מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
כשעולמות מתנגשים: מדוע מסרבים סטודנטים דתיים להוראה ללמד במערכת החינוך הממלכתי דתי
יותר ויותר סטודנטים דתיים להוראה אינם מעוניינים ללמד במערכת החינוך הממלכתית-דתית. הדבר קורה בשל פער המתרחב והולך בין הצעירים המוכשרים והפלורליסטיים הללו למערכת החינוך הדתית, אשר הולכת ומתחרדת לנגד עינינו ומתמלאת במורים חרדיים-לאומיים הדוגלים בהסתגרות בד' אמותיו של העולם התורני בלבד (מאתר "נאמני תורה ועבודה")
מאת: אסתר לפיאן
בעבודתי בתור מורה לתנ"ך וללימודי יהדות במוסדות להכשרת מורים נתקלתי בשנים האחרונות בתופעה רווחת ומטרידה: רוב הסטודנטים הדתיים שאני פוגשת במכללות בהן אני מלמדת כלל אינם מעוניינים להורות במערכת החינוך הממלכתית-דתית. עם הגיע מועד ההשמה המקצועית הם מבקשים להתקבל לעבודה בבתי ספר חילוניים, בבתי הספר הייחודיים לדתיים ולחילונים או בבתי ספר דתיים פלורליסטיים. לפני שנים אחדות, כשעמדתי בראש המחלקה לתנ"ך בבית ספר על-יסודי דתי-חילוני ניסויי מסוג זה, התברר לי שיותר ממחצית חברי סגל המחלקה ללימודי יהדות הם צעירים דתיים מוכשרים ומסורים מאין כמותם. כשביקשתי מהם לתאר את תהליך החשיבה שהביא אותם לעבודה במסגרת ניסויית (במקרה שלנו, מסגרת תובענית במיוחד), הודו רוב המורים הדתיים שהאפשרות ללמד במערכת הממלכתית-דתית כלל לא עמדה אצלם על הפרק; לעומתם, היו כאלה שניסו ללמד במערכת הממלכתית-דתית והתייאשו.
מדוע זה כך? מדוע צעירים דתיים, מוכשרים וחדורי מוטיבציה, כאלה הבקיאים היטב בלימודי יהדות ובלימודים כלליים, בוחרים שלא ללמד במערכת החינוך הממלכתית-דתית? ואם הם בוחרים שלא ללמד במערכת זו, אז מי מלמד את ילדינו?
במאמר זה ברצוני לטפל בשאלות אלה תוך התייחסות לסיפורים אחדים המשקפים את השינויים המתחוללים בבתי הספר הממלכתיים-דתיים ובמכללות להכשרת מורים. ברצוני לבחון כיצד ומדוע השינויים האלה, המתרחשים במסגרות הפורמליות והבלתי פורמליות של החינוך הממלכתי-דתי, גורמים לסטודנטים צעירים דתיים מסורים רבים המכשירים עצמם להוראה להתרחק ממערכת החינוך הדתית. כמו כן, ברצוני להציע שינויים תפיסתיים ומעשיים לשיפור המצב, שרק מחמיר והולך.
התרשמויות מהשטח, או: סיפור על מאטיס
כשבתנו למדה בכיתה ה' בבית הספר הממלכתי-דתי המקומי, היא החליטה שהנושא האישי שלה יהיה הצייר מאטיס. לצורך איסוף חומר בנושא הלכנו לספריית האמנות של מוזיאון ישראל (היא הייתה בתי הבכורה…) ובילינו שעות אחדות בקריאת הביוגרפיה של מאטיס ובעיון בספרים על ציוריו. כעבור שבועות מספר נתקלתי במסדרון בית הספר במורה, ולא יכולתי שלא לשאול לדעתה על העבודה.
"אה", השיבה המורה בהיסוס קל, "היא הייתה קצת דלה".
"דלה?!" זעקתי כלא מאמינה. "היא בכיתה ה'. היא הייתה יכולה לבחור בנושא 'מים' או 'צבע' או 'מדוע השמיים כחולים', אבל היא בחרה בנושא קשה והגישה עבודה שהכינה בעצמה (טוב, כמעט). מה זאת אומרת 'דלה'"?
"האמת היא", אמרה המורה בשקט, "האמת היא… שמעולם לא שמעתי על מאטיס".
אסתר לפיאן היא מרצה ומנחה מורים להוראת תנ"ך ויהדות במכון "כרם" ובסמינר הקיבוצים; היא מרצה ומשמשת יועצת במוסדות חינוכיים יהודיים מכל הזרמים בארץ ובחו"ל.
תגיות: הוראה, החינוך-הממלכתי-דתי, כפייה-דתית, מורים, מכללות-להכשרת-מורים, נאמני תורה ועבודה, ציונות חרד"לית, קנאות-דתית
קישור קבוע
תגובות