חיפוש

חיפוש לפי מילות מפתח

פוליטיקאים, בואו לבדוק את הכוח הפוליטי של האתר שלנו

ארכיון

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

מחאת האוהלים – האתר הרשמי

מגזין חברה

אירועים בשבוע הקרוב

אומרים לנו שיש מס אחר

שי פירון, תן גיבוי למורים בעיסוקם בערכים

נושאים חינוך ותרבות, מכתבים ב 23.01.14 0:00

לקראת הדיון ביום רביעי  22.1.14 בוועדת החינוך בנושא "שיח פוליטי בין כתלי בית הספר", שלח מנהל מחלקת חינוך באגודה לזכויות האזרח, מר שרף חסאן, מכתב לשר החינוך בעקבות פרסום הפרשיה בעניין המורה מטבעון

                                                                                                20 בינואר 2014

לכבוד

הרב שי פירון

שר החינוך

שלום רב,

הנדון: פרשת התלונה נגד המורה מקריית טבעון

פרשת התלונה נגד המורה מקריית טבעון, שהתפרסמה בתקשורת בימים האחרונים, מתפרצת בתקופה ששאלות חינוכיות רבות נמצאות על סדר היום הציבורי גם בעקבות רפורמות ותכניות חשובות של כבוד השר, ובמיוחד בשל הביקורת של רבים בחברה על צמצום תפקידו של המורה להעברת חומר ממוקד והכנה לבחינות, ועל כך שהערכת העשייה החינוכית נעשית בעיקר לפי ציונים ומספרים והזניחה את העיקר – החינוך לערכים.

כפי שידוע לנו שמוסכם עליך, בכדי שמערכת החינוך תוכל ליצר בוגרים חושבים, אכפתיים ומחויבים לערכים דמוקרטיים, היא צריכה לחנך לסובלנות, לנכונות לדיאלוג עם מי שמבטאים עמדות שונות, לפלורליזם, לחשיבה ביקורתית, להכרה בערכים של שוויון וחירות ועוד.

חינוך לערכים מחייב עיסוק של המורים באקטואליה ובסוגיות שבמחלוקת, וכידוע בישראל אין שאלה אחת שלא נמצאת במחלוקת פוליטית או חברתית או אידיאולוגית. הימנעות מעיסוק בערכים ובאקטואליה, גם הוא חינוך לערכים אם כי המשמעות שלו היא הסכמה לערכים של ההגמוניה בחברה.

הניסיון שלנו באגודה לזכויות האזרח בהכשרת מורים מלמד, שלמרות כל ההצהרות בדבר חשיבות החינוך לערכים ועיסוק באקטואליה, מורים רבים עדיין נתקלים בקשיים שדוחפים אותם בסופו של דבר להסתפק בתפקיד של העברת חומר והכנה לבחינה. מורים יהודים מדווחים על מלשינונים שמפעילים גורמים בימין הקיצוני, וכן על לחץ גלוי וסמוי של הנהלות בתי ספר שלא לעסוק בנושאים אקטואליים ו/או שנויים במחלקות כיון שאינם רוצים שבית הספר שלהם יהיה בלבה של סערה תקשורתית. מורים ערבים מעלים עוד חששות הנובעים מהמסורת של מעורבות גורמים ביטחוניים במערכת החינוך בחברה הערבית, ועל חשש מלעסוק בשאלות שמטילות ספק בנורמות ובערכים בחברה. כמו כן מועלית הטענה שתהליך הכשרת המורים שעברו לא נתן להם מספיק כלים לדיון בשאלות שבמחלוקת ובהתמודדות עם גילויי גזענות.

זימון מורים לועדות משמעת על סמך תלונות של תלמידים או הורים בודדים, בלי תהליך עמוק של בדיקה ובירור, מרתיע גם הוא את המורים, במיוחד כשהזימונים לוועדות כאלה והפתיחה בבירורים נעשו בצורה סלקטיבית ומגמתית נגד מורים ביקורתיים בחינוך הממלכתי. זימונים כאלה, משרטטים גם הם את גבול הלגיטימי והבלתי לגיטימי במערכת החינוך ומצמצמים את המרחב הדמוקרטי במערכת החינוך, מעבר לגבולות בהם מאפשר החוק.

אם המורים לא ירגישו שיש להם בכיתה שלהם מרחב בטוח וחופש בלעסוק בשאלות מהותיות, אז ימשיכו להעביר רק חומר ועוד חומר ובתי ספר יוותרו על החזון ואולי על החלום שבתי ספר אכן יהיו גורם משפיע בחברה.

