מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
עובדי מכרות הפוספט, אתם עובדים בתנאי סיכון
אמנון פורטוגלי פונה במכתב אל עובדי רותם-אמפרט במכרות הפוספטים ומצביע בפניהם על הסיכונים בעבודתם, סיכונים שכבר הוכרו בבית המשפט
מכתב גלוי לעובדי מכרות הפוספטים של רותם-אמפרט
המאבק על מכרה הפוספטים בערד- עדכון
אמנון פורטוגלי מציג תמונת מצב של המאבק אחרי פרסום חוות הדעת שכתב פרופ' סאמט, המומחה מחו"ל שהוזמן ע"י משרד הבריאות לפי דרישת כי"ל, החברה הפרטית יוזמת המכרה. פורטוגלי מזים את טענות כי"ל ומציע לעובדים המאוימים בפיטורין לרכוש את המפעל ולהפעילו כקואופרטיב או בדרך אחרת
יתכן מאוד, אבל בחוליה הבאה בשרשרת הפוספטים, המקבלת את סלע הפוספט מהמכרות ושולחת אותו לחו"ל, המצב שונה לחלוטין, ואפשר להגדירו כאסון בריאותי.
תכירו את ציון טייב ז"ל, עובד נמל אשדוד במתקן הפוספטים שנפטר ממחלת הסרטן, ולאחר שנים רבות ומאבק משפטי, הכיר הביטוח הלאומי בפטירתו כפגיעה בעבודה.
ציון טייב ז"ל, נפטר ממחלת סרטן הריאות, והוא רק בן 57 במותו. הוא הותיר אחריו אלמנה ו- 4 ילדים. ציון טייב ז"ל עבד בבור – המקום אליו נשפכו הפוספטים והאשלג שהגיעו לנמל, ומשם הועמסו על מסועים והוסעו לאיחסון לפני שהועמסו על אוניות לחו"ל. לדברי סנדרה, ביתו הבכורה של ציון טייב ז"ל, הוא היה חשוף לאבק הפוספטים והאשלג כחלק מעבודתו. "אף אחד לא ידע עד כמה זה הרסני. אבא ועובדים אחרים שחלו במתקן התפזורת בסרטן, לא ידעו על הסכנות….הוא היה העובד השלישי שחלה בסרטן באותה המחלקה….חוץ מאבא חלו עוד 7 עובדים מאותה המחלקה בסרטן".
במקביל לתביעה מהביטוח הלאומי, הגישה משפחת טייב, יחד עם משפחות נוספות שיקיריהם חלו בסרטן בנמל, תביעה על סך מיליוני שקלים נגד נמל אשדוד ונגד כימיקלים לישראל. תביעות אלה עדיין נידונות בבתי המשפט. "הנמל וגם האחים עופר מתנערים מאחריות. 7 משפחות נמצאות בתביעה נגדם", מספרת סנדרה.
תכירו גם את אהרן כהן ז"ל המקרה השני בו הכיר הביטוח הלאומי בעובד נמל שנפטר מסרטן כנפגע עבודה.
אהרן כהן ז"ל עבד במתקן התפזורת בנמל כ- 40 שנה, שם שימש כפורק סחורות והיה חשוף לחומרים רעילים. בשנת 2000 פרש מעבודתו ובשנת 2001, בהיותו בן 50 בלבד, נפטר ממחלת הסרטן בקיבה. בתביעה שהגישה משפחתו של כהן לבית הדין האזורי בבאר שבע, נטען כי "מבדיקות שנערכו במתקן התפזורת עולה כי המחצבים המאוחסנים במתקן מכילים אורניום המתפרק ופולט קרינה רדיואקטיבית, המסוכן לבני אדם ועשוי לגרום למחלת הסרטן לעובדים במתקן".
המקרה של אהרון כהן הוא רק אחד מני רבים. בפרק זמן של כשבע שנים (מ־94' עד 2001) נפטרו שישה עובדי המתקן מתוך כ־30. רובם חלו בסוגי סרטן של תעלות האף והריאות או הקיבה. בית המשפט דן עד היום בשש תביעות של עובדי נמל לשעבר שהוגשו כנגד הביטוח הלאומי – שניים מהעובדים קיבלו את הכרת המוסד כנפגעי עבודה ומשפחות המנוחים קיבלו פיצויים; שלוש תביעות נדחו, וכעת שתיים מהן נמצאות בערעור, ובימים אלה נידונה תביעה של חולה נוסף.
