חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אומרים לנו שיש מס אחר

הסכמי הסחר – מתקפה תאגידית על הדמוקרטיה, סכנות לישראל א' (פרק שישי)

נושאים איכות השלטון, דעות, כלכלה ותקציב, מדיני-בטחוני, משפט ופלילים ב 12.02.14 0:08

בפרק זה: "איפה אנחנו בסיפור".  פרק 'יישוב סיכסוכי משקיע-מדינה 'Investor-State Dispute Settlement’ ' – בהסכמים שישראל חתומה עליהם – שם את 'זכויותיהם' של תאגידים עיסקיים מעל זכויותיהם של אזרחי ישראל ושל ממשלת ישראל, וחושף את המדינה בפני תביעות מתאגידים רב-לאומיים בעלי עצמה בהיקף של מיליארדי דולרים

6. ישראל ויישוב סכסוכי משקיע-מדינה

הסכמי הסחר - מתקפה תאגידית על הדמוקרטיה (פרק חמישי)

בפרק זה: תביעות על בסיס מנגנון 'משקיע-מדינה'. תאגיד טבק תובע את החקיקה באוסטרליה, תאגיד מכרות תובע את ממשלת פרו, תאגידי כרייה תובעים ממשלות המנסות למנוע מהן לכרות באזורים מוגנים, ובנקים הנלחמים ברגולציה פיננסית מאת: אמנון פורטוגלי

לקריאה נוספת

ישראל חתומה על מספר הסכמי סחר והסכמי הגנה על השקעות חוץ בילטרליים המכפיפים את ריבונות המדינה, אפשרויות חקיקת הכנסת, עצמאות בתי-המשפט וזכויות אזרחי ישראל להחלטות של משקיעים ותאגידים רב-לאומיים.

פרק 'יישוב סיכסוכי משקיע-מדינה' Investor-State Dispute Settlement’ '  בהסכמים אלו שם את 'זכויותיהם' של תאגידים עיסקיים מעל זכויותיהם של אזרחי ישראל ושל ממשלת ישראל, וחושף את המדינה בפני תביעות מתאגידים רב-לאומיים בעלי עצמה בהיקף של מיליארדי דולרים.

הסכמים אלו מחייבים את ישראל לספק למשקיעים זרים ולתאגידים רב-לאומיים זכויות חדשות, ללא הדדיות. המשקיעים/התאגידים אינם נדרשים לעשות דבר בתמורה. אין להם מחויבות למדינה והם יכולים להמשיך בפעילותם מתי ובמקום שהם רוצים. מהמשקיעים נדרש מעט, אם בכלל, התחייבויות חברתיות או סביבתיות.

לעומת זאת, התאגידים יכולים לתבוע פיצויים מהמדינה בגין הפרות לכאורה של זכויות חדשות אלו, ובכלל זה הזכות לדרוש פיצוי על מדיניות פנים שהם טוענים כי הפחיתה מערך ההשקעות שלהם ומרווחיהם העתידיים.

בהסכמים מוגדר מנגנון 'יישוב מחלוקת משקיע-מדינה', המסמיך משקיעים זרים לעקוף את מערכת המשפט בישראל ולתבוע ממשלת ישראל פיצויים כספיים בטריבונלים פרטיים בינלאומיים.
מנגנון זה מעלה את התאגידים הפרטיים והמשקיעים הזרים למעמד שווה עם ממשלת ישראל החתומה על הסכמים אלו, ומעצים תאגידים פרטיים לאכוף באופן ישיר אמנות והסכמים בינלאומיים של מדינת ישראל.
התאגידים הזרים יכולים לעקוף לא רק את החסינות הריבונית של ישראל, ביכולתם גם לתבוע את ממשלת ישראל, לאתגר את החוקים והתקנות הישראליים מחוץ לבתי משפט בישראל.

הסכם הסחר החופשי בין ישראל לקולומביה שנחתם בספטמבר 2013 (עדיין לא אושרר) יכול לשמש דוגמה לבעייתיות המשמעותית של הסכמים אלו.

במבוא להסכם נכתב כי ישראל וקולומביה מחליטות "להכיר בכך שקידום והגנה על השקעות של משקיעים של צד אחד בשטח הצד האחר יתרמו לעידוד פעילות עסקית מועילה הדדית;"

פרק 10 'השקעות' בהסכם, דן בהתחייבויות הצדדים להסכם ל"קידום השקעות והגנה עליהן", ועל "יישוב מחלוקות בין צד לבין משקיע של הצד האחר".  מחלוקת כזו תיושב, בין שאר האפשרויות, ולבקשת המשקיע  ע"י ערכאת בוררות אד הוק, כאשר כל צד מתקשר (ישראל וקולומביה), "נותן בזה את הסכמתו ללא תנאי להבאת המחלוקת לבוררות בינלאומית" ומרגע שהמשקיע הביא את המחלוקת בפני הבוררות, הבחירה בהליך תהיה סופית.  מעניין שבהסכם קיים גם פרק 12 הדן ב"יישוב מחלוקות" בין הצדדים להסכם.