אנו פונים אליך, בהמשך לתכניות שכבר מקודמות על ידך, לגבות את המורים שעושים את העבודה החינוכית שלהם בצורה ראויה ע"י עיסוק בנושאים אקטואליים, הצגת מגוון דעות ונקודות מבט, והתמודדות עם נושאים שבמחלקות. שתיקה של המשרד תתפרש כהסכמה עם ההליכים שננקטים נגד מורים ותחבל בגישה החינוכית שמשרד החינוך שואף לקדם.

אנו קוראים עוד לשר, להבהיר את המדיניות שלו בעניין זה ולדאוג ליישום של הליכים הוגנים שלא יעלה מהם ריח של משפט שדה כלפי מי שעמדותיו לא נושאת חן בעייני אדם זה או אחר. ניתן לחשוב על דרכים רבות, טרם הזמנה לשימוע ובירור, לבדוק אם יש סטייה ממשית של מורה זה או אחר מהמקובל חינוכית וערכית.

בנוסף, ובכדי לעודד מורים לעסוק באקטואליה ובחינוך ערכי ולהתמודד חינוכית עם גילויי גזענות בבתי ספר, אנו מבקשים כי תפעל ליישום של הכשרה מקצועית מתאימה לכלל המורים במערכת החינוך בכל הקשור לטיפול בגילויים של גזענות וחוסר סובלנות ועיסוק באקטואליה.

                                                                                    בכבוד רב ובברכה,

                                                                                    שרף חסאן

                                                                                    מנהל מחלקת חינוך

נערך על ידי דליה
תגיות: , , , , ,

8 תגובות

  1. מערכת עבודה שחורה :

    דיווח על הדיון בוועדת החינוך ב"הארץ"
    תלמיד של "המורה השמאלן": איך נפתח חשיבה ביקורתית עם סתימת פיות?
    לדיון בכנסת על פרשת המורה לא הגיע אף נציג בכיר של משרד החינוך. יו"ר הוועדה מצנע: בתור אלוף, מוכן להגיד שצה"ל עושה גם מעשים לא מוסריים
    • אור קשתי
    • 22.01.2014
    בדיון סוער בוועדת החינוך של הכנסת על פרשת המורה אדם ורטה, שזומן לשימוע לפני פיטורים לאחר שתלמידה התלוננה שהוא משמיע בשיעוריו עמדות של "שמאל קיצוני", סיפרו תלמידים מתיכון אורט בקרית טבעון על פחד ממשי מהבעת דעות שמאל בדיונים בכיתות. בדיון השתתפו תלמידים מהתיכון ומורים בבית הספר ומתיכונים אחרים, שהביעו תמיכה בוורטה. חברי הכנסת משמאל מתחו ביקורת על טיפולה של אורט בתלונה נגד ורטה, בעוד שנציגי הימין שיבחו את הרשת החינוכית. חלק מחברי הכנסת גם מתחו ביקורת על שתיקתו של משרד החינוך בעניין. יו"ר הוועדה, ח"כ עמרם מצנע, ביקש מאורט להחזיר את ורטה לעבודה באופן מיידי. מטעם משרד החינוך לא השתתף אף נציג בכיר בדיון.
    הבוקר פורסמו ב"הארץ" דברים שאמר אמש מנכ"ל אורט, צבי פלג, בתוכנית רדיו, לפיהם "אסור לדבר על צה"ל כצבא לא מוסרי" וכן ש"יש פרות קדושות שלא אתן לשחוט, בטח לא את צה"ל. אם ורטה יגיד (בשימוע החוזר, א"ק) שצה"ל הוא צבא לא מוסרי הוא לא יהיה מורה באורט. נקודה". בתגובה אמר בתחילת הדיון ח"כ מצנע (התנועה), כי "בתור אלוף בצבא אני מוכן להגיד בפה מלא שיש מעשים לא מוסריים שצה"ל עושה".

    בדיון אמר המנכ"ל פלג, שמכיוון שאחד המדדים שעל פיהם נשפטים בתי ספר ברשת הוא רמת הגיוס, "יהיה לנו קשה לקבל מורה שמדבר נגד צה"ל". לדברי ח"כ יוני שטבון (הבית היהודי), "לא יכול שבשם חופש הביטוי ניתן לגיטימציה לכל מיני דעות וניבהל מלהוקיע מורה שיוצא נגד צה"ל וקורא תגר על עצם קיומה של מדינת ישראל". ח"כ שמעון אוחיון (הליכוד-ישראל ביתנו) אמר: "חופש הדיבור הוא לא חופש הזובור על כל מה שאני מאמין ועל החיבור שלי לעם היהודי ולמדינת ישראל".

