חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

אנחנו צריכים להעלות את השמאל לשלטון. אין דרך אחרת

נושאים כלכלת בית, פוליטי ב 19.06.14 0:30

ממשלת ישראל הנוכחית היא לא רק הגרועה בתולדות ישראל, היא גם הצינית שבממשלות ישראל. אין לשריה שמץ של בושה, אין לחבריה שמץ של תחושת חובה או הערכה כלפי בוחריהם.  הפלת החוק להעסקה ישירה מוכיחה שוב שזה לא מספיק שיש חברתיים בימין, צריך להעיף את הימין הביתה. אם אנחנו רוצים העסקה ישירה, שכר מינימום ראוי, חופים ציבוריים ודיור ציבורי נגיש אנחנו צריכים להעלות את השמאל לשלטון. אין דרך אחרת
מאת: ק. טוכולסקי

33rd Govt.

שוטים ועקרבים, שיהיה בתאבון

לא מכולם מצפים להפסיק את הכול בגלל המצב הביטחוני, בזמן שעובדי רשות השידור מפסיקים את הצעדים הארגוניים בגלל ה"מצב הביטחוני", הממשלה ממשיכה כרגיל. בסך הכול מה כבר יכלה הממשלה לבקש יותר? הנה מיסוך של שנאה ופחד שאפשר להתחבא מאחוריו להרהיב להג לאומני ולעשות הכול כדי שאף אחד לא יחשוב לרגע, הי הממשלה שלנו, זו שמספרת לנו שאין כיבוש, שמצבנו לא היה מעולם טוב יותר, שהכול דבש בממלכת המתנחלים, היא לא פישלה ובגדול?, זה לא יקרה. הם לא יודו ואנחנו כנראה גם לא נשאל. בשביל זה יש פנלים של משרתי הון ביטחוניסטים בכל ערוצי התקשורת, בשביל נתח עד מוות את הכלום והשעמום ולא לדבר על הפיל הלבן של הכיבוש שתיכף כבר ידחוף את כולנו מהחדר.

ומאחורי המיסוך התיישבה השבוע וועדת השקרים לחקיקה ובין השאר הפילה את החוק שדורש העסקה ישירה למרות שעליו חתומים 62 חברי כנסת, כולל מספר חברים מהקואליציה ובמקביל אישרה את תכנית ה-0% מע"מ של שר האוצר. הקו התחתון של מה שקרה בחדר של וועדת השרים החשובה ביותר די פשוט, כסף לעמלים בשביל שאולי יוכלו להרשות לעצמם דירה לא ניתן, אבל הנחות לחברינו הקבלנים, ניתן גם ניתן. האמת, די צפוי, בממשלה הנוכחית בחרו אנשים משלל סיבות, חלקן בתמימותן אפילו טובות. רק שהנבחרים לא נמצאים שם בשביל לקדם את השלום כמו שקיוו בוחריה התמימים של ציפי לבני ואפילו לא בשביל לדאוג לאינטרסים של המעמד הבינוני כפי שקיוו בוחריו התמימים של יאיר לפיד. הם לא שם בשביל שישראל תהיה חזקה כפי שמייחלים בוחרי הליכוד ביתנו וגם לא בשביל שיהיה בית יהודי. מציפי ליבני ועד אורי אריאל, מעמיר פרץ ועד עוזי לנדאו, מיעקב פרי ועד גלעד ארדן, הם שם בשביל לשרת את שלטון ההון, לדאוג לחזקים ולדכא את החלשים.

הצעת חוק 0% מע"מ מלמדת כמה הממשלה הזו מתוחכמת ברעה שלה, הגזירה הזו אינה חד ממדית אלא רב ממדית. מצד אחד היא תקטין את הכנסות המדינה, מהצד השני היא תאפשר לקבלנים להעלות את מחיר הדירות ולספוג לתוך כיסיהם חלק ממה שהיה המע"מ. אם המע"מ הוא 18% סביר להניח שבשלב הראשון נראה ירידה של קרוב למחצית משיעור המע"מ במחיר הדירות, את השאר יספגו הקבלנים לכיסיהם. מיד לאחר מכן בעקבות הירידה הקלילה יגדל הביקוש ואתו גם יעלה המחיר. אלו יובילו להשגת עוד מטרה, הגדלת הייאוש והפטליזם בציבור שיראה בכישלון עוד הוכחה לכך שבועת הנדל"ן, מעשה ידי אדם שנועד לכפות על המיתון בישראל, היא גזירה משמים.

