חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

הממשלה אינה מעוניינת בהמשך המו"מ עם הפלסתינים והתקשורת מסייעת לה

נושאים פוליטי, תקשורת ב 29.04.14 1:05

הפיוס בין פתח לעזה שהיה אמור לשמח כל ממשלה ותקשורת שוחרת שלום, מתקבל בבעתה על ידי הממשלה ועל ידי התקשורת ההגמונית המשרתת אותה. ממשלת ישראל לא רוצה באמת להניע משא ומתן והתקשורת ההגמונית עוזרת לה לעצב את הנרטיב השקרי של אין פרטנר

מאת: קורט טוכולסקי

אין פרטנר בישראל לא בממשלה ולא בתקשורת

בשנת 2000 שיווקה התקשורת הישראלית מהארץ ועד בכלל את שקר האין-פרטנר אחרי כישלון פסגת קמפ-דוויד. אהוד ברק בעזרת ספינולוגים מיומנים ועיתונאי חצר גילה לכולנו שאין עם מי לדבר. 14 שנים חלפו וביבי חוזר על אותו הטריק. שוב מארי שביט בהארץ וימינה מזמררים כותבי הדעה המדינית את אותו הקשקוש, אין פרטנר. האשמה לכישלון המשא ומתן מוטלת על הצד הפלסטיני והפיוס בין פתח לעזה שהיה אמור לשמח כל ממשלה ותקשורת שוחרת שלום, מתקבל בבעתה גם על ידי התקשורת וגם על ידי הממשלה. כל זה קורה כי בתקשורת הישראלית אין פרטנר. כן, יש עיתונאים כמו רביב דרוקר, עקיבא ושלומי אלדר, שיכתבו בבלוגים שלהם אחרת. יש אתרים כמו "אל מוניטור" ו"עבודה שחורה" שיאתגרו את האמת של הממסד, אבל כמה קוראים כבר יש ל"עבודה שחורה", ואפילו ל"אל מוניטור"? יחסית לקוראי העיתונות הכתובה מ"הארץ" ועד "ישראל היום" ו"מקור ראשון" או אתרי האינטרנט של שלטון ההון כמו "וואלה" ו"ויינט" מספר הקוראים של האתרים שחולקים על הנרטיב הרשמי של השלטון נמוך מאוד.

מדהים איך בצד הקולות שקובעים שהפלסטינים שברו את הכלים במיינסטרים, כמה עיתונאים מרכזיים כמו עקיבא אלדר ורביב דרוקר קובעים שלהד"ם, מי ששובר את הכלים פעם אחר פעם בחוסר היכולת לענות על הדרישות של הפלסטינים היא ישראל. כמו בסיפור גלעד שליט שישב בכלא עד שהשלטון פה היה צריך הסחת דעת צינית מהמחאה נגדו, כך גם הפעם. דרישות החמאס בתמורה לשחרור שליט היו זהות מהיום הראשון שהושמעו ב-2006 ועד שהם קיבלו בדיוק מה שהם רצו בזמן השחרור. מה שהשתנה הוא הנכונות הישראלית, גם כאן לא חסרו ספינים, ניסיונות להתמקח, איומים והודעות על כן מדברים/לא מדברים. כמו בפרשת שליט גם עכשיו ממשלת ישראל לא רוצה באמת להניע משא ומתן. הסיכוי היחיד שהיא תניע משא ומתן בצורה רצינית, ולא רק לצורך קיום המשא ומתן עצמו בשביל לרצות את בני בריתנו באירופה וארצות הברית, הוא מחאה ציבורית רצינית בנושא זה או אחר שאין כיום. מהיום שהמשא ומתן הנוכחי התחיל, מספר שרים בכירים עשו הכול להכשילו באמצעות קידום בנייה בשטחים. ראש הממשלה העלה שורות של תנאים לא הגיוניים כמו הדרישה לשליטה ישראלית בבקעת הירדן, הדרישה להשארת התנחלויות מחוץ לגושים, הדרישה לקביעה חד צדדית של אילו שטחים יועברו מצד לצד בחילופי שטחים, וכן סירוב מוחלט לדון בסוגיית הגבולות והפליטים. במשך 9 חודשים עשתה ממשלת ישראל הכול בשביל להכשיל את המשא ומתן. והוא אכן נכשל. אבל לא הפלסטינים עשו את הצעדים המכשילים אלא ממשלת ישראל, מציפי לבני ויאיר לפיד ועד נפתלי בנט ואורי אריאל, דרך ביבי ואביגדור ליברמן.

מפתיע שהפלסטינים חיכו את כל 9 החודשים בסבלנות, תוך הפגנה של אחריות לאומית מופתית ונכונות לשאת ולתת, למרות שבמשך כל אותו הזמן עשתה ממשלת ישראל הכול בשביל לחבל במשא ומתן. זה מפתיע במיוחד לאור העובדה שלפלסטינים אין מה להפסיד. ירצו ייטשו, אבו מאזן את רמאללה, יכריז על פירוק הרשות ויצא לגלות בתור ראש מדינה שיכול לתבוע את ישראל ולחתום על אמנות ולהניע הליך שלם של סנקציות בינלאומיות נגדנו. ירצו ימשיכו במשא ומתן.