    לדיון הגיעו תלמידים מאורט קרית טבעון, ביניהם גם כאלה שוורטה לימד אותם. כך למשל סיפר התלמיד דור זימל, כי "ורטה מפחד לחזור לעבודה כי יש תלמידים שאיימו להרביץ לו. מנהל הספרייה, שידוע כשמאלן, עבר פוגרום בבית הספר. אם למורים שלי יסתמו את הפה בצלוטייפ אני לא אוכל לפתח חשיבה ביקורתית, לא אדע להתווכח עם אנשים בעלי דעות שונות משלי. אני אגדל בתוך בועה, ויאכילו אותי בכפית זהב של שקרים. לא יהיו לי את הכלים להתמודד עם המציאות".
    תלמידה אחרת מהתיכון אמרה, בהתייחס לאיומים על ורטה והפגיעה במנהל הספרייה: "האם בפעם הבאה ירביצו לי? מה המסר אם אדם יפוטר? האם גם אותי אפשר יהיה להעיף מבית הספר או שאני צריכה לחשוש לחיי?". בתגובה אמרו ברשת אורט כי לא ידוע להם על פגיעה במנהל הספרייה.

    לדברי רוני פיזם, מורה באורט קרית טבעון, בשנת הלימודים הקודמת סיפר לו ורטה כי התלמידה ספיר סבח (שהתלוננה עליו כעת – א"ק) אמרה לו בכיתה כי הוא בוגד ואמרה ש"בוגדים מוצאים להורג". "אמרתי לו לעזוב את זה, שהיא בסך הכל ילדה ואנחנו מבוגרים. היום אני מצטער על כך ושלא שמנו סוף לפרשה הזו כבר לפני שנה. מורים מפחדים להביע את דעתם הפוליטית וזה קורה בכל בתי הספר", אמר.
    http://www.haaretz.co.il/news/education/1.2223865

  2. נטע :

    הרבה מידע מרתק אפשר לקבל מאתר בית הספר.

    השאלה שלי, אם מישהו יודע, מאין מגיעה רוב אוכלוסיית התלמידים

  3. דוד :

    כדי ללמוד דמוקרטיה - וכדי לשפר אותה - חייבים להתנסות בה !

    רבות מדובר בימים אלה על החשיבות ללמד ערכים דמוקרטיים בבתי הספר הממלכתיים שלנו. נראה שבעלי טורים בעיתונים, איגודים מקצועיים למורים, ארגונים ציבוריים, ואנשים בעלי השקפה לאזרחות טובה מבחינים פתאום שהנוער שלנו גדל בור ובלתי מחויב לעקרונות הנעלים עליהם מבוססת המדינה שלנו.

    אומנם אני מסכים לגמרי שקיימת בעיה, חוששני שהתרופה המוצעת — יותר שיעורים באזרחות ו/או ב"דמוקרטיה", לרבות לימוד מגילת העצמאות — היא לא יותר טובה מהמחלה. מדוע קורה שאנשים מתעקשים לחשוב שהפתרון לבעיות של החיים האמיתיים הוא לדבר עליהן? האם מישהו באמת מאמין שלכפות על ילדים לעבור עוד קורס ישיג יעדים משמעותיים אמיתיים? אנחנו איננו יכולים אפילו להביא את הילדים שלנו לקרוא או לכתוב או לעשות חשבון כהלכה, למרות אינסוף השעות של מאמץ בכיתה. האם נהפוך אותם למגני החופש והדמוקרטיה על ידי התאמת תכנית הלימודים פעם נוספת?

    העובדה הפשוטה היא שילדים אינם מחויבים לעקרונות דמוקרטיים, או לחופש מדיני, או למגילת העצמאות, או לחוקי היסוד של המדינה, כי הם בעצמם אינם מתנסים באף אחד מהנושאים הנעלים האלה בחיי היומיום שלהם, ובייחוד, בבתי הספר שלהם. לילדים אין זכויות בבית הספר, הם אינם משתתפים בקבלת החלטות משמעותית בבית הספר (אפילו כאשר ההחלטות משפיעות במישרין על חייהם), כמו כן, אין להם חופש להגדרה עצמית בבית הספר. למעשה, בתי הספר הם דגמים של אוטוקרטיה — לפעמים נדיבים, לפעמים אכזריים, ותמיד בהתנגשות ישירה עם העקרונות עליהם מבוססת המדינה שלנו.