דחיית החוק להעסקה ישירה, מהווה גזירה מרושעת על עובדות ועובדים שבקושי מתחילים את החודש. ממשלת ישראל ביודעין, למרות כל ההוכחות ולמרות כל הבחינות והביקורות והפיילוטים, בוחרת שלא להתייחס לעובדה שההעסקה הלא ישירה היא העסקה פוגענית ומנצלת. העברת חוק העסקה ישירה הייתה מזרימה לכיסיהם של עובדות ועובדים רבות ורבים שמספרם הולך ורב בכל ענף וענף במשק להשתכר יותר, לעמוד על שלהם מול מעסיקים פוגעניים ומנצלים, להשיב לעצמם את כבודם כעובדות ועובדים. וזה בדיוק מה שממשלת ישראל לא רוצה. ממשלת ישראל הנוכחית רוצה המון של עבדים חנוקים שבקושי גומרים את החודש ולא עובדים גאים המתפרנסים בכבוד. עבדים שחוזרים הביתה בסוף יום מרוטים מעייפות ומדוכדכים מחדלונם, עבדים שמעלעלים בישראל היום או בידיעות ולומדים שמעולם לא היה מצבנו טוב יותר בזכות ראש הממשלה או שר האוצר ואין להם כוח אפילו לבטא את מצוקתם על הפער שבין הנייר למציאות חייהם.

ממשלת ישראל הנוכחית היא לא רק הגרועה בתולדות ישראל, היא גם הצינית שבממשלות ישראל. אין לשריה שמץ של בושה, אין לחבריה שמץ של תחושת חובה או הערכה כלפי בוחריהם. הפלת החוק להעסקה ישירה מוכיחה שוב שזה לא מספיק שיש חברתיים בימין, צריך להעיף את הימין הביתה כי החתימות על החוק של מירי רגב וחיים כץ, שמעון אוחיון ואורלי לוי לא שוות כלום. אם אנחנו רוצים העסקה ישירה, שכר מינימום ראוי, חופים ציבוריים ודיור ציבורי נגיש אנחנו צריכים להעלות את השמאל לשלטון. אין דרך אחרת.

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , ,

10 תגובות

  1. ל רפי :

    טוכולסקי המתלהם חוזר שוב...

