חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

המאבק להורדת הצפיפות בכיתות – הילד שלי לא סרדין

נושאים חדשות, חינוך ותרבות ב 22.06.14 0:21

הורי תלמידים בבתי-ספר יסודיים מתנגדים לתקן שקבע שר החינוך של 40 תלמידים בכיתה בשנת הלימודים הבאה. הם התארגנו למאבק וכמות המצטרפים למאבק הולכת וגדלה

2 (1)

שר החינוך שי פירון החליט שבשנת הלימודים הבאה יהיה תקן של 40 תלמידים בכיתה. תקן זה נוגד את הצעת הממשלה 3020 משנת 2008 שהחליטה על הקטנת מספר התלמידים בכיתה ל-32 תלמידים ולהוסיף תקציב בהתאם לכך. הורים לילדים בבתי ספר יסודיים בחולון התארגנו למאבק נגד התקן שנקבע בסיסמא: הילד שלי הוא לא סרדין. הם הקימו אתר פייסבוק שצבר עד כה מעל 17 אלף אוהדים. התקשורת ורשתות חברתיות סוקרות את פעילותיהם. ביום שישי האחרון יצאו בפעולות מחאה בצמתים בתל אביב ובנתניה. ביום שישי הקרוב ישביתו את לימודי ילדיהם בשעה הראשונה ללימודים. למעלה תמונה מאירוע המחאה שהתקיים ביום שישי בתל-אביב

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

2 תגובות

  1. אנונימי :

