חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הענקנו לחמאס זכות ווטו על גורלנו – ממלחמת לבנון השנייה ל"צוק איתן".

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 3.08.14 3:30

נעמי טלטש שבה אל מאמר שפורסם לראשונה ב-2.3.2008, מלבד תיקוני עריכה קלים הוא מופיע כאן במלואו, ואחריו השלמה שמחברת אותו למלחמה הנוכחית ששמה בישראל "צוק איתן"

אפרים סנה, אמור את האמת לתושבי שדרות ואשקלון

נדב פרץ מגיב במכתב למאמרו של חה"כ אפרים סנה, וקורא לו ולממשלת ישראל לומר את האמת לאזרחי הנגב המערבי: אנו בוחרים מדעת שלא להפסיק את הירי עליכם, כדי לשרת מטרות שנראות לנו חשובות יותר, קרי - הפלת שלטון החמאס

לקריאה נוספת

מרץ 2008 , לעת גבור ירי הקסאמים לדרום, שהוביל כעבור כשנה ל"עופרת יצוקה ".

מבית שאן, דרך קריית שמונה, לשדרות ולאשקלון – ישראל מסרבת להגדיר את עצמה.
קטיושות באשקלון, עליית מדרגה, מחר אשדוד- עוד נבואה של נתניהו, מומחה לנבואות שמגשימות את עצמן, הולכת ומתגשמת מול עינינו.

רגע לפני שמאבדים עשתונות, אולי קצת עובדות.
הקסאם הפרימיטיבי והרקטה התקנית הם נשק פסיכולוגי מובהק. בחודש ממוצע עולה מספר ההרוגים בתאונות דרכים בארץ על מספר האזרחים שנהרגו במלחמת לבנון השניה. בחודש המלחמה נורו למעלה מארבעת אלפים קטיושות וגראדים על ישראל, שגרמו למותם של 35 אזרחים.
היחס בין המספר הרב של הקטיושות והגראדים באותה מלחמה לבין מספר ההרוגים הקטן יחסית, משמש בסיס לכתבה ביזארית משהו, שפורסמה לאחרונה באחד העיתונים הערביים. על פי אותה כתבה, זעמה איראן על ערוותה שנגלתה כביכול ברבים, וטענה שחזבאללה לא הפעיל כראוי את הנשק שסיפקה לו ולכן נגרמו לישראל כל כך מעט אבדות. אשר על כן הורו האיראנים למורנייה ללכת ולעשות "סדר" בחזבאללה, והיו אלה אנשי חזבאללה שהקדימו וחיסלו אותו.

אמת או דמיון? מי יודע. אבל עובדה היא – הרקטה איננה הנשק המומלץ למי שרוצה להשיג אבדות בנפש. (לא נעים להודות, אבל מתאבד אחד קטלני יותר ממאות רקטות).

הרקטה היא נשק שמחולל כאוס – אנושי, חברתי, כלכלי ופוליטי.

מי שמסתכן ומשתמש בנשק הזה, למרות התגובות הקשות מצד ישראל (כרגע בעיקר מן האוויר), לא פוחד כנראה מהתגובות האלה ולוקח אותן בחשבון מראש, למען המטרה הגדולה, שמקדשת בעיניו את מחיר הדמים שהוא משלם.

החמאס (כמו החזבאללה, למרות הבדלים רבים) מעוניין בכאוס, גם כשהוא קורא כביכול להפסקת אש. הוא מתגרה בכוח ההרתעה הישראלי, ומכניס אותנו לכאילו מלכודת- אם לא נגיב תגובה צבאית כוללת, כבר הפסדנו. אם נכניס את כל הכלים והרקטות ימשיכו לעוף, שוב הפסדנו. למשוואה הבלתי אפשרית הזאת מכוונים הקסאמים והקטיושות . שהרי אי אפשר להגיב עליהן בשוויון נפש, ומצד שני כשאין פגיעות רבות בנפש, נרתעת הממשלה מכניסה למלחמה שתגבה קרבנות על בטוח . כל התמהמהות של הממשלה, יוצרת כעס בציבור ומכרסמת בכוח ההרתעה הישראלי, מגבירה את הבלבול, שיוצר הסלמה פנימית ישראלית ודוחק אותנו להגיב בפינה שבה מחכה לנו החמאס.

