חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

"הכל חינוך": הקפאת פעילות או שינוי אסטרטגיה?

נושאים דעות, חינוך ותרבות ב 22.04.14 0:55

עמותת "הכל חינוך" מייסודו של דב לאוטמן ז"ל הודיעה על הקפאת פעילותה, אך לא משום שנכשלה אלא משום שמנכ"לה מונה לשר החינוך ומטרותיה, הכוללות מהלכים של ביזור והפרטת החינוך, הפכו למדיניותו של המשרד

מאת דליה בלומנפלד

ב-10 באפריל 2014 הופיעה הודעה באינטרנט המבשרת כי תנועת "הכל חינוך" שייסד דב לאוטמן הודיעה על הקפאת פעילות.

עמותת "הכל חינוך" נוסדה בשנת 2008 על ידי התעשיין דב לאוטמן במטרה האמיתית והלא מוצהרת לקדם את המטרות שנוסחו בוועדת דוברת ("כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל"). לאוטמן יחד עם אבי נאור, ממייסדי חברת אמדוקס ויו"ר עמותת "אור ירוק", גייסו 150 אנשי עסקים ותרבות למען קידום החינוך, כפי שהציגו זאת. בכנס שנערך במרץ 2008 הוצגו העקרונות המרכזיים של "הכל חינוך": הגדרת סל חינוך ועיגונו בחקיקה, חיזוק החינוך הציבורי, תקצוב דיפרנציאלי, העצמת מנהלים ומורים.

דרכי הפעולה שהוצהר עליהן היו: גיבוש הצעת חוק חינוך ציבורי, הקמת מכון חשיבה חיצוני לענייני חינוך, שיתרום למערכת החינוך מידע ומחקרים והקמת מכון ניטור שיפקח על יישום היוזמות. המשותף לכל דרכי הפעולה הללו, שהוצעו על ידי "הכל חינוך", הוא המטרה להפקיע ממשרד החינוך את סמכויותיו ולהעביר אותם לארגונים חיצוניים. כלומר, לפרק את משרד החינוך הממלכתי, ולהפוך את החינוך מחינוך ממלכתי ל"חינוך ציבורי" המנוגד לו. מובילי העמותה, דב לאוטמן, אבי נאור, שלמה דוברת, שי פירון, נמרוד אלוני, מעולם לא הסבירו לציבור את המטרה האמיתית להקמת העמותה: פירוק החינוך הממלכתי והפרטת מערכת החינוך. הם חזרו והצהירו כי כל מטרתם היא לקדם את החינוך בישראל לאור מצבה העגום. אלא שמצבה הפך עגום לאור תהליכי הייבוש שהפעילה שרת החינוך לימור לבנת בקיצוצי תקציבים חוזרים ונשנים.

מטרה נוספת של "הכל חינוך" הייתה להפעיל לחץ על הממשלה כדי שתבצע את המטרות שלמענן הוקמה "הכל חינוך". מטרה זו נוסחה על ידי שלמה דברת: "את השינוי הגדול צריכה להוביל הממשלה… המטרה שלנו היא לייצר אווירה ציבורית, ולתת רוח גבית, כדי שהממשלה תוכל לדפוק על השולחן אם הדברים לא מתבצעים – דבר שהיה חסר עד עכשיו."  לצורך מטרה זו גויסו אישי ציבור כמו אלי אלאלוף, איציק דנציגר, שמואל הר נוי, אורן יהי שלום, אליעזר יערי וצורפו להנהלתה. מי שהשתתף בכנסי "הכל חינוך" הוצג כתומך בה.

