חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

החמאס הפסיד במלחמה, מה הלאה?

נושאים דעות, מדיני-בטחוני, פוליטי ב 28.07.14 0:45

אמנון פורטוגלי מזהה את ההפסד של החמאס במערכה, מאידך ההפסד הזה עלול להיות ניצחון פירוס של ישראל אם לא ננצל אותו לעשיית שלום עם הפלשתינאים כשהכוחות המתונים שלהם שולטים בחמאס המוחלש

ZukEitan

היום שאחרי המלחמה

להערכתי, בניתוח 'קר' של המלחמה בעזה, כאשר מפרידים בין הרעשים ובין העיקר, ובהנחה שלא תהייה התפתחות מהותית בלתי צפויה, החמאס הפסיד.

אין לזלזל בהפסד זה , שכן החמאס אינו כנופיית טרוריסטים. החמאס בעזה הצליח לבנות צבא בן כ-25,000 לוחמים מאורגן היטב עם שליטה מרכזית המתפקדת עד היום. אבל החמאס לא הצליח לממש אף אחד מהאיומים האסטרטגיים שלו.
הרקטות, בעיקר אלו לטווח בינוני וארוך, נוטרלו בהצלחה ע"י 'כיפת ברזל' , והחמאס לא הצליח לחדור לישראל, לא בדרך הים ולא ביבשה או במנהרות.

כל ההשקעות המסיביות של החמאס בשבע השנים האחרונות בכלי נשק התקפיים, החל מנסיונות ליבא ולהבריח רקטות וטילים מאירן ומסוריה, דרך ייצור עצמי של רקטות, כל ההשקעות בחפירת מנהרות ברחבי הרצועה ומתחת לגבולות עם ישראל ומצרים, כל המיליארדים של יורו ודולר שהוא קבל מארצות אירופה וערב, הכל ירד לטמיון.

המלחמה מתרחשת בעיתוי גרוע מאוד מבחינת החמאס. המשטר במצרים אינו אוהד לחמאס בלשון המעטה, והעולם עוסק בעיקר באיסלאם הרדיקלי בעירק, סוריה, באפריקה, ובאירופה המערבית, ובנעשה באוקראינה. האירועים הספציפיים כמו הפלת המטוס המאלזי מעל אוקראינה, והתבוסה בשבוע שעבר של הצבא העירקי בתיקרית (שמשום מה לא קבלה איזכור בתקשורת בארץ), מורידים את המלחמה בעזה ממקום ראשון בסדר היום בתקשורת העולמית.

נראה גם שכל מאמצי התיווך הם מעין משחק, כאשר האינטרס של מדינות המערב ומדינות ערב הוא לתת זמן לישראל לשחוק ולמוטט את החמאס. גם אם יחתם הסכם להפסקת אש זמנית, הוא יאפשר לכוחות צה"ל להמשיך לחפש ולהשמיד את המנהרות בשטחים בשליטתם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו צודק באומרו ששום מדינה ריבונית לא תסכים שייפלו על אזרחיה טילים. גם יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס צודק באומרו ששום עם ומנהיגיו לא יסכים לכיבוש, למחסומים ולהגבלות על חירותו, לנישולו מאדמתו, להצקות ולפוגרומים, שצבא זר וכובשיפרוץ לבתים באישון לילה, יבצע בתוכו מעצרים נרחבים, וישפיל הורים לעיני ילדיהם הקטנים.

אסור שנתעלם מהצד המקביל לחמאס אצלנו, מהצד האמוני- לאומני שיעדו ברור: השתלטות על ארץ ישראל השלמה בגבולותיה התנכיים וסילוק הפלסטינים ממנה. הימין האמוני-לאומני היושב בממשלהקורא לנקמה, למסע השמדה תנכי *. הכותרת הראשית של 'ישראל היום', העיתון של נתניהו לכל דבר, היא "ללכת עד הסוף". פוליטיקאים כמו בנט, פייגלין, ליברמן ומירי רגב, רבנים, ואישים משפיעים אחרים, מטיפים עכשיו לכיבוש רצועת עזה כולה, ולסיפוח שטחי הגדה המערבית (בשלב ראשון- איזור C). וכאן חשוב להקשיב לשתיקה (היחסית) הרועמת של נפתלי בנט. זו תמונת הראי של המטיפים הקיצוניים באיסלם, הקיצוניים בשני הצדדים פועלים מתפיסה של 'כולה שלי', ללא כל הכרה והתחשבות ברגישויות ובאינטרסים של הצד השני. שני הצדדים מעלים באוב נימוקים דתיים, ולא מוכנים להתפשר על מה שנתפס בעיניהם כקדושת הארץ, וכזכותם הבלבדית לשבת בה.