    כמה ריקים מתוכן נשמעים כל השעורים האלה באזרחות ובהיסטוריה בבתי הספר, כאשר קהל שבוי של תלמידים אשר חלק גדול מאותה מגילת העצמאות ומאותם חוקי היסוד של המדינה כלל אינו חל עליו, חוגג, בכיתה אחרי כיתה, את שנת ה-66 למדינה!

    הדרך להבטיח שלאנשים בני כל הגילים תהייה מחויבות עמוקה ל"דרך הדמוקרטית" היא להפכם לשותפים מלאים בה. נהפוך את בתי הספר שלנו לדמוקרטיים, ניתן לילדינו את חופש הבחירה ואת זכויות האזרח הבסיסיות בבתי הספר, ולא תהיה להם בעיה להבין מה משמעותם של הסובלנות, של כבוד האדם, של המודעות העצמית, ושל האחריות.

  4. דליה :

    לדוד
    האם האקטואליה משמשת לך מנוף תעמולתי לבתי הספר הדמוקרטיים?

  5. דוד :

    לא צריך "ללמד ערכים", לרבות אזרחות -- צריך חופש לחוות אותם

    לדליה

    האקטואליה מראה לנו ששימושי החופש המהווים את האחריות האישית ושבית הספר הדמוקרטי מקנה לאוכלוסייתו: חופש הבחירה, חופש הדיבור, חופש הפעולה, חופש לשאת בתוצאות הבחירה והפעולה — הם הם הפתרון לבעיות של מערכת החינוך. ובראש ובראשנה החינוך לערכים.

    ראשית כל, חשוב להבין שבתי הספר שלנו כפי שהם בנויים כיום אכן מלמדים את התלמידים מגוון שלם של ערכים, והם כלולים בדפוס התנהגות מוגדר היטב. האינדוקטרינציה היא גלויה, והמעקב ממצה.

    למשל, בתי ספר מלמדים את הערך של ציות לסמכות, ציות מוחלט וללא עוררין. הם מטיפים להתאמה ולהסתגלות (לקונפורמיות), ותומכים בזאת על ידי סוללה מדהימה של מבחנים סטנדרטיים, אשר ניתנים כמעט בכל בתי הספר בארץ, לילדים מכל הגילים. הם מטביעים באופן שאינו ניתן למחיקה את הערך של תחרותיות הורסת, ואת הגישה הנלווית לו ש"חבר'ה בעלי מרפקים חלשים מסיימים אחרונים". הם לועגים ומבטלים את ערכי האינדיבידואליות, החופש, הסובלנות, והשוויון.

    הדרך היחידה שבה בתי הספר יכולים להפוך לספקים משמעותיים של ערכים מוסריים היא במידה והם יעניקו לתלמידים ולמבוגרים ניסיונות חיים אמתיים אשר נושאים עימם משמעות מוסרית. ניסיונות כאלה נעדרים באופן בולט מהשגרה היומיומית של בתי הספר הציבוריים כיום. ניסיונות אלה כוללים, למשל, תלמידים אשר במסגרת בית הספר, בוחרים בעניינים שהם בעלי חשיבות עבורם; בחירות כגון, כיצד לחנך את עצמם להיות מבוגרים פוריים. הם כוללים תלמידים אשר מפעילים שיפוט בנושאים בעלי השלכות כגון, כללי בית הספר או משמעת. יכולתי להמשיך ולהאריך במתן דוגמאות, אולם העניין הוא פשוט, ונחוצים מעט הסברים: כדי ללמד תלמידים ערכים, חייב שתהיינה להם הזדמנויות לבחור בין נתיבי פעולה אלטרנטיביים שהם בעלי משקל מוסרי שונה, וחובה שיורשה להם להעריך ולדון בתוצאותיהן של בחירות אלו.

    בתי הספר יפתחו את ערכי הסובלנות וכבוד האדם, את המודעות העצמית ואת האחריות של התלמידים, ויהפכו למעורבים בהוראת ערכים כאשר יהפכו לקהילות של אנשים אשר מכבדים באופן מלא והדדי את זכותם של האחרים לבחור. פירוש הדבר, שגם למורים וגם לתלמידים ינתן יפוי כוח במידה כזאת שעד כה מחנכים מקצועיים לא חשבו עליו. עד אשר ינתן יפוי כוח כזה, הערכים שבתי ספר מלמדים, ימשיכו להיות בעימות חריף עם אלה שרוב הרפורמטורים היו רוצים לראותם נלמדים על ידי הילדים והנוער בחברה יהודית ודמוקרטית.

  6. נטע :

    ומה אם התלמידים יחליטו לפטר מורה שהתבטא "לא יפה" על צה"ל?

