חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

גבעת עמל – היסטוריה של השכונה שיצחק תשובה מפנה בכוח

נושאים דיור, תכנון ובניה, עלו ברשת ב 26.04.14 23:27

תושבי גבעת עמל הודיעו על סגירת השכונה וחסימת הגישה אליה בעקבות כניסתם לתוקף של צווי פינוי לכ-30 משפחות בגבעת עמל. קצת מידע על שכונת גבעת עמל שעומדת בפני פינוי ברוטלי נוסף על-ידי משטרת ישראל והמליארדר יצחק תשובה, בנק הפועלים ועירית תל-אביב

גבעת עמל

הכפר جمّاسين الغربي, ג'מאסין אלע'רבי (המערבי), נכבש על-ידי ההגנה ב-1947 ותושביו הפכו פליטים.
ארגון ההגנה הכניס לבתים באותה השנה יהודים שהיו פליטים מיפו מאזורי הקרבות שבה (חלק מהם היו גם פליטים מחברון שהגיעו בתרפ"ט מחברון ליפו), והמשיך לתקוף צפונה כפרים פלסטיניים, ביניהם שיח' מוניס, שעליו הוקמה אחר-כך אוניברסיטת תל-אביב.
קרקעות הכפר, על פי חוק נכסי נפקדים, הועברו למנהלי מקרקעי ישראל ולעיריית תל-אביב, ועל חלק מאדמות הכפר נבנתה שכונת בבלי, ועל החלק האחר גבעת עמל.
ב-1954 ביקשה עיריית תל-אביב, שמעולם לא הסדירה את הבעלות של הפליטים היהודים שגרו בשכונה על הבתים, לגרש אותם מן המקום, והתנהל מאבק משפטי בבית-המשפט העליון, שאחרי שמונה שנים פסק שאין לגרש את תושבי השכונה. השופט חיים כהן כתב בפסק הדין כי בתביעתה העירייה ביקשה "לנשל אנשים מבתיהם, אשר הם גרים בהם, ברשות ולא במעל, זה כ-14 שנה".
כשהוקם מנהל מקרקעי ישראל בשנת 1960 הועבר שטח גבעת עמל לבעלותו, והוא מכר בשנת 1961 את השטח על תושביו לחברה ציבורית בשם דיור ב.פ. ללא מכרז ובמחיר נמוך (כ-19% מערך הקרקע) למטרת בניית 400 יחידות דיור.
בחוזה המכירה נכתב שהחברה הקונה יודעת שיש דיירים המתגוררים בשטח, וכי היא תספק להם דיור חלופי בשטחים שייבנו על ידי החברה, בתמורה להסדר שבו שילמה מחיר כה נמוך על השטח.
בחוזה המכר התנתה המדינה: הקונה צריך להקים שכונה במקום תוך חמש שנים ולפצות את התושבים בדיור חלופי דירה תמורת דירה באותו מקום. הקונה לא עמד בחוזה, ודיור ב.פ., דרשה הגדלת זכויות בנייה ל-900 יחידות דיור. למרות כישלון החוזה המדינה לא ביטלה את החוזה ולא החזירה לעצמה את הקרקע, ובכך למעשה הפקירה את תושבי גבעת עמל.
לאורך השנים השכונה לא חוברה לכבישים או לתשתיות עירוניות.
בשנת 1987 נמכר מרבית השטח מחברת הדיור ב.פ., שהיתה חברה ציבורית, לידי שתי חברות נדל"ן פרטיות, א.מ.ת.ש ודנקנר השקעות. דנקנר השקעות שינתה את שמה לאלעד ישראל מגורים בשנת 2010 לאחר שנקנתה על ידי יצחק תשובה. בשנת 2008 העריכה דנקנר השקעות כי בבנייה בשטח זה גלום פוטנציאל רווח של כ-3.6 מיליארד שקלים.