    סליחה חברים, אני מניח שעד עתה לא ממש רציתם להחליף את הממשלה ועכשיו, בגלל הפלת הצעת החוק הבלתי סבירה הזו, "הגיעו מים עד נפש".
    טוב, זה מזכיר לי את ההפגנות של קיץ 2011 – קטרזיס נפלא, אבל חסר תכלית של ממש. קטרזיס זה דבר טוב לפעמים, אבל אם הכוונה האמיתית היא לא להוציא אויר חם, המטרה המיתית אינה צריכה להיות קטרזיס.
    התעוב וההתנגדות של חלקים נרחבים בציבור לאוליגרכיה הסוציאל-פועליסטית של פעם, היתה כל כך חזקה ש: א. היא סולקנ מהשלטון בסיסמה "מושחתים נמאסתם", ב. התחושה הזו חיה וקיימת עדיין, בוודאי אצל כל מי שחווה את החוויה ההיא, ג. אסור שתחזור ותרסק שוב את המשק הלאומי, שנדרשו למעלה מ- 30 שנה כדי להביאו למצבו הנוכחי – תוצר של כ- 39,000 $ לשנה לאדם, במדינה שהכפילה את אוכלוסייתה ויותר מאז.
    אחת הבעעיות הרציניות של העבודה הלא מאורגנת כיום היא שמנסים להסדיר אותה באמצעות תאוריות סוציאליסטיות פופוליסטיות במקום בתכניות ביצוע אפקטיביות.
    השאלה מיהו המעסיק אינה השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא מהם תנאי ההעסקה של העובדים, ומי מסייע להם להשיג תנאים אלה וכיצד.
    אם לא תהיהי אבחנה ברורה בין טיפול בתנאי ההעסקה של עובדים, לבין נסיון להשתלט על עסקים ולהכתיב את דרכי התנהלותם, תמשך ההתנגדות הקיימת לכל הסדר לכאורה שמכוון לשפר את מצבם של העובדים.
    לכן, במקום לנסות ולהחזיר את הגלגל לאחור, דבר שלדעתי לא יצלח ובצדק, ורק יעורר מלחמות סרק מיותרו וממושכות, מוטב למקד את המאבק בהגנה על זכויות העובדים – איגוד מקצועי אמיתי, ולא ממלכה בתוך ממלכה.
    במשק הגלובלי של היום, אין יותר מקום "למשחקים" הישנים. זהו עולם עיסקי מסוג אחר, וצריך להשתלב בו תוך התחשבות בכללי המשחק המתאימים לו ולא לימי המהפכה התעשייתית.
    יתר על כן, מי שסבור שעובדי נקיון יכולים להרוויח משכורת שמזכירה אפילו מרחוק את זו של עובדי היי-טק או תעשיית הידע, או התעשייה הפרמצבטית החדישה וכו' – טועה. תעשיה שהמחזור שלה הוא 100,000 ש"ח לשנה, לעולם לא תוכל להתחרות בתעשייה שהמחזור שלה הוא 300,000 $ לשנה ויותר; זו אקסיומה!
    אנו על סף עידן הרובוטיקה, ואני מציע לא להלחם בו אלא להשתלב בו. ועידן הרובוטיקה ייתר רבים מעובדי הכפיים והשרותים הבסיסיים כבר בשנים הקרובות. מציע להתכונן…
    מקומות העבודה העתידיים יהיו עתירי ידע והשכלה (זה לא יתרון, זה תנאי סף), עתירי יצירתיות, עתירי כושר הסתגלות לשינויים עתירי הון, ועניים בעבודות "כפיים". מציע להתכונן.
    והכנה פרושה: א. הבנת הכיוון וקצב השינויים הצפוי, השכלה מתאימה, שמירת צרכי וזכויות העובד תוך שמירת הגמישות לשינויים הדרושה בסוג זה של תעשיות; מי שלא יתאים ילך הביתה, ואם לא נניח לתעשיות לשרוד בעולם התחרותי שלהן, הן תברחנה מכאן. אם המשק הישראלי לא יוכל לספק יותר ויותר מקומות עבודה מתקדמים, וסביבם מקומות עבודה קצת פחות מתקדמים, עם יכולת לשלם שכר שתואם את ספירלת ההתיקרויות שרצה אחרי "טירוף הקידמה הטכנולוגית", מצבם של העובדים רק ילך ויחמיר.
    אם המשק הציבורי לא יתייעל ויפסיק לסחוט הטבות שכר שאין להם שום הצדקה ויסוד כלכלי, כגון תוספת שכר תמורת שיפור מערכות המיחשוב במשרד ממשלתי כזה או אחר – העבודה הניהולית תוצא למיקור חוץ בין אם נרצה ובין אם לא.
    למדינה לא יהיה יותר משאבים לתוכניות חלוקה, בין היתר משום שהאוכלוסיה הולכת וגדלה. וככל שבסיס פירמידת הגילים רחב יותר (יותר גילאים שאינם עובדים), הכלכלה הקיימת תתקשה יותר ויותר לשאת את הנטל כתפיה וידרשו בה שינויים, אותם שינויים ידרשו בין אם העובדים יהיו מועסקים ישירים ובין אם מועסקי מקורות חוץ, ומי שיספק תפוקה גדולה יותר ולא תאוריה טובה יות – הוא שישרוד.
    מציע להנמיך מגובה של 30,000 רגל לגובה פני הים ולהתחיל לחשוב חשיבה ראלית.

  2. מיכאל לינדנבאום :

    ממה חי חסיד ההפרטה והטייקונים?

    ממה חי חסיד ההפרטה והטייקונים?

    אולי מהאוויר ומאהבת פושעי ההון?

  3. יש עתיד לעשירים :