    משימה לאומית - הקטנת מספר התלמידים בכיתה

    משימה לאומית – הקטנת מספר התלמידים בכיתה
    (מתוך נייר העמדה – "משמעת, אחריות ומנהיגות במערכת החינוך", מאי 2011).
    הבעיה העיקרית של בתי הספר היא מספר התלמידים הגדול בכיתה.
    כולם יודעים שזו הבעיה בה' הידיעה. יחד עם זאת לא נותנים לבעיה זו את העדיפות הנכונה, החשובה, והעליונה ולכן היא אינה מטופלת כראוי.
    ברור שבבעיה זו צריכים היו לטפל כבר לפני שנים רבות, אך כל אחד גלגל אותה לפתחו של הבא אחריו.
    רק לאחרונה דחתה ועדת החינוך בכנסת, את ההחלטה להקטין את מספר התלמידים בכיתות א-ב לעוד מספר שנים, בתירוץ הרגיל "אין תקציב".
    אם לצטט את יו"ר וועדת החינוך, ח"כ אלכס מילר:
    "אין ספק שמדובר בחוק חשוב, שיש ליישמו באופן מיידי, עם זאת, התקציב אינו בלתי מוגבל ולמשרד החינוך ישנם סדרי עדיפויות. במהלך כהונתי הקרובה לא ארפה ממשרד האוצר כדי שימצא כסף למימוש החוק באותה יצירתיות שהוא מוצא בכל פעם כסף לאברכים".
    (כתבתו של מר בועז ווליניץ, וואלה, 08/12/2010).
    גם הטיעון שהועלה בדיון ועדת החינוך, כאילו רפורמת "אופק חדש" באה במקום צמצום כיתות הלימוד (כתבה נוספת של מר ווליניץ מאותו יום) הינו טיעון סרק שאין לו בסיס ושחר – יתירה מכך, זהו טיעון מסוכן הסותם בעצם את הגולל על כל נושא צמצום מספר התלמידים בכיתה.
    כל עוד ימשיך משרד החינוך להתעלם מההשלכות שיש ללימוד 40 תלמידים בכיתה –
    הוא נושא באחריות לקיבוע המצב הקיים ולהמשך ההתדרדרות במשמעת והירידה בהישגים.
    הלימוד הפרטני המוזכר ברפורמת אופק חדש מנסה לתת פתרון נקודתי לחיזוק תלמידים חלשים ואינו פותר את הבעייתיות הכוללת של לימוד 40 תלמידים ממוצעים בכיתה.
    אם לא יצומצם מספר התלמידים בכיתה, אותם תלמידים הזקוקים ללימוד הפרטני יישארו תלויים בו לתמיד.
    אם אכן רוצים באמת ובתמים!!! שיפור משמעותי במשמעת ובהישגי התלמידים יש להגביל
    את מספר התלמידים בכיתה למקסימום של 28 תלמידים.
    מספר תלמידים כזה עדיין גבוה ביחס למדינות מפותחות בעולם, אך לעומת 40 תלמידים בכיתה, זה יהיה שינוי משמעותי, שיכול להוביל לשיפור דרמטי באווירה הלימודית,
    באיכות חייהם של המורים והתלמידים ולשיפור בהישגי התלמידים.
    יש יתרונות ברורים ללימוד בכיתות קטנות יותר:
    •בכיתה קטנה יותר יוכל המורה לתת יחס אישי יותר לכל תלמיד ולהכיר את תלמידיו טוב יותר.
    יש לכך משמעות עצומה על איכות הלמידה של התלמידים, כי כל תלמיד יוכל לקבל מענה טוב יותר לצרכיו הלימודיים והמוטיבציה שלו ללמוד תעלה.
    •באווירה רגועה יותר ואישית יותר, יוכל המורה להספיק יותר חומר, להרחיב ולהתעמק בחומר, לתת יותר מעצמו, ואולי אף ללמד דברים שמעבר לחומר הלימוד.
    •צפיפות מעלה את תחושת הלחץ בקרב התלמידים, דבר שיכול להתבטא בעלייה בתוקפנות ובאלימות. בכיתות פחות צפופות התלמידים יהיו נינוחים יותר ויש להניח כי יהיו פחות גילויי אלימות בכיתה.
    •קל יותר לשמור על משמעת בכיתה קטנה.
    •קל יותר לשמור על ריכוז ולרתק תשומת-לב של 28 תלמידים מאשר של 40 תלמידים.
    יסלחו לי המורים וכל שאר העוסקים בחינוך אם אומר שמבחינתי, משרד החינוך היה צריך לטפל בהקטנת מספר התלמידים בכיתה ל- 28 תלמידים, לפתח את החינוך הטכנולוגי, לטפל בתשתיות של ביה"ס, לבנות בתי ספר נוספים, וכל זה לפני שפיכת הכספים על
    "אופק חדש" ו-"עוז לתמורה", ואפילו לפני העברת 7.5 מיליארד ₪ להשכלה הגבוהה.
    האם מניעתה של "בריחת מוחות" מהאקדמיה הישראלית לחו"ל, שקולה אל מול השקעה ושיפור הישגיהם של מאות אלפי תלמידים?
    האם לא חשוב יותר להבטיח חינוך ציבורי איכותי בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, שיאפשר להעמיד דורות תלמידים מוצלחים שיהפכו גם לסטודנטים מוכשרים ולאזרחים תורמים בעתיד?
    השקעה של 7.5 מיליארד ₪ בחינוך הציבורי, היסודי והתיכוני, הייתה מאפשרת את יישום ההחלטה לצמצם את מספר התלמידים בכיתה כאן ועכשיו.
    נדמה כי "הרפורמות" העכשוויות, למרות ההשקעה הכספית הכבדה הכרוכה בהפעלתן, קוסמטיות בלבד ואין ביכולתן להביא לשינוי המהותי הדרוש – זו לא הדרך!
    הבעיה היא בסדרי עדיפויות לא נכונים של משרד החינוך ושל קובעי המדיניות:
    קודם כל, יש להשקיע במה שדרוש לצמצום מספר התלמידים בכיתה: זה אומר לדאוג לתשתיות מתאימות, להוסיף כיתות בבתי הספר, לבנות בתי ספר נוספים, ולהוסיף מורים טובים למערכת.
    לשם כך דרושה השקעה כספית גדולה ולאורך מספר שנים לכן, משרד האוצר מתנגד להשקיע, ולמשרד החינוך אין אומץ להילחם, להתעקש, ולתבוע מהנהגת המדינה להכריז על הקטנת מספר התלמידים בכיתות כמשימה לאומית.
    לדעתי, ניתן לבצע את ההשקעה הדרושה בחוכמה ובהדרגתיות:
    בשלב הראשון יש לנצל ככל האפשר תשתיות שכבר קיימות בחלק מבתי הספר –
    • תוספת כיתות לימוד על-ידי הפיכת מחסני אחסון לכיתות לימוד, חלוקת כיתות גדולות למספר כיתות קטנות יותר וכדומה.
    •בבתי ספר שיש להם שטח קרקע פנוי, ניתן להוסיף קרוונים בהשקעה לא גבוהה הקרוונים היום הם ברמת גימור טובה מאוד ויש בהם גם מיזוג אויר (התנסיתי בעצמי בלימוד בקרוון ואין בעיה ללמד בהם). ניתן לפנות למוסדות גדולים כמו מפעל הפיס ואחרים, ולרתום אותם למשימה של רכישת הקרוונים.
    •ניתן למשל להוסיף קומות לגובה, תוך חיזוק יסודות המבנה, כמקובל כיום במבני מגורים (תמ"א 38).
    • כמו כן, ניתן לבדוק עם הרשויות המקומיות את האפשרות להשכיר מבנים פנויים (לא חסר כאלה).
    בשלב השני יש להתחיל בבניית מבנים חדשים ובניית בתי ספר נוספים.
    הקמת בתי ספר חדשים אינה עומדת בראש סדרי העדיפויות של העירייה או הרשות המקומית, מכיוון שבתי-ספר מכניסים פחות כסף מבתי מגורים, משרדים ומרכזי קניות.
    לכן – באחריות משרד החינוך לעגן בחוק כי כל מספר שנים תהיינה העיריות והרשויות המקומיות חייבות לבנות בתי ספר חדשים, בהתאם לקצב הריבוי המשוער והצפי של גידול האוכלוסייה במקום.
    לא ייתכן שקצב בניית בתי ספר בעיריות וברשויות המקומיות לא ידביק את קצב הריבוי הטבעי של אותה עירייה ו/או רשות מקומית.
    כל האמור לעיל לא יוכל לצאת לפועל אם לא יהיו מספיק מורים שיוכשרו וייקלטו במערכת.
    כבר היום קיים חוסר בסטודנטים להוראה וחוסר במורים במקצועות השונים.
    כדי למשוך צעירים למקצוע ההוראה יש למתג אותו מחדש ולהפוך אותו לאטרקטיבי באמת.
    רעיון בנושא יישום המשימה של הקטנת מספר התלמידים בכיתה.
    בפועל, לאף אחד אין את האומץ, המוכנות, והרצון להקטין משמעותית את מספר התלמידים בכיתות.
    האמת, דיי נימאס מהצהרות של ההנהגה בקשר לחינוך, נמאס מהקומבינות ומספינים.
    החינוך "אכל הרבה לוקשים" במשך עשרות שנים, מאות אלפי שעות צומצמו, החינוך הטכנולוגי צומצם בצורה ניכרת, האלימות ובעיות המשמעת מתגברות, ההישגים יורדים, וכו'.
    כולנו חיכינו עשרות שנים שהישועה תגיע מלמעלה, מהמנהיגות, מההנהגה.
    חיכינו שממשלות לדורותיהן תפתורנה קודם כל את בעיית צפיפות בכיתות על-ידי הקטנת מספר התלמידים, ושהחינוך יקבל את מעמדו הנכון והחשוב במדיניות הממשלתית, כפי שנעשה בפועל במדינות נאורות אחרות, שיידעו גם ליישם ולא רק להבטיח באופן תיאורטי.
    לצערי במדינה שלנו העובדות מדברות אחרת – מדור לדור אנחנו רק הולכים לאחור בחינוך.
    בזמנו, מדינות מתפתחות באו ללמוד מאיתנו איך צריך להיראות חינוך ציבורי, היינו פלא לגויים.
    כיום, אותן מדינות השאירו אותנו מאחור, וכעת אנחנו צריכים ללמוד מהן מהו חינוך – על זה נאמר – "איך שגלגל מסתובב".