את המלחמה הפסיכולוגית הזאת, שהייתה צפויה מלכתחילה ואיננה מפתיעה איש, מנהל החמאס כשחקן יחיד במגרש. במשחק הזה ישראל היא עיוורת, חרשת, ואילמת.

הדיונים הביטחוניים המלומדים, אם לתקוף מלמעלה, מהצד, או באלכסון; ביום או בליל, מהקרקע או מהים- רק משחקים לידיים של החמאס.

זה באמת לא יאומן – אבל בתחום הלוחמה הפסיכולוגית (שחלקה מתנהל בתקשורת) ישראל היא ננס מעורר גיחוך.

השאלה היא- איך זה קורה, מה, אנחנו מטומטמים? הרי התסריט הזה מלווה אותנו משנת 67 , מבית-שאן דרך קריית-שמונה עד לשדרות ואשקלון, כמעט ללא הפסקה.

לדעתי הצנועה, חלק עיקרי של הבעיה נובע מכך שמסרנו לפלשתינאים את זכות הווטו להחליט על גורלנו.

קצת תזכורת: כל העולם מכיר דה-יורה בקו הירוק כקו הגבול הבינלאומי של ישראל (זהו ההישג המדיני היחידי של מלחמת ששת הימים, החלטה 242 והלאה). מה עושה ישראל? מסרבת להכיר בקו הזה לפני שיכירו בו הפלסטינים. וכשכבר קמים פלסטינים שמוכנים לוותר על זכות הווטו שניתנה להם, ומוכנים לקבל על עצמם את הקו הזה, מה עושה ישראל? דורשת תיקונים בקו ודוחפת את הפלסטינים ישר לזרועות חזית הסירוב שלא חולמת לוותר על זכות הווטו שגלגלה ישראל לידיה.

עם 78% ריבונות למדינת ישראל ועם 22% ריבונות למדינה פלסטינית מפוצלת, יש פלסטינים שמוכנים להמר ולחכות עד שישראל תיפול ברשת שטוותה לעצמה. בערפול המדיני שישראל מתעקשת לחיות בו, ללא סיבה הגיונית נראית לעין, הכוח הצבאי לא רלבנטי.

כך, בשעה שבעולם מתרחשים שינויים מהותיים, אנחנו חיים בעולם דמיוני, שבו יש לנו כוח הרתעה צבאי ורק צריך לסלק את האפסנאי הזה ששכח לחלק מימיות, (או את הגנרל שלא מצא בזמן פטנט נגד מנהרות.), והכל יהיה בסדר. עם כוח כזה, מי צריך בכלל שכל ומה חשוב הזמן? אנחנו מופתעים כל פעם לגלות שהכוח לא עובד ושוב חוזרים לחפש את האלוף והשר שסרחו, בלי לראות בכלל שהמערכה מתנהלת כבר מזמן במקום אחר- במגרש המדיני, התקשורתי והפסיכולוגי. במגרש הזה כדאי לשים לב למי נותנים את הווטו לקבל או לדחות את מה שכל העולם הסכים עליו (לפני שהעולם יתחרט). כשהווטו הזה בידיים של החמאס, הוא מנסה למשוך עוד ועוד זמן, באמצעות מלחמה פסיכולוגית מאיימת ומבלבלת, בתקווה שילכו וירבו הקולות בעולם שיטילו ספק בזכות קיומה של מדינת ישראל, שבעצמה מסרבת לקבוע לעצמה גבולות קבע, למרות שהחוק הבינלאומי מגיש לה אותם על מגש של כסף.. ואז מה? נצא גם נגדם למבצע?

