postpass act=ul view postpass עבודה שחורה » מִחֵירוּת לשיעבוד צרכני ומאחדות לאומית לפלגנות והסתה

חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מִחֵירוּת לשיעבוד צרכני ומאחדות לאומית לפלגנות והסתה

נושאים כלכלת בית, פוליטי ב 16.04.14 0:09

בחג הפסח ק. טוכולסקי מנתח את המציאות שלנו וחושף מחדש את ההשתעבדות לצרכנות, שבנוסף להסתה בין קבוצות האוכלוסייה משרתת את האינטרסים המשותפים של ההון והשלטון. אַת חירותי…?

 ארוכה הדרך לחירות

חג החירות שנחוג השבוע, הוא חג בעל מהות  די אוקסימורונית, עצם המעבר ממעמד לעם שנחגג בחג זה, לא בטוח שהעניק חירות, לא בטווח הקצר (שבו דעך דור המדבר עד שנגוז) וגם לא בטווח הארוך (הופעת המלוכה בישראל), בטווח הביניים של איש הישר בעיניו יעשה ממות יהושוע ועד עליית בית דויד, לא מצדיק גם הוא חגיגות מיוחדות. אבל אין טעם להיגרר 3,000 שנה לאחור. גם היום אנחנו אולי חוגגים את חג החירות אבל אנחנו עדיין משועבדים. עצם המאפיינים של החג, הוצאות מופרזות לצורך מימון של צריכה מוגברת מעידים על האופי העבדותי של חג החירות.

יש לנו עוד דרך ארוכה עד השחרור, וככל הנראה ייקח עוד זמן עד שנתחיל שוב לפעול למען השחרור מהכבלים ההרסניים של חיינו. שלטון התאגידים ומוסדות האשראי, הצורך לפצות את עצמנו על מועקות חיינו בצריכה מופרזת והרסנית כלפי אחינו בני האדם העמלים והסביבה בה אנו חיים. העובדה שאת הביטחון התעסוקתי של ימי תקומת ישראל אנחנו מאבדים לטובת (יותר נכון לרעת) העסקה לא ישירה ולא בטוחה. הפכנו לפרות ברפת, חיות שהן בעצם כלי ולא מטרה, נולדים בשביל לייצר ולצרוך.

הכבלים שכובלים אותנו היום מצריכים בראש ובראשונה שחרור תודעתי, ההוייה שלנו יוצרת תודעה שמכוונת לכך שלא נשים לב שאנחנו מדוכאים. שנרצה לצרוך יותר ויותר בזול בלי לחשוב על המחיר של עודף הצריכה והיותה זולה. אנו מכוונים לשמוח כשהממשלה מודיעה שכמה מוצרים יהיו יותר זולים בלי לחשוב שהבעיות שלנו הם לא מחיר האורז אלא העובדה שאנחנו נעשים יותר עניים. והורדת מחיר האורז או הפסטה באמצעות הסרת חסמי יבוא פירושה הוא שאנחנו הולכים לקבל מוצרים שיעברו פחות ביקורות, שמחירם הזול יחסל את התעשייה המקומית ושאנחנו לא הולכים להרוויח יותר או לשאול את עצמנו אולי יש לנו בבית יותר מדי אורז/פסטה אולי נקנה פחות ונשתמש ביותר ממה שאנחנו גם ככה קונים. עצם המחשבה של הממשלה לאחר שמתפרסמים נתוני העוני הגואים, שהורדת מחירים היא מה שירגיע את ההמונים והעובדה המרה לא פחות שבינתיים זה מוכיח את עצמו בשקט שלנו בריקנות הרחובות וביציבות מפלגות השלטון בסקרים, מצביעים על חומרת מצבנו.

תודעתנו היא תודעה של עבדים, אנחנו מעדיפים לריב בינינו ולא להיאבק במי שעושקים אותנו ולשנות את המציאות. גונבים לנו את הגז כמו בניגריה, ואנחנו לא עושים כלום לנוכח הסיכוי הטוב ביותר שלנו להפוך למדינה כמו נורבגיה. קבוצה קטנה של טייקונים שיש בה גברים אשכנזים אבל גם גברים ונשים לא אשכנזים מחנכת אותנו שהכי חשוב זה לריב בינינו לבין עצמנו על שטויות כמו עדתיות בזמן שהשוד של ההווה והעתיד שלנו נמשך. השליטים מחנכים את העבדים לשנוא אחד את השני, את החרדים/את האשכנזים/את הערבים/את הנשים שמתלוננות על אונס/את העובדים שנלחמים על זכויותיהם, רק לא אותם. מנגנוני השליטה של העיצוב של התודעה הם כל כך מתוחכמים שמי שמשרתים אותם הכי טוב אפילו לא מודעים לזה שהם משרתי שלטון ההון ושהלהג שלהם על קיפוח עדתי/מגדרי/סקולרי במקום להתקיף את שלטון ההון ולהילחם את מלחמתו של המעמד הוא בדיוק מה שנדרש כדי שהדיכוי והניצול ימשכו.

מדינת ישראל בשקיעה, איטית, כמעט בלתי ניתנת לאבחנה במבט חטוף. אבל בכל תחום שנבחן נגלה שמחיר שלטון הימין מאז 1977, הוא מחיר כבד בכל תחום. לא משנה אם זה ימין מלא או רק ימין כלכלי (ממשלות רבין וברק), משטר ההפרטה, הפחתת המיסוי הפרוגרסיבי, הקטנת ההוצאה האזרחית של הממשלה והמאבק בעבודה המאורגנת, השיג תוצאות משמעותיות בחיסול חוסנה של החברה הישראלית. במקביל לפערים ההולכים וצומחים טיפחו ממשלות ישראל מאז 1977 את הניתוק בין מרכיבי החברה הישראלית והשבטיות שלה, טיפחו את הכיבוש הממאיר של העם הפלסטיני ואת מפעל ההתנחלות חסר התוחלת ביהודה ושומרון. כל שבט של עבדים קיבל חרוזי זכויות משלו וויתר על חירותו.