    הרי זה מה שבדיוק קרה באורט גרינברג – תלמידה הפעילה (לבדה או עם קצת עזרה) את זכויותיה ואת שיקול דעתה ופנתה לשר החינוך בבקשה לפטר אותו.

    ומה עשה בית הספר? הפעיל נגדו הליכים משמעתיים-משפטיים. והרי לנו התנסות בהליכים דמוקרטיים כשלא ברור בכלל מה הם כלי המשחק.

  7. רובי :

    בית ספר אורט גרינברג איננו בית ספר דמוקרטי

    ואי אפשר לקרוא למה שנעשה שם "הליכים דמוקרטיים". יתכן שזאת הבעיה במערכת החינוך וברוב בתי הספר בישראל: שהם אינם דמוקרטיים.

  8. דוד :

    מדוע ללכת לבית הספר ? היסודות הפוליטיים

    לאנשים אשר אוהבים לחשוב בעצמם על השאלות החשובות בחיים מראשיתן ועד סופן, בית הספר הדמוקרטי עומד כקורא תיגר לתשובות המקובלות.

    היסודות הפוליטיים

    אנחנו מקבלים כמובן מאליו שעל בתי הספר לטפח אזרחות טובה. החינוך האוניברסלי, תמיד שמר על עין אחת פקוחה הממוקדת בחדות במטרה: לעשות מכולנו אזרחים טובים.

    כולנו יודעים מה המדינה מייצגת. העקרונות המנחים נרשמו, ושוכללו בהתמדה מאז.

    מדינה זו הנה (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) קהילייה דמוקרטית. אין מלך, אין מלכות, אין אצולה, אין היררכיה טבעית, אין רודן. ממשל של העם, על די העם, עבור העם. בענייני מדיניות, שלטון הרוב. אין מיסוי ללא ייצוג.

    מדינה זו היא (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) מדינת חוק: אין סמכות שרירותית, אין ממשל גחמן (קפריזי) פעם נותן, פעם לוקח. צדק ראוי.

    מדינה זו היא (או לכל הפחות הייתה צריכה להיות) אנשים עם זכויות. זכויות טבעיות. זכויות כל כך יקרות לנו שמקימי המדינה היו צריכים לסרב להקים את המדינה בלי חוקה, והיו צריכים לסרב לאשר את החוקה ללא מגילת זכויות מצורפת בכתב, ומיד.

    ביודענו כל זאת, היינו מצפים — לא, היינו עומדים על כך (ניתן היה לחשוב) — שעל בתי הספר, בהכשירם את תלמידיהם לתרומה יצרנית ליציבות הפוליטית ולצמיחתה של המדינה —

    — להיות דמוקרטיים ולא
    אוטוקרטיים;
    — להיות מנוהלים באמצעות כללים
    ברורים וצדק ראוי;
    — להיות שומרי זכויות הפרט של
    התלמידים.

    תלמיד הגדל בבית ספר בעל אפיונים אלה יהיה מוכן להיכנס הישר לתוך החברה בכללותה.

    אולם בתי הספר מצטיינים, למעשה, בהיעדרותם המוחלטת של כל אחד מהערכים העיקריים אשר צוינו ברשימה.

    — הם אוטוקרטיים — כולם, אפילו
    בתי ספר "פרוגרסיביים".
    — אין להם קווים מנחים ברורים והם
    תמימים לחלוטין במה שנוגע לצדק
    ראוי כפי שמתבקש להחילו על
    עבריינים מועדים.
    — הם אינם מכירים בזכויות
    הקטינים.

    כולם למעט בתי הספר הדמוקרטיים, אשר נוסדים על ברכי שלשת העקרונות האלו.

    חושבני שאפשר לומר בבטחה שזכויות האדם אשר אותן כל כך אנחנו מעריצים, לעולם לא תהיינה באמת מובטחות עד אשר הילדים והנוער שלנו, במשך השנים הגורליות המעצבות את מוחם ונפשם, יהיו מוזנים בסביבת בית ספר אשר תכלול את האמיתות הבסיסיות האלו.

השארת תגובה

חשוב: בקרת תגובות מופעלת ועלולה לעכב את תצוגת תגובתכם. אין סיבה לשלוח את התגובה שנית.

עקב תקלה טכנית האתר נופל וקם לסירוגין.

אנו ממליצים להעתיק תגובות (קונטרול+סי) לפני שליחתן, כדי למנוע מפח נפש אם האתר נופל בדיוק אחרי שהשקעתם בתגובה ארוכה.