מנוי דוא"ל
RSS
בפייסבוק
בטוויטר
הצורך באימוצו של מודל דמוקרטי מתקדם במפלגת העבודה – החוג לדמוקרטיה
החוג לדמוקרטיה, ממשל ושיתוף הציבור במפלגת העבודה הוקם לפני למעלה משנה על רקע ההבנה שהדמוקרטיה, כשיטת ממשל אך קודם כל כדרך חיים, נמצאת במשבר. מדובר במשבר מתמשך שמכרסם בבסיסה של הדמוקרטיה בישראל ובמדינות נוספות. המשבר הזה נוכח בכל זירה דמוקרטית – מהרמה הלאומית, דרך הרמה המקומית וכלה ברמה המפלגתית.
מאת: אור קשת
הבעיה הראשונה במעלה ואולי גם המוכרת ביותר נודעת כגירעון הדמוקרטי, או בעיית ההשתתפות: במהלך העשורים האחרונים, בכל המדינות הדמוקרטיות, מזוהה מגמה ברורה ומדאיגה של ירידה בהשתתפות הציבור: פחות ופחות אזרחיות ואזרחים מצביעים בבחירות הכלליות, בבחירות המקומיות ובבחירות מפלגתיות (אצלנו בתוך המפלגה, בבחירות האחרונות ליו"ר הצביעו 55% בלבד ובבחירות האחרונות למוסדות רק 30%!). כמו כן, פחות ופחות אזרחים מתפקדים למפלגות (מפלגת העבודה, שבעבר מנתה מאות אלפי חברים, מונה כיום 55,000 אלף חברים בלבד). בעיית הגירעון הדמוקרטי היא סכנה קיומית לעתיד הדמוקרטיה. מהי בכלל משמעות המונח "הרוב קובע" כאשר הרוב אינו שותף?
בעיה נוספת היא ירידה בקרנה של הפוליטיקה האידיאולוגית ועלייה בכוחה של הפוליטיקה הפרסונאלית. אם בעבר נאמנות פוליטית הייתה נתונה בעיקרה לרעיון ולקבוצה – היום היא נתונה בעיקרה לדמות. לכן, במקום שויכוחים פוליטיים יתנהלו לגופו של עניין, הם מתנהלים לגופו של אדם. התופעה הזאת יוצרת חוסר יציבות תמידית במערכת הפוליטית, משחקי כיסאות אופורטוניסטיים ובעיקר – פוגעת ביכולתן של קבוצות מחויבות לחולל שינויי עומק לאורך זמן.
בעיה אחרת היא חוסר יכולתה של הפוליטיקה להתכתב עם מגמות חדשניות ולהישאר רלבנטית ומושכת. לא סתם הפוליטיקה נתפסת בקרב קהלים רחבים כתחום מיושן ומאובן. כך למשל, הפוליטיקה בכל הזירות (הארצית, המקומית, המפלגתית) לא עושה שימוש מושכל בכלים הטכנולוגיים והמקוונים שעומדים לרשותה בעידן הנוכחי. דוגמא נוספת נוגעת לחוסר יכולתה של הפוליטיקה לאמץ משהו מרוח המחאה החברתית הכלל עולמית והישראלית לפני שנתיים וחצי. באותה מחאה יצאו מיליוני אנשים לרחובות בכל העולם ודרשו פוליטיקה חדשה – יותר נגישה, יותר עממית ויותר רלבנטית לאזרח הקטן. אך המפלגות, שעמוסות לעייפה בתקנונים ארוכים, במוסדות מנופחים ובמנגנונים מסורבלים, לא השכילו לפשט ולהנגיש את פעילותן לאזרחים מן השורה.
