חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הבחירות לנשיאות – ארבע הטעויות של נתניהו

נושאים פוליטי, פוליטי-רון ב 1.06.14 0:40

ראש הממשלה חשף ארבע טעויות משמעותיות במהלכיו לבלום את מועמדותו של ראובן ריבלין. העוצמה בדמוקרטיה הישראלית מבוזרת, וראש הממשלה אינו שליט-על בה. פרשת הבחירות לנשיאות מוכיחה עד כמה הדמוקרטיה הישראלית חזקה דיה כדי לבלום ניסיונות לפגוע בה

מאת: רון שביט

ארבע הטעויות של נתניהו

המערכה הניטשת על נשיאות המדינה היא דרמה שכותרתה: "האובססיה האנטי ריבלינית". עד לרגע האחרון בו ניתן היה להגיש מועמדות לתפקיד הרם, ניסה ראש הממשלה לבלום את מועמדותו של ידידו לשעבר, ראובן ריבלין. במהלכיו אלה עשה נתניהו ארבע שגיאות משמעותיות:

  1. חשש מוגזם מהשפעת הנשיא: ספקולציות רבות עלו בזמן האחרון בדבר הדריכות של נתניהו מפני נשיא "לעומתי". צורמת במיוחד הייתה הדאגה, כי לאחר הבחירות הבאות ינצל ריבלין את סמכותו להטיל את הרכבת הממשלה על חבר כנסת אחר, רק כדי להיפרע מנתניהו. על מנת להפריך זאת ראוי לחזור לרוח החוק ולהיסטוריה הפוליטית הישראלית. בפועל, סמכות זו של נשיא היא כמעט נטולת משמעות, שכן היא מתממשת לאחר התייעצות הנשיא עם סיעות הכנסת שממנה מתבררת תמונת המצב הידועה כבר מראש. כך היה למשל בבחירות 2009: מפלגתה של ציפי לבני זכתה במירב המנדטים אך שמעון פרס, איש "קדימה" לשעבר, התייעץ עם נציגי הסיעות ועמד על המובן מאליו: רק לנתניהו היה רוב מספק ועל כן הוא הטיל עליו את הרכבת הממשלה. בעבר היה רק נשיא אחד אשר נקלע למצבי תיקו נדירים, שבהן הכרעתו בעלת תוקף: היה זה הנשיא השישי, חיים הרצוג, אשר נימק את בחירותיו באופן לוגי ומושכל. אגב, אם בכל זאת ייעשה בעתיד שימוש בלתי סביר בסמכות זו, הוא יהיה חשוף מן הסתם לביקורת הבג"צ אשר יוכל להפוך את ההחלטה על פיה.
  2. דמוניזציה של היריב: נתניהו נכנס לאמוק לבלימת ריבלין כאילו מדובר באויב הציבור, עד כדי כך שיש לעשות הכול כדי למנוע את בחירתו לנשיא. בכך הפך ריבלין למועמד בעל משקל רב בחסות יריבו. יש להזכיר כי אמנם נתניהו "סבל" מיו"ר הכנסת לשעבר, אך לא הרבה יותר מכל ראש ממשלה, אשר ניצב כראש הרשות המבצעת מול ראש הרשות המחוקקת. ייתכן שנתניהו חשב בטעות שיו"ר הכנסת "עובד אצלו" וגילה בדרך הקשה שהשיטה עובדת מעט אחרת? במודל הפרלמנטרי מדובר בראש רשות המייצג את ריבונות העם על כל חלקיו. על כן הוא מחויב בממלכתיות ובאינטגריטי. יו"ר הכנסת אינו שלוחה של הקואליציה או של סיעת הבית שלו. ריבלין אינו הראשון שנקלע עקב כך לקונפליקטים מֻבְנִים.