כאן המקום לציין את דבריו של פרופ' איתמר גרוטו, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, בישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה מה- 21 למאי 2013:
"אנחנו יודעים שחשיפה לחלקיקי אבק שמופיעים במהלך כרייה של פוספטים יכולה להוות סיכון בריאותי. השאלה היא לא כל כך רלוונטית – סליחה על ההערה – כי הרבה מפעלים עובדים בסיכונים בריאותיים, נחשפים לסיכונים בריאותיים. זה חלק מהסיכון וחלק מהעבודה שלהם. זה כמו טכנאי רנטגן שיש לו סיכוי לחלות בסרטן. אמנם הוא נוקט באמצעי מיגון, אבל זה לא מגן עליו ב-100%. אין להשוות בין זה לבין אוכלוסייה תמימה שיושבת במרחק מסוים וכוללת אנשים רגילים, נשים בהריון." (הדגשה שלי א.פ.).
"יש 2,3 מחקרים שנעשו על עובדי מכרות פוספט בארצות הברית. אני מקווה שאני לא אלחיץ פה את הוועד של העובדים, אבל בקרב עובדי מכרות הפוספט בארצות הברית מצאו סיכון של פי 1.5 לסרטן ריאה מכלל העובדים. מדובר בסיכון של 60% יותר לסרטן ריאה באנשים שעבדו פחות מ-20 שנה. מי שעבד יותר מ-20 שנה הסיכוי שלו הוא פי 2.5 לסרטן ריאה."
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, ומרצה במכללה החברתית כלכלית
רקע: שודר ב"סדר יום עם קרן נויבך" ב-6 באפריל 2014
תגיות: הביטוח הלאומי, הפגנה, חומרים-מסוכנים, פוספטים, פיטורים, רותם אמפרט
קישור קבוע
4 תגובות
Email This Post
9 באפריל, 2014 בשעה 14:54
תיק משפחת טייב
התיק הסתיים בפשרה עם הנמל וחב' הביטוח, הוא כבר לא תלוי ועומד בבית המשפט ואיש לא מתכחש לדבר.
10 באפריל, 2014 בשעה 20:29
מס' 1 "סילוף מכוון" מסלף את המציאות
איזה סילוף ואיזה נעלים?
האנשים שמתו בעבודה במסוף הפוספט מתו מהאבק המרעיל שהם נשמו כול הזמן.
ראינו את זה גם בטלויזיה וגם בכנסת וגם בבית המשפט.
זה שבסוף עשו פשרה לא מחזיר אותם לחיים ולא מרפא אף אחד.
וביכלל גם השופט אמר שהם מתו מהאבק של הפוספט והאשלג.
חברים שלי במיפעלים של הפוספטים, מה שכתוב כאן זה נכון, תיזהרו למרות מה שאומרים לכם המנהלים הגזלנים שלכם
11 באפריל, 2014 בשעה 12:14
ספין מכוון
למגיב 1
מה בדיוק אתה רוצה לאמר אלא אם זה ספין מבית היחצנים של כיל. האם מה שכתוב במאמר על ציון טייב ז"ל, עובד נמל אשדוד במתקן הפוספטים שנפטר ממחלת הסרטן, ולאחר שנים רבות ומאבק משפטי, הכיר הביטוח הלאומי בפטירתו כפגיעה בעבודה, מסולף?
כדי להבהיר אצטט ממאמר ב Ynet-
http://www.mynet.co.il/articles/0,7340,L-4168506,00.html
במשך שנים היו חשופים עובדי מתקן התפזורת בנמל אשדוד לחומרים שנפלטו מהפוספטים ומהאשלג. בית המשפט קיבל תביעות של שניים משישה העובדים שחלו בסרטן, וקבע כי ביטוח לאומי יכיר בהם כנפגעי עבודה ואלמנותיהם יפוצו.
לאחר מאבק ארוך ועיקש שנמשך כתשע שנים, הכיר השבוע המוסד לביטוח לאומי בכהן כנפגע עבודה כתוצאה מהמחלה ממנה נפטר. את אבי המשפחה אמנם זה כבר לא יחזיר, אך אשתו של כהן תקבל פיצוי כספי של מיליון וחצי שקל בתוספת גמלה חודשית בסך 15 אלף שקל.
המקרה של אהרון כהן הוא רק אחד מני רבים. בית המשפט דן עד היום בשש תביעות של עובדי נמל לשעבר שהוגשו כנגד הביטוח הלאומי – שניים מהעובדים קיבלו את הכרת המוסד כנפגעי עבודה ומשפחות המנוחים קיבלו פיצויים; שלוש תביעות נדחו, וכעת שתיים מהן נמצאות בערעור, ובימים אלה נידונה תביעה של חולה נוסף. עו"ד גלעד מרקמן, שמייצג את כל ששת התובעים, מצפה כי בעתיד גם חברת נמל אשדוד תכיר בנסיבות מותם של העובדים שהוכרו כנפגעי מחלה.
