חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

מערכת החינוך – גמישות ובתי- הספר הדמוקרטיים

נושאים חדשות, חינוך ותרבות ב 26.03.14 0:22

גבולות הגמישות בחינוך הציבורי, זה שמו של הכנס שנערך בסמינר הקיבוצים ביוזמת משרד החינוך, המכון לחינוך דמוקרטי וסמינר הקיבוצים. להלן דיווח שכתבה דליה בלומנפלד על מקצת התכנים שהוצגו בכנס על ידי המשתתפים השונים

כנס גבולות הגמישות בחינוך הציבורי נערך ביום חמישי 20 במרץ 2014 בסמינר הקיבוצים שארח את הכנס יחד עם המכון לחינוך דמוקרטי.

שר החינוך שי פירון דיווח בדברי הפתיחה, כי מתנהל משא ומתן עם המכון לחינוך דמוקרטי להכלת בתי-הספר  הדמוקרטיים בחינוך הציבורי (ממלכתי). החינוך הציבורי צריך להיות בית לכל סוגי בתי הספר כמו האנתרופוסופיים, בתי הספר בשיטת מונטסורי ועוד. כל סוג ישמור על ייחודיותו וגם ישתייך לחינוך הציבורי. האוטונומיה הפדגוגית שנקבעה ברפורמת "הלמידה המשמעותית" מאפשרת ליצור ייחודיות פדגוגית (ב-30% לכל מקצוע נלמד). יחד עם זאת, לא מוותרים על החינוך הציבורי.

פרופ' נמרוד אלוני חיזק את דברי השר, והתייחס לתופעת ההתפרקות במערכת החינוך בשל תופעת בתי-הספר מסוג "המוכר שאינו רשמי". ניתן לעצור אותה על ידי הענקת אוטונומיה וגמישות בתוך המערכת ולחזק בכך את החינוך הציבורי.

איל רם, מנכ"ל המכון לחינוך דמוקרטי התייחס אל ההזדמנות שמאפשרת המנהיגות הנוכחית במשרד החינוך בהכלת הדמוקרטיים בחינוך הציבורי. המשרד יכול לסמן את המטרה ואת הכיוון, ולתת לשטח לבחור את הדרך. הוא הציע להפריד בין הפרטה רעיונית להפרטה כלכלית. הפרטה רעיונית לצד שמירה על אחידות כלכלית יכולה לתת מענה להכלה. בהמשך דבריו הסביר איל רם את הפיילוט בחולון אותו מובילים  אנשי משרד החינוך, עיריית חולון  והמכון לחינוך דמוקרטי, והוא מתמקד בלמידה מבוססת פרויקטים ב-7 בתי-ספר בחולון, בהם מתמחים 20 מורים. כמו כן התייחס אל הדיונים להכלת בתי הספר הדמוקרטיים בחינוך הממלכתי בהם משתתפים אנשי משרד החינוך, עורכי-דין, פדגוגים, אנשי כספים.  התכנית היא להפוך את בתי הספר הדמוקרטיים לבתי-ספר ייחודיים  על-אזוריים במסגרת הגף  של גנית ויינשטיין.

איל רם שיתף את משתתפי הכנס בחוויות מביקוריו בבתי-הספר הדמוקרטיים בארה"ב. בית-ספר דה-וינצ'י הוא דוגמא לבית-ספר המממש את עקרון הגמישות (בשהות בבית-הספר (?)). זהו בי"ס ללימודי בית (HOME SCHOOL ) התלמידים לומדים בו יומיים וימים אחרים מוקדשים בו לישיבות הורים שילמדו איך ללמד את ילדיהם בבית ולישיבות צוות. בית-ספר אחר הוא היי-טק היי בו מלמדים למידה מבוססת פרויקטים בכל תחומי הדעת. הגמישות היא בהכשרת המורים תחת הרגולציה של המדינה. סוג אחר של בית-ספר שביקר בו הוא מד-סקול  המיועד לאוכלוסיות מוחלשות. לומדים 3 ימים בבית-הספר ושלושה ימים בקהילה. למשל, תלמידה שנמצאת במשטרה בהנחיית חונך ועושה שם מחקר. יש גמישות בבתי הספר, גמישות בשעות הלימוד.