    תוך כדי כתיבת נייר עמדה זה חשבתי שאולי הישועה יכולה לצמוח דווקא מלמטה, מהשטח.
    הרי להורים יש אינטרס בהקטנת מספר התלמידים בכיתות שיוביל לשיפור במשמעת ולשיפור בהישגי התלמידים, ולכן – ההורים עצמם יכולים ליזום מהלך שיתחיל להזיז דברים.
    ליישום רעיון זה יידרשו ההורים להרבה כוחות נפש, סבלנות ותעוזה, התמדה ונחישות –
    וזה מעורר בי ספק לגבי האפשרות ליישם את הרעיון בארצנו: אינני בטוח שההורים יהיו מוכנים לעשות מלחמות ולשמור על ילדיהם בבית, עד אשר המערכת תחליט לקבל את דרישתם ולצמצם את מספר התלמידים בכיתות. לצערי, סביר להניח שהורים יעדיפו להמשיך עם "קיטורי הסלון" והמצב יישאר כפי שהוא (למשל, מתי פעם אחרונה נעשה
    פה חרם צרכנים?).
    ולמרות האמור, בכל זאת החלטתי לכתוב את הרעיון:
    נניח שההורים יחליטו שהחל משנה"ל תשע"ב, התקן בכיתות הלימוד יהיה 28 תלמידים מקסימום בכל כיתת לימוד, ואם לא כך – משביתים את הלימודים בכל בתי הספר בארץ.
    ועד ההורים הארצי וועדי ההורים בכל בית ספר יחליטו כי תלמידים לא נכנסים לכיתות
    אלא אם בכל כיתה יש 28 תלמידים בלבד.
    סוף-סוף יוכלו ההורים להראות מעורבות אמיתית וצודקת בחינוך ילדיהם.