אם לא נתכונן לכך, אם לא נעמוד כנגד הימין האמוני-לאומני היושב היום בממשלה, נמצא עצמנו שוב עם התנחלויות ברצועת עזה. צריך לאמר זאת בברור: ישראל לא תשיג שקט ובטחון באמצעות כוח, אלא אם תלך בדרכי חאפז אל-אסד, וגם שם זה התפוצץ לבנו בשאר אל-אסד בפרצוף.

הסיכסוך ביננו לבין הפלסטינאים לא יגמר עד שנדבר. ומבחינה זו, כפי שכתב שלמה גזית בהארץ "ההשלכות מקיומה של "מדינת חמאס" אינן בהכרח רק שליליות ומסוכנות. כאשר נגיע להידברות — עשינו זאת, ונעשה זאת גם בעתיד — עלינו לדעת ולהפנים, כי יש בעל בית חזק בצד השני. המשמעות היא, שיש כתובת ויש עם מי להגיע להסכם שעשוי להחזיק מעמד."

מעניין איך ממשלת ישראל תתנהג ביום שאחרי המלחמה. כאן כדאי להביא את דבריו של צ'רצ'יל:
בניצחון- נדיבות, בשלום- רצון-טוב. In Victory: Magnanimity, In Peace: Goodwill.

הממשלה חייבת להציג חזון ברור וממשי לשלום, שכן רק שלום, ולוא גם 'שלום קר' וחלקי, יעניק בטחון ארוך טווח.

רק פתרון מדיני יכול להוציא אותנו מסחרור המבצעים שאנחנו סובבים מזה עשרות שנים. במקום ל'רסק את החמאס' ולקבל במקומו את הח'ליפות המוסלמית החדשה ISIS , כדאי לחשוב על גישה חיובית לממשלת האחדות ברשות הפלסטינית, ועל חידוש המשא ומתן בינה לבין ישראל. במקום לרסק את החמאס בכוח יש הזדמנות לנסות לשלב אותו בהסכם לחלוקת הארץ לשתי מדינות. פתרון כזה נוסה באירלנד ובינתיים מחזיק מעמד יותר מחמש עשרה שנים. אבל הממשלה הישראלית הנוכחית לא מוכנה ולא מסוגלת לעשות שלום. הממשלה הוקמה על בסיס נושאים פנים־ישראליים. אין בה הסכמה פוליטית על איך לעשות שלום, להיפך יש בה כוחות שמטרותיהם בנושא זה שונות ומוגדות.

מדיניות ישראלית של התפשטות והתנחלות, שנים ארוכות של שליטה על הפלסטינים בגדה המערבית, וסגר על רצועת עזה, יחד עם העמקת ההתעמרות בפלסטינים מובילה אותנו אל פי תהום ומלבה שנאה ונקמה המערערות את בסיס קיומנו. וכפי שאמר דויד גרוסמן: " ואולי, אולי הייאוש שמושל בנו בשנים האחרונות הוא גם קצת ייאוש של מי שכבר מבינים בסתר לבם – גם אם פיהם מכחיש זאת -שאין דרך לחמוק מהעונש על מה שעוללו (ישראל לפלסטינים א.פ.) במשך 50 שנה כמעט, או על מה שאפשרו את קיומו בתמיכתם, או בשתיקתם, או באדישותם?"

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר

___________________
* איילת שקד, בעמוד הפייסבוק שלה מבקשת מעשי טבח המוניים, העם הפלשתיני כולו הוא האויב על זקניו ונשיו, עריו וכפריו, רכושו ותשתיותיו.