"צוק איתן" אוגוסט 2014

גם המלחמה הזאת כמו קודמותיה ממלחמת לבנון השנייה דרך עופרת יצוקה ועד הלום – מתחוללת בשני מישורים: המישור הפיזי והמישור התודעתי. כפי שמצוין בחלק הראשון אין לזלזל בחשיבות שמייחס הצד השני להישגים חומריים ולקרבנות בנפש שהוא גורם. אבל הוא מייחס חשיבות לא פחותה ואולי גדולה יותר לצד התודעתי. מאז מלחמת המפרץ פיתחה ישראל את המרחב הביתי המוגן כתחליף למקלט. הוא הוכיח עצמו כבר במלחמת לבנון השנייה ועוד יותר בעופרת יצוקה, לפני כיפת ברזל ששיפרה בהרבה את הצד ההגנתי בצוק איתן. המנהרות שנועדו לעקוף מלמטה את כיפת ההגנה מלמעלה לא הוכיחו את עצמן בצד המבצעי (בין השאר בגלל מערכת שסוקרת ביסודיות את השטח 24/7 ומקפיצה את הצבא בתגובה לתנועות חשודות או שינויים חשודים בשטח). למרות זאת המנהרות "נצחו" את המלחמה הזאת לטובת החמאס – כי מהבחינה התודעתית הן יצרו בדיוק את האפקט שהחמאס מחפש.

בצד הזה ישראל נשארה אכן עיוורת וחרשת אין כתב שלא שואל פעם ביום את קבלן עבודות ההריסה (צה"ל) "נו, הפצצנו, כתשנו, הרסנו והם עדיין יורים?". או "מהי נקודת היציאה?", שאלה שנשאלה ונותחה ע"י הפרשנים מהיום הראשון, כשכל האופציות של ישראל והחמאס נידונות בפומבי מעל כל מסך. נתונים מדויקים על האוכלוסייה שנטשה את הישובים בעוטף עזה מתעדכנים מדי יום. מקיבוץ אחד נמסר לנו במפורט מדוע לא עזבו , כאילו להזמין מטחים מיוחדים מהצד השני. כל שאלה כזו וכל מידע כזה (שלא מוסיף לנו דבר) מאריכים את המלחמה. מי שינסה, סביר שימצא את הנוסחה המדויקת שמאפשרת לחשב כמה שעות או ימי לחימה שווים השאלות והמידע המיותר בתקשורת. (התקשורת הממוסדת קובעת כי היא נחשבת אמינה). עכשיו אנחנו מתבשרים פעמיים ביום שהתושבים לא יחזרו בלי פתרון "סופי" של המנהרות (שלפי הודעות יומיות של הצבא בשבועיים האחרונים "יחוסלו תוך יום יומיים"). מיום ליום נהרגים יותר אזרחים עזתיים "בטעות או לצורך הגנה על אנשינו" והעולם כמרקחה. גם כאן החמאס מנצח.

כל ההתנהלות הזאת (על היבטיה ההיסטריים מבית והזלזול בצד השני, כאילו איננו משתמש בכל מילה שנאמרת בישראל), מובילה אותנו מפח יקוש לפח יקוש. עוד בטרם שקטה האש הישג אחד לא יילקח לעולם מהחמאס: במבצע הזה – בין דיון מלומד אחד למשנהו אם להרחיב או לצמצם – כבר עברה המלחמה הזאת את יומה ה- 24, יומיים יותר מעופרת יצוקה.

מדינת ישראל אם חפצת חיים היא, חייבת להחליף דיסקט בתחום המשפטי-תודעתי. עליה לרשום עצמה קודם כל בטאבו הבינלאומי ע"י חקיקה ראשית שקובעת את השטח בתוך הקו הירוק כשטח הריבוני של מדינת ישראל (נעשה לגבי ירושלים והגולן אבל אין חוק כזה לגבי מדינת ישראל עצמה). האינטרס המדיני הראשון במעלה של מדינת ישראל- הכרה בינלאומית בגבולות קבע של מדינת ישראל, שפירושו- הסרת כל סימן שאלה ממעמד הקבע של ישראל באיזור. ברגע ששאלת גבולות הקבע יורדת- נשארת שאלת האינטרס הבטחוני וזכותה של ישראל להגן על עצמה, ובהתאם – התנהלותה בשטח עד לחתימת הסכמים.
כל זמן שישראל עצמה מעדיפה ל"סחוב" על גבה את סימן השאלה בנוגע לגבולות הקבע, היא משאירה לחמאס את זכות הווטו, והאינטרסים המדיניים והבטחוניים מתערבבים לתסבוכת חסרת תוחלת. כשישראל טוענת שהיא מגינה על עצמה, טוענים הפלסטינים שהיא פועלת למען מטרות מדיניות, שהן התפשטות כיבוש וכו' וההתנחלויות הן הראיה לכך. כדי להחליף את הדיסקט נחוצה פעולה פוליטית מסיבית. מאמרים של גדעון לוי לא יעשו את העבודה אלא להיפך.

