדיון שמתקיים עכשיו בארץ) היא רק הוכחה נוספת לכך שהחמאס מכתיב כאן את הדיון הפוליטי.
    מבחינה זו הפסדנו עוד לפני שנפתח מבצע "צוק העיתים", שהיה רק עוד ביטוי להפסד הזה שהמבצע מלכתחילה לא יכול היה לשנות. (למטה , למעלה, באלכסון – כיבוש, חלוקת הרצועה – דיון דמיוני).

    פשוט יאוש לחיות כאן.

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    ישראל פועלת בנשק שמספק לה המערב, מהסוג שבאמצעותו חיסל המערב אזרחים ברחבי העולם (יוגוסלביה, עיראק, אפגניסטן).

    מנהלי המעבדה המרכזית של תעשיית הנשק של המערב והנסיינים הראשיים שלה, אמורים להוכיח היתכנות של ביצועים טובים יותר.

    זה לא עובד. הנשק לא מתאים למשימה.

    והשאלה היא, על הדרך – מי באמת רוצה שלום במזה"ת?

  8. מנחם לוריא :

    משתמש אנונימי תגובה #7

    "והשאלה היא, על הדרך – מי באמת רוצה שלום במזה"ת?"

    אוך,איזו שאלה מדהימה ומעניינת. אנסה לענות עליה – וממש על קצה המזלג.

    1.

    מצרים וירדן אינן רוצות שלום,כי:כבר יש. זה לא שלום נוסח השוק הארופאי המשותף,ולעולם לא יהיה כזה. זה שלום שבדיוק משרת את – המטרה.

    2.

    על – המטרה – אדבר בהמשך.

    3.

    מי כן רוצה שלום,שישרת את – המטרה: סעודיה,מדינות המפרץ למעט קטאר (גם מרוקו אבל היא לא במזרח התיכון).

    4.

    הציויליזציה האנושית עברה הרבה,מאוד,מהפיכות ששינו את פני ההסטוריה. על ציר הזמן,ככל שמתקדמים לימינו אנו המרחק,בזמן,בין המהפיכות הולך ומתקצר.

    בעשור השמיני במאה העשרים של האלף הקודם נכנסו לעידן מהפיכת המידע. נכון שהשם הזה מקשר בקונותציה שלנו לאינטרנט אבל זה רק אצעי אחד ולא התמונה הכוללת.

    מהפיכת המידע שינתה את החיים שלנו כבני אנוש,וגם את התפיסות שלנו לגבי מדינות לאום וגבולות פיזיים.

    חלק מאוד חשוב של עידן המידע הוא הגישה המאוד קלה לידע ולמידע.

    והידע הוא דבר קטלני – אם הוא בידיהם של טיפשים.

    5.

    המדינות שמניתי פשוט – לא שם. עידן המידע לא ממש פסח עליהן אבל הנגישות למידע רחוקה מאוד מלהיות מה שמקובל בעולם המערבי.

    6.

    נוציא,עכשיו,את מצרים וירדן מהמשוואה הזו,כי:כאמור,איתם כבר יש הסכם שלום אבל למרות זאת דברי הבאים נכונים גם להן.

    7.

    לסעודיה ולמדינות המפרץ ברור שהן משתרכות מאחור.ברור להן שמשאבי הטבע המאפשרים להם חיים בעושר רב (ולמען הדיוק לשכבה מאוד מצומצמת של החברה במדינות האלה) נמצא בתהליך של מצוי ואובדן. ברור להן שהן חייבות למצוא עצמן חלק ממהפיכת המידע,חלק מהעולם המערבי.

    8.

    אבל,ומסיבות הסטוריות,יש בינן לבין העולם המערבי את ישראל והסיכסוך איתה – שהוא לא רק על אדמה וגבולות אלא גם על רקע דתי ואתני.

    9.

    הדרך לפנות את אבן הנגף שנקראת ישראל היא לכרות איתה הסכם שלום. לא שלום נוסח השוק הארופאי המשותף – כן שלום נוסח מצריים.

    10.

    סיימתי,פה,את הטיעון שלי – וממש על קצה המזלג. אבל: הדברים אינם כפשוטם. בתוך הקלחת הזו יש את המעורבות של ארה"ב,רוסיה וסין.
    אם אפרט זה ממש לא יהיה על קצה המזלג – אבל ברשותך טיזר אחד:

    11.

