מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
דו"ח בנק ישראל – הממשלה משקיעה פחות באזרחיה
דו"ח בנק ישראל לשנת 2013 מנסח במספרים את מה שכולנו מרגישים: בתום העשור הכלכלי של נתניהו, ישראל היא מהמדינות שמשקיעות הכי פחות באזרחיה בעולם המערבי
חטפנו דו"ח
"אני לא בטוחה שהמוחים יודעים בדיוק לנסח את זה, אבל זה מה שעומד מאחורי המחאה: גם מקבלים שירותים חברתיים נחותים יותר, גם מקבלים פחות שירותים, גם משלמים עליהם יותר, וגם משתכרים שכר נטו יותר נמוך" – ד"ר קרנית פלוג, 2011, הפרוטוקולים של ועדת טרכטנברג
מדינת ישראל מתנהלת כבר עשור בשני מישורים: בנאומים החגיגיים של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ובמציאות. הרוב המוחלט של אזרחי ישראל – מי שמשתמש בתחבורה ציבורית, שולח את ילדיו לבתי-הספר הממלכתיים, מבקר במחלקות בתי החולים, מתעלף מתדהמה כל פעם מחדש ליד הקופה בסופרמרקט – מבין עד כמה מנותק ראש הממשלה ממציאות החיים היומיומית במדינה. המסלול הכלכלי שמתווה נתניהו מאז שנכנס למשרד האוצר ב-2003 טוב לגרפים, מצוין לנאומים ומעולה למסיבות עיתונאים – אבל הוא הרבה פחות שימושי בעולם האמיתי, זה שמתקיים בין כותלי הכיתות הצפופות למחלקות האשפוז הקורסות.
השבוע השמיע בנק ישראל בכבודו ובעצמו ביקורת חריפה על המדיניות שמוביל נתניהו בעשר השנים האחרונות, גם באם בדרכו המחקרית המנומסת. הבנק כלל בדוח השנתי שלו פרק מיוחד המוקדש להוצאה האזרחית הזעומה בישראל. פרק אחר הוקדש לאי-מעורבות של הממשלה בבעיית האי-שוויון המחמירה והולכת. באמצעות שימוש בהשוואת נתונים בינלאומיים הצביעו כלכלני הבנק על הסיבה להידרדרות הקשה ברמת החינוך, למערכת התחבורה המקרטעת וליוקר המחיה המשתולל – ממשלת ישראל בראשות נתניהו משקיעה פחות ופחות באזרחים שלה. לא מתוך הכרח כלכלי אלא פשוט מתוך תפיסת עולם.
הדו"ח מסמן את 2003 כשנת המפנה: נתניהו נכנס למשרד האוצר ומחליט לקצץ באופן פראי בשירותים החברתיים הניתנים לאזרחי ישראל, לחסל כמעט לחלוטין את הסיוע לעניים ולהפחית דרמטית את המסים המוטלים על העשירים והחזקים. התוצאה? כעבור עשר שנים מתמקמת ישראל בחמישייה הפותחת של המדינות הבלתי-שוויוניות ביותר ב-OECD – במקום מפוקפק למדי לצד מדינות כמו צ'ילה, טורקיה ומקסיקו. את השירותים הבסיסיים שבעבר סיפקה המדינה לאזרחיה, נאלצים הישראלים לקנות היום בשוק החופשי המשתולל, וכתוצאה מכך משלמים הרבה יותר מדי חודש. אגב, המדיניות התקציבית של לפיד היא המשך מדויק של מדיניות נתניהו ואינה מסמנת שום חריגה מהמסלול הזה.
תגיות: בנימין-נתניהו, בנק-ישראל, חינוך, יאיר-לפיד, יוקר המחיה, שישים ואחת, תחבורה
קישור קבוע
3 תגובות
Email This Post
7 באפריל, 2014 בשעה 8:07
מדינת ישראל נכנסה ל-OECD מסיבות פוליטיות בדיוק כמו טורקיה וצ'ילה. אבל מעבר לסיבות הפוליטיות יש עוד משהו שמאפיין את המדינות שמועמדות היום להיכנס לארגון או שנכנסו במקביל לישראל: המדינות הבלטיות, רומניה ובולגריה, כולן מדינות עם פערים גבוהים, מעט מאוד עשירים והמון עוני. יכול להיות שמעבר לסיבות הפוליטיות אנחנו שם בכדי לאפשר את השוד של המדינות העשירות באמצעות הטיה סטטיסטית.
7 באפריל, 2014 בשעה 12:40
שאלה לק. מה זה הטייה סטטיסטית
שאלה לק. מה זה הטייה סטטיסטית במקרים של ישראל טורקייה וצ'ילה.
7 באפריל, 2014 בשעה 12:57
אין חדש בגיהינום ההפרטה הניאו-ליבראלי
"המדיניות התקציבית של לפיד היא המשך מדויק של מדיניות נתניהו"
לפיד הוא ניאו-ליבראל שנכנס לממשלה ניאו-ליבראלית בראשות ביבי.
אם לא היה כזה,הוא לא היה מתמנה שר האוצר.
כמו שסיפרה שלי,ביבי סירב לחלוטין שתהיה למפלגת העבודה אפילו עשר אחוז השפעה על המדיניות הכלכלית-חברתית של הממשלה.
מדיניות משטר ההפרטה מבוססת על שוד כל מרכזי הכח הכלכליים הציבוריים לידי אוליגרכיה של טייקונים ופטור כמעט מוחלט מכל מס לטובת הברונים השודדים.
את הכסף לוקחים כמובן מהאזרחים,שבטיפשותם תומכים במשטר ההפרטה שעושק ומתעלל בהם.