    0% מע"מ דירה=תגמול בני עשירים+השתמטות מגיוס

    תוצאה אפשרית של החק שיזם יאיר לפיד בענין מע"מ בשעור 0% על דירה הנקנית מקבלן- חוק זה מפלה לרעה בני עניים (שלא יכולים לקנות דירות מקבלן) לעומת בני עשירים. ההפליה מגדילה את הפער שביניהם, כלומר את אי-שוויון ההזדמנויות שבפניהם, בסכום של עד 280 אלף שקל.
    הפליתם לעומת בני עשירים שלא שרתו בצבא היא רק בסכום 166 אלף שקל = 17.5% כפול 950,000
    אבל אם בני עניים ישרתו בצבא, אז הם "יתוגמלו" על שרותם בכך שהשרות יגדיל את ההפליה שגלומה בחק זה בינם לבין עמיתיהם לשרות בעוד 114 אלף שקל = 17.5% כפול (1,600,000-950,000).
    פער בהזדמנויות, על אף שלכאורה אינו שולל כסף מאיש, מביא הפסד לבני עניים כיון ששוק העבודה הוא תחרותי. הפער הנוסף שייווצר ישפיע, למשל, על מדת ההשכלה או מדת ההכשרה המקצועית של המתחרים בשוק.
    |
    בן עניים שיראה בקנס הנ"ל (המוטל עליו עקב השלוב בין עניו לבין שרותו בצבא) צדוק להשתמטות משרות בצבא, יוכל לטעון שזכותו היא להקטין את אי השוויון ע"י נצול 3 השנים ללמוד אוטודידקטי (אברך- שפור כשוריו הקוגניטיביים בלמוד גמרא), צבירת נסיון, צבירת הון התחלתי וכד'.

  4. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    ל. רפי, בכל הכבוד, מי שמיושן פה זה דווקא אתה.

    אתה משתמש בשפה טכנוקרטית, שמניחה אפשרות של הנדוס בני אדם, כאילו היו מכונות.
    למשל: "השאלה הנכונה היא מהם תנאי ההעסקה של העובדים, ומי מסייע להם להשיג תנאים אלה וכיצד."
    אתה מניח ש"מישהו" צריך לסייע לעובדים – בשעה שכל המחקרים מוכיחים שבלי שותפות אמת של העובדים, אי אפשר לקיים היום עולם עבודה מתקדם.

    דווקא בגלל : "מקומות העבודה העתידיים יהיו עתירי ידע והשכלה (זה לא יתרון, זה תנאי סף), עתירי יצירתיות, עתירי כושר הסתגלות לשינויים עתירי הון", אי אפשר להמשיך ולהשתמש בשפה הישנה שלפיה העובד הוא "מועסק שצריכים ל"סייע לו להשיג תנאים".

    עובדה היא שיותר ויותר עובדים חוזרים היום להתארגן, גם בהי-טק.

    עולם העבודה שאתה מתאר מותנה במערכת חינוך מתקדמת ושוויונית, במערכת בריאות כנ"ל, במערכות הגנה כמו ביטוח לאומי ופנסיות שיספקו מינימום הבטחה מפני נפילה לתוך עוני.

    כבר היום ברור שדור שלם מממן את ילדיו הבוגרים והרבה צעירים מבינים שאין להם סיכוי להגיע לרמת החיים של הוריהם, שעוד נהנו מהתשתית שהניחה כאן "האליגרכיה הסוציאל-פועליסטית" כלשונך, שהקימה כאן מוסדות שבלעדיהם רבים היו מתווספים היום לעשירונים התחתונים.

    הרס העבודה המאורגנת מתחיל היום לגבות את מחירו – יותר ויותר עובדים שנכנסים לשלב הגמלאות מוצאים עצמם היום ללא בסיס קיום למרות שהפרישו שנים סכומי עתק לפנסיה. פעם הבעיה היתה של האוכלוסיה שלא היתה מכוסה בביטוח פנסיוני, היום גם המבוטחים מצטרפים למעגל העוני, כי אבדו את כוחם הארגוני שהיה אמור להגן עליהם מפני משחקים בכסף שלהם.

    חוץ מזה תיזהר בנבואות שטחיות על העתיד. העבודה הזולה במזרח כבר דורשת את זכויותיה ועולם ההון הוא זה שיצטרך להתאים את עצמו ליותר שותפות עם העובדים.
    רשום לפניך בבקשה את ההערה הזאת, שמסתמכת על מידע אמפירי ולא על נבואות.

    המעבר הזה יכול להתרחש בדרכי שלום או בגל של הרס עצמי שיעבור על העולם. הנסיון ההסטורי לא צופה טובות. אבל מי שיש לו קצת הגינות כדאי שבחצר הקטנה שלו יכין לעצמו בסיס של שותפות וסולידריות כדי לאפשר התמודדות טובה יותר עם כל השינויים.

    הממשלה הנוכחית פועלת בכיוון ההפוך.

