חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מתקפת כיפת ברזל

נושאים דעות, מדיני-בטחוני ב 15.07.14 0:03

בימים אלה של מערכת "צוק איתן" מתנהל ויכוח בין אלה המהללים את כפת ברזל לבין השוללים. להלן הסברים מהתחום הבליסטי המבהירים את הנושא. כפת ברזל מקלה על ההתנהלות בשעת חירום. היא אינה פותרת את הבעיה. הבעיה תיפתר רק בהסדר מדיני

מאת: מנחם לוריא

כיפת ברזל אנטי ביטחונית

תומר ישראלי משבח את הצדדים הטכניים של כיפת ברזל ואת השגיה בירוט טילים.  מאידך הוא טוען שהפעילות המלחמתית לא תביא שלום ושהשגי ההגנה של ה"כיפה" מאפשרים למנהיגים להסלים ולעם להיות עם של פחדנים.  מה שנחוץ הוא פתרון מדיני מגובה בהעצמה צבאית

לקריאה נוספת

בימים האחרונים מתחלקת העיתונות, הכתובה והאלקטרונית, לשני מחנות: מחנה המהללים והמשבחים את מערכת "כיפת ברזל" ומחנה השוללים הכולל כאלה הטוענים ש"כיפת ברזל" היא בלוף אחד גדול.

טיל מול רקטה:

ההבדל בין טיל לרקטה נעוץ במערכת ההנחיה של כלי ההרג. רקטה היא חסרת מערכת נחייה. היא נשלחת, במסלול בליסטי, אל עבר היעד על פי חישוב פשוט של מרחק,נקודת ציון והמסלול הבליסטי הנדרש.

הטיל, לעומת זאת, כולל מערכת נחייה. ישנם סוגים שונים ומגוונים של מערכות נחייה. מעוף הטיל ויעדו נקבעים, לפעמים מראש ולפעמים בזמן אמת, על ידי מערכת הנחייה. הטיל, בניגוד לרקטה, הוא כלי הרג מדויק ואפילו מדויק מאוד.

הרקטה טסה אל המטרה במסלול קבוע מראש, לעומת זאת: הטיל יכול לעוף אל המטרה במגוון רחב של מסלולים ואפשרויות.

מאז הקמתה לא נורו לעבר מדינת ישראל טילים. רקטות, לעומת זאת, פקדו אותנו לראשונה במלחמת המפרץ הראשונה ומאז ביקורן שכיח, ובימים אלה כ-80% מאוכלוסיית ישראל נמצאים תחת איום ממשי של פגיעה מרקטות הנשלחות מעזה.

יירוט מול פגיעה

ראשית כל נסביר את המונחים:

יירוט של רקטה או טיל נחשב לפגיעה בראש הנפץ של הרקטה ו/או הטיל ולפיצוצו באוויר והשמדתו בטרם יגיע למטרה.

פגיעה, ברקטה או בטיל, נחשבת לפגיעה של הטיל המיירט בגוף הרקטה, או הטיל ופיצוץ של הרקטה/טיל באוויר לרסיסים.

קצת מידע בנושא יירוט ברקטות וטילים

יירוט של רקטה נחשב למשימה שנמצאת על סקאלה שבין קשה מאוד לבלתי אפשרית. הסיבה לכך די פשוטה: הרקטה, כאמור, חסרת מערכת הנחייה ולכן, מרגע ששוגרה היא תלויה בגורמים רבים: מזג אוויר, רוחות וכדומה. יירוט של טיל נחשב למשימה בלתי אפשרית, בין השאר, בגלל מערכת הנחייה שלו, אך לא רק.

ולפני שנדבר על "כיפת ברזל" מילה על ה"חץ"

ה"חץ" הוא טיל נגד טילים בליסטיים ארוכי טווח. ל"חץ" שלושה דורות. הדור הראשון של ה"חץ" לא ירט טיל מעולם. דור 2 של ה"חץ" לא יירט טיל מעולם אבל אחוזי הפגיעה שלו בטילים נחשבים להגעה כמעט לבלתי אפשרי. “חץ" דור 3 על פי פרסומים זרים, שלא אושרו מעולם, מתקרב לביצוע של הבלתי אפשרי וזאת בשילוב של הראדר (אורן ירוק) שלו ומערכת ההתרעה נגד טילים בליסטיים של צבא ארה"ב (המופעלת דרך קבע בישראל).

