אגרת שר החינוך בנושא אדם ורטה

שר החינוך ח"כ הרב שי פירון כתב לעדה המחנכת, לגננות,למורים, למנהלים ולעובדי משרד החינוך את תגובתו לפרשת-אדם-ורטה

ב' אדר א' תשע"ד

גננות, מורים ומנהלים
אנשי מטה ומחוזות המשרד
משפחת החינוך,

שלום רב,
סוגיית המורה אדם ורטה העלתה מחדש את שאלת תפקידו של המורה לעת הזאת.

[בוקסה=53837]מצד אחד, חברה שסועה, המנהלת ויכוח פוליטי-אידיאולוגי נוקב, מבקשת לשמור על בתי הספר כאיים של למידה, מנותקים מהשפעות של מורים או של זרמים אידיאולוגיים, המבקשים לשתף את התלמידים בדעותיהם ובכך למנוע מהם חשיבה עצמאית וביקורתית, לצמצם את מרחב הבחירה שלהם ולטשטש את הגבול שבין למידה לבין תעמולה.

מן הצד השני, אם חפצי למידה משמעותית אנחנו, אם אנחנו רוצים שהטובים שבצעירים יבחרו בחינוך, בהוראה, עלינו להרחיב את מקומו ואת סמכותו של המחנך מ"סוכן להעברת ידע" לאדם המייצר דיון מעמיק, תוסס ומסעיר, המפגיש את תלמידיו עם דילמות קיומיות, המבקש להכינם לחיים של משמעות, ובעיקר לחיים של אחריות ומעורבות חברתית. בתי הספר אינם פועלים בפלנטה אחרת, לכן בית הספר הוא אחת הזירות אשר בהן יש לעסוק במכלול הדילמות המאפיינות את החברה הישראלית.

המציאות הישראלית מחייבת אותנו למצוא איזון ראוי בין שתי הגישות. על בית הספר להיות מקום שיש בו שיח אקטואלי ורלוונטי, פתוח ומעורר, אך בה בעת עלינו להיזהר מלהפוך את בית הספר לזירת התגוששות, למרחב המטשטש את הזכות של הצעירים לבחון, לשקול ולבנות לעצמם השקפת עולם עצמאית.

בטרם אביע את עמדתי בסוגיה, אני מבקש להדגיש:

  1. סוגיות מעין אלה מחייבות דיון מעמיק. ההשטחה המאפיינת את השיח הישראלי מורגלת בתגובה מהירה, כאן ועכשיו, בטרם נגלה אחריות, נלמד את הנושא לעומק, נקשיב לקולות השונים. עתה, משלמדתי את הסוגיה לעומקה, בחנתי את כל צדדיה, אני מרגיש שביכולתי להתייחס לנושא בצורה מסודרת. כמו כן, אני סבור שהיה ראוי לאפשר לתהליך להסתיים, ורק אז להשמיע קול בפרשה זו.
  2. אני מאמין במורים. גם כשהם טועים. מורים טובים הם מורים שאינם מוותרים על זכותם להשמיע קול. יחד עם זאת, על המורים לדעת שלעתים חובתם היא לכבוש את נבואתם, לשתוק. השתיקה והזעקה אינן סותרות זו את זו, ותבונתו של המורה מחייבת למצוא את האיזונים הראויים בין המצבים השונים. יש רגעים שאסור להחשות ויש רגעים שגבורת הרוח מחייבת בחירה מצומצמת של מילים, ופעמים עלינו לבחור בשתיקה. כל אחד מאיתנו עלול להתבטא התבטאות שאינה במקומה. בעולם שבו הלמידה המשמעותית עומדת במרכז השיח, בחברה המבקשת להעצים מורים, התרחשו ועוד יתרחשו תופעות דומות.
    אמון! אמון! אמון! אני מאמין במורים ובמנהלים.
    אסור שכל התבטאות אסורה תהפוך לפרשייה מסעירה ומטלטלת, אבל באותה מידה אסור שכל בירור, התראה או אזהרה יהפכו מיד למלחמת שמד בחופש הביטוי ובזכויות אדם.
  3. מתוך ניהול שיח שוטף עם רשת אורט, ידוע לי בבירור שמלכתחילה לא הייתה כוונה לפטר את המורה.

ולגופם של דברים:

  1. חברה מקוטבת צריכה לשמור על איזון. הבעת דעות קוטביות, גם אם חריפות, היא מעשה חינוכי הכרחי, ובתנאי שהמורה מציג את מכלול הדעות, תוך מתן לגיטימציה ראויה לעמדות השונות. צריך לזכור שבכיתה יושבים תלמידים ממשפחות ומקהלים מגוונים ועלינו לאפשר להם להרגיש שהכיתה היא גם "הבית" שלהם.
  2. יש תחומים שבהם יש להיזהר כפליים, משום שהעיסוק בהם כולל חומרי נפץ תרבותיים שאסור לנו להגיע אליהם:
  • פגיעה דתית, עלבון באמונתו או באלוהיו של הפרט או של הקהילה
  • הכחשת שואה
  • ערעור על הלגיטימיות של צה"ל ועל היותו צבא העם, המגן על קיומנו בארץ הזו ועל זכות קיומה של מדינת ישראל.