  5. אופק :

    שלי יחימוביץ' כמעט יצרה שינוי במפלגת העבודה אך העסקנות חזרה לשלטון שם, זו האלטרנטיבה שאתה מציע?

    אולי אם המפלגות הערביות אכן יתאחדו ודב חנין ייפלט החוצה וישתלט על מפלגת העבודה תוך זמן קצר הציבור יקבל מנהיג שמאל בעל אידיאולוגיה ברורה ומסרים חדים… טוב, בחזרה למציאות…

  6. שוקי :

    יפה.

    אולי חטאת בהכללה או שתיים אבל מלבד זה די מדויק.

  7. אין שמאל אשליה :

    אשלית השמאל נגדעה שוב ושוב -חברתית-כלכלית-בידי מי שמוכרים עצמם

    לבעל הקפיטל הניאוליברלי במסווה עלה תאנה של דורשי טובת הציבור,פחחח.
    שמאל כלכלי חברתי וכפועל יוצא ,אולי ,גם שמאל מדיני, יקום כשמפלגות ערביות תתאחדנה עם יהודיות המחזיקות בתפיסת-עולם מוכחת אמפירית של עשייה במציאות למען צדק חלוקתי, שיוויון בחלוקת משאבים -הון -אמצעי ייצור-נכסים.
    לא העבודה בעיניים,
    לא מר"ץ,
    לא לבני חממי כסא-
    לא ולא לפיד דוגמן ה"פועלים"-
    קל וחומר
    שלא הבית היודיניצי
    ולאוו אדום גדול לליפרמן ישרבלוף שלנו נאשקה,
    אינם מספקים ואינם מסוגלים ולא רוצים לספק את הסחורה,נהפוך הוא ,הם גם באים ממחוזות- ההון ומקלטיו כמשרתיו הנרצעים וכחסידיו והם חבים לבנקסטר חוב – מעריכי על עצם ההזדמנות שהוא העניק ומעניק להם -באמצעות אי פרעון חובותיהם לבנק -להגיע לשלטון ,להתבצר שם ולממש את האינטרס הבנקסטרי של מיטוב- רווחים בכל מחיר ועל חשבון האינטרס של האזרחים,הריבון העבד הנרצע בכלכלת-עבדים בשכר-עבדים מתוך מדיניות כלכלת חוב מובנית היטב בסיוע שקרי הממסד והמבנים הלמ"ס,ב.י בחוק ב.י הב.ל וכהנה וכהנה ממסדי הפוליטיקה-צבא-אקדמיה-הון הרקובים רקב צחנתי מן המסד עד הטפחות.

  8. אורי יזהר :

    צודק

    צריך להעלות את השמאל לשלטון. אתה צודק. אבל איך עושים זאת?

  9. ל רפי :