מידע על ההיבט המשפטי:

1. החלת המשפט (תיקון מס' 10) תשכ"ז- 1967
המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח של ארץ-ישראל שהממשלה קבעה בצו.
http://www.nevo.co.il/law_html/law01/319_001.htm#Seif12

אין חקיקה ראשית בכנסת

2. בהאג נוסד הקו הירוק
פרופ' בנבנישתי אישר שבכל מקום שכתב גבולות 48 הוא מתכוון לקו הירוק (הסכמי שביתת הנשק 1949).

http://www.haaretz.co.il/opinions/1.981218

http://www.icj-cij.org/docket/files/131/1671.pdf

 

3. http://arnona.co.il/index.asp?Article=383

פסק דין: פ 1193/04 – שלום, גבולות מדינת ישראל
ציטוט
"… דרך המלך בה מוכרעות השאלות המרכזיות במשפט הפנימי עוברת, כידוע, בכנסת, ואולם, גם אם ייראה הדבר מעט מפתיע, מעולם לא אמרה הכנסת את דברה בשאלת הגדרתם המדויקת של גבולות המדינה,  …"

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , ,

14 תגובות

  1. מיכאל לינדנבאום :

    איך לא חשבנו על זה?

    רישום "בטאבו הבינלאומי" של שטח הקו הירוק(פלוס ירושלים והגולן) כשטח ריבוני של מדינת ישראל.
    אחרת באמת נותנים "לחם" וזכות וטו לחמאס ולכל "אוהבינו".
    שאפו נעמי טלטש!!

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    אם מדינת ישראל תקבע את גבולותיה, האם החמאס יפסיק לירות טילים ורקטות?

  3. מיכאל לינדנבאום :

    כשיש לגיטימציה בינלאומית כללי המשחק משתנים

    אי אפשר לחזות התנהגות של אירגון טירור,אבל ברור שידינו יהיו יותר חופשיות ,כאשר נסלק את האליבי הפוליטי שאנו נותנים במתנה לאויבינו.

    מצב היפוטטי חדש כזה גם יקל על שיתוף פעולה איזורי עם מדינות ערב ואפילו עם טורקייה החיונית כל כך.

  4. נעמי טלטש :

    בסך הכל - פוסט מורטום

    נצחון – מפלה. החמאס מנצח אפריורי מהרקטה השנייה שהוא יורה כי המחיר לא חשוב לו.(המשבר ההומניטארי שייך מבחינתו למחלקה אחרת).

    לכן כדי שישראל "תנצח" – מה שקובע היא ההתנהלות של ישראל – בכל המישורים – האם השתמשה בכל הכלים הנכונים להתמודדות עם החמאס? האם היא משלבת במינון נכון את הכוח הצבאי יחד עם הפעילות המדינית לצורותיה? האם היא משתמשת בכלל בכלים צבאיים נכונים? האם הציבור הישראלי באמת נותן לממשלה קלף פתוח, או שזו פיקציה?

    התשובה לכל השאלות היא כנראה שלילית – כי כבר שנים אין כאן הנהגה עם חזון לטווח ארוך. המדיניות הישראלית מבולבלת , חסרת מעוף , חסרת נועזות ויצירתיות. במקום זה יש לנו כאן הנהלה שהמציאה לעצמה סטטוס קוו דמיוני שאותו היא מנסה לנהל – הצרה היא שבאין הגדרת מטרות וחזון אפשר לסמן בקושי רק נצחונות בקרב – אמיתיים, מדומים, או חצי חצי. (מה שלא מונע לנצל כל קרב כזה להשגת "הישגים" ממשיים במלחמה נגד הציבור הישראלי -רפורמות למיניהן).

