פיקטי מול גלברייט – על מציאות ועל פרשנות

שתי תיאוריות מתחום מדעי החברה שנשענות לפעמים על אותם נתונים ובכל זאת נותנות הסבר שונה לתופעת יתרון הצבר ההון על פני העבודה

מאת: עמית הרפז

"אי אפשר להתווכח עם העובדות" זה משפט שגור ולפעמים אפילו נכון, אבל לא פעם גם כשמסכימים על העובדות יש הבדל במשמעות שלהן, הבדל שנובע מנקודת ההשקפה בה אנחנו בוחרים. החברה האנושית עברה שינויים משמעותיים במאתיים השנים האחרונות, מריבוד חברתי כלכלי מובחן עם פערים קיצוניים בתחומים רבים, לשוויון הולך וגדל וחזרה לפערים גדלים והולכים. אתחיל בהשוואה לפני 200 שנים בגלל זמינות הנתונים והעובדה שהכלכלה המודרנית נולדה בתקופה הזאת. מדובר על תקופה בה ישנו אי שוויון עצום בחברה העולמית והוא מתגבר עם שינויי מגמה קטנים. התקופה בה נעצר התהליך הזה מתחילה בשנת 1929. אבל השינוי המשמעותי במגמה וגידול השוויון מתחיל רק בשנת 1945 ונמשך כ- 30 שנים עד שנות ה- 70. בתחילת שנות ה- 70 יש שינוי מגמה לכיוון הקטנת השוויון, מגמת אי השוויון מתחזקת בתחילת שנות ה- 80 ומאיצה מתחילת שנות ה- 90 ועד היום.

פרשנות תאורטית אחת למצב הזה מיוצגת לאחרונה על ידי פרופ' תומאס פיקטי [ורבים אחרים], היא מדברת על יתרונו האינהרנטי של הצבר ההון על פני העבודה. על פי טענה זאת, ההון תמיד נושא יותר רווח מאשר העבודה, לכן במציאות רגילה בעלי ההון "נידונו" להתעשרות מהירה יותר מאשר העובדים. התיאוריה הזאת מסבירה את העובדה שהכלכלה העולמית שינתה כיוון לאחר מלחמת העולם ה- II כתוצאה מהרס נרחב של הרכוש וההון. ההרס הזה הקטין את ההון והחליש את כוחם של בעלי ההון אבל משנות ה – 70 הצבר ההון חוזר לגדול עד שהוא מגיע למצב בו ההשפעה שלו על הכלכלה גדולה יותר מאשר כוחות אחרים. החל בשנות ה- 90 אנחנו רואים האצה משום שמהירות הצבר ההון עברה את מהירות הצמיחה הכלכלית.

התאוריה השניה מיוצגת היטב ע"י פרופ' ג' ק גלברייט [ורבים אחרים] אומרת שהתופעה נובעת מהעובדה שבשנים 1945-1973 שלטה בעולם כלכלה מתוכננת ודמוקרטית. על פי התאוריה הזאת הביא המשבר הכלכלי של 1929 לשבירת כוחם של בעלי ההון ואיפשר השתלטות של הדמוקרטיה על הכלכלה. ההשתלטות הזאת התחילה בארה"ב ע"י יישום של כלכלה תבונית (ההפך מכלכלת שוק חופשי) בידי הממשל האמריקאי. ההשתלטות הזאת בוצעה ע"י פ.ד. רוזוולט על פי התאוריה הכלכלית של ג'.מ. קיינס. עם תום מלחמת העולם ה- II החליטו המנצחים ליישם את המדיניות הזאת על פני כל העולם. בעקבות מלחמת וייטנאם הציבור האמריקאי בחר להחליף את השלטון (דאלק, 1998) והנשיא הרפובליקאי שנבחר בשנת 1968 ריצ'רד ניקסון שינה את המדיניות הכלכלית בינואר 1973. השינוי הזה החזיר ליידי בעלי ההון את כוח שגדל בתחילה באיטיות וקיבל תאוצה עם פירוק בריה"מ בשנת 1989, עד למצב הנוכחי בו יש להם יותר כוח מאשר לממשלות הנבחרות ומכאן הקיטון בשוויון.