כיום גבעת עמל עומדת בין מגדלי יו לבבלי.
בשכונה כ-130 משפחות, רובן ככולן יוצאות ארצות ערב.
מעמדן של המשפחות במקום מעולם לא הוסדר, לאורך 66 שנים, למרות הבטחה מפורשת של בן-גוריון.
בשנות החמישים ביקשו התושבים לקנות את הקרקע ולבנות את ביתם כראוי, אך מנהל מקרקעי ישראל סירב והסתיר מהתושבים מידע בדבר החובה של המדינה להציע להם לקנות את הנכס כזכות ראשונים.
קשה להתעלם מן העובדה שהבעלות על נכסים לאחר 48 הוסדרה כאשר מדובר היה באנשים ממעמד כלכלי מבוסס, בפקידות בכירה ובמקורבים לשלטון, ובאשכנזים, הן בשכונות כגון קטמון בירושלים והן בקיבוצים ברחבי הארץ; לעומת זאת כאשר מדובר היה במזרחים שגרים בשכונות אלו, למשל מוסררה, ליפתא ומלחה בירושלים, וכפר שלם, ג'מוסין (גבעת עמל) וסומייל בתל-אביב, "נשכחו" המסמכים המסדירים את הבעלות במשרדו של הפקיד.
שכחה זאת חרצה את גורלם של תושבים אלו כעבור שנים: כאשר ערך הבתים עלה, ולאחר שמצבם הביטחוני של המקומות השתנה, ושוב הם לא נחשבו לספר, המדינה מחליטה לפנות את התושבים, או מוכרת אותה ליזמים כדי לבנות על מקומם מגורי יוקרה שימכרו לכל המרבה במחיר. מצב זה מעלה ריח חריף של אפליה ואף גזענות, אם בין פקידי ממשלה בכירים לבין אזרחים פשוטים, ואם בין תושבים ותיקים, רובם אשכנזים, לבין עולים מארצות ערב.
בקיבוצים יש זכויות לבנים ממשיכים, אבל לא לצאצאי העולים מארצות ערב בשכונות. גם כיום כאשר ישנם קיבוצים שכבר אינם מתפקדים כקיבוץ בעל משק משותף, אף אחד לא יעלה על דעתו למכור את הקרקע היקרה עליה יושב הקיבוץ לחברת נדל"ן פרטית ולהציע לדיירים "דירה תמורת דירה".

מבקר המדינה קבע בדו"ח כבר בשנת 1958/9 שיש להקים וועדה אשר "תחליט על לגליזציה של הנכסים ו/או דיור אלטרנטיבי… יש לבצע זאת במהירות"; אולם המלצות אלו לא קויימו מעולם, ותושבים אשר פנו אל הרשויות במטרה לברר את מעמדם נתקלו בסחבת ארוכה והעדר תשובות; כך למשל בדו"ח המבקר לשנת 1967/8 הוא קובע: "אזרחים רבים באים במגע מתמיד עם המנהל בקשר לפעולות ושירותים הנוגעים למקרקעין… בעקבות הבדיקה של פניות רבות של אזרחים שהופנו למנהל ונשארו ללא מענה תקופה ממושכת, הועלו מקרים שהמנהל השהה את תשובותיו עד לכדי שנה". גם המלצות ונהלים שגובשו מאוחר יותר, על-פיהם יש להעניק לתושבי הדירות זכות קדימה ברכישת דירותיהם במידה והמנהל מפנה אותם, כמעט ואף פעם לא הובאו לידיעתם של התושבים, וראו ביקורתו של מבקר המדינה בדו"ח משנת 1962/3.
בשנת 1955 נקבע על-ידי משרד האוצר ב"הוראות נוהל לקבל דמי היתר בנכסים העירוניים של רשות הפיתוח" כי "דייר או דייר משנה המחזיק במושכר ללא חוזה, לפי הוכחות שבתיק, לפני יום ה-15.3.53, ייערך אתו חוזה ללא קבלת תמורת 'דמי היתר'"; מאוחר יותר פרסמה רשות הפיתוח את נוהל ד/2 שכותרתו "הוראות למכירת נכסי רשות הפתוח", שבו נקבע בסעיף 17: "מכירת נכסים תפוסים ע"י דיירים- זכות קדימה ניתנת לדיירים ברכישת דירותיהם. בכל מקרה בו מתקבלת בקשה לרכישת נכס מאת קונה או קונים שאינם מחזיקים בנכס, יש לפנות אל הדיירים ולשאול אותם אם הם מעוניינים לרכוש את הנכס בו הם מחזיקים, הפניה אל הדיירים תעשה לפי הטופס אשר דוגמתו ניתנת בעמ' 17 בנספח א' להוראה זאת אשר תישלח בדואר רשום. אם הדיירים לא יביעו את הסכמתם תוך 30 יום לרכוש את דירותיהם, אפשר יהיה לנהל מו"מ עם המבקשים".
מעולם לא התקבלו טפסים אלו בדואר רשום לפני הפינויים ממלחה, ליפתא ומוסררה בירושלים, וכפר שלם, סומייל וגבעת עמל בתל-אביב. נהלים אלו כנראה כובדו במקומות אחרים.