לסיום נזכיר בעיה נוספת – הנטייה של הפוליטיקה להתמקד בעיקר בבחירות (של מועמדים) ופחות בקבלת החלטות. רובנו נוטים להתייחס למימוש הליך הבחירה התקופתי של נציגינו כאקט הדמוקרטי האולטימטיבי ומזניחים את קבלת ההחלטות השגרתית, היומיומית, שהיא מנת חלקה של כל קהילה דמוקרטית. התפיסה שנבחרי הציבור חופשיים לעשות ככל העולה על רוחם בין מערכת בחירות אחת לשנייה היא תפיסה צרה ופורמליסטית שצריכה לעבור מן העולם. דמוקרטיה ברוח המאה ה-21 צריכה לשאוף לשתף את האזרחים, גם בין הבחירות, בשלל הסוגיות שעומדות על הפרק, ולחפש דרכים יצירתיות להעצים את כוחם הפוליטי.
על מנת לטפל באופן יסודי באתגרים הללו ברמה הלאומית והמקומית צריך לכבוש את השלטון. אך בתוך הבית שלנו, הקהילה הדמוקרטית הקטנה שנקראת מפלגת העבודה, אנו יכולים להתחיל כבר עכשיו – זה תלוי רק בנו.
חשוב לומר – האתגר הדמוקרטי הוא בהחלט לא האתגר היחיד שאיתו מתמודדת מפלגת העבודה; האתגר הקשה והמשמעותי ביותר הוא להציג אלטרנטיבה ראויה ובאמצעותה לנצח את הבחירות הכלליות. אך אין ספק שאם מפלגת העבודה תשכיל לאמץ מודל דמוקרטי פתוח ורלבנטי יותר, הדבר יסייע לה לצרף חברים חדשים לשורותיה ולהגדיל את נפח פעילותה. אלה בתורם יסייעו לנו בבוא העת גם לנצח בבחירות הכלליות.
עוד חשוב להדגיש שאנחנו בחוג לדמוקרטיה ממש לא מבקשים "להחריב עולם ישן" ולחולל מהפיכה רדיקלית. אין לנו שום כוונה "לשכתב" את חוקת המפלגה. כעקרון, אנחנו בעד המבנה הבסיסי של המפלגה. אנחנו כן בעד באימוץ מתון ומידתי של מספר כללים פשוטים שיהפכו את המפלגה שלנו ליותר עדכנית ויותר רלבנטית לציבור הישראלי ולרוח התקופה. אם כתוצאה מכך נצליח, ולו חלקית, לתת מענה לבעיות שהצגנו לעיל – אז כולנו יצאנו נשכרים.
בקרוב נציג תכנית מפורטת לתיקון מפלגתי – תכנית שעליה אנחנו עובדים כבר מספר חודשים ומשקיעים בה מאמץ ניכר. נשמח להציג אותה מעל דפי "עבודה שחורה" ולקיים סביבה דיון ענייני.
אור קשת, בן 30 מרמת גן, הוא מזכיר סניף, חבר וועידה וממייסדי החוג לדמוקרטיה
תגיות: אור קשת, בחירות, דמוקרטיה, מפלגת-העבודה
קישור קבוע
10 תגובות
Email This Post
2 במרץ, 2014 בשעה 1:37
המפלגה היא פיקציה.
מפלגות הן פיקציה היום. מפלגה היא פלטפורמה לארגון רשימות מומעדים לכנסת ולרשויות אחרות. מעבר לזה המפלגות (מכל מיני סיבות ) הפסיקו לתפקד לחלוטין. למפלגה אין יותר "עמדה" חברי הכנסת בכלל לא מחויבים לבוחריהם. בוחריהם בפועל הם כלל לא "חברי" המפלגה וחברי המפלגה בחלקם הגדול אינם בוחרים במפלגה בבחירות (אני למשל) אתם יכולים לדבר עד מחר בבוקר שום דבר טכני לא ישנה את העובדה הזאת.