  3. בהילות ותזזיתיות: מדוע היה אנוס ראש הממשלה להגיע לישורת האחרונה של הצגת המועמדים בחיפזון ובקדחתנות? הרי אם משימתו הייתה להכתיר נשיא רצוי לו (סוגיה בעייתית שתידון בהמשך), היה הכרח להיערך לכך מבעוד מועד: לבנות חלופות מסודרות, לשרטט תרחישים, לכונן אסטרטגיה ולמנות ראש מטה. מועמדותו של ריבלין לא נפלה על ראשו של נתניהו כרעם ביום בהיר; הרי הוא דווקא ותיק המועמדים: כבר עם תבוסתו לפרס ב-2007 החל, כך נדמה, הקמפיין לבחירתו ב-2014. ובכן, שמות כה רבים נזרקו לחלל האוויר לאחרונה כמועמדי נגד לריבלין מטעם ראש הממשלה: הרב ישראל מאיר לאו, דויד לוי, משה ארנס, נתן שרנסקי, סילבן שלום, יולי אדלשטיין, אלי ויזל (נמסר כי שמו של האחרון אף עלה כשעה לפני סגירת רשימת המועמדים). היחיד שמועמדותו הייתה ריאלית עד הרגע האחרון היה דויד לוי וראוי אפוא לבחנה בתשומת לב. ראשית יש לתמוה: עד כדי כך עמוק התיעוב נגד ריבלין שיש לחסום אותו ביריב מר אחר מן העבר? הרי לוי, מבכירי הליכוד לשעבר, היה מאויביו המובהקים של נתניהו עד לפיוס ביניהם ולאחריו שוב עימות ושוב פיוס. לוי כנשיא היה יכול להיות נֶגְדָנִי לביבי עשרות מונים מריבלין. ניחא. לצורך הטיעון, אם אכן היה לוי הפייבוריט של מחנה ביבי-ליברמן, היה רצוי להציגו כמועמד במשך מספר חודשים, לאפשר לו לבנות לגיטימציה ולחשוף אותו לחברי הכנסת הצעירים מהדור ש"לא ידע את דויד". דבר מכך לא נעשה. האם באמת האמינו בלשכת ראש הממשלה, שניתן להריץ בפרלמנט מועמד שהתנתק מן העין הציבורית בשבועיים בלבד?
  4. זה לא אישי: חיוני שהלקח יילמד לכל איש ציבור בעתיד. הדמוקרטיה כאורגניזם, אינה סובלת מצב בו עניינים חוקתיים יתגמשו או יתכופפו בפני שיקולים אישיים. בל נהיה נאיביים: ברור כי האישי תופס חלק חשוב בפוליטיקה. עדיין, אסור בהחלט שהוא יאחז בעניינים חוקתיים. הצעות שונות עלו לכותרות: דחיית הבחירות לנשיא, ביטול מוסד הנשיאות וביטול סמכות הנשיא למנות את מרכיב הממשלה. כל אלו ודומיהן אינן לגיטימיות אם הן ניזונות מקושי פרסונלי. יתר על כן, כאשר מקורותיהן באים לכאורה מכיוונו של המושל בכיפה (כדי לחזק את מעמדו) יש בכך משום פגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות, שהוא מיסודותיו של המשטר הדמוקרטי.

בישראל, למזלנו, אין ראש ממשלה פועל כשליט על. יש במערכת המשטרית שלנו ביזור של העוצמה. דווקא פרשת הבחירות לנשיאות מוכיחה עד כמה הדמוקרטיה הישראלית חזקה דיה כדי לבלום ניסיונות לפגוע בה. ב-10 ביוני ייבחר נשיא עצמאי שאין לו מחויבות כלשהי לראש הממשלה. כך צריך להיות. חבל שנתניהו לא היה שושבין של מהלך כזה במקום להילחם בו בקרב מאסף כושל. ראוי שהלקח הדמוקרטי והפסיכולוגי הזה יילמד גם על ידי הטוענים לכתר ראש הממשלה בעתיד.