חג החירות נחוג השבוע ומצבנו לא מזהיר, נשאר לנו רק לקוות שבין הקניות של המתנות לחג לארוחות שבהן נאכל יותר מדי סתם, נזכור כמה שיותר מביננו שיש עוד דרך ארוכה לחירות ונשקיע ממרצנו גם עד חג החירות הבא בכדי לנסות ולהשיג אותה. חג שמח.

נערך על ידי לקסי
תגיות: ,

3 תגובות

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    הצרה הצרורה היא כפולה

    1. הבעיה היא עולמית והולכת ונחשפת בעוד ועוד פרסומים שמעידים על ההיקף הגלובלי של הבעיה.
    למשל:
    א. תכנית טלויזיה למה עוני, שמתארת בין השאר איך נשחק מעמד הביניים בארה"ב (שודרה בערוץ 1 .

    ב. ג'ון צ'אנג, " 23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם"
    http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=956806

    ג. http://www.blacklabor.org/?p=53928

    והדוגמאות רבות

    2. סיפור יציאת מצרים, בין אם התרחש כלשונו ובין אם הוא סיפור מסגרת שמתכתב עם ההסטוריה ולאו דווקא מדווח עליה – הוא סיפור של מהפכה ענקית שאי אפשר להגזים בחשיבותה (על כל סתירותיה ובעיותיה).
    איסור עבודת עבד כל יום שביעי במחזור קבוע? מה זה?
    איסור הסגרת עבד בורח לבעליו?
    לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר?
    שמיטת חובות?

    ועוד ועוד?

    לא שיש לי חשק לרדת מצריימה כדי לצאת משם ולחולל מהפכה, אבל אפשר היה לחשוב שהחכמנו קצת?
    השתכללנו קצת? שיש לנו מה לתרום? להציע?

    מסתבר שלא.

    מסתבר שהכל יבוא רק בדרך הקשה מנשוא.
    בינתיים אפשר ללכת לים.

  2. אסתר עקנין :

    (כ)לכל מי שקורא לזוגות להצטמצם ול..
    חסוך בצורה סגפנית , לא לטייל , לא להנות , לעבוד כמו חמורים מבוקר עד ערב
    רק כדי לקנות דירה מצחינה בשיכון רכבת טועה ומטעה.
    אותם זוגות צעירים מסכנים רואים מול עינהם שכבה ענקית של ציבור מסואב
    שרוכש כמויות של דירות להשקעה, נוסע במכוניות פאר, משמין והולך..
    עובדי עיריות וותיקים , טפילי הקבע מחבר, עובדי עירייה , חברות ממשלתיות
    נמלים , רכבות ..מקורות,,, ועוד לא נגעתי בקצה של השכבה הענקית הזו.
    לא מזכיר לכם משהו? פה ליד? ביוון?..
    איך אתם רוצים לקיים מדינה ערכית , שנותנת עתיד לילדיה עם הפערים האלה?
    למה החלק הזה של העם , שלא בחש בקדרה , לא היה ״בן של״ , ״חתן של ״ ,
    שלא נכנס בפרוטקציה לתוך סיר הבשר הזה צריך להענש?
    תתביישו, כל הכותבים , תסתכלו על פרצופה של מדינתנו.
    שבו בבית קפה בתל אביב , תסתכלו על מכוניות פאר שנוסעות , עוצרות , ויושבות לידכם.
    על מה הם מדברים רובם? תקשיבו ..כן תאזינו להם.
    90% מהשיחה היא על קומבינות , סידורים, הליכה עקומה , פוליטיקה אירגונית, שמור לי ואשמור לך

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) :

    אסתר
    את צודקת וטועה באותו הזמן.
    היו שנים שהרבה יותר עובדים היו מאורגנים. היה להם ביטחון תעסוקתי ויכלו לתכנן את חייהם, גם אם השכר היה צנוע.
    נכון שגם באותן שנים לא כולם היו מאורגנים ולא כולם קיבלו פנסיה.

    אבל מה קרה?
    במקום שיותר עובדים יכנסו לביטחון תעסוקתי התרחש בדיוק ההיפך.
    יותר ויותר עובדים נזרקו ממעגל הביטחון התעסוקתי בשלושים השנים האחרונות.
    מי נזרק? ברור שההחלשים יותר היו טרף קל ל"גיבורים הגדולים".
    יותר ויותר עובדים הפכו לעובדי קבלן, דור ב' ועוד כל מיני סידורים.
    אורי יוגב הפקיד של נתניהו בתקופת האינתיפאדה השנייה מתגאה בזה: "הצלחנו לשבור את העבודה המאורגנת". גיבור על חלשים.

    ברור שהועדים החזקים עשו שרירים, כי הם הבינו שהם בדרך.
    ברור שהרעיון היה לשסות קבוצה אחת בשנייה כדי שלא יהיה זמן להסתכל לדג שמסריח מהראש ועוד מתגאה בזה בלי בושה.

    אין לי מושג מי את, ואם תקראי את התגובה, אבל אם את שייכת לקרבנות ההפרטה וחיסול העבודה המאורגנת – החשבון שלך הוא לא עם עובדים אחרים אלא עם הבוסים הגדולים שדואגים שהחלשים לא יוכלו להתארגן.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.