לדבריה "….האוייב הוא עם שלם, על זקניו ונשיו, עריו וכפריו, רכושו ותשתיותיו…..הפצצות מסיביות של ישובים מאוכלסים…כולם לוחמי האוייב וכולם דמם בראשם. עכשיו זה כבר כולל גם את האמהות של השאהידים, ששולחות אותם לגיהינום בפרחים ובנשיקות. הן צריכות ללכת בעקבות בניהן, אין צודק מזה. הן צריכות ללכת, וגם הבית הפיזי שבו הן גדלו את הנחש, אחרת יגדלו שם נחשים קטנים נוספים…כל מתאבד צריך לדעת שהוא לוקח איתו גם את ההורים שלו ואת הבית שלו וחלק מהשכנים"

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , ,

15 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    חמאס יצא למערכה עם מטרה אחת, הפסקת המצור על עזה. אם הוא ישיג את המטרה הוא ניצח ולא ניצחון פירוס. את הניצחון הזה שכנראה הולך להתממש ניתן להפוך לניצחון משולב של חמאס אבו מאזן וישראל באמצעות הצבת דרישה להכרה של החמאס במדינת ישראל כארגון, הכרה של החמאס במנדט של ממשלת האחדות הפלסטינית לשאת ולתת עם ישראל על הסדר שלום ופתיחת משא ומתן לשלום.
    אם המצור יפסק כשהחמאס לא מכיר בישראל הפסדנו וכבר עדיף לכבוש את הרצועה לשלם את מחיר הדמים ולטהרה מטרור.

  2. א. קוריאל :

    יסודות הכישלון

    יסודות הכישלון של ישראל הם בחוסר הבנה מוחלט של היריב. החמאס אינה ארגון טרור, וגם לא ארגון עזתי. החמאס היא תנועת המונים. חמאס = ראשי תיבות בערבית של "תנועת ההתנגדות האסלאמית". זוהי תנועה שהבסיס שלה הוא דתי-חברתי, ועל בסיס זה נבנו מנגנון צבאי-טרוריסטי, מנגנון מדיני ומנגנון פוליטי.
    אכן, המנגנון הצבאי-טרוריסטי של חמאס ספג וסופג מכות קשות, אך הוא יוכל להתאושש. ביכולתה של ישראל גם לחסל ו/או לאסור את כל ההנהגה הפוליטית של חמאס – רק כדי לגלות שהיא הוחלפה תוך זמן קצר בהנהגה אחרת. בסופו של דבר, חמאס היא חלק מהחברה הפלסטינית, וההתמודדות עמה צריכה להיעשות כחלק מההקשר הכולל של הטיפול בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
    להסכם מקומי בעזה לא יהיה שום ערך אם הוא לא יהיה מנוף למהלך רחב יותר. כל הסכם חלקי יביא אותנו לעוד מלחמה בעזה בטווח זמן של שנתיים או פחות.
    ישראל צריכה לרדת מהעץ הצדקני והבכייני שעליו היא טיפסה, להכיר בממשלת האחדות הפלסטינית ולנהל אתה משא ומתן: תחילה על הפסקת אש ארוכת טווח בעזה, ואחר כך על הסדר כולל של שלום ופיוס.

  3. ל רפי :

    שוב חלומות באספמיה?!