שי פירון היה חבר בוועדת דוברת, שקמה ב-2003, והיה שותף לדב לאוטמן ולשלמה דוברת בניהולה. ב-2008 מונה על-ידי לאוטמן, בהמלצת שלמה דוברת, לתפקיד מנכ"ל "הכל חינוך" ושימש בתפקיד עד 2012, טרם מינויו לשר חינוך. בתפקיד זה פעל  לקדם את מטרות ועדת דוברת, והרבה להטיל ביקורת על משרד החינוך, למרות שכבר נעשו בו שינויים בהתאמה לרוח ועדת דוברת ולמטרות "הכל חינוך" (כמו צמצום המשרד והוצאה למיקור חוץ של אגפים במשרד באמצעות מכרזים, ביזור סמכויות למחוזות המשרד והחלשת המטה.)  הביקורת הנוקבת על משרד החינוך נועדה להאיץ בלחץ תקשורתי את תהליכי פירוק המשרד וביזור מערכת החינוך שכבר נמצאה בתהליכי הקליטה של עולם המושגים של  "הכל חינוך".

העמותה תחת ניהולו של פירון גייסה תרומות, שכרה עורכי דין והשתמשה בשירותי שדלנים כדי לקדם את מטרותיה. היא השתמשה באמצעי התקשורת שאליהן הייתה לה נגישות כדי להמשיך ולבקר את משרד החינוך, ולהציגו בציבור כמשרד חלש, מיושן שאינו נותן מענה כביכול לצרכי החינוך הנדרשים. אחת ההצעות הייתה להקים קבינט חינוך שיסייע למשרד.

"הכל חינוך" זכתה לתפוצה תקשורתית בשל נגישותם של מוביליה לאמצעי התקשורת, ובראשם דב לאוטמן. בזכות נגישותה התקשורתית היא הצליחה להחדיר מושגים חדשים בתקשורת שהציגו אותה בחזות חיובית שתהיה מקובלת על הציבור. ובשל כך המושגים שהשתמשה בהם הפכו פופולאריים. אבל המושגים הללו מכוונים לרוב למשמעות הפוכה. ניתן לראות זאת כבר בשם "הכל חינוך", שמשמעותו היא שלא הכל חינוך, אלא גם כלכלה ועסקים.  הצעת החוק שניסחה "הכל חינוך": "אחריות המדינה לחינוך ציבורי", מכוונת למשמעות הפוכה, להסיר  מהמדינה את אחריותה על החינוך ולהעבירו לידי הציבור: תאגידים, רשתות, עמותות. ולכך ניתן השם: חינוך ציבורי.

אחד ממושאי הביקורת, כאמצעי להשגת מטרותיה לפירוק החינוך הממלכתי ולחיזוק תופעת המיגזור במדינה, היה המגזר החרדי, והצורך להחדיר בו את לימודי הליבה, בכפייה, כדי לשלב את תלמידיו בעולם הכלכלי המודרני. "הכל חינוך" הצליחה ברעש התקשורתי שהפיצה, להציג את המגזר החרדי כמגזר עוין למודרנה ולכלכלה המודרנית. זאת עד כדי הפיכתו, הלא מוצדקת, לאויב העם.

הצורך לחזק תלמידים מרקע סוציו אקונומי נמוך, שמתגורר בעיקר בפריפריה, היה גם הוא אחד הנושאים המתוקשרים של  "הכל חינוך", והיא החדירה לשימוש את המושג "תקצוב דיפרנציאלי", שמשמעותו הגדלת תקציבי מדינה לאוכלוסיות החלשות והקטנתו לאוכלוסיות חזקות. רעיון, שיוביל אם יתממש, לצמצום תקציבי החינוך לכול, לא יוביל לצמצום פערים, ולא יחזק תלמידים מרקע סוציו אקונומי נמוך. הוא יכשיר התבדלות של מגזרים שונים ורמות שונות של תלמידים ללא שוויון הזדמנויות.

עמותת "הכל חינוך", שנהנתה מתקציבים נדיבים יחסית למספר עובדיה המצומצם, וששכר מנכ"לה הקודם  פירון היה כ-50.000 ₪ בחודש, פיטרה בראשית ינואר 2014 שלושה מעובדיה, הסמנכ"לית, מנהל תפעול ומזכירה, והותירה רק את תפקיד המנכ"לית על כנו. היא גם פינתה את המשרדים שהשתמשה בהם, ועברה לפעול מתוך קרן לאוטמן. כל זה התרחש לאחר מותו של דב לאוטמן מייסד העמותה.