ד"ר רון שביט הוא מומחה למנהיגות פוליטית ולפסיכולוגיה פוליטית

נערך על ידי דליה
תגיות: , , ,

8 תגובות

  1. אנונימית מהשרון :

    זכותו

    מצטערת אני עדיין תומכת ביבי. אני חושבת שלביבי יש זכות להעדיף נשיא שיש לו אמון בו ולכן זכותו להביא ולדחוף מועמדים אחרים. הוא ניסה וזה זכותו המלאה. בסופו של דבר ביבי לא הצליח אבל התנהג באצילות ותמך ברובי. זה לא מוזכר בכלל במאמר וחבל.

  2. שי לחג :

    הכל אישי!!!

    ההערה הכי חשובה שהכל אישי! לא מתאים בכלל להכניס יחסים אישים לכל הסיפור של בחירת נשיא חדש. ככה זה שכולם מכירים את כולם… אולי עדיף להעביר לבחירה של הציבור כדי להפסיק עם המועדון הסגור הזה של חברי הכנסת.

  3. ק. טוכולסקי :

    אני לא יודע כמה נתניהו טעה וכמה הוא היה פשוט שותף לשורה של ספינים.
    יכול להיות שהוא כבר באמת מאמין שהוא יכול להרשות לעצמו כל התנהגות אחרי שהוא הצליח להבחר מחדש ב-2013 אחרי 4 שנים של כהונה איומה ונוראה.
    ריבלין ימליץ על נתניהו אם זה יהיה מועמד הליכוד בכל מקרה. נשאר רק לקוות שדורנר או שכטמן יצליחו.

  4. דליה :

    לדעתי, הבעיה היא לא אישית. נתניהו הוא אידיאולוג, ונראה לי שהוא רואה לנגד עיניו את שינוי המשטר. מעמד מוסד הנשיאות קשור בכך. יכול להיות שהוא היה מעדיף לבטל כלל את מוסד הנשיאות, וליצור משטר בו הנשיא הוא המבצע. מאחר שהוא אינו יכול לעשות בגלוי, כי כנראה לא תהיה הסכמה דמוקרטית לשינוי המשטר הפרלמנטרי בישראל, הוא כנראה מנסה לעשות זאת בדרכים עקלקלות . ריבלין הגן על הפרלמנט הישראלי ובדבריו להגנתו של הפרלמנט עמד מול נתניהו. ואם נתניהו פסל אותו לנשיאות בשל כך, ריבלין ראוי להיות נשיא בשל אותה סיבה.

  5. דליה :

    לתגובה 1
    לביבי אין שום זכות להפוך את מוסד הנשיאות המכובד למוסד זול של אינטריגות פוליטיות. נראה שבהתנהלותו בולטת המגמה להפוך את הנשיאות למוסד חסר ערך, וחבל. לומר עליו שהוא נוהג באצילות, זו אמירה חסרת שחר. הוא לא נהג באצילות, ובעניין ריבלין, נראה שתוצאה זו נובעת מרשלנות ההתנהלות לשבש את היבחרותו של ריבלין. הדמוקרטיה היא שלטון העם וראש הממשלה הוא ראשון בין שווים והוא אמור לייצג את רצון העם. התנהלותו בעניין לא שיקפה עיקרון זה. העם לא צריך לכבד את זכות ראש הממשלה. ראש הממשלה צריך לכבד את רצון העם.

  6. ל רפי :