    ההורים צריכים להשיג את שיתוף הפעולה של שני ארגוני המורים למהלך זה, ואין לי ספק שאנחנו המורים חייבים לעזור להורים להרים פרויקט שכזה, ליישם את החזון, ואת המשימה הלאומית.
    יש לקוות כי גם הנהלות בתי הספר, המרכז הפדגוגי בכל ביה"ס, מנהלי השכבות בביה"ס, היועצות בביה"ס, ואחראי מערכת בביה"ס יצטרפו למאבק של ההורים ויאלצו את משרד החינוך להתחיל להתארגן בהתאם – יש מספיק זמן על מנת להוביל את המהפכה הנ"ל בחינוך ולהתחיל להתארגן לשנה"ל תשע"ב, כאן ועכשיו ולא בעוד עשר או עשרים שנה.

    אני בטוח שיש בתי ספר בהם ניתן ליישם את צמצום את מספר התלמידים בכיתות,
    תוך ניצול חכם של המשאבים הקיימים – מה שחשוב הוא להזיז את התהליך קדימה.
    גם ריצת מרתון מתחילה בצעד ראשון קדימה ובמשימה לאומית מדובר במרתון עם פרס גדול בסופו.
    אסור לנו לוותר, למרות הקשיים שמציבים בפנינו – כאשר מדובר במשימה לאומית וחזון לאומי – עלינו לדחוף קדימה למימושו, גם אם כולם אומרים שזה בלתי אפשרי ("אם תרצו אין זו אגדה"!)
    בהצלחה לכם במאבק הצודק לטובת ילדינו ונכדינו!!!

  2. עבודה שחורה » נפתלי בנט – צעדים ראשונים במשרד החינוך – חלק ראשון :

    […] ההורים המנהלים מאבק ציבורי נגד הצפיפות במסגרת "מחאת הסרדינים". הם רוצים שיאומץ תקן של 32 תלמידים בכיתה באופן […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.