    הרשות הפלשתינאית וחמאס הם אותה גברת בשינוי אדרת. לא הדברים שהם אומרים אלא מה שהם עושים או אינם עושים הם המבחן היסודי.
    לגבי חמאס, התמונה ברורה: הוא אינו מוכן לשלום אלא להסדרים זמניים, שיאפשרו לו להתחזק ולחזור ללחימה. הוא אינו מוכן להכיר בישראל ולכן אינו פרטנר לשום דבר; את החמאס יש להדביר.
    אם לא יודבר, אפשר לצפות בוודאות לסיבוב לחימה נוסף, והפעם, כנראה שוב בתמיכת איראן ובהשתתפות חיזבאללה.
    הרשות הפלשתינאית עשויה להיות פרטנר להסדר, בתנאי שתפסיק להציג אולטימטומים ותתחיל לנהל מו"מ אמיתי – ומו"מ הוא "קח" ו"תן"…
    תנאי אלמנטרי להפיכת הרשות לפרטנר רציני להסדר, הוא הכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי, כתנאי להכרה בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלשתינאי – "עקרון ההדדיות". ללא קיום תנאי זה, אין בסיס להתקדמות.
    המשמעות המעשית של עקרון ההדדיות היא שישראל היא מדינת לאום של העם היהודי ולא שום דבר אחר, שלצידה תקום מדינת לאום של העם הפלשתינאי, עפ"י ההסכם בין הצדדים.
    חיבור בין עזה לאיו"ש יתאפשר רק לאחר קיום שני תנאים אלה.
    אסור לישראל לאפשר מציאות אסטרטגית שבה עזה ואיו"ש מונהגות ע"י אותו גורם פוליטי, מבלי שיש תחילה הסכם שלום בינו לבין ישראל.
    התהליך חייב לעבור דרך מספר שלבים: שלב א' – חיסול החמאס הצבאי, ותכנית לשיקום הרצועה בהנהגה משותפת של חמאס המדיני מוחלש והאוכלוסיה המקומית, לאחר פרוז הרצועה. השיקום ייעשה ע"י קונסורציום בינלאומי שבו ישתתפו המערב, מדינות ערב המתונות או שניהם.
    שלב ב' – חידוש המו"מ לשלום עם אבו מאזן במטרה להגיע להסכם שאחד התנאים ההכרחיים בו הוא הכרה בישראל כמדינת הלאום היהודי. במקביל יוחל בשיקום כלכלי-הומניטרי של איו"ש במסגרת תכנית רב שנתית שתנוהל ע"י הרשות בשטחי A ו-B ובהשתתפות קונסורציום בינלאומי כנ"ל. מו"מ זה צריך להיות תחום בזמן. במידה וייכשל צריכה ישראל להסתלק מרעיון שתי מדינות לאום לשני עמים ולעצב פתרון מדיני מסוג אחר באיו"ש. עזה תשאר אוטונומיה מדינית מפורזת.
    היה וייכון הסכם עם אבו מאזן, יתרחש שלב ג'. שלב זה הוא הגדרת מתכונת לשילוב והסדרים בין רצועת עזה, איו"ש וישראל.
    כשל של כל אחד משלבים אלה, יוביל לביצוע חד צדדי על ידי ישראל של מהלכים חיוניים לביטחון הלאומי שלה ובכלל זה סיפוח שטחים וישובים.
    עד להסדר השלם, כל אזור יטופל בנפרד.
    החלופה לאלה היא עימות אלים שעשוי להגיע ל"נכבה" שניה.

  4. נטע. :

    התמונה הולכת ומסתבכת ואנחנו מחפשים את המחט שתתקן את הקרעים.

    1. מה שטוכולסקי אומר בתגובה 1 (לא בהכרח המסקנה שלו).
    2. נתניהו היה יכול למנוע את ההתפרצות הדלקתית הזו. טיפול מונע הדרדרות הוא פחות טוב מריפוי מוחלט אבל אסור לזלזל בו.
    כתבתי כאן לפני פרוץ הצוק – שהחמאס דווקא רוצה בעימות (גם אם העיתוי לא היה לו נוח בהכרח, ובכ"ז ברור היה שהוא "הולך" על זה).
    3. לחמאס היה הרבה מה להרוויח, פחות להפסיד.
    הכסף שהוא זרק זה לא כסף שלו. כמו שהוא קיבל אותו בעבר הוא יקבל אותו בעתיד.
    4. ההפתעות שהחמאב הבטיח אכן לא עבדו כפי שהיו אמורות לעבוד. ישראל לא מצאה טכניקה יעילה לגילוי מנהרות אבל בנתה מערכת שעבדה – כל נמיה שמרימה זנב מקפיצה את צה"ל – מערכת רגישה מדי, אולי, אבל עובדת, בינתיים הוכיחה עצמה.
    5. אני תוהה אם הרבה ישראלים הגיבו פחות לרקטות ולמנהרות (עניין מציק ומכעיס כשלעצמו), ויותר למה שהאינטואציה הבריאה יכולה להבין בקלות. זהו בעיני הסבר לקונצנזוס שהתגלה כאן.

    ממה אנחנו אחוזי פליאה?
    בלוב המערב הוריד את קדאפי בלי שהבטיח אלטרנטיבה. פוטין הזהיר. המערב צפצף.
    סוריה – כנ"ל. קואליציית הנגד לאסד – ארה"ב, קטר, תורכיה, סעודיה (ובתחלה גם מצרים של מורסי)- נוחלת מפלה. מספר האבידות נערם באין עוצר.

    האם יחסם לחמאס הוא כאילו "לימוד לקח"? נהפוך הוא – זהו המשך הדוקטורינה, שפוגעת באבו-מאזן דווקא.