הפיוס הפלסטיני, שכבר ניסו להגיע אליו מספר פעמים מאז קריסת שלטון הרשות ברצועה ב-2007, עשוי לקרום עור וגידים. וגם במקרה הזה, מי שמחבל בתהליך השלום אינו הפיוס שלהיפך עשוי להוביל את החמאס לראשונה לשולחן דיוני פומבי עם ישראל (ולא רק כמו שהממשלה הנוכחית אוהבת, לצעוק נגד החמאס בתקשורת ולנהל אתו מערכת יחסים ביטחונית וכלכלית ביום יום) ואולי אפילו לקץ הסכסוך לא רק מול חצי העם הפלסטיני. שוב ממשלת ישראל הנוכחית שרוצה להפריט ורוצה לתת מתנות לתאגידים בינלאומיים וטייקונים מקומיים אינה מעוניינת בהסכם שלום אלא רק בגרירת רגליים. גם במקרה הזה התקשורת המיינסטרימית משרתת את הממשלה. בהתחשב בכך שישראל אמורה להיות דמוקרטיה ליברלית עם תקשורת חופשית, אין הבדל משמעותי בין "ישראל היום" ל"הארץ", כאן וכאן משרתי ההון הביטחוניסטים עוזרים לממשלה לעצב את הנרטיב השקרי של אין פרטנר.

אין לנו ממשלה אחראית ואין לנו תקשורת מקצועית, זה לא חדש. נקווה שאתרים כמו "אל מוניטור", "עבודה שחורה" ואחרים ימשיכו לתת במה לתפיסות מציאותיות יותר של מה שמתרחש כאן ולהצביע על חוסר האחריות והחידלון של הגרועה שבממשלות ישראל.

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

תגובה אחת

  1. מנחם לוריא :

    המצב חמור הרבה יותר:

    המצב המציאותי חמור הרבה יותר,נסביר: מצד אחד ישראל מסרבת למו"מ עם ה"אין פרטנר" בכל מיני אמתלות,ומצד שני מעמד השטחים והישובים היהודים שבהם לא נקבע ונשאר כשהיה מאז 1967.

    אנחנו יודעים,ממליון ואחד דוגמאות מקומיות והיסטוריות,שכאשר השלטון מראה אוזלת יד ו/או וגם חוסר מעש: תופסים את מקומו כוחות אחרים,בדרך כלל רדיקאלים בד"כ שוללי דמוקרטיה בד"כ לאומנים פשיסטים,במקרה הטוב, וגזענים,בנוסף לכול,במקרה הרע.

    זה בדיוק מה שקורה עם השלטון הישראלי על עם אחר בשטחים שנכבשו ב 67.

    מ"י בע"מ יושבת על הגדר ועושה ככל שלאל ידה כדי להשאיר את המצב כפי שהוא. מתחת לפני השטח,באמצעות עמותות מהמגזר השלישי (למשל) שטחים נרחבים מהשטח הכבוש מסופחים לישראל בכל מיני טריקים כמו למשל: העברת נכסים ציבוריים שבתוך השטחים הכבושים (בעיקר בירושלים) לידיים של עמותות שהחוק הבינ"ל לא חל עליהן ואם וכאשר יכון הסכם העמותות האלה לא קשורות אליו,יסרבו לפצוי ופנוי – והינה לכם הלאמה דה פקטו של שטח כבוש נטול,לכאורה,מעמד כלשהו.

    הואקום,שמתמלא על ידי עמותות שונות ושונות,משטרה גידמת,צבא שפוחד מהצל של עצמו ושמיקןד השליטה שלו תלוי ביהווה – כל אלא גורמים לכך שדפקטו ישראל היא מדינה דו לאומית שיש בה את המדרג החברתי הבא:

    1. בעלי ההון שמנענעים את זנבו של השלטון.
    2. אזרחי ישראל רבתי (זו שבתוך הגבולות הידועים ערב מלחמת ששת הימים)
    3. מדינת הרווחה ביו"ש ובתנאי שמדובר בחובשי כיפות.
    4.ערביי ישראל כולל הדרוזים ושאר הדתות שהווים כ 5% מאוכלוסית ישראל (הערבים מהווים כ 20% מאוכלוסית ישראל והיהודים 75%).
    5. פלסתינאים אזרחים נטולי זכויות לחלוטין.
    6. פליטים ומבקשי מקלט נטולי זכויות לחלוטין.

    לפי גון קרי (שר החוץ של ממשך אובמה) סרבנות ישראל תהפוך אותה למדינת הפרטהייד – היא כבר כזו.

    מנחם.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.