עמותת "הכל חינוך" הקפיאה פעילותה לא מפני שנכשלה במימוש מטרותיה, אלא להיפך. היא הצליחה לממש את המטרות שהציבה לעצמה בקידום מטרות ועדת דוברת ובהפרטת מערכת החינוך.

אחת המטרות העיקריות של "הכל חינוך" היתה לקדם את "חוק אחריות המדינה לחינוך ציבורי", אך חוק כזה לא חוקק, למרות שהצעת חוק הוגשה ב-2011 לאחר שעמותת "הכל חינוך" יזמה הקמת  שדולה לקידומו. ההצעה לא הגיעה לידי חקיקה, אך אין לראות  בכך כישלון. מטרות ועדת דוברת, שקודמו על ידי עמותת "הכל חינוך", מקודמות עתה ישירות על ידי שי פירון בתפקידו כשר החינוך באופן מעשי, ללא חוק. עמרם מצנע, יו"ר ועדת החינוך, השותף המלא של פירון במימוש מטרותיו, ניסח רעיון זה בשפה אחרת: "אני לא מליץ יושר של פירון, אבל לדעתי הוא מנסה, בשלבים, לעשות שינויים בתוך מערכת החינוך שבאים מהרציונל הזה של החוק הזה."

הצורך בקיומה של העמותה התייתר לאחר ששי פירון ממשיך במשימת "הכל חינוך" ישירות מתוך משרד החינוך. ההמשך בא לביטוי בשני חוזרי המנכ"ל שפרסם משרד החינוך בראשותו של פירון. חוזר תשלומי הורים וחוזר ארגון העבודה הפדגוגית. בשני החוזרים הללו מנוסחים נהלים המצעידים את מערכת החינוך ברגל גסה לעבר הפרטת החינוך, תוך סתירה לחוקים הקיימים. מבנה תעודת הבגרות משתנה, וצומצמו דרכי ההיבחנות, בניגוד לרצון הציבור. החינוך כבר לא חינם, וזאת בניגוד לחוק לימוד חובה וחוק חינוך ממלכתי. התלמידים ישלמו מעתה עבור מקצועות לימוד.

עמותת "הכל חינוך" הקפיאה פעילותה, אך מטרותיה ותכניה ממשיכים לחלחל בתוך מערכת החינוך בפעילותו של שר החינוך שי פירון, שלא קיבלה את הסכמת הציבור.

עולים לעסקים

עולים לעסקיםצייר: שמואל גולן

נערך על ידי רביב נאוה
תגיות: , , , , , ,

2 תגובות

  1. מנחם לוריא :

    יבוש,כן - יבוש תקציבי לא.

    דליה,

    אני מזדהה,ולחיוב,עם כל מה שנאמר בכתבה למעט עניין הייבוש.

    תקציב החינוך של ישראל 2014 הוא התקציב השלישי בגודלו,אחרי החזרת חובות (הראשון) ותקציב הבטחון.

    למשרד החינוך אין בעיה של כסף.

    הייבוש במשרד הזה הוא לא בהעדר תקציב או אצמעים אחרים אלא בהעברה,מטעמים אידיאולוגים,של חובת המדינה לתת חינך לאזרחיה לידי ידיים פרטיות,מהמגזר השלישי אך לא רק.

    זה הרבה יותר גרוע מה"ייבוש" הקלאסי של הביביזם הישראל שכן יש פה קורטוב של מעילה באימון הציבור בכך שכסף ציבורי מועבר לידיים פרטיות בעוד המדינה מתנערת מחובותיה הבססיות (חינוך).

    מנחם.

  2. דליה :

    מנחם
    ייבוש תקציבי היה בתקופת לימור לבנת. בתקופת יולי תמיר הוגדלו תקציבי החינוך.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.