2 במרץ, 2014 בשעה 1:45
עם צבא חזק ומערכת פוליטית חלשה - ישראל לא דמוקרטית
בן גוריון רצה לשנות את השיטה מפ"ם התנגדה ומנחם בגין התנגד ככה נשארנו עם שיטת בחירות יחסית קיצונית עם איזור בחירה אחת כאשר בריטניה יש 650 איזורי בחירה ו650 חברי פרלמנט! אחותם של הכנסת הן המפלגות בלי דמוקרטיה פנימית עם רשימות המומלצים של צבועי מרצ שבעבודה הם נקראים רשימות חיסול ואם ברוך וחנה עדיין לא הבינו שיטת הבחירות לכנסת רעה לכולם לא רק לשמאל המפוצל והמפולג גם נתניהו לא שולט במפלגתו והמצע של הליכוד שווה לחלק המסריח של האחוריים של הגוף שהוא שווה אצל כולם נשים גברים מכל המינים והצבעים – אכילת שקשוקה בריאה לעיכול אבל רק משכך כאבים – יש סיכוי לשינוי השיטה! ואיך אמר מישהו בליכוד – נפגש בשביעיות…
2 במרץ, 2014 בשעה 10:09
מצער לקרוא את שתי התגובות הראשונות. הראשונה- נשמעת אנרכיסטית. פוסלת את שיטת המפלגות, אך אינה מציגה אלטרנטיבה. לומר שמפלגות הן פיקציה, זו אינה אמת. למרות הליקויים בשיטה, שיטת המפלגות מתפקדת. רוב המצביעים אינם נוהגים בצורה מניפולטיבית ומצביעים באמת בעד מפלגות. רוב ח"כ מחויבים כלפי בוחריהם. אלה שאינם מתנהגים כמחויבים, ברובם מפסידים.
2 במרץ, 2014 בשעה 10:14
למרות הכותרת הנכונה של תגובה 2, התוכן שלה – לא. מה רע בשיטת הבחירות לכנסת? לא ברור מהתגובה, המציינת שהיא רעה. אפשר לחזק את הדמוקרטיה בתוך המפלגות על ידי חקיקה לדמוקרטיזציה במפלגות. השיטה בכללותה, על כל ליקוייה עדיין דמוקרטית, והלהיטות לשנות את השיטה עלולה להצעיד את השיטה רחוק רחוק מדמוקרטיה.
2 במרץ, 2014 בשעה 11:51
העבודה בשבילי זה דיכוי העם ושליטה בכוח זו לא דמוקרטיה
מפלגת העבודה שלטה במדינה בכוח מאז הקמת המדינה , ובשבילי זו מפלגה שמיצגת דיכוי עם ודיכוי זכויות בסיסיות ודיכוי החופש ודיכוי רעיונות ודיכוי תרבויות שונות, כך עשו מתקומת המדינה אילו שצברו כוח ,
ובשבילי ורבים משכילים ופחות משכילים הגיע הזמן להחליף שם לרעיון, השם "עבודה" כבר לא רלוונטי , כי הוא מסמל את הדור והרעיון הישן,
בהמשך אהיה יותר ספציפי ,
ואדבר על השחיתות בצמרת המדינה השחיתות של בעלי הבוח והסמכה , שופטים בכירים מושחתים , עורכי דין בכירים מושחתים טייקונים מושחתים , מאלה ואלה השחיתו את הרעיון הדמוקרטי , כי בכוחם הרב שצברו עשו ועושים בשלהם ועל זה נאמר ע,י רוב הציבור
" המדינה מנוהלת בכוח והאזרחים נאלצים להכנע לכוח ולא לרצונם,
זו מדינה שאזרחיה עבדים ובכיריה רודנים , ועל זה נאמר "ממשלת אין דין ואין דיין " איש הישטר בעיניו יעשה " !!!!!!!!!