כפי שאנחנו רואים ישנן כאן שתי תיאוריות מתחום מדעי החברה שנשענות לפעמים על אותם נתונים ובכל זאת נותנות הסבר שונה לתופעה. בשני הצדדים נמצאים כלכלנים מהשורה הראשונה והם לא חוסכים מאמצים לביסוס התיאוריה שלהם אבל נכון להיום אף אחת מהתיאוריות לא התבססה כ"חוכמה מקובלת". לדעתי לא ניתן לקבוע באופן חסר פניות איזה הסבר נכון, אבל גם ברור שאין בכך צורך, כי גלברייט צודק.

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , , , , ,

6 Responses to “פיקטי מול גלברייט – על מציאות ועל פרשנות”

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    :=)

    בהינתן התמצית של הדברים, אפשר אולי לטעון שהוויכוח פחות גדול ממה שנראה?
    ההצלחה של רוזולט (עליית היצור מ- 1939 ובמהלך המלחמה שבה הפגיעה בתוך שטחה של ארה"ב היתה מינורית), הניצחון של בעלות הברית במלחמה שהיתה כרוכה בהרס רב ובפגיעה בהון (כולל הפחד מברה"מ מיד אחרי המלחמה), שינויים סוציולוגיים עמוקים כתוצאה מהמלחמה, כולל עליית ציפיות מצד מעמד הפועלים – יצרו נקודת מפגש הסטורית.

    אם ×–×” נכון במידה כזו או אחרת – השאלה היא: האם זו היתה נקודת מפגש חד פעמית?

    האם צריך (לפי שתי התאוריות) רעידת אדמה 10 בסולם ריכטר כדי לצמצם את השוויון ל- 30 שנה?

    המסקנה די פסימית, משתי התאוריות.
    מה יש להם להגיד בעניין הזה?

  2. עמית הגיב:

    הויכוח גדול מאוד אבל איננו קשור לנסיבות שבהן העולם ישוב לניהול תבוני, נסיבות שאני לא יודע לנחש.
    גלברייט מראה כי התוצאה היא פרי מעשיו של האדם בעוד פיקטי מחפש פיתרון פשוט מבלי לשנות את התפיסה הכללית.
    הויכוח הוא בין סוציאליזם שאומר כי כלכלה צריכה להיות מנוהלת ע"י ממשלה/ות נבחרת/ות לבין קפיטליזם שמבקש לעזוב את השוק ללא ניהול.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אם הבנתי נכון את תשובתך – פיקטי המצוטט עכשיו מתחת כל ×¢×¥ רענן כמאשש האולטימטיבי של טענות הס"ד – הוא למעשה קפיטליסט "ביקורתי"?

  4. עמית הגיב:

    כן אכן מצטטים אותו, ובעיקר את הביקורת שלו על צמיחת הפערים וכתוצאה מכך פגיעה בכלכלה.
    אבל לא רבים מתייחסים לפתרונות שהוא מציע שהם קפיטליסטיים משום שלדעתו מדובר בשיטה ברת תיקון.
    לדעתי היא שגויה מהיסוד.

  5. לקסי הגיב:

    הצבר ההון שהתחדש בימי החברה הגדולה של ג'והנסון וההלאמות של אטלי נעשה לכוח פוליטי שניצל הזדמנות (ניכסון, המלחמה הקרה, פחד מקומוניזם) לבטל את הסכמי ברטון וודס ולהעביר את השליטה בכמות הכסף מידי הממשלות לידי הבנקאים.
    הניתוחים של שניהם מתישבים.
    __________
    * פראפראזה על דברי שלמי הסנדלר

  6. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    השאלה היא לא רק הדיאגנוזה –
    מה לגבי הפרוגנוזה?

Leave a Reply