ישראל עולה כיתהקריקטורה: שמואל גולן

את המושב הראשון שעסק בבגרות חלופית כסמן ליישום גמישות פדגוגית הנחה אדר כהן, איש המכון לחינוך דמוקרטי ובעבר המפמ"ר לאזרחות. הוא ציין את הפיילוט שהוא עוסק בו: הערכה חלופית בתרגום הלמידה המשמעותית לבית-הספר העל-יסודי, והעלה סרטון לצפייה על פרויקט למידה משמעותית בחולון החלוצה בהמרת בחינות בגרות ללמידה מבוססת פרויקטים. הוא הוסיף לדברי איל רם ואמר כי כל פרויקט בהערכה חלופית לבגרות נבנה ומאושר על ידי המפמ"ר במקצוע הלימוד הרלבנטי. מדובר בפיילוט להכלה ארצית של הפרויקט.

המורה לאזרחות מור בן עמי שביקרה בארה"ב בבי"ס הייטק היי, אפיינה את הנדרש מהמערכת הבית ספרית ומהמורים בלמידה מבוססת פרויקטים. מנהלת בית חינוך רמות חפר, ברוריה סלע, הביעה  שמחה שמשרד החינוך אימץ את השיטה, בה היא עובדת כבר 17 שנים, ומשבחת את רעיון הרצף הלימודי מהגן עד יב', שהעלה שר החינוך.

דסי בארי מנהלת האגף לחינוך על-יסודי במשרד החינוך התייחסה בין שאר דבריה אל שאלת המעבר הזה מבתי-הספר אל הרמה המערכתית. לדבריה, הפרויקט בחולון יעזור להתארגן ברמה  המערכתית. בתי-ספר בחולון נכנסו לתהליך של חלוצים בהערכה. בחלק מבתי-הספר, התלמידים יקבלו ציון על סמל שאלון של תהליך אחר, לא של בחינת בגרות. משרד החינוך בשיתוף הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה) עובד על 4 כלים גנריים של הערכה חלופית לבגרות. בתי הספר יחליטו איזה כלי לבחור. כל בית ספר יוכל לבחור את דרכו ב-30% אוטונומיה שקיבל. 70% ממקצועות הבגרות יילמדו בדרך הרגילה. 30% האוטונומיה הפדגוגית אמורים משפיעים על הלמידה של ה-70%.

פרופ' יצחק קשתי,  המשמש גם יו"ר המועצה האקדמית במכללת  סמינר הקיבוצים, סקר בקיצור את ההיסטוריה של הקמת בתי-הספר ואת הקשר שלהם ליצירת תרבות בתקופת הלאומיות וליצירת ידע חדש ותוכניות לימוד חדשות. למרות השינוי ביחס לידע, וכתוצאה מכך גם לבחינות הבגרות, בשלהי המאה 20 והלאה, מציין פרופ' קשתי שבחינות הבגרות לא ייעלמו. לחץ האוניברסיטאות, המשרד הממשלתי, ההורים, כל אלה יגרמו לכך שהבחינות לא יבוטלו.

פרופ' קשתי התייחס לדברי קודמותיו במושב זה, וציין שהתהליכים שתוארו על-ידי הדוברות הקודמות יהיו רלבנטיים בבחינות הבגרות. אבל ראוי שבתי-הספר יעשו זאת ולא משרד החינוך. עדיף שמשרד החינוך יישאר בעמדה של מעניק אישור, אבל שלא יהיה הוא בעצמו מעורב, לא בהפקת השינוי ולא בליווי השינוי. זוהי יושרה של ארגון ביורוקראטי גדול. על משרד החינוך להיות מעורב ברישוי ובפיקוח.