“כיפת ברזל"

“כיפת ברזל" איננה מיירטת טילים ולא נועדה לכך, וגם איננה מיירטת רקטות אלא פוגעת בהם בעת שהותן בשלבים הסופיים של מסלולן הבליסטי. בעת המגע בין הטמיר (טיל היירוט של "כיפת ברזל") לרקטה מתפוצץ ראש הנפץ של הטמיר ופוגע ברקטה. הרסיסים,של הרקטה ושל הטיל המיירט צונחים אל הקרקע. על ההליך הזה אין למערכת כל שליטה – והוא הרה אסון למי שאיננו ממוגן.

בדור הראשון של "כיפת ברזל" נשלח אל הרקטה טיל מיירט בודד. עובדה זו גרמה, בין השאר, לאחוזי הצלחה נמוכים מהמצופה/הנדרש. בדור השני (כל 9 הסוללות שבשרות נכון להיום) נשלחים שני טילים מיירטים המגבים זה את זה. אם הראשון לא פגע ברקטה, במסלולה הבליסטי מחכה השני, ואם גם הוא לא הגיע לידי מגע פיזי עם הרקטה, שני הטילים משמידים את עצמם על מסלולה הבליסטי של הרקטה ומהווים נדבך נוסף לעצירת מעופה אל הקרקע. הרדאר של המערכת ייחודי. הייחודיות שלו היא בזה שהוא יכול חשב את מקום נפילתה המשוער של הרקטה ולהחליט האם לשלוח לעברה טילי טמיר או להניח לה ליפול אל הקרקע למקום שאיננו מסכן אוכלוסיה אזרחית.

כמה טיעונים של מתנגדי המערכת שזו ההזדמנות להפריכם

הטיעון הראשון של מתנגדי המערכת שברצוני להפריך הוא: הטענה שסוללת טילי הטמיר תמיד מופנית לצד דרום ובזוית חדה כלפי מעלה, ולכן לא יתכן שהיא אכן פוגעת ברקטות. טיעון זה איננו נכון מהסיבה הפשוטה: מדובר בטיל מונחה שלא בהכרח עושה את הדרך הקצרה אל המטרה אלא את הדרך היעילה ביותר ליצירת מפגש בין הטיל לרקטה. ולכן זווית ההצבה שלו קשורה במימדים של בטיחות ולא קשורה בטכנולוגיה.

הטענה השנייה של המתנגדים היא שאף פעם לא נצפתה רקטה בזמן היירוט. כחיזוק לטענה הזו הם משמיעים את הטיעון שאף פעם לא נראה השובל הלבן של הרקטה המיורטת ורק נראה זה של טילי הטמיר. טיעון זה פשוט איננו נכון, השובל הלבן נוצר אך ורק בעת הצתת מנועי הרקטה/הטיל, לאחר שצבר את המהירות הנדרשת השובל נעלם ואיננו. גם אם יתנו לטילי הטמיר להמשיך במעופם מהר מאוד. יעלם השובל הלבן שלהם.

טענה נוספת מדברת על כך שאחוזי היירוט של "כיפת ברזל" אינם אמיתיים ואינם עומדים במבחן המציאות. הטענה הזו נכונה מאוד – טילי טמיר ומערכת "כיפת ברזל" אינם מערכת ליירוט רקטות ו/או וגם טילים אלא מערכת לפגיעה ברקטות בעת מעופן בטרם יפגעו בקרקע.

ולסיכום

מערכת "כיפת ברזל" בהחלט הוכיחה, בעימות הנכחי, שהיא נדבך חשוב בהגנה על חייהם של תושבי מדינת ישראל. אבל היא איננה עומדת בפני עצמה. למערכת ישנן מגבלות וחסרונות וללא שיתוף פעולה של האזרחים והתמגנות בהתאם להוראות פיקוד העורף עלולה "כיפת ברזל" להזיק לא פחות מאשר להועיל.

“כיפת ברזל" מאפשרת לעורף הישראלי לקיים שיגרת חירום נסבלת. זו הצלחתה אך זו גם הסכנה הטמונה ב"פלא הטכנולוגי" הזה. ל"כיפת ברזל" יש מגבלות טכנולוגיות וגם אחרות. כפי שציינתי קודם,במפגש של טילי הטמיר עם הרקטות ובהשמדה העצמית של טיל הגבוי – טמונה סכנה לבני אדם. אבל הסכנה הגדולה ביותר היא שההסתמכות על ההצלחה של "כפת הברזל" תוביל לשאננות והשאננות תביא לזלזול בשגרת החירום ובהנחיות פיקוד העורף. במדרון החלקלק הזה – הדרך לנפגעים בנפש קצרה.