יצחק תשובה עומד לבנות על שכונת גבעת עמל 6 מגדלי יוקרה עם 1200 יחידות דיור, עליהן יגרוף 6.6 מיליארד דולר, לא כולל הכנסות מ 15,000 מ"ר של שטחי מסחר ומשרדים.
זכויות הבניה המופלגות התקפות כיום על הקרקע הן תוצאה של לחץ מתמשך מצד החברות הפרטיות על גורמי התכנון כאשר "הצורך לפצות את התושבים" מהווה את הטיעון המרכזי לצורך בהגדלת הזכויות.
תושבי גבעת עמל הפכו לבני ערובה לקבלת עוד ועוד אחוזי בניה. למרות זאת, יצחק תשובה ניסה באופן עקבי לסלק את התושבים מהקרקע בלי פיצוי, כשבידו צווי פינוי, פירות מלחמת התשה משפטית הנמשכת שנים נגד תושבי גבעת עמל.
בכל אותן שנים מדינת ישראל עומדת מהצד, עיריית ת"א מגבה את תשובה בשתיקה ומפנה גב לתושביה הוותיקים, רואה בתשובה שותף וקבלן פינויים וממתינה לקבל את חלקה בעוגה, 12% מהקרקע וזכויות הבניה.
מכיוון שמעמד התושבים מעולם לא הוסדר בחוק, לא יכלו הדיירים למצוא סעד וצדק אצל בתי המשפט השונים. למרות שבפסיקותיהם השונות הכירו בתי המשפט בעוול הנגרם להם, לא נותר לבית המשפט אלא לפסוק נגד התושבים ולחתום על צווי פינוי עבור בעלי הקרקע החוקיים אשר מחזיקים בה על פי חוק ולא על פי צדק.

תביעת תושבי גבעת עמל היא לעצור מיידית את הפינויים, להכיר בעוול ההיסטורי במקום ובאחריות המדינה ליצירתו, להכיר בבעלות התושבים על בתיהם, ולהגיע להסדר פיצוי הגון ומלא המסתמך על זכויות היתר לבנייה שקיבלו היזמים. זהו למעשה מאבק להכרה בזכויות יוצאי ארצות ערב, וכנגד האפליה של יוצאי ארצות ערב משנות ה-50 ועד היום. ההכרה בזכויות התושבים על הקרקע צריכה להתקיים בשם עיקרון הצדק החלוקתי.

תודה לאסתי סגל על האינפוגרפיקה!
תודה לאלמוג בהר על התקציר ההיסטורי!