    לארה"ב היו הרבה מאוד מניעים מדוע איפשרה למשטר מוברק ליפול. אחד מהם הוא סין.
    מוברק חתם הסכם עם סין על הקמת אזור סחר חופשי בפאתי העיר סואץ. המימון,הביצוע סינים. האדמה והגישה לתעלת סואץ מצריים. סין מקדמת את האינטרסים שלה בכל מיני דרכים – אחת מהן היא: קידום של אזורי מסחר ויצור לאירופה ועל ידי כך הוזלה של המוצרים,ועל ידי כך היא מקבלת יכולת השפעה מאוד גדולה על הכלכלה. מי שמנדנד בזנבו של כלב הכלכלה מנדנד את זנבו של העולם. Money makes the world go round….

    ובמאמר מוסגר: את אותו הדבר עושה סין בישראל קוראים לזה: תנובה.

    מנחם.

  9. מיכאל לינדנבאום :

    תמיהה

    לק. חביבי,
    אני לא מבין.שנינו קוראים עתונות בינלאומית,שנינו יודעים את שפל המדרגה שאליו הידרדרה ישראל במדינות המערב.
    נראה לי שה"עולם" הרבה יותר זועם ממאוכזב.
    תקן אותי אם אני טועה.

  10. ק. טוכולסקי :

    מיכאל, קראתי עיתונות גרמנית ואמריקאית לאורך כל המבצע, קשה לומר שתפסנו מקום בולט יחסית למשל למצב באוקראינה.
    לא היה לחץ של העולם, כן היתה הבנה.
    מה שכן, אם הינו מגדירים את הפלת החמאס כמטרה ושחרור עזה משלטון הטרור היתה יותר הבנה. בעולם התקשו להבין את הקשר בין מנהרות לבתי ספר מופצצים של אונר"א.
    מנחם, אני מאמין באמת ובתמים שיום אחד, יהיה פה שלום בסגנון השוק האירופאי, מזרח תיכון משותף עם קצת מזל והרבה עבודה סוציאליסטי.

  11. מנחם לוריא :

    מיכאל (תגובה #9)

    אני לי ק. וגם לא מדבר בשמו,אבל:תרשה לי להעיר.

    העולם? בא נעשה "קצת סדר" במינוח הזה.

    סין,עד לרגע זה,לא גינתה את ישראל. בסין אין הפגנות פרו פלסתינאיות מי שמפגין שם נורה למוות ומייד.

    רוסיה: יושבת על הגדר וממלאת פיה מים. למה? היא על סף משבר נוסח "המלחמה הקרה" עם מערב אירופה וארה"ב.

    אנגליה: ברמה השלטונית טוענת לזכותה של ישראל להגן על עצמה. דעת הקהל היא פרו פלסתינאית.

    גרמניה: ברמה השלטונית טוענת לזכותה של ישראל להגן על עצמה וברחוב,המשטרה הגרמנית משחררת את הרסן בהפגנות פרו פלסתנאיות. אם יש לישראל ידידת אמת בעולם המערבי – זו גרמניה.(הסבר בפעם אחרת).

    צרפת: שר החוץ הצרפתי נגח בישראל וגינה אותה בחריפות. לקח קצת זמן עד שהמשטרה הצרפתית שיחררה רסן וסובלנות בהפגנות הפרו פלסתינאיות.

    שאר מערב אירופה: שילטונית מצדדות בזכות ההגנה ומגנה פגיעה בחפים מפשע בשני הצדדים ו/או בצד של עזה.

    ארה"ב. או פה הפיאסקו בהתגלמותו. יחסי ישראל וארה"ב נצאים בשפל עמוק,וספק אם אפשר יהיה לתקן את זה כל עוד חוסיין אובמה יושב בבית הלבן וביבי וחבורתו בקריית הממשלה.

    …אבל: צריך להכיר את הדמוקרטיה של ארה"ב כדי להבין מה קורה פה.

    אפרשן את עצמי – אבל על קצה המזלג.

    ממשל אובמה סיים את האהדה שלו לממשלת ישראל אבל לא למדינת ישראל.

    הסנט ובית הנבחרים הם פרו ישראלים,לא רק בדיבור אלא גם בחקיקה.