    תשובה למשתמש האנונימי (4.) וגם לאחרים

    ראשית, מדוע משתמש אנונימי? – האם אתה מתבייש בדעותיך או אינך בטוח בהן?!
    לגבי כל השאר:
    א. בעניין ההתיישנות – אמרת… אז אמרת, אבל לא הסברת.
    ב. בעולם טכנולוגי וטכנוקרטי, שפה טכנולוגית אינה שלילית ואינה חסרון, היא השפה הנכונה. אם תזכור שמשוררים ברובם המכריע חיו ומתו עניים ולעיתים חסרי כל, המציאות מדברת בעד עצמה.
    ג. אינני רואה שום מצב מציאותי בטווח הנראה לעין, שבו מקומות עבודה יהיו וולונטריים בהתיחסותם לעובדים, כלומר: יחלקו את נכסיהם בין העובדים בהתנדבות כמחווה של התקף הומניסטי בלתי-צפוי. באותה מידה אינני רואה את העובדים, או המועסקים למי שחשובה לו הסמנטיקה, מתנהלים כך לפתע לפי "תאוריית הנחיל", ואינם מנוהלים מרכזית.
    ד. אינני רואה בטווח הנראה (בערך עד בוא המשיח…) לעין מציאות שנעדר ממנה מוטו הרואה ביזמות דרך להגדיל הכנסות, ולשפר תנאי חיים, ומייצר כחלק אינהרנטי מעצם קיומו תחרות על חלוקת משאבים בכל מגזרי הכלכלה והחיים החברתיים (גם מעמד חברתי הוא משאב במובן שהוא תגמול על הכרה של החברה בתרומה "מועילה"). מוטו זה פעיל בכל מגזרי החברה והכלכלה, בכל שיטות הממשלת הדמוקרטיות ובכל הרבדים החברתיים; מי שיכול יותר, גם ירצה יותר.
    ה. לכן, בכל מקרה, בכל מגזר ובכל רמה חברתית יהיה צורך לווסת את חלוקת העושר החברתי, מבלי להרוג את התרנגולת המטילה ביצי זהב. מנגנון העושה זאת היטב בכל מסגרת חברתית-עיסקית-כלכלית הוא מה שנחוץ למנהליה, בין היתר משום שאין סיכוי לנהל את העולם כמערכת אוניברסלית אחת.
    ו. התארגנות מועסקים פורמלית לצורך פתרון הבעיות האינהרנטיות שבהן מדובר כאן, כשלעצמה איננה פתרון לשום דבר. היא יותר "פאטה מורגנה" ופחות פתרון. התארגנויות מסוגים שונים היו בעבר, ובימי הזוהר של הסתדרות העובדים הכללית, הן הקיפו חוגים רחבים מאוד של ציבור העובדים, אבל הפכו להיות בעיה חמורה בפני עצמה, הרבה יותר משהציעו פתרון. כל עוד היה המשק הישראלי משק של מדינה שבדרך, משק סמי-אוטרקי שמנותק במידה רבה מהעולם החיצוני, ניתן היה לחיות עם מציאות זו, גם מחוסר ברירות אחרות. מרגע שנפתחה ישראל לשוק העולמי, כל בניין הקלפים התחיל להתמוטט. נכון, באותם ימים עליזים החליפו את הקשרים האישיים וקשרי ההון של היום, בדומה לעולם הבולשביקי, פנקסי מפלגה, קשרי מוצא, קשרים אידיאולוגיים וקרבה למפלגה שלטת אחת. בכל ארגון גדול קיימות תופעות אלה… – הצדק מפחד ממונוליטיות ההמון או מהמנהיג ששולט בה.
    ז. חוקי פנסיה אינם מספיקים להבטיח זכויות סוציאליות בסיסיות של אזרחים, כבר ראינו זאת בכל המדינות המתקדמות. שימור בפועל של ערך הפנסיה חשוב לא פחות, וכאן תלוי הדבר במנגנונים המופקדים על כך ובמי שמפעיל ומבקר אותם יותר מאשר בעצם חוקי הפנסיה (די אם אזכיר בעניין זה את "דמי הניהול") – הפער שבין הלכה למעשה. כול צומת שליטה היא מוקד כוח וכמו כסף – הכוח משחית.