את המושב השני, שעסק בהכלת מוסדות חינוך אלטרנטיביים בחינוך הממלכתי, פתח  רשף בורדה. שציין שההכלה של בתי-הספר הדמוקרטיים היא הכרת משרד החינוך בהם כבתי ספר רשמיים במסגרת בתי הספר הייחודיים. הוא ציין שזה צעד ייחודי ברמה בינלאומית. אין בעולם מדינות שאימצו בתי-ספר דמוקרטיים בחינוך הרשמי. ההכרה של משרד החינוך היא פדגוגית. כלומר, הדרך החינוכית שהתוותה מערכת בתי-הספר הדמוקרטיים מוכרת ומתקבלת במשרד החינוך בצד התוכניות הרגילות. תהיה בחירה, כפי שנהוג בבתי-הספר הדמוקרטיים, למידה רב גילאית, התאמת הלמידה לקצב הלומד, רצך מגיל הגן עד יב' באותו בית-ספר.

החינוך הייחודי הזה יהיה נגיש לכל. כל מי שיבחר, תהיה לו נגישות. בעניין התשלום, הרצון הוא להפחית את תשלומי ההורים. זה דורש התייעלות מבתי-הספר, ומוסכם שתהיה תמיכה של משרד החינוך (בתקציב, בכוח אדם, בפדגוגיה, בסיוע משפטי) משך שלוש שנים.

עמליה חיימוביץ,  מנהלת מחוז מרכז במשרד החינוך ציינה שאחת המטרות האסטרטגיות (מתוך שלוש שציינה) להכלת בתי-הספר הדמוקרטיים היא חיזוק החינוך הציבורי. כל זרועות משרד החינוך התגייסו לכך, היועצת המשפטית, אנשי התקציב, מנהלי אגפי הגיל, אנשי כוח במשרד החינוך וגם נציגות של מנהלים. התהליך הוא מערכתי ומחייב ראייה הוליסטית. הייתה גם הסכמה גורפת לתפיסה הפדגוגית של בתי-הספר הדמוקרטיים. עקרון השוויון יתקיים. התלמידים יקבלו הזדמנות ללמוד בבתי-הספר הדמוקרטיים. ההכלה מעצימה את החוסן החברתי ואת תחושת הקהילתיות.

מיכל גרף, מנהלת בית-הספר הדמוקרטי בחדרה אמרה שהכלת ביה"ס הדמוקרטיים היא הזדמנות גדולה לביה"ס הדמוקרטיים וגם למשרד החינוך. אך יש גם אתגרים וקשיים. מי הבעלות? מי יהיה אחראי על המרחב? הבעלויות והעמותות יצטרכו להתמודד עם בעיות אלה. וקיימת שאלת המעבר מהעסקה של מורים תחת בעלויות ועמותות להעסקה של משרד החינוך. בעניין החופש הפדגוגי, עד כמה הוא יתאפשר תחת משרד החינוך? מה יהיה עם החופש לבחור מקצועות לימוד, עם דרכי ההערכה הייחודיות? למרות כל הקשיים וחוסר הוודאות, מציינת מיכל גרף, שהחוויה של כל השותפים היא שמדובר בהזדמנות גדולה לכל המערכת לצמוח למקום טוב יותר.

עו"ד יעל כפרי, מומחית לדיני חינוך, אוניברסיטת תל-אביב התייחסה בין שאר דבריה אל ההיבטים המשפטיים (ולא אל הפדגוגיים) של הכלת הדמוקרטיים בחינוך הממלכתי. היא ציינה שתי נקודות קונפליקט בעניין: עניין המיון – האיסור למיין תלמידים בבתי הספר היסודיים, ועניין תשלומי ההורים. קיימים שני מנגנונים חוקיים לתשלומי הורים: סעיף 6 בחוק לימודי חובה, האוסר על גביית תשלום מההורים, וקובע שהתלמיד זכאי לחינוך חינם. סעיף 8 בחוק חינוך ממלכתי, המאשר לגבות כסף מהורים רק על תכנית לשעות נוספות (תל"ן) על השעות שנקבעו בתכנית הלימודים.  שואלת עו"ד כפרי, האם ההיתר להרחבת הגמישות על גבולות החינוך חינם, האם עובדה זו לא צריכה להטריד את הדמוקרטיים בהתבססם על הדמוקרטיה?