הסיפור הטראגי של אהרון כהן הוא המקרה השני בו הכיר הביטוח הלאומי בעובד נמל שנפטר מסרטן כנפגע עבודה. לפני כעשר שנים נפטר ציון טאייב, שעבד במתקן התפזורת בנמל במשך 34 שנים, לאחר מאבק ממושך במחלת סרטן הריאות. משפחתו הגישה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה, לאחר שהביטוח הלאומי סירב להכיר בעובדה כי מחלת סרטן הריאות בה לקה נגרמה לו כתוצאה מעבודתו. בתום הליך משפטי ארוך, התקבלה התביעה ואלמנתו זכאית לתגמול כספי ולזכויות נוספות מהביטוח הלאומי.
"במכתב שנשלח מבאה כוחו של המוסד לביטוח לאומי, עו"ד רחל גרוס, אל בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, נכתב: "לאחר קבלת דעת המומחה מטעם בית הדין, הנתבע חזר בו מעמדתו שבמכתב הדחייה מיום 22.3.06 ומקבל את התביעה לראות במותו של המנוח, מר אהרון כהן ז"ל, כנתבע מפגיעה בעבודה". בית הדין התבקש לתת לכך תוקף של פסק דין בהמשך לכך".
עו"ד מקרמן, שטיפל במקרה, אמר כי "זוהי החלטה חשובה ביותר לא רק למשפחתו של המנוח, אלא לעובדי נמל אשדוד בכללותם ולעובדים נוספים החשופים לחומרים ולקו בסרטן. משך שנים ארוכות סירב הביטוח הלאומי להכיר בעובדי הנמל שלקו בסרטן כמי שנפגעו בעבודתם".
השבוע התבשרה, כאמור, גם משפחת כהן כי אביהם הוכר כנפגע עבודה. את עבודתו במתקן התפזורת בנמל החל כהן לפני כמעט 40 שנה, שם שימש כפורק סחורות והיה חשוף לחומרים רעילים. בשנת 2000 פרש מעבודתו ובשנת 2001, בהיותו בן 50 בלבד, נפטר ממחלת הסרטן בקיבה.
בתביעה שהגישה משפחתו של כהן לבית הדין האזורי בבאר שבע, נטען כי "מבדיקות שנערכו במתקן התפזורת עולה כי המחצבים המאוחסנים במתקן מכילים אורניום המתפרק ופולט קרינה רדיואקטיבית, המסוכן לבני אדם ועשוי לגרום למחלת הסרטן לעובדים במתקן".
בפרק זמן של כשבע שנים (מ־94' עד 2001) נפטרו שישה עובדי מתקן מתוך כ־30. רובם חלו בסוגי סרטן של תעלות האף והריאות או הקיבה (הדגשה שלי א.פ.). השאלות והחששות החלו לצוץ, ולאחר רצף המקרים הטראגי, החלו המשפחות לחשוב כי אולי יש קשר בין העבודה במתקן לבין תחלואת יקיריהם. אז נכנס עו"ד מרקמן לתמונה וייצג מספר משפחות שדרשו את הכרת המוסד לביטוח לאומי.
עד כה הוגשו רוב התביעות נגד המוסד לביטוח לאומי, אך עו"ד מרקמן סבור כי חברת נמל אשדוד בעצמה צריכה להכיר בנסיבות מותם או תחלואתם של עובדי המתקן שלה. כך גם טוענת אבלין, אלמנתו של אהרון כהן. "שום פיצוי לא יחזיר לנו את הבעלים", היא אומרת, "אבל שיכירו בנושא, הם עבדו בנמל. שיהיה גם פיצוי הולם לילדים שלנו, שלא זכו להיות עם אביהם".
אבלין מרגישה שבעלה ואחרים נפטרו לשווא: "הם כל הזמן עשו בדיקות והכל היה בסדר ולא היתה בעיה. אבל הם נשמו את זה ביומיום והמצב הלך והחמיר" (הדגשה שלי א.פ.). למרות הציפייה מהנמל להכיר בעובדיו, עד היום הוגשה תביעה אחת בלבד כנגד נמל אשדוד, וכעת הנושא נמצא בדיונים משפטיים.
עו"ד גלעד מרקמן מסר בתגובה: "אני מאוד שמח שמקרה שני הוכר אחרי מאבק ארוך ועיקש של תשע שנים כנפגע עבודה. אני בטוח שהכרה בשני
המקרים הללו תיצור הכרה בנפגעים נוספים בעתיד ומקווה שגם נמל אשדוד וגם החברה המשנעת פוספטים (חברת רותם אמפרט – י.ה) יקפידו על בטיחות העובדים וימנעו מקרים כאלה בעתיד". עו"ד מרקמן הוסיף עוד כי המאבק המשפטי מול נמל אשדוד עדיין מתנהל במישור האזרחי והוא מקווה שגם שם ינחלו התובעים הצלחה.
סוף ציטוט
17 באוגוסט, 2017 בשעה 15:51
http://aharoni-law.org.il/
מאמר מעולה