    ח. העבודה הזולה במזרח אינה גובה מחירים. תחילה היא איפשרה, למשקים עשירים לבודד עבודות כפיים מעיסוקים "מכובדים" לשלם מעט לעובדים במזרח להגדיל את הרווח במדינות העשירות ולשלם יותר לעובדים במדינות אלה ע"ח המזרח, ועדיין להרוויח הרבה כסף ברמת התאגידים הגדולים. בהדרגה מתרחשות שתי תופעות מקבילות: המזרח לומד את הפטנט, ומנסה לגזור לעצמו קופונים גדולים יותר מערך התוצר. המזרח מגיע למיצוי יכולותיו לספק מוצרים זולים בעבודת כפיים בלבד או בעיקר. הריווחיות של התאגידים יורדת, הצפי של עובדי התאגידים עולה, משום שגם הם מבינים את "הפטנט" (ולא בהכרח מפיקים מעצמם יותר), הריווחיות יורדת והתאגיד נקלע למצוקה. ברמת העל של התאגיד גם כן לומדים את "הפטנט". תחילה מבקשת ההנהלה תגמול בצורות שונות על שהשכילה להגדיל את הריווחיות. אחר-כך הופך הדבר לנורמה תלויית-זמן שאינה תלויה בתוצאות העיסקיות, חלקים גדלים והולכים מהרווח הגולמי מוקדשים למשכורות העל, ומה שקורה ברמות העל מחלחל גם למועסקים ברמות הנמוכות יותר.
    כאשר התאגיד אינו מסתדר יותר בכוח הכנסותיו העצמיות, הוא הולך לבנקים ומקבל הלוואות ושם מתחיל מעגל קסמים חדש, אך בעל מאפיינים דומים. אם מוסיפים לכל אלה תהליכים בעלי אופי דומה שמתרחשים במדינות שהן ספקיות חומרי גלם או אנרגיה, ומוסיפים לכך גם את השפעות ההתפתחות הטכנולוגית "הפראית", שרק מייקרת את מוצריה בגלל עלויות פיתוח גבוהות, בגלל מחזורי פיתוח קצרים, בגלל בעיות שיווק, הפצה, ותמיכה מורכבות יותר – מתחילים להבין טוב יותר את מעגל הקסמים שהגלובליזציה כופה על העולם, ועולם כופה עלינו כחלק ממנו.
    התהליך בשלימותו מורכב הרבה יותר ומקיף את הכל ואת כולם, והבעיה האמיתית היא שכל מי שנכנס למעגל זה, אינו מסוגל להתמודד מולו בכוחות עצמו – הוא פשוט קטן מדי וחלש מדי. והעולם עצמו אינו מאורגן מספיק ונתון בניגודי אינטרסים רבים וגדולים מדי מכדי להתארגן ביעילות. לכן מציאות זו מחריפה ותלך ותחריף גם הלאה.
    השינויים במזרח ידחפו חברות לעבר אזורים תת-מפותחים אחרים, שישמשו באופן זמני "בלמי זעזועים" וכאשר אלה יתחילו להתפכח, תחריף הבעיה עוד יותר…
    תקטן היריעה לתאר כאן את מכלול השילובים שמייצרים את ההתנהלות החברתית-כלכלית-פסיכולוגי-פוליטית-עסקית של העולם. לכל אלה נוספות המערכת המוניטרית העולמית, טרופי הבורסות, שווקי ההון וניירות הערך שחלקם ראליים וחלקם מדומיינים – זו ההוויה בה אנו חיים הים בין אם נרצה ובין אם לאו. דיבורים על התארגנות מועסקים, שכר מינימום, פנסיה, צדק חברתי ועוד, כולם מוצדקים אבל לא מועילים, אם הם אינם מושתתים על האופן בו אנו מחוברים לעולם הכאוטי הזה וכיצד חיבור זה יכול להיות מנוצל להעלות אותנו לראש הגלים במקום להוריד למצולות. דבר אחד לפחות ברור. כדי לקבל יותר חייבים להגדיל את העושר הלאומי, או את חלקנו בעושר העולמי. כשיש צמיחה ראלית, מדובר בנתח מתוספת שלא הייתה קיימת קודם. כאשר אין צמיחה – מדובר במלחמה על מה שיש, וזו מציאות קשה ואכזרית הרבה יותר.
    ט. מעברי עושר מרובד או מגזר אחד של האוכלוסייה לאחר או לאחרים, איננו ספונטני, לא היה כזה ולא יהיה כזה כל עוד אנו בני-אדם. לדבר על מצב בו מיליארדרים, מיליונרים וסתם עשירים מוותרים בהתנדבות על, למשל, 90% מהעושר שלהם לתמיד לטובת מי שיש להם פחות. או על מצב שהוויתור כבר נעשה וכל מה שחסר זו חלוקה שוויונית או צודקת או הוגנת (מחק את המיותר) כאילו אנו יודעים לבנות, להפעיל ולקיים מנגנון כזה – זהו שיח סרק. אני משוכנע שגם אתה אינך חושב ברצינות לוותר על 30% ממה שיש לך למען אלה שיש להם רק 30% ממה שיש לך. מול המוסדות והמערכות הפוליטיות, הכלכליות, התקשורתיות והאליטיסטיות בכל חברה ברמת מדינה – דמוקרטית ולא דמוקרטית – שלהם כוח אדיר, שמוגן גם על-ידי המערכת המשפטית הפעילה בחברה נתונה, ארגוני מועסקים מקומיים אינם יכולים להתמודד בהצלחה. אם ינסו להתמודד ברמת האירגון הפרטני בו הם מועסקים, הם חייבים בראש וראשונה להבטיח שימשיך להתקיים. אם לא יתקיים, גם לא יהיה להם במי להאבק… וכדי שיתקיים עליהם להתחשב בצרכיו ואת צרכיו קובעים השוק, הבעלים וההנהלה. שלושת הגורמים הללו אינם זקוקים לשותפים לניהול, במיוחד אם שותפים אלה אינם שותפים גם ללקיחת סיכונים (ולמעשה העובדים אינם יכולים לקחת על עצמם סיכונים, משום שלרוב אין להם רזרבות…). במעגל קסמים זה, אני ממליץ מאוד לא למהר לפתרונות אוטופיים, אוניברסליים ואידאליים.