    ישראל נגררה למלכודת הזאת ללא צורך.
    ממשלת ה"פיוס" של אבו-מאזן היתה נסיון מצידו לנצל את חולשת החמאס לא היה צריך להתנפל עליה בצורה כל כך לא מתוחכמת. גם התגובה לחטופים "נרסק" את החמאס לא היתה נחוצה.

    השאלה עכשיו היא – לא מי יחדש את המלאי לחמאס, אלא מי יחדש אותו לישראל ומה זה יועיל לנו.

    לפני שנכנסים למערכה צריכים קרוא היטב את המפה – מכל הצדים שלה.

  5. נטע :

    התמונה הולכת ומסתבכת ואנחנו מחפשים את המחט שתתקן את הקרעים.

    למען הסר ספק-

    ממה אנחנו אחוזי פליאה?
    בלוב המערב הוריד את קדאפי בלי שהבטיח אלטרנטיבה. פוטין הזהיר. המערב צפצף.

    במצרים – ארה"ב התערבה ודחקה לזרז את סילוקו של מובארקכ ואיננה מכירה למעשה ב"הפיכת הנגד" של אסיסי.

    סוריה – כנ"ל. קואליציית הנגד לאסד – ארה"ב, קטר, תורכיה, סעודיה (ובתחלה גם מצרים של מורסי)- קיבלה אזהרה מפוטין שלמד את הלקח. ארה"ב "הסתפקה" בהוצאת הנשק הכימי. מספר האבידות נערם באין עוצר.

    האם יחסה של הקואליציה הנ"ל לחמאס הוא כאילו "לימוד לקח"? נהפוך הוא – זהו המשך הדוקטורינה שמעדיפה "אסלאם" מתון ו"דמוקראטי" על המנהיגות החילונית. הדוקטורינה הזאת מחלישה את אבו-מאזן.
    הנסיונות של קרי להביא את נתניהו ואבו-מאזן לאיזשהו הסכם צריכים להיבדק בהתאם למגמה הכללית שמקדמת ארה"ב באזור.

    קשה להאמין שממשלת ישראל איננה מסוגלת להבין שלפניה מפה שהחוטים שלה הולכים ומסתבכים בתוך עצמם.

    המוקד האוקראיני לא רק שאינו מסיט מכאן את תשומת הלב, להיפך – הוא מחזק את האינטרס של ארה"ב לחזק קואליצה ים תיכונית לעומתית לרוסיה.
    ישראל נמצאת בצומת לא פשוט ולא פלא שהציבור כאן סומך יותר על הצבא מאשר על הממשלה, ומרגיש אינטואיטבית שבמצב הזה הרתעה ישראלית ברורה היא הכרחית. הצרה היא שהנשק – אמריקאי.

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    לקוריאל

    החמאס הוא ארגון צדקה, סניף פלסטיני של האחים המוסלמים במצרים.

    למרות הבדלים הרבים, הוא מקביל בעיקרון לעמותות החסד שמתרחבות בישראל בשנים האחרונות ומחזקות תוך כדי כך את הארגונים הדתיים.

  7. אמנון פורטוגלי :

    חלומות ולא באספמיה

    שמחתי לקרוא את תגובתו של ל.רפי. וחשוב לציין כי הוא מקבל את האפשרות להסכם אפשרי בין ישראל לחמאס. או כפי שהוא כותב: "תכנית לשיקום הרצועה בהנהגה משותפת של חמאס המדיני מוחלש והאוכלוסיה המקומית". אני שמח לציין שהוא תומך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, וכפי שהוא כותב: "המשמעות המעשית של עקרון ההדדיות היא שישראל היא מדינת לאום של העם היהודי ולא שום דבר אחר, שלצידה תקום מדינת לאום של העם הפלשתינאי, עפ"י ההסכם בין הצדדים".

    אבל 'טול קורה מבין עיניך' או כפי שאומר הפתגם הערבי, 'הגמל לא רואה את הדבשת שלו'. ל.רפי כותב:
    " הרשות הפלשתינאית וחמאס הם אותה גברת בשינוי אדרת. לא הדברים שהם אומרים אלא מה שהם עושים או אינם עושים הם המבחן היסודי.
    לגבי חמאס, התמונה ברורה: הוא אינו מוכן לשלום אלא להסדרים זמניים, שיאפשרו לו להתחזק ולחזור ללחימה. הוא אינו מוכן להכיר בישראל ולכן אינו פרטנר לשום דבר; את החמאס יש להדביר.
    …הרשות הפלשתינאית עשויה להיות פרטנר להסדר, בתנאי שתפסיק להציג אולטימטומים ותתחיל לנהל מו"מ אמיתי – ומו"מ הוא "קח" ו"תן"…