כשבכירים לא נותנים את הדין ולא משלמים בעבור רישעותם ומעשיהם הפליליים , ומערכת משפט שמורחת את האמת ומסלפת את הצדק , זו מערכת מושחתת , ושכזו לעולם אינה יכולה ואינה ראויה להקרות "דמוקרטיה "
ומשכזו , היא מערכת "פשיסטית, דיקטטורית בולשביקית , המדכא את העם "
ומשכך רבים אינם בוחרים לטרוח ללכת לבחור ביום המחירות,
ומשכך אם יש מספרים המשקפים כמות בוחרים , תבינו שמספר המדוכאים והמיואשים הוא יותר ממספר הבוחרים, תקחו 55% ממספר זה נידע ש -45 % כמעט בטוח ממורמרים ולא מאמינים בנציגי המפלגות השונות , ומתוך 55% שכן בוחרים לפחות 10-15 ממורמרים שאיכפת להם ומנסים לשנות ,
בחיבור המספרים תבינו שאכן רוב העם מרגיש בדיכוי ואינו מסכים עם התנהלות ונהול המדינה !!!!!!!
אשמח לתכובה ,
בקרוב אוצי לאור כתבות ששמרתי במשך שנים רבות המשקפות את ההלך והרוח האמיתית שהאנשים כותבים ומביעים נגד המערכת בכל ממשלות ישראל . ואבז תראו שמבחינת הרעיון הדמוקרטי , אנו הולכים אחורה , או דורכים במקום , ואת התגובות כתבו אנשים מכל קשת החברה הישראלית במיוחד ,
דמוקרטיה עדיין לא במדינת ישראל ,
הפקרות שרירות וכוחנות דיכוי כןןןן !!!!!!!!1
4 במרץ, 2014 בשעה 12:35
שיטת הבחירות בישראל גרועה מאוד
איזה ייצוגיות יש לשיטה שבה רוב הציבור לא בוחר בני אדם אלא מפלגה?
ההוכחה לעובדה שמפלגות זה חרטה נעוצה בזהות ראשי העבודה:
אהוד ברק
שלי יחימוביץ
בוז'י הרצוג
האם מישהו חושב שיש זהות אידיאולוגית בין שלושת אלה?
זו ממש מרמה להציג את המפלגה בראשות אנשים שונים באותו השם.
דליה את שואלת איזה בעיה יש? שיש 30,000 אנשים שבוחרים חברי כנסת, ויש 3-4 אינטרסים מרובי משתתפים ששולטים על חברי הכנסת באמצעות לובי מרוכז, כי הבחירות הפנימיות מבוססות על בחירה של 10 אנשים ואז יש דילים, וכל שאר הציבור משתתף בבחירות שהן כמעט חסרות משקל, תוך עיוות כלכלי מוחלט בשיטת מימון המפלגות
4 במרץ, 2014 בשעה 17:20
פסילת השיטה ללא הצבת חלופה ,אכן מוליכה לאנרכיה
דליה בהחלט צודקת כאשר היא אומרת שבעצם המגיבים שלפניה ,וגם אחריה ,לא מציעים שיטה דמוקראטית חלופית.
פסילה טוטלית מוליכה למשטרי רצח כמו של אסד בסוריה,או כמו בקוריאה הצפונית.
4 במרץ, 2014 בשעה 17:42
הרעיון הוא להשאיר את המפלגה חזקה ובועטת
המשימה שלנו היא לחפש דרכים יצירתיות וחדשניות להשאיר את מפלגת העבודה רלבנטית, חזקה ותוססת ולחשוב על פתרונות מבניים שיסייעו בכך. יש כאלה שחושבים שהגענו לקץ עידן המפלגות והאידאולוגיה – אנחנו ממש לא שם.
7 במרץ, 2014 בשעה 9:14
בזכות השיח ובגנות הצייצנות
כמו בהבטים אחרים של החיים הציבוריים – החברה – שלנו, גם בעניין זה הפגם אינו בשיטה (שיטת הבחירות לענייננו כאן) אלא בתרבות.
השינוי התרבותי של החברה מ"אנחנו"* אל: "אני-הכל-כאן-ועכשו"** הוא לא דבר מקרי אלא מעשה הנעוץ באידיאולוגיה הליברטריאנית, מקדשת ה"אני" על פני ה"אנחנו".
ומשנתקדש ה"אני" וחולל ה"אנחנו" נעשה ה"מי" עיקר וה"מה" טפל.
