בכנסת נערך שימוע נגד העסקת עובדי קבלן

נושאים זכויות עובדים ותעסוקה, עלו ברשת ב 15.06.14 0:05

הקואליציה להעסקה ישירה – פורום רחב של ארגונים המתנגדים להעסקה קבלנית ארגן את השימוע והוא נועד לחשוף את הציבור ואת חברי הכנסת למציאות היומיומית של עובדי הקבלן בשירות המדינה. השימוע נערך שבוע לפני ההצבעה על הצעת חוק המבקשת לאסור על המדינה להעסיק עובדים באמצעות קבלנים

להתיר פה אילמים

אני לא יודעת אם אתם מרגישים את הרגע היסטורי בו אנו מצויים, אבל לא בכל יום מתקיים שימוע ציבורי בפרלמנט הישראלי. ליתר דיוק, אירוע כזה לא מתרחש כלל. והנה, אנחנו, אתם ואני, מתכבדים להתחיל תהליך של חשיפה, בדיקה, שקיפות, והסקת מסקנות ממהלכים ממשלתיים.

(אורנה עמוס, מייסדת הקואליציה להעסקה ישירה)

להאיר את הניצוּל בפנס

למשך שעה אחת, ביום רביעי בערב, העובדים השקופים שבינינו קיבלו הזדמנות להיראות. לעובדות האילמות בדרך כלל ניתן פה, ואחת-אחת הן השמיעו את עדותן בכנסת בפני אולם מלא מפה לפה. לא בדיון רשמי, אלא בשימוע אזרחי שארגנה הקואליציה להעסקה ישירה – פורום רחב של ארגונים המתנגדים להעסקה קבלנית. האירוע נועד לחשוף את הציבור ואת חברי הכנסת למציאות היומיומית של עובדי הקבלן בשירות המדינה, והוא נערך שבוע לפני ההצבעה על הצעת חוק המבקשת לאסור על המדינה להעסיק עובדים באמצעות קבלנים. את ההצעה מובילים זהבה גלאון (מרצ) וחיים כץ (הליכוד ביתנו), והצטרפו אליה עוד 60 חברי כנסת.

את הדיון הנחתה תמי מולד חיו, והשתתפו בו חברי הכנסת שלי יחימוביץ' (עבודה), שמעון אוחיון (הליכוד ביתנו), דב חנין (חד"ש), וגם חיים כץ (הליכוד ביתנו) ששלח תמיכה טלפונית מרחוק. בוועדת המומחים, שהופקדה על שמיעת העדויות, ישבו ורדה שיפר, מאיר בוזגלו, ואבי שמחון – יועצו הכלכלי של נתניהו ששימש כפרקליט השטן.

אנחנו מודים לכם על הנכונות שלכם להקשיב ולחקור ולהאיר בפנס על התהליך של ביזוי ערך העבודה והפיכתה כלי לצבירת הון של מעטים על גבם של העובדים.

לחקור את הניצול והעוול המתמשכים של ציבור העובדים, מסחורם והפיכתם מאנשי עבודה לחפצים.

להוציא לאור את מחשכי הנזק שנגרם לחברה הישראלית, את האחריות להתפוררותה, הזנחתה וחיסול ערכי הערבות ההדדית והסולידריות שכה אפיינו אותה.

(אורנה עמוס)

שמעון אוחיון, שמקדם הצעת חוק הנוגעת להעסקה קבלנית של מורים בלבד, סיפר בפתח השימוע על מסלול הייסורים של בתו המורה.

שלי יחימוביץ' דיברה בעיקר על כך שהמועסקים אינם נספרים בשום מניין, לא מופיעים בשום סטטיסטיקה ולמעשה הם כמו חפצים שימושיים, שמוחלפים בשעת הצורך או כשמתים – ללא שם או זהות אישית. גם למוסדות המדינה אין מושג באיזו כמות של מועסקים מדובר.

בעימות שהיה לי עם קובי אמסלם הממונה על השכר באוצר הוא אמר: בשירות המדינה אין מי שמרוויח פחות מ-6,500 שקלים.

שאלתי אותו – כמה מרוויחה המנקה שמנקה לך את המשרד ואת השירותים שאתה משתמש בהם?

הוא ענה – אבל היא לא עובדת מדינה.

– למה היא לא עובדת מדינה? היא עובדת בדיוק באותו משרד שאתה עובד. באותם "חצרים", כמו שקוראים לזה בחוק, באותו מקום עבודה, מנקה את השירותים שלך? למה היא לא עובדת מדינה?

(ח"כ שלי יחימוביץ')

העובדים מדברים

אחר כך נפרשו לאוזנינו עדויות של מורי קבלן, עו"סי קבלן, עובדי קבלן בניקיון, מטפלי קבלן בקשישים ואפילו מתכנן קבלן בוועדת תכנון מחוזית. האם צריך לחזור על פרטי העיוות הנוראי הזה? מצב של עבדות, שבו אנשים הולכים לעבודה בלי חשק, אין להם למי לפנות כמעסיק, אין להם כתובת, אין להם ערך עצמי, הם לא נספרים, לא נחשבים. לעיתים עובדים לידם חברים באותו מקום, אותה עבודה – אך אצל מעסיק אחר, ישיר, וערכם גם הוא משתנה עקב כך. הם מוזמנים ליום האישה, להרמת כוסית, לטיול ממקום העבודה. חבריהם עובדי הקבלן – לא. שלא לדבר על השכר הנמוך, הפיטורים התכופים, הפנסיה לעתיד ושאר התנאים הסוציאליים שלא קיימים… הם יכולים להיות מפוטרים מרגע אחד למשנהו, בגלל תירוץ כזה או אחר (מישהי סיפרה שפוטרה מעבודתה כמטפלת בקשישים מהסיבות הבאות: פעם חשבו שהיא גנבה לימון, פעם גילו שיש לה חתול בבית, ועוד כמה סיבות הזויות) – כי יש כמוהם אלפים שרק מחכים לאפשרות לעבוד.

להמשך קריאה באתר המשמר החברתי