    י. הממשלה הנוכחית אינה מורכבת מאנשים שונים ממני וממך, והשאלה האמיתית היא מדוע היא פועלת כפי שהיא פועלת? ומדוע חרף החלפתם של למעלה מ- 50% מחברי הכנסת בכנסת הנוכחית במהלך הבחירות האחרונות, עדיין לא התחולל הנס הגואל?! אני טוען שגם אם יוחלפו 80% מהם ויותר, לא מכך תבוא הגאולה. שינויים אמיתיים יתחוללו ע"י תהליכי אבולוציה בשני מסלולים שלובים: 1. שינויים ב- DNA של החברה מאינדיבידואליזם מרסק לסולידריות מלכדת; 2. תהליכים המיישמים מוטציות ב- DNA הקיים כדי להתמירו ל-DNA חדש.
    שינויים ב- DNA מחייבים שהחברה תהיה סולידרית מיסודה, אכפתית וסולדת מאינדיבידואליזם דווקאי. אני, למשל, אינני מוכן לוותר של שום דבר משלי עבור מי שניתפס על ידי כאגואיסט ואגוצנטרי. שינוי DNA הוא בעצם היפוך כיוון החשיבה המקובל על-ידי חינוך, הסברה ושיכנוע עצמי מהתובנה השלטת כיום, הרואה ביחיד את סיבת קיומה של המדינה ובשרות גחמותיו הפרטיות את אידאל התנהלותה. לדעתי, דווקא החברה היא היסוד החיוני לקיומה של המדינה, ומתוך שהמדינה מתכוונת למקסם את שירותה לחברה, יוצאים נשכרים גם היחיד וגם החברה. המשמעות האמיתית של שינוי זה הוא שמרכז הכובד של מעשי ומנגנוני השלטון היא החברה, והם משרתיה. ברור לכל מי שעיניים בראשו שכיום המציאות הפוכה. זהו שינוי ה- DNA שבלעדיו לא יתרחש השינוי האיכותי שכולנו מייחלים לו.
    מאחר ואי-אפשר ל"סגור את המדינה", לשנותה ואז לחזור ולפתוח אותה מחדש, אין מנוס מהתפתחות הדרגתית של תודעת השינוי הדרוש וממהלכים להטמעתו. כאשר יובנו הדברים על ידי חלקים נרחבים של הציבור, יואץ תהליך השינוי. ללא הבנה כזו, יחשוש רוב הציבור משינויים, יחתור לשמר את הקיים ויאט את השינוי, אם לא ימנע אותו כליל.
    הממשלה הנוכחית אינה פועלת הפוך לשום דבר קודם. היא ממשיכת דרכן של ממשלות שפעלו לפניה והיא נוהגת כמותן. במובן זה היא דומה לרוב הממשלות בעולם המפותח. הנסיונות הסקנדינביים המוגבלים, שניצלו מציאות התחלתית נוחה בראשית ימי הגלובליזציה, ושכבר כיום נכרת בהן שחיקה, אינם פתרון כללי ובוודאי שאינם פתרון לישראל. היחיד בתוך החברה, החברה כמבנה סולידרי שמרכיב האחריות ההדדית הוא אבן-פינה בו, והמדינה כמסגרת שתומכת, מסייעת ומגנה על היחיד בעולם כאוטי – הם תנאי סף לתיקון מודרג של רבים מהליקויים הקיימים.
    מי שסבור שיוכל לחולל שינויים אלה על בסיס של התארגנויות אינדיבידואליסטיות אד-הוק, בשיטת זבנג וגמרנו, באמצעות כמה "פוסטים" ברשתות חברתיות ובחסות סיסמאות על צדק חברתי – טועה בגדול.

  10. אין לי רגע דל :

    והו והא ואל תשאל או סקנדל או פסטיבל.

    יצאה העז, כפי שצפיתי, ועכשיו מתחיל הפסטיבל התורן – דוח ועדת גרמן. מה באמת אין שם?

    אין קיצור תורים לניתוח, כי בשביל זה צריך לטפל מוקדם יותר כדי למנוע את הניתוח.
    כלומר רפואה ראשונית ומשנית נגישה ואמינה.
    החענדאלאך של גרמן הם לא הפתרון.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.