 פורסם במקור בפייסבוק מאבק גבעת עמל

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , ,

4 תגובות

  1. מערכת עבודה שחורה :

    שר השיכון שינה את דעתו ובוחר להתעלם מתושבי גבעת עמל

    ברוריה בן דוד, ועד שכונת גבעת עמל: "נראה שההתנהלות השערורייתית של משרד השיכון היא עוד שורה בסיפור העוול שגרמו הגופים האמונים על ניהול הקרקע הציבורית במדינה לתושבי גבעת עמל. היום, שנת 2014, ועדה שהוקמה כדי לחקור את ההתנהלות ההיסטורית הפושעת של המינהל בגבעת עמל נוקטת בדיוק באותן פרקטיקות של התעלמות והדרה".

    במהדורת מבט 23/4 הובאה תגובת משרד השיכון בעניין סמכויות הוועדה שהוקמה בעניין גבעת עמל: "מינוי הוועדה לבחינת הסוגיה של גבעת עמל לא נועד לשנות הליכים משפטיים, אלא לבחון התנהלות רשות מינהל מקרקעי ישראל בהחכרת הקרקע ולהפיק לקחים מכאן ולהבא". (תמונה מצ"ב)

    1. השר אריאל וח"כ אילת שקד מצוטטים בדה מארקר ב-17/3 באופן שמציג כוונות אחרות, בעת שהודיעו על הקמת הוועדה:
    ״אי אפשר להישאר אדישים אל מול טענות התושבים בדבר העוול שנעשה להם", הסביר אריאל את ההחלטה. "יש לנו חובה מוסרית לדאוג לזכאים ולאפשר להם פינוי בכבוד. אני מצפה שהוועדה תגיע למסקנות ברורות שייתנו מענה ראוי לטענות".
    חברתו של אריאל לסיעת הבית היהודי, ח״כ איילת שקד, שהיתה בין ראשי הפונים לאריאל כדי שיתערב בנעשה בשכונה, בירכה על המהלך ואמרה: ״אני שמחה ששר השיכון וראש המינהל נרתמו לבדיקת העניין, וינסו למצוא פתרון שלא יפגע בזכויות היזם ויגן על זכויות הזכאים״.
    תמוה בעינינו שעמדתם השתנתה באופן כה מהותי.

    2. פנינו אל שר השיכון פעמים רבות בבקשה להופיע בפני הוועדה ולהציג תכתובות ומסמכים היסטוריים שברשותנו שיכולים לשפוך אור על התנהלות המינהל. עד כה לא קיבלנו שום התייחסות.
    ברוריה בן דוד, ועד שכונת גבעת עמל: "נראה שהקמת הוועדה הנוכחית היא עוד שורה בסיפור העוול שגרמו הגופים האמונים על ניהול הקרקע הציבורית במדינה לתושבי גבעת עמל. היום, שנת 2014, וועדה שהוקמה כדי לחקור את ההתנהלות ההיסטורית הפושעת נוקטת בדיוק באותן פרקטיקות של התעלמות והדרה".

    3. אנו מצפים משר השיכון לקרוא באופן פומבי ליצחק תשובה לעצירת הפינויים האלימים בגבעת עמל עד שהוועדה שמינה תגיע לחקר האמת.
    הודעה לעיתונות מטעם ועד הפעולה

  2. מיכאל לינדנבאום :