    את דבריו אלו אפשר לאמר על ישראל:
    'ממשלת ישראל ורשות המתנחלים הם אותה גברת בשינוי אדרת. לא הדברים שהם אומרים אלא מה שהם עושים או אינם עושים הם המבחן היסודי.
    לגבי המתנחלים, ונציגיהם בממשלה התמונה ברורה: הם אינם מוכנים לשלום עם הפלסטינים אלא להסדרים זמניים, שיאפשרו להם להמשיך בהתנחלויות, לנשל ולגרש את התושבים הפלסטינים ביהודה ובשומרון, ולחזור ללחימה. הם אינם מוכנים להכיר ביישות הפלסטינית, בזכויות הפלסטינים, ולכן אינם פרטנר לשום דבר; את התפיסה של המתנחלים יש להדביר.
    ממשלת ישראל עשויה להיות פרטנר להסדר עם הרשות הפלסטינית, בתנאי שתפסיק להציג אולטימטומים ותתחיל לנהל מו"מ אמיתי'

    אין ספק שיש לנו בעייה קשה עם החמאס וארגונים אחרים של האיסלאם הקיצוני. במקביל, יש לנו בעיות, לא פחות קשות וקיומיות, עם מה שקורה בישראל. בין השאר, המאבק הקיומי המתרחש בליכוד ובממשלה בין הממסד ובין המורדים, או ליתר דיוק, בין השמרנים מהקו הנוקשה והמתנחלים הרדיקלים. בליכוד נשארו רק שרידים מהמרכז-ימין הישן, הרבה פחות מתונים, והרבה יותר קיצוניים דמויי פיגלין. ואלו, כפי שכותב ל. רפי, מאיימים בעימות אלים עם הפלסטינים שעשוי להגיע ל"נכבה" שניה.

  8. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    The link you followed may be broken, or the page may have been removed.
    לכאן הוביל אותי הקישור לפיסבוק של שקד.
    בכניסה ישירה לדף לא מצאתי את הטקסט.
    האם יתכן שהסירה אותו.
    הטקסט הזה מחיב פנייה ליועץ המשפטי.

    דרך אגב, שיטוט קצר גילה מספרי טלפון של מוקדי עזרה וכו'.
    האם לשמאל יש מוקדים כאלה?

  9. אמנון פורטוגלי :

    איילת שקד

    הקישור אינו פועל. ככל הנראה איילת שקד הסירה את המאמר מאתר הפייסבוק שלה.
    אבל יש הרבה עקבות

    כדאי לחפש בגוגל 'איילת שקד אורי אליצור'
    ובינתיים:
    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/280465
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-94452-00.html
    http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2382221

  10. ק. טוכולסקי :

    אני לא מבין עדיין מאיפה הקביעה שהחמאס הפסיד. בטח לא בשעה זו אחרי שבזמן שישראל פחות או יותר מתחננת להפסקת אש כי ראש הממשלה שלה פחדן ואפס, החמאס זוכה לעוד ועוד השגים בטילים והרג.
    חמאס ניצח וכרגע אני לא רואה ברירה אלא להשלים את כיבוש הרצועה ולטהר אותה מהחמאס.
    חמאס מוחלש שווה עוד סיבוב עוד שנתיים, אני אישית קצתי בקונספציית החמאס המוחלש והמנוצח.

  11. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    לטוכולסקי

    רה"מ הנוכחי הוא ממש ממש לא הכוס תה שלי בכל תחום.

    אבל מדינת ישראל כולה (ימין ושמאל) נלקחת במובן מאליו ע"י ארה"ב שמממנת חלק מהנשק (כולל השתתפות בתקצוב כיפת ברזל) וישראל מבודדת בעולם (פחות או יותר, כי לא ברור מה הקשר בין ההשתתקות בצפון לשיחת טלפון מפוטין, גם הוא לא כוס התה שלי לנתניהו).

    ישראל נדרשת לא להפריע לאסטרטגיה המפתיעה והמדהימה של ארה"ב בעולם. איפה שהם נוגעים – משתרר ממש פקס אמריקנה.