בנושאים אלה יש להיזהר. מותר לבקר אותם, להעיר אודותם, אבל הם שייכים לליבת הקיום של הפרט ושל הכלל, לכן אל לנו לערער על עצם מרכזיותם בחיינו.

  1. יש להבחין בין אמירה ערכית או אינפורמטיבית המציגה עמדות שונות ומגוונות לבין שימוש בביטויים כגון "אני הפגנתי", "אני הייתי", "אני צעקתי". אני סבור שדווקא מורים אהודים וכריזמטיים צריכים להיזהר מביטויים כגון אלה. צריך לזכור שהצעירים הללו, שיש בהם עוצמה ותאווה לדעת, יכולים לאבד איזונים ולאבד את חוש הביקורת.
  2. חלק מהתבטאויותיו של המורה אדם ורטה היו לא ראויות, אחרות היו לגיטימיות, גם אם הן אינן ערבות לאוזניי או לאוזניהם של רבים בחברה הישראלית ואחרות, ראוי להן שיישמעו במהלך שיעורי אזרחות או שעת מחנך כחלק מחינוך עמוק וראוי המציג דילמות, המבקש להפגיש את הלומד עם מכלול הדעות ומעורר דיון ער ופתוח. צה"ל הוא צבא מוסרי. צה"ל הוא צבא המתמודד עם אתגרים קשים ועושה כל שביכולתו כדי שלא לאבד את צלם אלוהים שבאדם. רבים וטובים בישראל תרמו מרוחם, מנפשם ומגופם לצה"ל. אנו גאים ושמחים בהם ואל לנו לפגוע בהם, ובנו.

אבל גם אם טעה המורה, אין מקום לפיטורים. אנו חברה חסונה היכולה להתמודד במתינות גם עם התבטאויות כאלה ואחרות.

בימים הקרובים אפנה לשורה של אנשי מקצוע ואנשי רוח ובכירים במשרד החינוך, לשמש צוות בדיקה שיבחן את מערכת היחסים הראויה שבין פוליטיקה לבין חינוך. אני מאמין שעלינו להתייחס לסוגיית אדם ורטה כהזדמנות, כמקפצה להעמקת השיח הפורה והמפרה בכיתה, לחידודם של כללי ההוראה הרלוונטית והמשמעותית. כשתסתיים עבודתם, נגבש המלצות תואמות.

גם את הפרשה הזו אפשר ורצוי להפוך לשיעור חינוך.

שלכם,
הרב שי פירון
שר החינוך

הועתקה מתגובה שפורסמה באתר

Print Friendly, PDF & Email

Tags: , ,

2 Responses to “אגרת שר החינוך בנושא אדם ורטה”

  1. נאוה הגיב:

    שומרים על איזון או שרק מהממלכתיים דורשים?

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    נאווה
    יש גם בתי ספר "ממלכתיים-דתיים" ובקיצור ממ"ד.

    ולכן לא חשוב אם אתה ממלכתי. השאלה המדויקת היא האם אתה ממלכתי פטור – כלומר ממ"ד.
    לבתי הספר הממ"ד יש (או לפחות היו בזמני) משגיחי כשרות שעברו על כל חומרי הלימוד ופסלו חומרים בלתי מתאימים לממ"ד.
    במקום שהשטיחים הממלכתיים "וויתרו" יצאו חומרים משותפים לכל הממלכתיים.

    במקום שלא וויתרו, יצאו חומרים נפרדים לדתיים.
    אלא מה, גם זה סוג של וויתור.
    היתה אפילו פעם תכנית נפרדת באזרחות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    ולא אתפלא אם זה נמשך כך עד היום וביתר מרץ. ובאופן הזה איך שלא בוחרים השטיח הממלכתי מפסיד.

    אז קל מאוד לכבוד השר לכתוב תשובה תלמודית לתפארת, והוא אפילו יקים וועדה שתקבע את הכללים

    ברוח זו ההמלצה ×”×›×™ טובה היא לפעול בשיטת התורה שבכתב ובשיטת התורה שבע"פ, ולזכור תמיד שמישהו מציץ מעבר לכתפך (או מקליט אותך בסמרקפון), לא כדי להשתפן חלילה – נהפוך הוא, אלא כדי להתיעל בשימוש ×”"נכון והמאוזן" שבשתי השיטות.

    ודי כבר להיות השטיח שעליו דורכים כל בעלי הפטורים מהממלכתיות.

Leave a Reply