    זאת אומרת: אם ממשלת ישראל לא תמנף את מה שקרה ועדיין קורה בדרום המדינה כדי להסדיר את היחסים עם הרשות כולל ולרבות הממשלה שבה יושב חמאס – פוליטית לא נראה את ממשל אובה לצידנו. אם זה לא יקרה נחטוף,וחזק,גם ממערב אירופה ויקח עשור ויותר להתאושש מהמכה הזו.

    עכשיו תגיד לי,על מה ולמה? הרי,בוודאי,ראית במו עיניך,בעיתונות המקוונת,את הנשיא אובמה חותם על צו נשיאותי להעביר,"מידית", לישראל 226 מליון דולר על מנת לרכוש טילי טמיר (הטיל המיירט של כיפת ברזל). איך זה מסתדר?

    אז כבר אמרתי ארה"ב של אמריקה מחוייבת על פי החוקים שלה עצמה לבטחון ישראל. ולכן הנשיא מוציא צו נשאותי כאמור.

    למה ה"מידית" במרכאות?

    נשיא ארה"ב מוציא מידי שנה בין 3000 ל 5000 צווים נשיאותיים. אלה צווים שבהם הוראה שילטונית שאין צורך באישור הקונגרס.הסנט ביחד או לחוד. סיוע כספי להגנת ישראל לא נדרש אישור הקונגרס יש חוק כזה בארה"ב.

    עכשיו,כדי שצו נשאותי יהפוך מהוראת עשה לביצוע בפועל חייבת להיות עליו חתימה של "החותם של אמריקה" אחרת הוא יכול לשמש כנייר לניגוב הישבן הנשיאותי.

    על פי החוקה החותם של אמריקה נמצא בידיו הבעדיות של מזכיר המדינה. כרגע זהו גו'ן קרי.

    אני מניח שאתה עלול לשאול – נו אז מה?
    אז הינה התשובה. 226 מליון דולר זה מספיק לרכישה של 4520 טילי טמיר. זה בדיוק כמות טילי הטמיר שנורו מאז פרצה המלחמה ועד להיום בשמונה בבוקר. אתה יכול לבדוק הפרטים האלה לא חסויים.

    מזכיר המדינה הוא האישיות הרביעית במעלה בשטר האמרקאי. הראשון הוא הנשיא המכהן,השני הוא סגן הנשיא המכהן,השלישי הוא יו"ר בית הנבחרים המכהן והרביעי הוא מזכיר המדינה המכהן שהוא גם אחראי על החותם של אמריקה.

    מבחינת אובמה: יחסיו על הממשלה בישראל בשפל המדרגה. גרועים ביותר. אבל: הוא את החוק לא הפר ומיד הוציא צו נשיאותי לממן את הגנת ישראל המידלדלת. יותר נכון את הגנת תושביה ואזרחיה של ישראל.

    גו'ן קרי (מזכיר המדינה). הוא "חטף לפנים" ממשלת ישראל ומבחינתו ממשלת ביבי היא יוק אחד גדול. אבל… גם הוא לא יפר את החוק.

    אבל… אתה באמת חושב שמחר בבוקר 226 מליון הדלר בחשבון הבנק של האוצר הישראלי????!!! תתפלא אבל לג'ון קרי יכול לקחת הרבה מאוד זמן לרדת למרתף של משרד מזכירות המדינה,לפתוח את הכספת וביד רועדת ןבחוסר רצון לחתום את חתימת "החותם של אמריקה" ובכך להפוך את הצו הנשיאותי מנייר לניגוב הישבן להוראת עשה ומייד. ואני מבטיח לך שכך יהיה.

    מכאן נובע:

    הנזק המידי לישראל בתחום יחסי החוץ הוא בהבאת יחסי ישראל ממשל אובמה לתחתית הבאר (או ביב השופכין אם תרצה) וזה רע ואפילו רע מאוד. ארופה תיתן קצת זמן לממשל נתניהו להוכיח שהוא הולך למנף את המצב לטובת הסכם עם אבו מאזן וממשלת האחדות הפלסתנאית. אם לא יעשה את זה מה שקרה אצל ממשל אובמה יהיה קדימון של הקדימון….

    נשתמע.

    מנחם.

  12. מנחם לוריא :

    ק. תגובה #10

    "מנחם, אני מאמין באמת ובתמים שיום אחד, יהיה פה שלום בסגנון השוק האירופאי, מזרח תיכון משותף עם קצת מזל והרבה עבודה סוציאליסטי."

    גדל כאן דור,שהוא תולדה של השלטון בארבעת העשורים האחרונים,שהכי נכון לתאר אותו זה:"דור המוות לערבים".