הפתרון לסכסוך עם חמאס עזה איננו טמון לא ב"כיפת ברזל" ולא ביכולת הפעלת כוח צבאי אלים של צה"ל אלא בהסדר מדיני ובהסדר שכזה בלבד. אחת הסכנות של "כיפת ברזל" טמונה דווקא בהצלחה שלה שתאפשר למקבלי ההחלטות בישראל שלא ל"היגרר" להסכמה מדינית אלא לסמוך על הפעלת כוח אלים על עזה תוך הישענות על כך שלעורף הישראלי יש מטריית הגנה.

הניצחון האמיתי הוא ביצירת פיתרון מדיני ולא ביצירת הרתעה מהכוח.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

5 תגובות

  1. ק. טוכולסקי :

    רקטה טובה רקטה לא טובה מנחם צודק, אמצעים טכניים טובים ככל שיהיו לא מהווים תחליף להסדר. כיפת ברזל היא אלגוריה לאיך מפלגת העבודה ממזערת נזקים בתור שותפה זוטרה בממשלות ימין, במקום להציב אלטרנטיבה אמיתית.

  2. א. קוריאל :

    מאמר מועיל מאוד

    תודה, מנחם. גם על המאמר המועיל ומאיר העיניים, וגם על המסקנה שכולנו שותפים לה (אני מקווה): אין תוחלת לסכסוך ללא הסדר מדיני.

  3. ל רפי :

    תרשו לי לחלוק או לתקן כמה נקודות

    א. יירוט:
    ההגדרה המילולית (אנגלית) של יירוט היא הפגשת שני גופים תוך כדי מעופם. וברור שכאשר מדובר בשני גופים הנעים במהירויות גבוהות מאוד במרחב זו משימה קשה ביותר.
    מבחינה מבצעית, משמעות המושג יירוט הוא שיבוש מסלולו של גוף מעופף שמטרתו לפגוע ביעד מוגדר, כך שהכוונה משובשת. שיבוש כזה ניתן להשיג הן בפגיעה ישירה ("ברזל" "בברזל"), שהיא מהלך קשה מאוד לביצוע, אבל גם בפיצוץ מבוקר של המיירט בסביבת התוקף כך שהפיצוץ משמיד את התוקף או מחבל באופן חמור בראש הקרבי שלו, ומנטרל את עיקר יכולתו להזיק.
    בכל תהליך השמדה קונבנציונלי כנ"ל צפויה הפצה של רסיסים רבים כפועל יוצא מהתפרקות המיירט והמטרה בגלל הפיצוץ. בתנאים מסויימים מקובל לחשוב שגם פיצוץ שמסיט את התוקף ממסלולו למטרה הסטה משמעותית, (יפגע בריחוק כזה ממנה שלא יגרום לה נזק) הוא יירוט מוצלח.
    כל מערכות טילי היירוט שבשימוש נרחב מבוססות על עיקרים אלה, וכיפת ברזל אינה שונה, למעט העובדה ששיגור מערכתי סטנדרטי כולל שני טילים (סיפור די יקר במספרים גדולים…)
    ב. כמעט בכל מערכות ההגנה, אין מסתפקים ב"שכבת מגן" אחת אקטיבית פסיבית או משולבת, אלא במספר שכבות, אשר מגבות האחת את האחרת ומגדילות בכך את אמינות ההשרדות.
    ג. השאלה כיצד עובדת כיפת ברזל היא שאלה טכנולוגית-מבצעית אוביקטיבית (פיסיקלית-מתודולוגית, אם תרצו). השאלה כיצד יש לטפט בחמאס היא שאלה קונספטואלית-איסטרטגית-אמונית ובכל מקרה לא אוביקטיבית.
    לכן, במאמר זה כלולה אמירה סבירה לגמרי בכל הנוגע לחלק הראשון – אופן הפעולה של "כיפת ברזל" ואמירה שגויה לגמרי באשר לדרך בה יש לטפל בחמאס.
    באופן רציונלי, אם נתיחס לדברי החמאס כפשוטם, חמאס כיום, לפחות, איננו פרטנר להסדרים מדיניים מסוג "שלום". אגב, גם שלום הוא זמני…
    חמאס יהיה פרטנר להסדרים זמניים – "הודנה" – כאשר אלה ישרתו את מטרותיו. החסרון הגדול של הסדרים מסוג זה, הוא שאין בהם מחוייבות חד- משמעית, שהפרתה היא ההצדקה העיקרית לתגובה מצד השותף להסדר שבחר ביודעין בהונאה שעה שהסכים להודנה.
    הטיפול בחמאס כארגון צבאי הוא חיסול יכולותיו הצבאיות – רצון + יכולת פיסית. שום דבר אחר אינו מבטיח "שלום", אלא הודנה.
    נכון שכיפת ברזל היא רק נדבך אחד ומינורי בתהליך כזה, אבל אם מדובר במיזעור נזקים שוטפים והשלמה עפ מחזורי עימות תקופתיים (כנראה עם הפסקות הולכות וקטנות בין מחזור למחזור), אזל לכיפת ברזל תפקיד בעל ערך בהפיכת מציאות זו לנסבלת.
    הבעיה האמיתית איננה חמאס עצמו, אלא חמאס כחוליה בשרשרת איומים לאורך גבולות ישראל, וגם מתוכה, שערכם המצרפי מהווה איום אסטרטגי, ומולם כיפת ברזל היא פתרון לחלוטין לא מספק.

