הפופוליזם המסוכן של יאיר לפיד
לאחרונה התבשרנו ע"י שר האוצר על כוונתו הנחרצת לא להעלות מיסים וזאת לקראת גיבוש תקציב המדינה לשנת 2015. אמנם ההבטחה הזאת ניתנה בטרם המבצע הקרקעי בעזה, אבל תוך כדי לחימה. כל עוד התותחים רועמים, אף אחד לא יודע כמה המבצע כולו יעלה במישורין או בעקיפין, יחד עם זאת ברור, שהשלכותיו ישפיעו על גיבוש תקציב המדינה. אשר רוכברגר תוהה: האם באמת שר האוצר מיטיב עם כלל הציבור? האם הציבור משלם כל כך הרבה מס?
מאת: אשר רוכברגר
אלו אפשרויות עומדות בפני אנשי האוצר כדי לקיים את הבטחת השר? הן לא רבות. ניתן להרחיב את מסגרת הגרעון התקציבי, לצמצם את ההוצאה הציבורית האזרחית, לבטל לפחות חלק מהפטורים ממס לסוגיהם. הרחבת מסגרת של הגרעון התקציבי כנראה לא עומדת על הפרק ובעניין הזה קיימת תמימות דעין בין משרד האוצר לבנק ישראל. יש בין כלכלנים שסבורים שדווקא ניתן להרחיב אותה בכמה עשיריות האחוז, אך כנראה קולם לא ישמע.
בשביל מה המדינה גובה מיסים? התשובה היא מאוד פשוטה – כדי שיהיה לה כסף לממן את פעילותה, או במונחים יותר מדעיים – לממן את ההוצאה הציבורית, הוצאות ביטחון ועוד כמה מטלות (שכר במגזר הציבורי, החזר חובות וכו'). הוצאות הביטחון – זו סוגיה מאוד מורכבת ומסובכת ולא כאן המקום וכעת גם הזמן להתעסק בה. על כן, בואו ונבחן את ההוצאה הציבורית שהיא חינוך, בריאות, רווחה, קצבאות ותשלומי העברה אחרים, תחבורה, קליטת העלייה. למרבה הצער בהשוואה בינלאומית בין המדינות המפותחות, אנחנו נמצאים בתחתית הרשימה. גם אנשי משרד האוצר מודים בעובדה שההוצאה האזרחית אצלנו די נמוכה והמיסים העקיפים די גבוהים לעומת שאר המדינות.
לא מעט אנשים סבורים שמס הכנסה בארץ יחסית גבוה. האם זה המצב האובייקטיבי או רחשי לב סובייקטיביים של הציבור? מסתבר שאפילו המדרגה הגבוהה ביותר במיסוי על העבודה בארץ, היא אומנם יחסית גבוהה, אבל בלא מעט מדינות המדרגה המקבילה היא אפילו גבוהה עוד יותר. גם תשלומי המס הממוצעים אצלנו נמוכים יותר מהממוצע של ה-OECD.
אם נחזור להוצאה האזרחית, ברור שהצמצום שלה עלול לפגוע בכולנו, בכל אחד בדרכו שלו: אנחנו נקבל פחות חינוך לילדנו והחינוך שיהיה, יהיה גם פחות איכותי, נקבל פחות בריאות והיא תהיה יותר יקרה, העוני יעמיק עוד יותר, הפער בין המרכז לפריפריה יתרחב ועוד כהנה וכהנה תרחישים בכל התחומים.
לפי הערכות של פרופ' בן בסט, קופת האוצר כל שנה לא מקבלת קרוב ל-47 מיליארד שקל והסיבה היא כל מני פטורים, החל מהפטור במסגרת החוק לעידוד השקעות הון (טבע, אינטל ועוד כמה דומיהם) וכלה בהצעת חוק של 0% מע"מ לדירות חדשות (מקופת האוצר עלול להיגרע סכום של כ-3 מיליארד שקל בשנה). בין לבין יש פטור על קרנות ההשתלמות, השכרת דירות עד לתקרה מסוימת ועוד כהנה וכהנה. המחנה המשותף בין כל הפטורים שהם לא משרתים את כלל הציבור, אלא לרוב קבוצות לחץ, בעלות אינטרסים כאלה או אחרים. לפי הערכתו של פרופ' בן בסט, אם יבוטלו לפחות חלק מהפטורים, אפשר לקבל 12-14 מיליארד שקל נוספים בשנה.
יכול להיות שכאשר יאיר לפיד דיבר על אי-העלאת המיסים, הוא התכוון בין היתר לעודפי תקציב שהצטברו לסכומי לא מבוטלים. בימים כתיקונם הוא כנראה היה משתמש בכסף הזה לצורך רפורמות והתחייבויות שעשויות להתבצע במשרדים שמוחזקים ע"י חברי מפלגתו (ועדת אלאלוף, ועדת גרמן והשאר). נכון להיום, נוכח המבצע "צוק איתן" כנראה חלק ניכר מהעודפים האלה ילך לכיסוי הוצאות המבצע והדרישות של משרד הביטחון להגדלת תקציב הביטחון. לא הייתי בונה על המיליארדים האלה כעל מזור שיפתור את בעיות התקציב.
המצב עם הוצאה הציבורית די מזכיר את הבדיחה ישנה על הצועני והסוס. הבעיה היא, שהסוס המורעב הזה, אמור לשרת את כולנו. שר האוצר העלה על הנס את טובת ריקי כהן מחדרה, אך כנראה בשנה הבאה היא תצטרך להסתפק בהרבה פחות ולשלם הרבה יותר כדי לפחות לשמור על מה שיש לה היום. לכן הצהרותיו הן פופוליסטיות בלבד ועלולות לפגוע לא רק בציבור בוחריו (למעט השכבה הדקה של המאיון העליון), אלא בכלל הציבור.
תגיות: אשר רוכברג, יאיר-לפיד, מסים, פופוליזם, תקציב 2015
קישור קבוע
2 תגובות
Email This Post
22 ביולי, 2014 בשעה 9:50
יש כותב/ת למאמר?
22 ביולי, 2014 בשעה 11:02
כותב המאמר אשר רוכברגר. שמו הוכנס לרשומה.