מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
צוק איתן: שכחו אותם במלחמה
בנחל בקע ונחל עשן, השכונות הכי מופגזות בבאר שבע, כבר יודעים תושבי הדיור הציבורי שהחוק הוא שכל איש לנפשו. בזמן שהתקשורת חוגגת סולידריות ואת עמידותו של העורף, הזקנים, החולים והעולים החדשים שוקעים למצוקה גדולה יותר
מאת: לינור אללוף (המקום הכי חם בגיהינום)
נחל אכזב
בשכונת נחל בקע בבאר שבע השמש לא מרחמת בצהריים, היא מעלימה את הפרטים הקטנים, הכל דהוי, הכל שקט הכל מייאש. בבית אחד פועל המזגן, כל התריסים מוגפים. בגינה על תיל דק תלויים בגדים שכבר התקשו מהחום. אשה קטנה עם חיוך גדול יוצאת אלינו, העיניים שלה נעלמות, מסנוורת מהאור אחרי שעות בתוך הבית, מבקשת רגע להתארגן, לחבוש פאה, "אני דתית", היא אומרת. כשהיא חוזרת היא כבר עם מטפחת פרחונית ואיפור שהוסיפה בידיים רועדות.
…
במקלט אחר מנסה נעים משגב שלום לשחרר את הסתימה בשירותים, 20 שנים שהוא אינסטלטור ובחיים לא הוציא כמות כזאת של אבנים ועטיפות של חטיפים מהצנרת, "תראי מה זה, בעזה אין להם מקלטים ופה הכל יופי וככה אנשים עושים? לא טוב".
בימים רגילים, סיבוב בשכונות האלה היו מספקות לא מעט חומר לסיקור לכתבי הרווחה, אבל היום כולם מגויסים, כולם מתיישרים לפי הקודים של "ישראל היפה", צוק איתן 2014. אף אחד לא הורס את הפריים-טיים של הסולידריות . אף אחד כמעט לא מוותר על שניית שידור משוכפ"צת על הגבול. בתקשורת כולנו רוני דניאל; בחיים האמיתיים ממש לא כולנו "צוק איתן".
כן, מדברים על "עורף חזק", על "חוסן לאומי", אבל לאט-לאט בשוליים, צצות המצוקות הקשות של האוכלוסייה המוחלשת. אלה מצוקות שתמיד היו שם, אותם קשיים שמעבירים ממשרד למשרד שלא יעשו אתן הרבה. הזמן יעשה את שלו, בטח, במובן זה שעם הזמן התנאים הבלתי נסבלים יהפכו לשגרה. מישה ממשיך לזמר את "גשר צר מאוד" שלמד באולפן לעברית – זה ה"יהיה טוב" של התושבים בשכונת נחל בקע – מה עוד יש להם לעשות עד סוף המלחמה או עד שיגיע סיוע? אולי רק להתפלל שטיל גראד לא נופל באותו מקום פעמיים.
תגיות: באר שבע, דיור-ציבורי, המקום הכי חם בגיהנום, לינור אללוף, מקלטים, נכים, צוק איתן
קישור קבוע
תגובות