    לוגיקה לא רלוונטית

    המאמר בנוי היטב, אבל הוא לא רלוונטי לסוגיה שעל הפרק. והסוגיה שעל הפרק היא במה באמת עוסק ביבי, ומדוע נדמה לעיתים קרובות שהוא שלומיאל, אבל הוא מצליח לשרוד ומצליח להבחר שנית, ומצליח לנהל מדיניות מזוגזגת אמנם, אבל כזו ששומרת את עקרי הדברים כפי שהוא רוצה אותם?
    התשוהב שלי שונה לחלוטין מהתשובה של רון שביט, פשוט משום שאין ארבע טעויות של נתניהו, יש התנהלות שלימה, שרק חלקה שייך לראש הקרחון המבצבץ מעל לפני הים.
    ביבי מכהן בתקופה קשה במיוחד, עם נשיא חתרן פתולוגי, שבתוקף היותו שלוח "אלי המערב", הוא נהנה ממעמד מדיני שאין לו שום קשר להשגים של פרס בדור האחרון.
    משימותיו של נתניהו הן:
    א. הכלכלה הישראלית – ממוקדת כיום במאמץ לאומי אדיר לפתוח ולפתח את הקשרים עם המזרח, על רקע הריקבון הכלכלי, המוסרי והפוליטי של המערב, בראשות ארה"ב של אובמה.
    ב. האיום האיראני. די אם נזכור לרגע את נזיפתו של נתניהו היום בשטייניץ על התערבותו בויכוח בין משב"ט לשר האוצר בנושא תקציב הביטחון…
    ג. השלב הבא במיטוט האיום הפלשתינאי אשר נתמך מבית ע"י השמאל וליבני ומבחוץ ע"י המערב, בדרך שלא תאפשר לאיש להאשים אותו באופן מלא ומוחלט בכך. ל הערכתי מכין נתניהו את התכנית החלופית לרעיון שתי המדינות – צעדים חד-צדדיים ומחפש את הרגע הנכון להפעילה.
    ד. הקשר עם יהדות העולם, ומינוף המשברים הבינלאומיים השונים, לקידום התכנית הציונית להעלאת יהודים ממקומות אלה לארץ.
    בתוך מכלול זה, יוצאים נפגעים אזרחי ישראל משום שהקשב המנהיגותי והניהולי שיכול ומצליח נתניהו להקצות לנושאי הפנים בישראל, הוא מזערי.
    אפשר שעם עוזרים אחרים, ועם נכונות לפתוח עוד מספר חזיתות שינוי פנימיות במקביל לחזיתות החיצוניות הגדולות, שתלויה גם היא בעוזרים ויכולותיהם, היה נתניהו מצליחצ לחולל עוד כמה הפתעות לידידו ויריביו כאחד.
    האם נתניהו חף מכל טעות ובוחר תמיד את הדרך האופטימלית בכל נושא – אילו כך היה, הרי שהיה "אל-אנושי". אז הוא בהחלט אנושי, ובהחלט עושה טעויות. אבל אלה טעויות שנזקן מינימלי בתנאים הקיימים ובחלקן מספקות מ"סך עשן" טוב לדברים אחרים שהוא עושה, ובהצלחה.
    קל להבין אדם במצבו של נתניהו. כמי שנתון במספר חזיתות לא פשוטות בעת ובעונה אחת, הנטיה הטבעית שלו צריכה להיות "להבטיח את האגפים", אבל להקצות לכך אנרגיות ואמצעים מוגבלים בלבד. המחיר של גישה כזו הוא גם פונטציאל כשלים גדול יותר, נכונות לשלם מחיר מסויים עבור ההתנהלות "החפיפה" שלו בחלק ממקרים אלה. במאזן הכולל של התוצאות, אלה הם פכים קטנים. אם יצליח במהלכים הגדולים הצלחה של ממש, יהיו המחירים האחרים בטלים בשישים. ואם הוא גם מצליח לבלבל את מרבית יריביו הפוליטיים ולהפנותם לעסוק בתפל ולא בעיקר, מבחינתי הוא אדם מוכשר מאוד.

  7. ציפורה :

    נתניהו חתיך וגם יש לו אנגלית מעולה. כל השאר שטויות…..

  8. נעמי :

    טעם רע

    אני מסכימה עם מחבר המאמר, כי נתניהו עשה כמה טעויות בנושא בחירת הנשיא ויש לזה בהחלט טעם רע. גם אם הנושא אינו מהות חיינו ברמה הסימבולית הוא חשוב ולא צריך היה להגרר לכזו אובססיביות נגד אדם ראוי וחבר לשעבר כמו ריבלין.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.