    הציבור הישראלי כבר מזמן לא יודע אם הוא הולך קדימה או אחורה ומה ההבדל ביניהם.
    מי שעקב בשבועות האחרונים אחרי הברברת האין סופית בתקשורת, לא יכול להימנע מהרושם החזק שכולם בעצם משקרים פה לכולם.
    מספרים לנו למשל שאסיסי סגר לחמאס את הברז והגביר בעזה את תחושת המצור ו"האין מה להפסיד". ידיד ישראל יקר האסיסי הזה. אבל מה לעשות ש-200 מנהרות של החמאס הוצפו בביוב ע"י האח מורסי בתחילת 2013, מה שמשנה חלק גדול מהקשקשת של השבועות האחרונים? (מצרים מגבירה את הפעילות נגד המנהרות בגבולה עם עזה מומלץ בחום להיכנס לקישור הזה.
    http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=107345_memri&act=show&dbid=articles&dataid=3324

    המאמר שכתבתי ב- 2008 הוא למעשה תמצית של מאמר ארוך שנכתב ופורסם ב- 2004, תחת הכותרת "הימין מסרב להכיר במדינת ישראל". האתר שבו פורסם המאמר ירד מהרשת ולימים הציעו לי שני אנשים לפרסם אותו שנית במלואו וסרבתי.
    כי בסך הכל מה כתבתי כאן? פוסט מורטום בסינית .

  5. נעמי טלטש :

    למי שמעוניין בפריזמה "מפי הסוס"

    אש"פ ופת"ח: יזמת קרי וועידת פריז – מזימה לעקיפת מצרים וסילוק אש"פ
    http://www.memri.org.il/cgi-webaxy/sal/sal.pl?lang=he&ID=107345_memri&act=show&dbid=articles&dataid=3684

  6. נעמי ט. :

    נשאלתי במקום אחר ואני מצרפת גם כאן את התשובה "כי אם דמוקרטיה, אז זה מוכרח לעבור דרך כל השחקנים במגרש = כל בעלי זכות הבחירה".
    השמאל לא יכול לשחק מחוץ למגרש הדמוקרטי כמו כוכבי שביט שמקיפים את המגרש בחגורת "המגזר השלישי", שאינו עומד לבחירה.

    וכשאין לשמאל כוח רצון פוליטי אמיתי, וכשהוא משמיד את עצמו במאבקים פנימיים שמחסלים כל אפשרות של התרחבות, כשהוא מגיש לנו שוב ושוב רק את הגרעין הטהור כמו פרי שבשרו כבר נאכל, כשהוא חוסם כל "תנועת מלקחיים" שתאפשר לו להתרחב ומתעקש ללכת כל הזמן במסלול אחד ורק בו (גם אם המסלול הזה לא מקרב כבר שנים למטרה), במקום לזכור ש"כל הדרכים מובילות לרומא" –
    כנראה שאין לו לשמאל כוח רצון פוליטי, אולי זה קשור לסופה של ממשלת רבין.

    לכן כל מיני הצעות כאלה ואחרות, כולל נסיונות לצאת מחוץ לקופסה ולפרוץ דרכים אחרות שיפגשו בסוף במטרה – אין להן תוחלת. אולי יעיינו פעןם איזה הסטוריון.

  7. נעמי ט. :

    ביליתי היום כמה שעות בהדסה אצל חולה ועד כמה שזה ישמע הזוי – כשהגעתי הביתה גיליתי שזכיתי שם בהדסה לכמה שעות "מנוחה".
    הדרום בוער והמפגש "המחודש" עם המציאות היכה בי את ההכרה הבאה: העדר היכולת של ישראל להגדיר את עצמה, שאיננו נובע מאיזה טריק דיפלומטי מזהיר אלא מחוסר יכולת של החברה הישראלית להגיע להכרעות פנימיות – מתבטא גם במה שקורה היום בדרום.
    כל חיל יש לו סטטוס של גנרל ולכל טירון יש מקרופון – ואת הקקפוניה הזו מצליח החמאס לתרגם היטב גם אם מחסלים לו רבע מהמטכ"ל.("נתונים מדויקים על האוכלוסייה שנטשה את הישובים בעוטף עזה מתעדכנים מדי יום. מקיבוץ אחד נמסר לנו במפורט מדוע לא עזבו , כאילו להזמין מטחים מיוחדים מהצד השני.כל שאלה כזו וכל מידע כזה (שלא מוסיף לנו דבר) מאריכים את המלחמה…..עכשיו אנחנו מתבשרים פעמיים ביום שהתושבים לא יחזרו בלי פתרון "סופי" של המנהרות (שלפי הודעות יומיות של הצבא בשבועיים האחרונים "יחוסלו תוך יום יומיים"))