ומשנעשתה המהות טפלה שוב אין מקום לשיח על דרך ואין מקום לשיח על מטרות. פלוני/ת אומר/ת שהיא יודעת איך להביא מזור לכל תחלואינו, נשים בו את יהבנו ונ"סמוך" עליו שתעשה את המיטב לכולנו***.
ואם זה לא עובד אז נחפש תרופות. הצרה היא שאת התרופות אנחנו מובלים לחפש בתוך ההמערכת האידיאית שהיא המקור לתחלואה, מה שמביא חלק מאיתנו לחפש שיטות מכניות לתיקון (החלפת שיטת הבחירות, לדוגמה).
השינוי שהחל בצורה ספונטאנית במחאת 2011 לא היה מחיר הקוטג' אלא העובדה שאנשים יצאו מבתיהם ופגשו את השכנים שמעולם לא החליפו איתם מילה ושלא הסתפקו בשיח תאניות של ליל שבת אלא התחילו לחפש פתרונות ביחד.
זה מה שהפחיד יותר מכל את כוהני האידיאולוגיה של ה"אני-הכל-כאן-ועכשו" והם הפנו את השיח אל הצרכנות: יוקר המחיה, מצוקת הדיור ואל ההסתה כלפי הפליטים מאפריקה. הם הבינו ששיח בין אנשים חושבים יביא קץ ליכולתם לנכס לעצמם את כל נכסי האמת (הנכסים הריאליים) החמריים ודרך אגב את שליטתם באחרים.
מה שמציע אור קשת דרך החוג לדמוקרטיה הוא ההתחלה לשיפור. בדמוקרטיה אמיתית המנגנון החברתי הפוליטי הוא המנגנון המפלגתי. בהעדר היכולת לקיים את ניהול החברה באמצעות אספה כללית של האוכלוסין נותרה בחירת נציגים הדרך היחידה. אולם בחירת הנציגים אסור שתהיה סוף פסוק.
הבוחרים הם שצריכים להכתיב לנבחרים את מטרות ויעדי החברה ומכאן תיגזרנה דרכי הפעולה. לא די בבחירות (בשיטה כזו או אחרת) אחת לכמה שנים. השיח חייב להיות רצוף. ברציפות גבוהה יותר בין מי שקרובים אלה לאלה – במקום מגורים או בדעה – ומדי פעם, לעתים קרובות עם הנציגים הנבחרים.
הערה לסיום: התגובה הזו התארכה לכשלוש מאות ושבעים מילים. מערכת עבודה שחורה מנחה את הכותבים שלא לכתוב יותר משמונה מאות מילים ועדיף עד שש מאו, כי "אף אחד לא יקרא" וכלפי מי שמנסה, בשיח, להעמיק ולברר יסודם של דברים צועקים "תפסיקי לחפור". כל אלה הם סימנים של אותה הגמוניה שמעבירה את כל העצמה החברתית מ"אנחנו" אל כמה "אני" שלא תמיד פועלים לטובת ה"אנחנו"
______________
* ולא לריק זה השם שנתנה שלי יחימוביץ' לספר שבו היא מתארת את פועלה הפוליטי
** שמעתי לראשונה מפי עזריה אלון
*** ה"ערבוב" המגדרי בכתיבה הוא מכוון
7 במרץ, 2014 בשעה 13:05
מה שקורה בפועל
נכון כתב לקסי "הבוחרים הם שצריכים להכתיב לנבחרים את מטרות ויעדי החברה".
אבל,איך ניתן לעשות זאת כשמפלגת העבודה למשל,ממשיכה לחסל את הסניפים ההסטוריים השכונתיים(סניף קרית שמונה למשל),ואת בתי הגידול לנוער העבודה כמו את קן הנוער העובד בקית-חיים שקיים מזה שמונים שנה.
בוג'י ממשיך את "מפעלו" של ברק והופך לנדל"ן את מוקדי הדמוקרטייה הישירה הפנים מפלגתית.
איפוא בדיוק יתקיים הפיקוח של הבוחרים על הנבחרים?.