  4. מאיר :

    הדברים מאד לא מדוייקים

    – למדינת ישראל הגיעו 39 טילים – לא רקטות – מסוג סקאד במלחמת המפרץ
    – החץ יירט טילים לא מעטים, לא בעימות אלא בניסויים. טילים מתמרנים בעלי מעוף זהה לסקאד ולאחרים ואף קשה ממנו!
    – לא נכון שכיפת ברזל משגרת תמיד 2 טילי טמיר. השיגור נבחר יפ"י המתווה והסיכון של הרקטה המתקרבת. כל אחד ראה זאת במו עיניו.
    – יירוט מוגדר באנגלית INTERCEPTION, פגיעה – HIT. אבל במונחי נשק יש לכל אחת מההגדרות שורה של הגדרות ספציפיות על פי האיום ומערכת הנשק שכנגדו. כיפת ברזל מגיעה להגדרות HIT וזו גדולתה.

  5. מנחם לוריא :

    ל.רפי (תגובה#3) ומאיר (תגובה #4).

    1.

    הפן הטכנולוגי של כיפת ברזל והחץ,כפי שמוצג במאמר נכתב משתי נקודות מבט: האחת,פישוט הדברים לרמת העקרון והשנייה,לשאת על גבו את הטיעונים האחרים שלי במאמר – קרי: בפן המדיני כיפת ברזל מזיקה לא פחות ממה שהיא מועילה.

    2.

    ניצלתי את ההזדמנות להפריך מספר טענות כלפי כיפת ברזל שפורסמו בימים האחרונים ברשת,ובעיתונות הכתובה והמשודרת. רובם בדותות וחלקם מנסה "לשאת על גבו",אגנדה פוליטית/מדינית.

    3.

    למי שרוצה להתעמק בצד הטכנולוגי של כיפת ברזל,מוזמן לגלוש לאתר של רפא"ל יש שם הרבה מאוד מידע (מאוד מדוייק) וגם סירטוני הדמייה לא רעים בכלל.

    4.

    מה שחשוב לי להדגיש זה את שני הדברים הבאים:

    א. ללא כיפת ברזל במערכה הנוכחית מצבנו היה בכי רע.
    ב. בפן המדיני,כאמור ולפי דעתי,הנזק של כיפת ברזל גדול מהתועלת.

    5.

    מדינת ישראל ואזרחיה,היא מדינה של ניגודים. בהרבה מאוד תחומים ישנם פה ניגודים. השיח הציבורי חייב להחשף אליהם. אין פה צודק או נכון – יש פה ויכוח בין הניגודים שציינתי ודעת הקהל חייבת לשים לב ולתת את דעתה לניגודים האלה. אחרת זוהי דקטטורה לא שונה בהרבה מזו שנמצאת בעזה.

    בשולי הדברים: העובדה שישנה חשיפה (טיבעית) למה שקורה אצלינו אבל אין חשיפה למה שקורה בעזה – זהו היזק בזדון לחברה הישראלית ולשיח הציבורי. זה נכון,גם,לגבי תפקידה של כיפת ברזל בהיבט המדיני פוליטי.

    ..וכן: אני רואה עצמי מגן אנושי (בלי מרכאות) של ממשלת המחדל שיושבת בירושלים.
    ולא רק אני,האזינו וקראו את התגובות שבאו מערי הדרום רק היום משעות הבוקר…אני לא חייב להסכים איתן אבל כן חולק איתם את תחושת המגן האנושי.

    מנחם.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.