למרות הפוטנציאל ההרסני בהסכמים אלו לגבי מדיניות הממשלה, אפשרויות החקיקה בכנסת, וחשיפה לסיכונים פיננסיים אדירים, ההסכמים אינם מפוקחים ע"י הכנסת ואינם עומדים לדיון ציבורי.  לפי דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת 'תפקיד הפרלמנט באישור אמנות והסכמים בינלאומיים' מ-2003, "בישראל, הממשלה היא בעלת הסמכות לחתום ולאשרר אמנות בינלאומיות… תהליך אשרור אמנות בישראל אינו מוסדר בחקיקה מפורשת אלא בנוהג. ככלל, אין חובה לקבל את הסכמת הכנסת לחתימה על אמנות, אך במהלך השנים התגבש נוהג עלפיו הממשלה מביאה לאישור הכנסת אמנות בעלות חשיבות מיוחדת לפני שהן מאושררות ונכנסות לתוקף. תקנון הממשלה קובע כי ניתן להביא לאשרור הממשלה אמנה בינלאומית רק לאחר שהיתה מונחת במזכירות הכנסת לפחות שבועיים בתקופת המושב."

הסכמי סחר אלו מקנים למשקיע הזר, קרי תאגיד רב-לאומי, מספר זכויות יתר, המנוסחות בשפה מעורפלת במתכוון. בין השאר:

הזכות לעקוף את מערכת המשפט בישראל
תאגידי ענק רב-לאומיים יוכלו לעקוף את בתי משפט בישראל, ולתבוע את הממשלה, ישירות, בטריבונלים אקס-טריטוריאליים פרטיים. להחליף את בתי משפט הריבוניים, פתוחים, הנותנים דין וחשבון לציבור בישראל, במערכת סגורה, נגועה בניגודי עניינים עם סמכויות שרירותיות, הפתוחה לשחיתות.
הם יוכלו לדרוש פיצויי עתק על רווחים שאבדו ואף על רווחים צפויים בגלל תקנות עבודה מחמירות, רגולציה סביבתית, רגולציה של תרופות ומזון וכו'.

הזכות לעקוף את מנגנון החקיקה של הכנסת
תאגידי ענק רב-לאומיים יכולים לעקוף את הכנסת, באמצעות תביעות נגד הממשלה, שיתבררו בטריבונלים פרטיים, לפיצויי עתק על רווחים שאבדו ואף על רווחים צפויים בגלל חקיקה של הכנסת.
בטריבונלים אלו, מספר אנשים פרטיים מופקדים על הכוח לסקור ולפסוק ללא כל הליך הגבלה או הליכי ערעור, את כל פעולותיה של ממשלה, את ההחלטות של בתי המשפט, ואת כל החוקים והתקנות הנובעים מהכנסת.
אמנם הטריבונלים לא יכולים להכריח את הממשלה לבטל חוקים. אבל איומים בתביעות במיליוני דולרים בפני טריבונלים פרטיים, יכול לשמש כנשק רב עוצמה כדי לעכב, להחליש, ולחסל הליכי קביעת מדיניות ציבורית אחראית וחקיקה שאינה רצוייה לתאגידים אלו.

הגנה מהפקעה 'עקיפה' “Indirect” Expropriation
מדובר על תקנות ופעולות אחרות של הממשלה המקטינות באופן משמעותי את הערך של ההשקעות של המשקיעים הזרים. ממשלת ישראל תהייה חייבת לשלם למשקיעים הזרים אם מדיניות רגולטורית שלה מפחיתה את הערך של השקעתם גם אם מדיניות כזו חלה במידה שווה על חברות מקומיות וזרות.  תאגידים יוכלו לתבוע את מדינת ישראל בגין חוקים שבאו להגן על איכות סביבה, בריאות , ותחומי אינטרס ציבורי אחרים, שחוקקו בתהליך דמוקרטי.

זכות ליחס לפחות כמו שיש למשקיעים מקומיים ולמשקיעים מכל מדינה שלישית
זכות זו מקטינה את כוחה של הממשלה לפעול באסטרטגיות פיתוח לאומיות ששימשו בעבר ברוב הכלכלות המצליחות. יתר על כן, פעולה רגולטורית שחלה על כל התאגידים, אבל עם השפעה לא פרופורציונלית על משקיע זר יכולה להתפס כהפרה התחייבות של המדינה.
ה'זכות' למסגרת רגולציה שתואמת את ה'ציפיות' של תאגיד
כלומר, ממשלות ישראל חייבות שלא לבצע שינויים כלשהם במדיניות רגולטורית לאחר שההשקעות נעשו.

זכות לתנועות הון חופשיות
אסור לישראל להטיל מגבלות על תנועות הון, על אף שבקרה על תנועות הון עזרה לכמה מדינות למנוע את התוצאות הגרועות ביותר של המשברים הפיננסיים העולמיים בשנים האחרונות.

איסור לדרוש ממשקיעים זרים להשתמש בחלק מסוים של ייצור מקומי
להעביר טכנולוגיה ,ותנאים אחרים ששימשו בעבר ככלי לפיתוח הכלכלה הישראלית.

אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר, ומרצה במכללה החברתית-כלכלית

הפרקים הקודמים:
הסכמי הסחר – מתקפה תאגידית על הדמוקרטיה (פרק המבוא)
הסכמי הסחר – מתקפה תאגידית על הדמוקרטיה. (פרק ראשון)

הסכמי הסחר – מתקפה תאגידית על הדמוקרטיה (פרק שני)
הסכמי הסחר – מתקפה תאגידית על הדמוקרטיה (פרק שלישי)
הסכמי הסחר – מתקפה תאגידית על הדמוקרטיה (פרק רביעי)
הסכמי הסחר – מתקפה תאגידית על הדמוקרטיה (פרק חמישי)

נערך על ידי לקסי
תגיות: , , , , , , , ,

תגובה אחת

  1. דליה :

    מי צריך לאשרר את הסכם הסחר החופשי בין ישראל לקולומביה? לשם מה בכלל צריך סחר חופשי עם קולומביה?

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.