    אפלייה

    אני קורא על אפלייה ברורה של תושבי מוסררה, ליפתא ומלחה בירושלים, וכפר שלם, ג'מוסין (גבעת עמל לעומת הקטמונים וה"קיבוצים".
    אני לא יודע מה המצב לגבי היישובים הנזכרים,אולם לגבי תושבי ג'מוסין(גבעת עמל) המצב ברור למדי.
    כשהמערך שלט ,לא גירשו את התושבים מבתיהם,וגם היה מדובר על מעין פינוי-בינוי שבה תינתן דירה כנגד דירה.(זה לא קרה בפועל)
    הצרות הגדולות התחילו בימי שלוט הליכוד מ-1977 והלאה ,ליכוד שבו לטייקוני הנדל"ן ולקבלנים ,שמור מקוםם של כבוד .
    זה לא מפא"י והאשכנזים שמגרשים את תושבי ג'מוסין מבתיהם אלא תשובה ודומיו.
    אין זה הוגן להכניס את הקיבוצים למשוואה כי גם הם וגם המושבים(שלא מוזכרים משום מה) עסקו בחקלאות תקופה ארוכה,וחלקם עד עצם היום הזה.

    בכל מקרה,היחס לתושבי גבעת עמל מחפיר ומבזה ויש לתמוך במאבקם הצודק מעין כמוהו.

  3. ארטור :

    רק מוסררה,ליפתא,ומלחה חטפו מהמנהל?

    בשנת 1964 בנתה חברת רסקו 100 בתים בצמידות למושב עומר .
    הישוב נמצא כמה קילומטרים מהקו הירוק והמתיישבים החדשים נתנו 5 שעות שמירה בלילה פעם בשבוע .כולם ידעו שזו הדרך לקבע קו גבול שקט,ואף אחד לא העלה בדעתו שמקץ 3 שנים ,מלחמת ששת הימים תסלק את הגבול .
    באותם שנים בית החולים סורוקה הוגדל והתרחב, אוניברסיטת בן גוריון הוקמה .
    ואז מנהל מקרקעי ישראל התעורר ופנה לכל המתישבים החדשים בעומר וטען שאין להם שום זכות בקרקע ,על אף שקנו בתים חדשים מחברת רסקו (שהיתה חברה משכנת) .ואחרי התדהמה וההבהנה שהמנהל רואה בכולם נטולי כל זכות בקרקע ,נאלצו בפשרה כואבת המתיישבים לקנות את זכויותהם בקרקע ( 1974).

    רוב המגרשים בעומר היו בני דונם אחד ואיפשרו (בתוכנית המתאר של הישוב) בניה של 2 בתים על כל מגרש .
    שנה אחרי שהמתיישבים קנו את זכויתהם בקרקע ,יזם המנהל שינוי תב"ע לישוב עומר כך שכתוצאה ממנו נאלצו המתישבים לשלם סכום ששוויו היה דומה לערך הקרקע בישוב כאשר רצו לבנות בית נוסף על אדמתם שלהם .

    אני מביא כאן את הסיפור של עומר כדי להראות את דרכו הרעה של המנהל עם הדיירים .

    אבל אין אני מצודד בתושבי גבעת עמל .בהשוואה לעומר ברור שהם כלל לא רכשו את הקרקע.
    זה שב 1948 היה שם מסוכן,זה כי היה מסוכן במקומות רבים בארץ, המלחמה היתה ארוכה .אי אפשר לומר שבישיבתם שם הם "קבעו את גבולות הארץ" כי הרי זה לא היה ישוב ספר .
    ושוב בהשוואה לעומר כשבן או בת בנו בית נוסף ונאלצו לשלם דמי הסכמה בשווי מגרש חדש בישוב ,כאן המתישבים בגבעת עמל טוענים שלכל צאצא מגיעה פתרון דיור. למה?

    בכלל בתל אביב לא חילקו בתים .מי שיש לו בית בל אביב שרשום בטאבו אז הוא קנה אותו בכסף .

    מי שמקנא בחיים של מושבניקים וקיבוצניקים שישאל את עצמו למה לא עקר את עצמו מבתי החינם בגבעת עמל בשנות החמישים או בשישים והלך לגור שם במושבים כמעט בחינם ?

  4. עבודה שחורה » נכסי נפקדים – המתגוררים בהם חלוצים או פולשים? :

    […] גבעת עמל – היסטוריה של השכונה שתשובה מפנה בכוח […]

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.