מיכל הירש נגרי, מנכ"לית עיריית רעננה, ציינה שראש עיריית רעננה הוא בעד חינוך ציבורי (ממלכתי). בעבר הקשתה העירייה על בתי-הספר הדמוקרטיים, אך העירייה עברה תהליך עם המכון לחינוך דמוקרטי. היום המצב שונה. רעננה תאפשר לבתי-הספר הדמוקרטיים הייחודיים להתקיים פדגוגית. אבל יש סכנה שהייחודיות תלך לאיבוד בהכללת הדמוקרטיים במסגרת החינוך הציבורי. עיריית רעננה לא ממיינת תלמידים ולא תאפשר תשלומי הורים נוספים (תל"ן) חריגים.

אמיר נוטע, יו"ר עמותת היוזמה לבחירה בחינוך אמר כי מוסדות החינוך נועדו לשרת את ההורים או את ילדיהם. הוא תומך בהכלת בתי הספר הדמוקרטיים בחינוך הציבורי. כל צורות החינוך צריכות להיות מוכלות במערכת החינוך הכללית. איך להכיל? יש קשיים. צריך לפתור אותם.

סיכם את הכנס ד"ר עמי וולנסקי בברכותיו ליוזמה. אמר שביה"ס הדמוקרטי הוא בשורה ולא מהיום. הוא מתקשר לשיח הלמידה המשמעותית , הלמידה הפעילה, התלמיד במרכז. אך יש לתת את הדעת לתופעה בה ככל שיש להורים יותר כסף, יש להם רצון להשביח את חינוך ילדיהם. הנכונות לשלם בחינוך הולכת וגדילה. אבל מערכת חינוך ציבורית בה שתי כיתות יהיו חינוך ציבורי ושתי כיתות אחרות עם תל"ן, לא נראה לו שזו המערכת הציבורית שהציבור היה רוצה לראות. וולנסקי אמר כי צריך לצרף לגבולות הגמישות את גבולות האחריות ולדאוג למניעת פערים. ככל שהתל"ן יגדל, בלי הנחיות חדות של משרד החינוך, הפערים ילכו ויגדלו. וולנסקי אמר שהוא חסיד הגמישות, אבל היא צריכה ללכת עם אחריות לא רק בתשלומי הורים. לא תיתכן למידה משמעותית בלי גמישות, אבל חייבת גם להיות אחריות. כגודל הגמישות גודל האחריות. אחריות על תוצרים, הישגים, בלימת פערים.

מיכל כהן, מנכ"לית משרד החינוך, ציינה את הסיסמאות שהטביע משרד החינוך , "האחר הוא אני", "24/7", "למידה משמעותית" – כל אלה מתייחסים למימוש הפוטנציאל במערכת גדולה והנכונות לאפשר בה שונות אישית. הרחבת גבולות בתוך המסגרת. השונות והחדשנות יהיו המימד המרכזי במערכת. האוטונומיה של 30% תאפשר את השונות במערכת החינוך. על-ידי הרחבת האוטונומיה ייהפכו איי הצלחה להצלחה כללית. אך על האוטונומיה להיות עם אחריות. יחד עם זאת, לא הכול אפשרי במערכת. הכלת בתי-הספר הדמוקרטיים במערכת החינוך היא פורצת דרך בעיקר בערוץ הפדגוגי. זה לא אומר שמחר בתי-הספר הדמוקרטיים יהיו חלק ממערכת החינוך המרכזית. חייבים לשמור על משרד החינוך כציבורי. שותפות של שלוש שנים עם בתי-הספר הדמוקרטיים תלמד את התהליך.

נערך על ידי מערכת עבודה שחורה
תגיות: , , , , , , ,

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.