    נתנו לה זמן לנקות קצת את מה שמפריע לה, זבש"ה שלא הספיקה ופעלה ב"אופן לא מידתי" (נשק אמריקאי כבר אמרנו?).
    במצב הזה לחמאס אין מלכתחילה אופציה של כשלון, אלא אם כן מורידים אותו לברכיים אבל כסניף של האחים המוסלמים, ישראל אמורה להגיד תודה שבכלל נתנו לה לנזוף משהו בפרחח הסורר.

    על הדרך חבטה הקואליציה של הפקס אמריקנה באבו-מאזן, (עם "גיבוי כזה" הוא ממילא לא יכול לעשות שלום עם ישראל אפילו אם הוא מת לכך. ובנקודה הזאת צריך לשאול שאלות את רה"מ – מה הוא חשב לעצמו כשאיים על אבו-מאזן ועל ממשלת ה"פיוס" שלו, שהיתה נסיון די אלגנטי לקשור את החמאס לעמוד בתקופה של חולשה שהוא מנסה לצאת ממנה.?

  12. נטע :

    תגובה 11 שלי
    ולהלן ציטוט מויקיפדיה (עם כל ההסתייגויות)
    "סביב שנת 400 לספירה, תרגם הירונימוס את כל כתבי הקודש הנוצריים ללטינית מעברית או מארמית (ספרי "הברית הישנה") ומיוונית ("הברית החדשה"). התרגום של הירונימוס נחשב במשך מאות שנים לתרגום המוסמך המוכר על ידי האפיפיור ברומא, אולם ב-1530 תרגם מרטין לותר את כתבי הקודש של הנצרות לגרמנית. זה היה אחד הגורמים לפילוג בין הקתולים לפרוטסטנטים. במאה ה-20 גברה בקהילות הקתוליות המגמה של תרגום כתבי הקודש הנוצריים והתפילות הנוצריות לשפות המדוברות, עד שבמועצת הוותיקן השנייה בשנות ה-60 של המאה ה-20,
    בוטל החיוב לצטט את כתבי הקודש בלטינית".
    מכיון שאני בגיל של המדינה וזה לאדם לא מעט, לא ברור אם אזכה ואם אני רוצה לראות מתי יבשילו כאן שני תהליכים שמתבשלים בינתיים על אש קטנה:
    – חזרה לכתב הערבי בתורכיה.
    – תרגום הקוראן לפרסית.

    אז תתחיל פה באמת השמחה. בינתיים מה שאנחנו רואים זה רק גישושים.
    הממשל הנוכחי בארה"ב מניח אולי בעזרת מומחים ששפתם קרובה לליבו – שתמיכה במשטרים רכים כמו בתורכיה תעכב ותחסום כאן גורמים רדיקליים.
    נדמה לי שבינתיים אלה מטוסים רוסיים שנכנסו למערכה נגד דע"ש.
    ארה"ב כפי שאמר עכשיו ברשת ב' עו"ד זכי כמאל מפעילה אסטרטגיה של אי שימוש בכוח וישראל צריכה להתאים עצמה.
    (ובינתיים שוב ירי מהצפון. נראה אם ההערכה שלי נכונה, דהינו אירוע חד פעמי שלא יתפתח).

  13. נטע :

    עדכון של "הארץ" (עדכונים שוטפים הכי מסודרים וכנראה הכי אמינים)
    21:17: האזעקות שנשמעו בגבול הצפון היו אזעקות שווא (גילי כהן)
    ?

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    היום הופתעתי לשמוע כמה פנינים שמחזקים את השאלה – מי מפסיד ואיך מוגדר בכלל ניצחון/כשלון.
    דובר צה"ל הסביר שלא פונו ישובים כי זה ישדר הצלחה של החמאס.

    הודעה כזאת לא משדרת הצלחה לחמאס?

    ובכלל הפטפטת האין סופית שבה נמסרים לחמאס נ.צ ללא שום צורך – היא מדהימה.

    ולא הבנתי
    כמה מנהרות ,תסלחו לי, גילו? כמה פוצצו?
    צריך יומים, שבועיים, חודשיים?
    המידע הזה והעדר בהירות לגבי המטרות נועד כאילו ל-?

  15. נטע :

    זה לא נגמר עד שהגב' השמנה שרה

    שמישהו יפתיע אותי כבר לכל הרוחות, אולי זה יהיה סימן שהתגלה איזה ערוץ לא ידוע שיאפשר לצאת פה מהסבך.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.