    עם העתיד הזה שלנו לי – נשאר לקוות לשלום נוסח מצריים ואפילו אסתפק בזה.

    אני מסכים איך שאם נצליח להעמיד משקל יתר כנגד "דור המוות לערבים" ותוכנו של המשקל הזה יהיה סוציאל דמקראטי אז אפשר,רחוק בעתיד,לשם כיעד שלום בסגנון השוק הארופאי.

    לצערי אנחנו לא עם הפנים לשם.

    מנחם.

  13. ק. טוכולסקי :

    הדורות שיצרו את אירופה המאוחדת הם הדורות שגדלו על מוות לצרפת מוות לגרמניה. אופטימיות נמצאת בבסיס הסוציאליזם ואני סוציאליסט. אם עד שאמות הכיה רבה שנראה זה שלום יציב וקריר, נחיה גם אם זה. אני מקווה ופועל למען משהו טוב יותר.

  14. מיכאל לינדנבאום :

    לק.-משהו גרמני ואקטואלי

    אימרה גרמנית אומרת
    לקוות-יש לך הכל!
    לא לקוות-אין לך כלום!

  15. מנחם לוריא :

    ק ומיכאל (תגובות #13 ו #14)

    "אופטימיות נמצאת בבסיס הסוציאליזם ואני סוציאליסט"

    לא שיניתי את האידיאולוגיה שלי. הייתי ונשארתי סו"ד – ואשאר כזה גם אם ישימו אותי באסורים (וזה כבר לא משהו הזוי/דמיוני בישראל 2014).

    להיות אופטימי אין פרושו לנתק את הרגליים מן הקרקע.

    ולכן בעידן של "מוות לערבים ולשמאל ולפושעי אוסלו" ועוד – שלום נוסח אירופה הוא חזון ושלום נוסח ישראל מצרים הוא יעד.

    חזון: יש רק אחד. יעדים,בדרך למימוש החזון,יש אחד או יותר – ולפעמים הרבה יותר.

    במאמר שלך ק ובדיונים פה – גרדנו רק את פני השטח הקשיחים. לא ירדנו לעומק. לצערי,מתחת לפני השטח המצב חמור מאוד.

    אין יעדים. והחזון שווה ערך,פחות או יותר,למחלת נפש פסיכוטית המצריכה אישפוז כפוי. יש אינסטנט. באנו הרגנו,פוצצנו ניצחנו.

    ומי שלא מסכים עם זה מתוייג: כערבי,כשמאלני,או סתם עוכר ישראל או לא עלינו פושע אוסלו.

    כשזו האווירה אני רוצה לזרוק כפפה לדיון פה.

    והכפפה היא: איך לכל הרוחות עוצרים את זה. איך עוצרים את ריצת האמוק לבאתי,הרסתי,הרגתי,פוצצתי ניצחתי ועכשיו תוצאה מידית עזה – נמחקת או עזה נכנעת או עזה מפורזת. בלי שום יעד בלי שום מטרה ובלי איזשהו חזון (ואני מתחיל להרגיש כמי שמקלס את קוראיו).

    איך אפשר לעשות משהו שמחר יהיה פה קצת יותר טוב. לא מדבר על שלום – מדבר על לעצור את הנצחון אינסטנט והכוחניות ושלילת האחר והבוז לרב שיח – לעצור את הרכבת הדוהרת הזו – אני,רוצה לרדת ממנה!!!

    ..ולא אין לי רעיונות "קונסטרוקטיביים" בנוסח ועדת חקירה או פיזור הממשלה. שניהם הוא מבחינת ההתנהגות הבולמית – קרי מה שהיה הוא שיהיה. ואני – מהרכבת הזו רוצה לרדת,בדחיפות עכשיו – ולהישאר ללא פגע.

    לילה טוב.

    מנחם.

  16. ק. טוכולסקי :

    מנחם בשביל לעצור את הרכבת ולרדת ממנה ללא פגע אתה צריך לנהוג ברכבת.

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    אני לא מקושר עם שום טייקון ובשביל לרוץ לכנסת צריך להיות טייקון זעיר או מקושר לא זעיר…

    הינה:

    http://www.blacklabor.org/?p=49045

    מנחם.

  18. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    באמת עוד אין מה להתייאש כי המלחמה לא נגמרה וכבר עושים פה סיכומים....

    .

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.