  8. נעמי ט. :

    מילא שתוצאות המלחמה ומהלכיה היו ידועים מראש. למה להאריך אותה לכל הרוחות?
    כל אחד מצהיר הצהרות עם סימני קריאה בסוף ("פתרון צבאי או מדיני לא אכפת לנו העיקר לסיים את העניין באופן סופי").

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    "החלה הגירה שלילית משטחי הישות הציונית" חוגגים בחמאס. אלא מה.

    עיזאת אל-רישאק, חבר הלשכה המדינית של הארגון, פרסם הערב (א) הצהרה שבה הודה לחמאס על המשך הירי לעבר ערי ישראל. "מאות אלפי מתנחלים לא רוצים להישאר יותר. החלה הגירה שלילית משטחי הישות הציונית", טען הבכיר. "הציונים מאמינים יותר ויותר שאין להם ביטחון ואין להם עתיד".
    http://www.mako.co.il/news-military/security/article-8f1d9729c690841004.htm?partner=rss&partner=start

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    ומי שלא הבין איך בונים יוזמה מצעדים חד צדדיים יקבל את זה עכשיו מהצד השני

    "גורמים פלסטיניים ברמאללה אמרו לסוכנות הידיעות AP כי לאחר סיום מבצע צוק איתן מתכוון אבו-מאזן לפנות למועצת הביטחון של האו"ם כדי שתציב תאריך יעד לישראל לסגת מיהודה ושומרון. לדבריהם, אם הבקשה לא תאושר יוגשו אישומים נגד ישראל לבית הדין הבינלאומי בהאג".
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4563198,00.html

    "בריחת תושבי הדרום היא תמונת הניצחון של חמאס
    ממשלת ישראל העניקה לחמאס מתנה – בריחת יהודים מהנגב במימון המדינה".
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2414981?from=start.co.il

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    הנה זה בא. מה יחשב לבניית שדה תעופה בשבועיים הקרובים?

    זה רק מסלול ללימוד נהיגה.
    ועם המסמך המכונן של גברת שקץ (נצר למשפחת בן-נון),
    בניית המסלול תוכר מיד בעולם כמעשה הומניטרי דחוף.
    ויכולתי להרחיב….

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    נו, סליחה נשכח הקישור

    בכיר חמאס, מחמוד א-זהאר, בעצרת "הניצחון" בעיר עזה לפני זמן קצר: "נקים נמל ימי ונמל תעופה. אנחנו לא צריכים אישור מאיש כדי לעשות זאת. מי שיתקוף את הנמל הימי שלנו – נתקוף את הנמלים שלו, ומי שיתקוף את נמל התעופה שלנו, נתקוף את נמלי התעופה שלו, בדיוק כפי שעשינו הפעם. ולאסירים הגיבורים, אני מבטיח, נעמוד בהבטחה, נשחרר אתכם, בכל האמצעים" (ג'קי חורי).
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.2416094

  13. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    מתי פרידמן, עיתונאי וסופר קנדי, הגיע לישראל בגיל 17, ושנתיים אחר כך מצא את עצמו במוצב דלעת בדרום לבנון. המבט החיצוני על החוויה המשונה, מעוררת האימה אך לעתים גם מקסימה הוליד ספר – דין וחשבון נדיר על פרק שישראל מעדיפה להדחיק. עכשיו הוא תורגם גם לעברית

    http://www.bac.org.il/society/article/lebanon?utm_source=outbrain&utm_medium=cpc&utm_campaign=lebanon

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    קישור מעודכן לחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג.

    קישור מעודכן.
    מי יודע אם יקלט.
    יאללה מה זה משנה.

    http://www.icj-cij.org/files/case-related/131/1677.pdf

    בבקשה להכניס הקישור

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.